שאלה: מרן הראש"ל כתב באגרות הראש"ל חנוכה: יש להחמיר לחמם סופגניות ע"ג הפלטה בשבת, בגלל שהריבה מעורבת במים. האם אפשר להתיר מדין "כל דפריש מרובא פריש", בגלל שבהרבה סופגניות אין תערובת של מים בריבה, או שיש כאלה שכבר הגיעו לחום שהיד סולדת בו?
תשובה: השבנו בתשובה הראשונה טעמים אחרים להיתר. אבל בתשובה הזו נבאר את הדין של "כל דפריש מרובא פריש".
הברייתא אומרת (פסחים ט:), תשע חנויות של שחוטה ואחת של טריפה, ז"א תשע חנויות הם מוכרים בשר חלק בית יוסף, ואחת מוכרת נבילות וטריפות. ואדם אחד נכנס לאחת מהם וקנה בשר, ויצא והוא לא יודע מאיפה קנה. אז ספקו אסור, כי כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. בגלל שהוא מסתפק מאיזה חנות הוא קנה, אז הספק הוא לגבי הקבוע, החנויות שקבועות במקומם, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ממשיכה הברייתא, ובנמצא, הילך אחר הרוב, כי כל דפריש מרובא פריש, כלומר אם אדם מצא חתיכת בשר שבאה מתוך אחת החנויות, על הכביש או המדרכה או בידיים של ילד קטן, אז הוא צריך ללכת אחר הרוב, והרוב הם חנויות כשרות, לכן גם הבשר הזה הוא כשר מהתורה, (אלא שאסור מצד שנתעלם מן העין, ש"ע יו"ד סי' סג).
וההסבר לכך, שכאשר לקח מתוך החנות, הספק הוא מאיזה חנות קנה ולא על חתיכת הבשר. ז"א, תשע החנויות הם צד אחד של הספק, ואילו חנות האיסור היא הצד השני של הספק. אז הספק כאן, אם הוא קנה מחנות של היתר או מחנות של איסור. ואין נפקא מינה אם זה תשע חנויות או חנות אחת, כי הספק הוא מאיזה חנות קנה. וכל הדין של קבוע הוא רק כאשר החנויות ניכרות, ויודעים מה שחוט ומה טריפה. אבל אם הם מעורבים ולא יודעים מה שחוט ומה טרף, במצב הזה אין דין קבוע.
לכן בנידון שלנו לגבי הסופגניות, אם יש דין קבוע או דין נמצא, ז"א אדם שמחזיק את הסופגנייה ודן אם יש בריבה מים או לא, והוא מסופק, לכאורה ילך אחר הרוב. אבל מצד שני, הרי בתחילה נכנס לחנות וקנה משם, והספק לכאורה בקבוע, מאיזה חנות קנה, חנות ששמים מים בריבה או לא, ולכאורה נפל הספק כבר בקבוע. ואף שכלפי הקונה אינו ניכר, שאינו יודע אם נותנים שם מים או לא, אבל בחנויות עצמם, הם יודעים אם יש מים בריבה, ורק האדם לא יודע. ועצם זה שהם יודעים, זה נחשב קבוע, והאדם יכול לשאול ולדעת.
לגבי הספק הראשון שאמרנו, שלכאורה יש פה דין של קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, אז לגבי בישול יש ספק כאן דאורייתא לחומרא, ולכן כנראה יהיה אסור לחממו בשבת. אבל מצד שני יש לומר, שזה לא נחשב שהספק נפל בקבוע, כי בתשע החנויות שהאדם קונה בשר, והוא לא יודע אם הוא טרף או כשר, הספק של הטרף והכשר התחיל כבר בשחיטה. ואילו אדם שקנה סופגניה שהיא כשרה למהדרין, ורק שהוא רוצה בשבת לחממה על הפלטה, אז נולד הנידון ומתעורר ספק, האם יש בריבה מים או לא.
כלומר הספק נולד כרגע ולא במקום הקביעות, זה נקרא שנולד אחרי שהוא פירש, ולכן יש בו דין של "כל דפריש מרובא פריש", אלא שאנו לא יודעים אם לקרוא לזה רוב, כי אנו לא יודעים מה רוב הסופגניות, האם יש בריבה מים או לא. אבל בגלל שיש רוב אפשרויות, שמא לא שמו מים, ואם כן שמו מים, אולי הזריקו לסופגניה רותחת בחום שהיס"ב ולמ"ד שגוש ככלי ראשון שמבשל, אז יש לו דין של כלי ראשון וכבר התבשלו המים הללו, לכן למעשה נראה ששייך להתיר בזה גם משום כל דפריש מרובא פריש.
