חזק וברוך!! יישר כח! אשמח מאוד לראות את המקורות של 145, 146, 147. תודה רבה!
התחיל לאכול בבית ויצא מיד
דין הולכי דרכים שנתבאר לעיל הוא לאו דוקא אם התחיל לאכול בדרך, אלא הוא הדין אם התחיל לאכול בבית וכשבירך ברכה ראשונה היה בדעתו לצאת מיד מן הבית ולהמשיך לאכול בדרך, רשאי להמשיך לאכול בדרך בלא ברכה
[1]. וכל זה דוקא שהתחיל לאכול בבית ומעשיו מוכיחים שבדעתו לצאת מיד, כגון שהוא אוכל סמוך לפתח ביתו
[2].
ולכן מי שצריך לצאת לדרך רשאי לאכול מעט בביתו על דעת להמשיך לאכול באוטובוס, ואין צריך לחזור ולברך, ואפילו שאינו יודע אימתי יגיע האוטובוס, ובתנאי שישמור ידיו בטהרה
[3]. ואם אוכל פת אינו צריך לאכול כזית בביתו אלא אף פחות מכזית מספיק
[4].
קבע לאכול בבית ודעתו לצאת
אם כשבירך על המאכל ישב בביתו והתחיל לאכול, וקבע מקום לאכילתו בביתו והיתה דעתו מתחילה ללכת למקום אחר ולהמשיך באכילתו תוך כדי הילוכו, לכתחילה אינו רשאי לעשות כן, ובדיעבד כשיצא לדרך אינו חוזר ומברך
[5].
התחיל לאכול בדרך ונמלך להמשיך
התחיל לאכול במקום ציבורי, כגון שמתחילה קבע לאכול על ספסל ברחוב, ולאחר מכן נמלך ללכת לדרכו, אינו נחשב כהולכי דרכים, ולכן כל זמן שרואה את מקומו הראשון אין זה שינוי מקום, אך אם כבר התרחק ואינו רואה את מקומו או שיש משהו המונע ממנו לראות את מקומו הראשון, הרי זה שינוי מקום, וצריך לברך שוב על אכילתו, אם אוכל מדברים שברכתם האחרונה היא 'בורא נפשות'
[6].
ודבר זה מצוי אם התחיל לאכול בחניית ביניים והיה בטוח שיספיק לסיים אכילתו, אך למעשה לא הספיק לסיים אכילתו, וכבר השיירה יוצאת לדרכה, שדינו כנ"ל.
התחיל לאכול בדרך להמשיך בבית
התחיל לאכול בדרך והגיע למחוז חפצו, מותר לו להמשיך לאכול בביתו, ואין צריך לחזור ולברך. והדין כן אף אם אכל בדרכו בנסיעה באוטובוס או ברכב והגיע למחוז חפצו, מותר לו להמשיך לאכול בביתו
[7]. ויש אומרים שלכתחילה יכוון בדעתו שהברכה תחול עד שירד מהרכב, ואז כשירצה להמשיך לאכול מחוץ לרכב יברך שנית
[8].
עצר באמצע הדרך
התחיל לאכול ברכב בעודו בדרך, אף שעצר באמצע הדרך, ויצא מרכבו להפסקה קצרה, כגון לתדלק את הרכב, להתפנות, לקנות מאכל או משקה, אינו צריך לחזור ולברך
[9].
אבל אם יצא מרכבו לזמן ארוך, כגון לבקר חבר וכדו' והתעכב שם כחצי שעה, התבטל ממנו דין 'הולכי דרכים', ולכן כאשר חוזר לרכבו, צריך לחזור ולברך, וזהו דוקא בדברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומם, אבל דברים שטעונים ברכה לאחריהם במקומם, כגון מיני מזונות ופירות ממין שבעה, בדיעבד אינו חוזר ומברך
[10].
קנה אוכל באמצע הדרך
[1] כגון בפורים וכדו' שיוצאים לאסוף צדקה וטועמים בכל מקום משהו שאין הליכתם נחשבת לשינוי מקום, אף לדברים שאינן צריכים ברכה במקומם. וכן משמע
מחיי אדם (כלל נט סעי' א). וע"ע
בשו"ת שבט הקהתי (ח"ד סי' נה).
ובשערי ברכה (פרק ט הערה מו).
[2] שו"ת אג"מ (ח"ב או"ח סי' נז).
שו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' עג).
שו"ת אול"צ (ח"ב עמ' קה) וטעמם דכיון דמעיקרא אוכל בדרך עראי כבר בבית יש להם דין הולכי דרכים. וכן הוא הדין מי שהתחיל לאכול ברחוב יכול להמשיך לאכול באוטובוס, משום דהוי כהולכי דרכים.
[3] כנפסק בשו"ע (סי' קסד סעי' א) נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום. ובנ"ד עדיף טפי שהרי אף אוכל קצת מהפת, ואף שנפסק
ברמ"א (סי' קסו סעי' א) על דברי השו"ע שאין להפסיק בין נט"י לברכה, ואם שהה כדי הילוך כ"ב אמה מקרי הפסק, פשוט דכ"ז איירי בין הנטילה לברכה אבל לאחר שכבר בירך ואכל קצת, יכול לשהות כך אף לזמן מרובה כל ששומר ידיו בנקיות.
