שאלה: בילקוט יוסף שבת (חלק א', כרך ד', עמוד תתקלה) כתוב, שמסתמכים על הטעם של הארת שבת, ואז אפשר להגיד תהילים במוצ"ש. ואילו בעמוד תשי"ב, משמע שלא מסתמכים על הטעם של הארת שבת. ולכן רציתי לשאול מה הדין הנכון בזה?
תשובה: בילקוט יוסף עמוד תשי"ב, אמנם יש משמעות שלא מועיל הטעם של הארת שבת בשביל אמירת המזמורים במוצ"ש, אבל מצד שני אם מתבוננים היטב, רואים שמרן הראש"ל שליט"א מסתמך על הטעם הזה בצירוף טעמים נוספים, כגון כשזה ברבים ועוד. סו"ס זה טעם חשוב, הרי לכן לא אומרים וידוי בק"ש על המיטה במוצש"ק, מפני הארת שבת. וכן הדבר מבואר יותר בעמוד תשי"א בהלכה עצמה, שהטעם להיתר אמירת מזמורים קודם התפילה במוצש"ק, מפני שזה מוצאי שבת, כלומר הארת שבת, ומפני שזה ברבים. ומבואר דאף שלא סומכים על טעם זה לבד, אבל סומכים על טעם זה בצירוף טעמים נוספים.
למסקנה: במוצ"ש יש הארת שבת, וזו אחת הסיבות שמותר להגיד את מזמורים קודם התפילה, ומטעם זה גם לא אומרים וידוי בק"ש שעל המיטה במוצש"ק.
תשובה: בילקוט יוסף עמוד תשי"ב, אמנם יש משמעות שלא מועיל הטעם של הארת שבת בשביל אמירת המזמורים במוצ"ש, אבל מצד שני אם מתבוננים היטב, רואים שמרן הראש"ל שליט"א מסתמך על הטעם הזה בצירוף טעמים נוספים, כגון כשזה ברבים ועוד. סו"ס זה טעם חשוב, הרי לכן לא אומרים וידוי בק"ש על המיטה במוצש"ק, מפני הארת שבת. וכן הדבר מבואר יותר בעמוד תשי"א בהלכה עצמה, שהטעם להיתר אמירת מזמורים קודם התפילה במוצש"ק, מפני שזה מוצאי שבת, כלומר הארת שבת, ומפני שזה ברבים. ומבואר דאף שלא סומכים על טעם זה לבד, אבל סומכים על טעם זה בצירוף טעמים נוספים.
למסקנה: במוצ"ש יש הארת שבת, וזו אחת הסיבות שמותר להגיד את מזמורים קודם התפילה, ומטעם זה גם לא אומרים וידוי בק"ש שעל המיטה במוצש"ק.
