יצחק משען
Well-known member
בשנה שעברה בשושן פורים בביקורי בירושלים פגשתי ידיד ותיק אותו אני מכיר שנים רבות [עד 120] והנה חשתי בעננה על פניו, אמרתי לו מחילה רבינו פורים היום ומדוע פניך נפולות וכבושות כמלפפון חמוש?
משראה הלה שאין אני מניח לו אמר אני יגיד לך אבל אל תעשה לי פדיחות... אמרתי לו תאמר ואני יחליט מה לעשות
וכאן פתח ידידי את סגור לבו ואמר לי [ואני מצטט כמעט מילה במילה ממה שאני זוכר]:
ב"ה אני מוסר שיעור בארבע מקומות קבועים, כל שיעור אני מכין לפחות שעתיים ולפעמים יותר, אני לא לומד עם חברותא בכולל ולא נבחן לרבנות רק כדי להכין את השיעורים, יש לי חשק ללמוד דברים אחרים, לפעמים הילדים רוצים טיול איתי, ולפעמים האישה גם מבקשת, אבל מה לעשות שיש לי שיעור.
ובל תחשוב שאני מקבל הון תועפות על השיעורים הללו, על שיעור אחד בכלל לא משלמים לי, על השיעור השני נותנים לי 110 ₪ בחודש וכן על השלישי, ורק על השיעור הרביעי שהוא בכלל רחוק מביתי ונמצא בגבעון משלמים לי 100 ₪ כולל נסיעות, שתעשה חשבון לבד כמה זמן לוקחת נסיעה מגאולה לגבעון... וכאילו מה זה 100 שקל לאנשים שם, אבל לא משנה.
ושתבין השיעורים הללו מתקיימים בשעות שהכי לא נוחות בערב, ב"ה הבית מלא ילדים כן ירבו, הילד הגדול רוצה שאלמד איתו משניות ואחיו רוצה חומש, ואחותו רוצה עזרה בשיעורי בית בתורה, ובכלל הקטנים צריכים להתקלח, והם רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, ושלא לדבר על הגיברת שבכלל עבדה כל היום ויש לה הרבה מה לספר, וכשהיא עייפה זה חומר כפול [אמרתי לו אולי לכן עיף בארמית זה כפול...], העינים שלה לא רואות כלום רק איפה המיטה, וגם בזה לפעמים היא מתבלבלת ונרדמת עם הילדים..
אז תתאר לעצמך אותי בתוך כל הבלגן המבורך הזה מכניס שתי ילדים ביחד למקלחת, ובנתיים רץ למטבח להכין ארוחת ערב לכל אחד מהמפונקים שלי לפי הדרישה האישית שלו, לאחד ביצה עין ולאחד ביצה אוזן, לשלישי טוסט עם קצ'ופ ולרביעית טוסט עם רסק, והחמישי לא יודע מה הוא רוצה לאכול ומצפה שאני ינחש לבד, והתינוק צריך מטרנה שכל פעם צריך לשאול מחדש כמה כפיות שמים בבקבוק, ומה שמים קודם מים או אבקה, ובכלל עם הכפית של המטרנה תמיד חייב להישפך קצת בחוץ
ובוא נעזוב את כל התיאור המלבב הזה, אל תשכח שגם אני בתמונה אחרי יום של לימוד בכולל, זה לא שחזרתי עכשיו מאיזה שייט בכינרת או ממסעדה כל שהיא, הגוף שלי גם דורש את שלו, הבטן שלי לא עובדת על לוחות סולארים, וגם היא צועקת באלם קול הצילו אבל מי בכלל מתייחס אליה, ברוך ה' שאני מכין לילדים אוכל כך יש לי הזדמנות לנשנש להם קצת פה ושם אם הם לא מרגישים.. בקיצור אני משתדל לתמרן בין כל הגלים הסוערים הללו בשמחה רבה, אבל...
פתאום בום!!!
צריך לצאת לשיעור, אני מתנצל בפני הרבנית שעלי למהר לשיעור שלא יעשו לי פרצופים למה אני מאחר, הילדים במקלחת שישארו שם עד שמישהו יזכר בהם, החביתה במחבת גם כן אני מוציא מהר כשהיא כמעט כמו מאכל בן דרוסאי, ואני רץ כל עוד נפשי בי לשיעור, ששם כמובן ברוך ה' דוקא אלה שמתלוננים כשאני מאחר הם לא נמצאים ובאים מתי בא להם, אפילו שהם אין להם למי להכין אוכל ולא כל הבלגן שתיארתי כרגע.
והנה היום חג פורים, זה לא שאני צריך את המשלוח מנות של מישהו, אבל אתה יודע יש כאן בן אדם שמתאמץ כל השנה בשבילך ויש הזדמנות להראות לו שמישהו מעריך זאת, ויותר ממה שצריך להראות לו צריך להראות לאשתו שבעלה לא הולך לשחק שש בש ומשאיר אותה לבד עם הילדים שתתמודד עם אלה שבמקלחת ועם אלה שלא רוצים לישון וחושבים שהם באמצע חתונה שצריך לרקוד, כל אחד לפום שיגעון דיליה, ו..כלום, אפילו לא משלוח מנות אחד מכל האנשים הנחמדים שאני טורח עבורם כל השנה, עד שאני חושב לעצמי בכלל בשביל מה אני טורח ומתאמץ כל כך אולי עדיף שאשב ללמוד עם עצמי בצורה מסודרת ושיהיה להם לבריאות.
אז תגיד תודה שאתה רואה רק עננה על הפנים שלי ולא ערפל כבד.
את כל הדברים הללו נאם באוזני ידידי שנה שעברה כטוב לב המלך ביין ואני שהבטחתי לו לא לעשות בושות, הבטחתי שלפחות אני יכתוב את הדברים ואולי הם יגיעו לאוזן הנכונה.
