שאלה: מרן הראש"ל שליט"א כתב בילקוט יוסף: מותר לומר דברים שבקדושה מול פאה נוכרית, אפילו שאסור ללבוש אותה.
האם- היום שהמצב התברר ויודעים שהפאה נוכרית היא מעבודה זרה, יהיה אסור לומר כנגדה דברים שבקדושה?
תשובה: השאלה לא נובעת מצד צניעות אלא מצד ע"ז- שזה כמו צואה, שאסור לומר מולה דברים שבקדושה. אבל בספר "דרך פיקודיך" לר' צבי אלימלך מדינוב, הוא כותב במצוות לא תעשה (י"א): יש איסור לומר דברים שבקדושה כנגד ע"ז, שזה כמו כנגד צואה. וזה עפ"י הירושלמי שבת (פרק ט' הלכה א') עפ"י הפסוק בישעיה: "צא תאמר לו"- צואה תאמר לו ,על ע"ז זה נאמר. וכן מובא בפסקי תשובה וכן במשנה הלכות )חלק י"ב סימן מ') - בדין האם מותר לומר דברים שבקדושה בבית שיש בו ספרי מינות, והוא כותב שלכאורה לפי "דרך פיקודיך" מבואר שאסור.
אבל הוא מעיר עפ"י מסכת חגיגה (דף ט"ו: ) אָחֵר היו ספרי מינות נושרים מחיקו בבית המדרש, וזה גרם לו לצאת לתרבות רעה. והרי לכאורה- איך למדו תורה בבית המדרש? אלא מתרץ: חבריו ורבותיו לא ידעו מכך, ואם הם היו יודעים- היה אסור להם ללמוד שם. אבל עדין נשאר בצ"ע.
ובנוסף אפשר להעיר- בשו"ע יורה דעה (סוף סימן קח) מבואר: בשמים שנתונים ביין נסך שהוא מע"ז - מותר להריח אותם ולברך עליהם "בורא עצי בשמים", אבל אסור לברך עליהם בהבדלה-משום "הקריבהו נא לפחתך". זה ע"פ תשובת הרשב"א, והטעם שמותר להריח מבואר בדבריו, בגלל שזה רק דבר שמצטרף ליין נסך, ע"מ להשביח אותו. לכאורה- היה צריך לאסור מדין שמברך כנגד ע"ז, בפרט שהיין נסך הוא תקרובת של ע"ז, וא"א לברך כנגדו. יש לפלפל בראיה זו- אם יש איסור לומר דברים שבקדושה כנגד ע"ז או לא, ואם הירושלמי הנ"ל זה גם בנוגע לדברים שבקדושה.
על כל פנים- אפילו אם נאמר שיש איסור לומר דברים שבקדושה כנגד ע"ז, ומסתבר שבודאי צריך להמנע מזה. אבל יש מקום לומר שזה דווקא כנגד הע"ז בעצמה, ואילו התקרובת- היא כנראה פחות מצואה. למרות שגם על זה אפשר לומר שאסור, שהוא בכלל: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" - דהיינו אפילו תקרובת של ע"ז היא לא בטלה באלף. אבל עיקר האיסור הוא ע"ז בעצמה. ועוד- הפאה נוכרית לכאורה היא רק תערובת מע"ז, ולא הכל מע"ז-ואפשר לצדד שבזה לא נאסר לומר דברים שבקדושה כנגד ע"ז.
ובלאו הכי שכל האיסור של לומר דברים שבקדושה כנגדו- זה מדרבנן, וזה לא כמו צואה שכתוב: "וכסית את צאתך". ונוצר פה ספק – אם אפשר לומר דברים שבקדושה כנגד ע"ז בעצמה, ואם זה רק כנגד התקרובת, ואולי רק שהוא בפני עצמו ולא מעורב. וגם כאן לא בהכרח שיש בכל פאה תקרובת מע"ז, אלא חוששים בגלל הרוב.
לכן למסקנה: אף שיש לאשה להימנע מלחבוש פאה נכרית, אולם לענין אמירת דברים שבקדושה כנגדה, מותר לומר דברים שבקדושה כנגד פאה נוכרית, אע"פ שיש חשש של תקרובת ע"ז.