למסקנה: אפשר להקל לחמם סופגניה על הפלאטה גם מצד הדין של "כל דפריש מרובא פריש".
תשובה: השבנו בתשובה הראשונה טעמים אחרים להיתר. אבל בתשובה הזו נבאר את הדין של "כל דפריש מרובא פריש".
הברייתא אומרת (פסחים ט:), תשע חנויות של שחוטה ואחת של טריפה, ז"א תשע חנויות הם מוכרים בשר חלק בית יוסף, ואחת מוכרת נבילות וטריפות. ואדם אחד נכנס לאחת מהם וקנה בשר, ויצא והוא לא יודע מאיפה קנה. אז ספקו אסור, כי כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. בגלל שהוא מסתפק מאיזה חנות הוא קנה, אז הספק הוא לגבי הקבוע, החנויות שקבועות במקומם, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ממשיכה הברייתא, ובנמצא, הילך אחר הרוב, כי כל דפריש מרובא פריש, כלומר אם אדם מצא חתיכת בשר שבאה מתוך אחת החנויות, על הכביש או המדרכה או בידיים של ילד קטן, אז הוא צריך ללכת אחר הרוב, והרוב הם חנויות כשרות, לכן גם הבשר הזה הוא כשר מהתורה, (אלא שאסור מצד שנתעלם מן העין, ש"ע יו"ד סי' סג).
וההסבר לכך, שכאשר לקח מתוך החנות, הספק הוא מאיזה חנות קנה ולא על חתיכת הבשר. ז"א, תשע החנויות הם צד אחד של הספק, ואילו חנות האיסור היא הצד השני של הספק. אז הספק כאן, אם הוא קנה מחנות של היתר או מחנות של איסור. ואין נפקא מינה אם זה תשע חנויות או חנות אחת, כי הספק הוא מאיזה חנות קנה. וכל הדין של קבוע הוא רק כאשר החנויות ניכרות, ויודעים מה שחוט ומה טריפה. אבל אם הם מעורבים ולא יודעים מה שחוט ומה טרף, במצב הזה אין דין קבוע.
לכן בנידון שלנו לגבי הסופגניות, אם יש דין קבוע או דין נמצא, ז"א אדם שמחזיק את הסופגנייה ודן אם יש בריבה מים או לא, והוא מסופק, לכאורה ילך אחר הרוב. אבל מצד שני, הרי בתחילה נכנס לחנות וקנה משם, והספק לכאורה בקבוע, מאיזה חנות קנה, חנות ששמים מים בריבה או לא, ולכאורה נפל הספק כבר בקבוע. ואף שכלפי הקונה אינו ניכר, שאינו יודע אם נותנים שם מים או לא, אבל בחנויות עצמם, הם יודעים אם יש מים בריבה, ורק האדם לא יודע. ועצם זה שהם יודעים, זה נחשב קבוע, והאדם יכול לשאול ולדעת.
לגבי הספק הראשון שאמרנו, שלכאורה יש פה דין של קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, אז לגבי בישול יש ספק כאן דאורייתא לחומרא, ולכן כנראה יהיה אסור לחממו בשבת. אבל מצד שני יש לומר, שזה לא נחשב שהספק נפל בקבוע, כי בתשע החנויות שהאדם קונה בשר, והוא לא יודע אם הוא טרף או כשר, הספק של הטרף והכשר התחיל כבר בשחיטה. ואילו אדם שקנה סופגניה שהיא כשרה למהדרין, ורק שהוא רוצה בשבת לחממה על הפלטה, אז נולד הנידון ומתעורר ספק, האם יש בריבה מים או לא.
כלומר הספק נולד כרגע ולא במקום הקביעות, זה נקרא שנולד אחרי שהוא פירש, ולכן יש בו דין של "כל דפריש מרובא פריש", אלא שאנו לא יודעים אם לקרוא לזה רוב, כי אנו לא יודעים מה רוב הסופגניות, האם יש בריבה מים או לא. אבל בגלל שיש רוב אפשרויות, שמא לא שמו מים, ואם כן שמו מים, אולי הזריקו לסופגניה רותחת בחום שהיס"ב ולמ"ד שגוש ככלי ראשון שמבשל, אז יש לו דין של כלי ראשון וכבר התבשלו המים הללו, לכן למעשה נראה ששייך להתיר בזה גם משום כל דפריש מרובא פריש.
למסקנה: אפשר להקל לחמם סופגניה על הפלאטה גם מצד הדין של "כל דפריש מרובא פריש".