אז בבקשה אשמח שתעבירו את המסר הלאה. ברוכים תהיו.
משראה הלה שאין אני מניח לו אמר אני יגיד לך אבל אל תעשה לי פדיחות... אמרתי לו תאמר ואני יחליט מה לעשות
וכאן פתח ידידי את סגור לבו ואמר לי [ואני מצטט כמעט מילה במילה ממה שאני זוכר]:
ב"ה אני מוסר שיעור בארבע מקומות קבועים, כל שיעור אני מכין לפחות שעתיים ולפעמים יותר, אני לא לומד עם חברותא בכולל ולא נבחן לרבנות רק כדי להכין את השיעורים, יש לי חשק ללמוד דברים אחרים, לפעמים הילדים רוצים טיול איתי, ולפעמים האישה גם מבקשת, אבל מה לעשות שיש לי שיעור.
ובל תחשוב שאני מקבל הון תועפות על השיעורים הללו, על שיעור אחד בכלל לא משלמים לי, על השיעור השני נותנים לי 110 ₪ בחודש וכן על השלישי, ורק על השיעור הרביעי שהוא בכלל רחוק מביתי ונמצא בגבעון משלמים לי 100 ₪ כולל נסיעות, שתעשה חשבון לבד כמה זמן לוקחת נסיעה מגאולה לגבעון... וכאילו מה זה 100 שקל לאנשים שם, אבל לא משנה.
ושתבין השיעורים הללו מתקיימים בשעות שהכי לא נוחות בערב, ב"ה הבית מלא ילדים כן ירבו, הילד הגדול רוצה שאלמד איתו משניות ואחיו רוצה חומש, ואחותו רוצה עזרה בשיעורי בית בתורה, ובכלל הקטנים צריכים להתקלח, והם רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, ושלא לדבר על הגיברת שבכלל עבדה כל היום ויש לה הרבה מה לספר, וכשהיא עייפה זה חומר כפול [אמרתי לו אולי לכן עיף בארמית זה כפול...], העינים שלה לא רואות כלום רק איפה המיטה, וגם בזה לפעמים היא מתבלבלת ונרדמת עם הילדים..
אז תתאר לעצמך אותי בתוך כל הבלגן המבורך הזה מכניס שתי ילדים ביחד למקלחת, ובנתיים רץ למטבח להכין ארוחת ערב לכל אחד מהמפונקים שלי לפי הדרישה האישית שלו, לאחד ביצה עין ולאחד ביצה אוזן, לשלישי טוסט עם קצ'ופ ולרביעית טוסט עם רסק, והחמישי לא יודע מה הוא רוצה לאכול ומצפה שאני ינחש לבד, והתינוק צריך מטרנה שכל פעם צריך לשאול מחדש כמה כפיות שמים בבקבוק, ומה שמים קודם מים או אבקה, ובכלל עם הכפית של המטרנה תמיד חייב להישפך קצת בחוץ
ובוא נעזוב את כל התיאור המלבב הזה, אל תשכח שגם אני בתמונה אחרי יום של לימוד בכולל, זה לא שחזרתי עכשיו מאיזה שייט בכינרת או ממסעדה כל שהיא, הגוף שלי גם דורש את שלו, הבטן שלי לא עובדת על לוחות סולארים, וגם היא צועקת באלם קול הצילו אבל מי בכלל מתייחס אליה, ברוך ה' שאני מכין לילדים אוכל כך יש לי הזדמנות לנשנש להם קצת פה ושם אם הם לא מרגישים.. בקיצור אני משתדל לתמרן בין כל הגלים הסוערים הללו בשמחה רבה, אבל...
פתאום בום!!!
צריך לצאת לשיעור, אני מתנצל בפני הרבנית שעלי למהר לשיעור שלא יעשו לי פרצופים למה אני מאחר, הילדים במקלחת שישארו שם עד שמישהו יזכר בהם, החביתה במחבת גם כן אני מוציא מהר כשהיא כמעט כמו מאכל בן דרוסאי, ואני רץ כל עוד נפשי בי לשיעור, ששם כמובן ברוך ה' דוקא אלה שמתלוננים כשאני מאחר הם לא נמצאים ובאים מתי בא להם, אפילו שהם אין להם למי להכין אוכל ולא כל הבלגן שתיארתי כרגע.
והנה היום חג פורים, זה לא שאני צריך את המשלוח מנות של מישהו, אבל אתה יודע יש כאן בן אדם שמתאמץ כל השנה בשבילך ויש הזדמנות להראות לו שמישהו מעריך זאת, ויותר ממה שצריך להראות לו צריך להראות לאשתו שבעלה לא הולך לשחק שש בש ומשאיר אותה לבד עם הילדים שתתמודד עם אלה שבמקלחת ועם אלה שלא רוצים לישון וחושבים שהם באמצע חתונה שצריך לרקוד, כל אחד לפום שיגעון דיליה, ו..כלום, אפילו לא משלוח מנות אחד מכל האנשים הנחמדים שאני טורח עבורם כל השנה, עד שאני חושב לעצמי בכלל בשביל מה אני טורח ומתאמץ כל כך אולי עדיף שאשב ללמוד עם עצמי בצורה מסודרת ושיהיה להם לבריאות.
אז תגיד תודה שאתה רואה רק עננה על הפנים שלי ולא ערפל כבד.
את כל הדברים הללו נאם באוזני ידידי שנה שעברה כטוב לב המלך ביין ואני שהבטחתי לו לא לעשות בושות, הבטחתי שלפחות אני יכתוב את הדברים ואולי הם יגיעו לאוזן הנכונה.
אז בבקשה אשמח שתעבירו את המסר הלאה. ברוכים תהיו.