האם- היום שהמצב התברר ויודעים שהפאה נוכרית היא מעבודה זרה, יהיה אסור לומר כנגדה דברים שבקדושה?
תשובה: השאלה לא נובעת מצד צניעות אלא מצד ע"ז- שזה כמו צואה, שאסור לומר מולה דברים שבקדושה. אבל בספר "דרך פיקודיך" לר' צבי אלימלך מדינוב, הוא כותב במצוות לא תעשה (י"א): יש איסור לומר דברים שבקדושה כנגד ע"ז, שזה כמו כנגד צואה. וזה עפ"י הירושלמי שבת (פרק ט' הלכה א') עפ"י הפסוק בישעיה: "צא תאמר לו"- צואה תאמר לו ,על ע"ז זה נאמר. וכן מובא בפסקי תשובה וכן במשנה הלכות )חלק י"ב סימן מ') - בדין האם מותר לומר דברים שבקדושה בבית שיש בו ספרי מינות, והוא כותב שלכאורה לפי "דרך פיקודיך" מבואר שאסור.
אבל הוא מעיר עפ"י מסכת חגיגה (דף ט"ו: ) אָחֵר היו ספרי מינות נושרים מחיקו בבית המדרש, וזה גרם לו לצאת לתרבות רעה. והרי לכאורה- איך למדו תורה בבית המדרש? אלא מתרץ: חבריו ורבותיו לא ידעו מכך, ואם הם היו יודעים- היה אסור להם ללמוד שם. אבל עדין נשאר בצ"ע.
ובנוסף אפשר להעיר- בשו"ע יורה דעה (סוף סימן קח) מבואר: בשמים שנתונים ביין נסך שהוא מע"ז - מותר להריח אותם ולברך עליהם "בורא עצי בשמים", אבל אסור לברך עליהם בהבדלה-משום "הקריבהו נא לפחתך". זה ע"פ תשובת הרשב"א, והטעם שמותר להריח מבואר בדבריו, בגלל שזה רק דבר שמצטרף ליין נסך, ע"מ להשביח אותו. לכאורה- היה צריך לאסור מדין שמברך כנגד ע"ז, בפרט שהיין נסך הוא תקרובת של ע"ז, וא"א לברך כנגדו. יש לפלפל בראיה זו- אם יש איסור לומר דברים שבקדושה כנגד ע"ז או לא, ואם הירושלמי הנ"ל זה גם בנוגע לדברים שבקדושה.
על כל פנים- אפילו אם נאמר שיש איסור לומר דברים שבקדושה כנגד ע"ז, ומסתבר שבודאי צריך להמנע מזה. אבל יש מקום לומר שזה דווקא כנגד הע"ז בעצמה, ואילו התקרובת- היא כנראה פחות מצואה. למרות שגם על זה אפשר לומר שאסור, שהוא בכלל: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" - דהיינו אפילו תקרובת של ע"ז היא לא בטלה באלף. אבל עיקר האיסור הוא ע"ז בעצמה. ועוד- הפאה נוכרית לכאורה היא רק תערובת מע"ז, ולא הכל מע"ז-ואפשר לצדד שבזה לא נאסר לומר דברים שבקדושה כנגד ע"ז.
ובלאו הכי שכל האיסור של לומר דברים שבקדושה כנגדו- זה מדרבנן, וזה לא כמו צואה שכתוב: "וכסית את צאתך". ונוצר פה ספק – אם אפשר לומר דברים שבקדושה כנגד ע"ז בעצמה, ואם זה רק כנגד התקרובת, ואולי רק שהוא בפני עצמו ולא מעורב. וגם כאן לא בהכרח שיש בכל פאה תקרובת מע"ז, אלא חוששים בגלל הרוב.
לכן למסקנה: אף שיש לאשה להימנע מלחבוש פאה נכרית, אולם לענין אמירת דברים שבקדושה כנגדה, מותר לומר דברים שבקדושה כנגד פאה נוכרית, אע"פ שיש חשש של תקרובת ע"ז.
