שאלה: מה הדין בהנחת תפילין לילד אוטיסט?
תשובה: דין חינוך מתחיל מהזמן שהילד יודע ומבין את עניין המצווה, שאנו רוצים לחנך אותו אליה. ובגיל בר מצווה הוא נעשה מחויב בכל המצוות. גיל חינוך המצוות לילד, תלוי בהתפתחות ההבנה שלו, שיש לו חכמה בינה ודעת להבין עניין, שאז מתחילים להרגילו במצוות. ושמתבשל שכלו יותר, ונהיה לו דעה עצמית, הוא מגיע לגיל בר מצווה ואז הוא מחויב במצוות. כמובן שהתורה לא נתנה דבריה לשיעורים, אלא יש בזה כלל, מהרגע שהילד הגיע לגיל 13 שנים ויום אחד, והביא 2 שערות, הוא נעשה מחויב במצוות. ויש לנו חזקה דרבא, שילד שהגיע לגיל 13 שנים ויום אחד, הביא 2 שערות. ומתחשבים בה גם בדין דאורייתא. גיל חינוך, זה בערך בגיל 6 או 7, ובכל מצווה, מתנהגים לפי ההבנה שיש לילד במצווה.
לגבי ילד אוטיסט, לכאורה הוא לא מבין שום דבר, כיוון שהוא לא מבין, לא שייכת בו המצווה, ואין את מי לחנך ולהרגיל. וכשמגיע לגיל בר מצווה, אין לו שכל שהתפתח, אין לו דעת, ובעקבות זאת הוא לא מחויב במצוות. יש כלל, חרש שוטה וקטן פטורים מהמצוות, מפני שאין בהם דעת. לכן בסתמא וודאי שאין חיוב לחנך ילד אוטיסט בהנחת תפילין.
אבל יש עוד ענין בדבר, הפוסקים דנו בדורינו לגבי ילדים מוגבלים או בנ"א מוגבלים, בגלל שיש התפתחות של המדע והטכנולוגיה בתחום הרפואה. הרבה מוגבלויות שהיו בדורות הקודמים, השתנו בדורינו.
לדוגמה, חז"ל אמרו, חש"ו פטורים מהמצוות. חרש מלידה פטור ממצוות, בגלל שהוא לא שומע ולא מדבר, השכל שלו לא מתפתח, עיקר התפתחות ובשלות השכל והדעת הוא ע"י משא ומתן בין בני אדם. ולכן הוא נשאר עם שכל ברמה של ילד קטן, ופטור ממצוות. ואילו בדורינו, שיש התפתחות בנושא של החרשים, ויודעים איך לפתח להם את החשיבה וניתן לתקשר איתם יפה, לפעמים הם מגיעים ממש לרמה של בנ"א רגילים, לכן דנים הפוסקים האם צריך לחייב אותם לקיים מצוות, וכן מרן זצ"ל בהליכות עולם ח"א (עמ' פו) דן במחלוקת הזו, (וע"ע ביחו"ד ח"ב סי' ו ושם בגליון). ופסקו שכמובן אין בזה הוראה כללית לכולם, אבל חוששים בזה לחומרא, בפרט בעניינים של דאורייתא.
רואים שחרש אפילו שהוא לא שומע ולא מדבר, אבל פיתחו לו את החשיבה ע"י הטכנולוגיה, אנו מתייחסים אליו כמחויב במצוות, לפחות לחומרא ברוב הדברים מדאורייתא, וכן בדרבנן במה שאפשר, (ומצטרף למנין מעיקר הדין כמבואר ביחו"ד שם).
וכך י"ל גם באוטיסטים, יש דרכים שמפתחים להם את השכל והחשיבה, והם מגיעים לרמה של התפתחות ותקשורת טובה, ולכן יש לדון בהם לפי רמת ההתפתחות שלהם, אם להחמיר בהם לפחות לחומרא.
תשובה: דין חינוך מתחיל מהזמן שהילד יודע ומבין את עניין המצווה, שאנו רוצים לחנך אותו אליה. ובגיל בר מצווה הוא נעשה מחויב בכל המצוות. גיל חינוך המצוות לילד, תלוי בהתפתחות ההבנה שלו, שיש לו חכמה בינה ודעת להבין עניין, שאז מתחילים להרגילו במצוות. ושמתבשל שכלו יותר, ונהיה לו דעה עצמית, הוא מגיע לגיל בר מצווה ואז הוא מחויב במצוות. כמובן שהתורה לא נתנה דבריה לשיעורים, אלא יש בזה כלל, מהרגע שהילד הגיע לגיל 13 שנים ויום אחד, והביא 2 שערות, הוא נעשה מחויב במצוות. ויש לנו חזקה דרבא, שילד שהגיע לגיל 13 שנים ויום אחד, הביא 2 שערות. ומתחשבים בה גם בדין דאורייתא. גיל חינוך, זה בערך בגיל 6 או 7, ובכל מצווה, מתנהגים לפי ההבנה שיש לילד במצווה.
לגבי ילד אוטיסט, לכאורה הוא לא מבין שום דבר, כיוון שהוא לא מבין, לא שייכת בו המצווה, ואין את מי לחנך ולהרגיל. וכשמגיע לגיל בר מצווה, אין לו שכל שהתפתח, אין לו דעת, ובעקבות זאת הוא לא מחויב במצוות. יש כלל, חרש שוטה וקטן פטורים מהמצוות, מפני שאין בהם דעת. לכן בסתמא וודאי שאין חיוב לחנך ילד אוטיסט בהנחת תפילין.
אבל יש עוד ענין בדבר, הפוסקים דנו בדורינו לגבי ילדים מוגבלים או בנ"א מוגבלים, בגלל שיש התפתחות של המדע והטכנולוגיה בתחום הרפואה. הרבה מוגבלויות שהיו בדורות הקודמים, השתנו בדורינו.
לדוגמה, חז"ל אמרו, חש"ו פטורים מהמצוות. חרש מלידה פטור ממצוות, בגלל שהוא לא שומע ולא מדבר, השכל שלו לא מתפתח, עיקר התפתחות ובשלות השכל והדעת הוא ע"י משא ומתן בין בני אדם. ולכן הוא נשאר עם שכל ברמה של ילד קטן, ופטור ממצוות. ואילו בדורינו, שיש התפתחות בנושא של החרשים, ויודעים איך לפתח להם את החשיבה וניתן לתקשר איתם יפה, לפעמים הם מגיעים ממש לרמה של בנ"א רגילים, לכן דנים הפוסקים האם צריך לחייב אותם לקיים מצוות, וכן מרן זצ"ל בהליכות עולם ח"א (עמ' פו) דן במחלוקת הזו, (וע"ע ביחו"ד ח"ב סי' ו ושם בגליון). ופסקו שכמובן אין בזה הוראה כללית לכולם, אבל חוששים בזה לחומרא, בפרט בעניינים של דאורייתא.
רואים שחרש אפילו שהוא לא שומע ולא מדבר, אבל פיתחו לו את החשיבה ע"י הטכנולוגיה, אנו מתייחסים אליו כמחויב במצוות, לפחות לחומרא ברוב הדברים מדאורייתא, וכן בדרבנן במה שאפשר, (ומצטרף למנין מעיקר הדין כמבואר ביחו"ד שם).
וכך י"ל גם באוטיסטים, יש דרכים שמפתחים להם את השכל והחשיבה, והם מגיעים לרמה של התפתחות ותקשורת טובה, ולכן יש לדון בהם לפי רמת ההתפתחות שלהם, אם להחמיר בהם לפחות לחומרא.