והעירני הגר"ח אקרמן דכל זה לנט"י, אך לא מהני לשנוי מקום וחיוב ברכה הבאה מחמת כן. אמנם בשו"ת אול"צ המובא בהערה להלן מבואר לא כן.
[4] והיינו אף שלפי הדין האוכל פחות מכזית לחם אין בכך כדי לפטור מה שיאכל במקום אחר, כמבואר
במשנ"ב (סי' קעח ס"ק כח), מ"מ הכא כיון שאוכל הפת דרך עראי תוך כדי הליכתו שפיר דמי. וכ"כ
בפסקי תשובות (סי' קעח אות טז). ספר
וזאת הברכה (פ"ו).
ובהלכה ברורה (סי' קעח סעי' יז).
ושוב הראוני שכן מבואר
בבא"ח (ש"א פר' בהעלתך אות ב)
ובשו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' לד שאלה ג). ואף שמבואר שם דכ"ז דוקא אם אכל כזית פת במקום ראשון. אבל י"ל בפשיטות דשם איירי לענין חובת קידוש במקום סעודה, לכן כתב הרב פעלים שמדובר שאכל כזית, משא"כ בסתם אדם שדעתו לצאת, אין צריך לאכול במקומו הראשון כזית פת.
אמנם ראיתי בספר
שערי הברכה (פרק ט הערה מח) שהביא
מהגר"ח קניבסקי שצריך לאכול בביתו כזית פת לפני שיוצא, שאין אכילה פחותה מכזית.
[5] משנ"ב (סי' קעח ס"ק מב).
הלכה ברורה (סעי' טז).
[6] משנ"ב (סי' קעח ס"ק מב).
שו"ת אול"צ (ח"ב עמ' קה). ראה הערה 153 שלמעשה נוהגים כהרמ"א ששינוי מקום זהו דוקא בדבר שאין צריך ברכה לאחריהם במקומם.
[7] שו"ת אול"צ (ח"ב עמ' קה).
הליכות שלמה פסח (פ"ט הערה נא).
זאת הברכה (פרק ו עמ' 62) בשם
הגרי"ש אלישיב זצ"ל. שו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' סג וסי' קעח סעי' ד) וטעמם דקביעותו לאכול באוטובוס אינה נחשבת לקביעות, ודינו כדין הולכי דרכים שאוכלים תוך כדי הליכה. וכ"כ
בשו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' עב-עד).
ובשו"ת יד אליהו (פסקים סי' יז אות ה).
וכתב בספר שבות יצחק (ברכות עמ' רעא) נראה דתלוי דאם יושב שם כעין קביעות, כגון בנסיעה ארוכה הוי הפסק, לכן מסתבר שהנוסע בתוך העיר וסביבותיה לא נחשב כקבוע במכונית, אבל בנסיעה מעיר לעיר הוי קבוע, וראוי לחוש לדיני הפסק.
וראה
בספר שערי הברכה (פרק ט הערה ל) שהסתפק באדם שעובר באמצע האכילה ממכונית למכונית, האם זה נחשב כעקירה מבית לבית ולא מועיל רואה מקומו או דעתו, או דשאני מכונית שאינה מקום קבוע כמו בית, ואין זה עקירה גמורה כמו מבית לבית.
[8] ספר ברכת ה' (ח"ג עמ' תסג) כתב כיון שיש למכונית והאוטובוס מחיצות בפני עצמם א"כ אינם נחשבים כחלק מהרחוב אלא נחשבים כבית, ואע"פ שמשמשים לנסיעה ממקום למקום, מ"מ כיון שחולקים מקום ורשות לעצמם היוצא מתוכם הרי זה כמשנה ממקום למקום.
ואכן כן הוא
דעת החזו"א זצ"ל הו"ד במשנ"ב דרשו (סי' קעח הערה 33) שהמברך על המאכל מחוץ לבית צריך לחזור ולברך עליו כשנכנס לבית, ואף אם הוא כבר בתוך פיו כגון סוכריה, צריך להוציאה ולברך עליה.
וביאר
הגר"ח קניבסקי שהעגלה המוזכרת בשער הציון (סי' קעח ס"ק לח) אין לה גג ולכן אינה נחשבת כמקום אחר, מה שאין כן אם נכנס לתוך בית או למכונית ואוטובוס, שנחשב הדבר כשינוי מקום.
ולכן כתב בספר
ברכה נאמנה (סי' קעח אות כא) דלצאת ידי כל ספק, נכון שיכוין בתחילת אכילתו שברכתו תחול רק עד שיוצא מהמכונית ואז יצטרך לברך לכו"ע, ואף דיש פוסקים דס"ל שדינו כהולכי דרכים אין הוא גורם ברכה שאינה צריכה, מאחר שיש חולקים ע"ז, שרי לגרום ברכה לחוש לאותם דעות.
אך העירני
הגר"ח אקרמן דעצת הביאור הלכה בהל' ציצית (סי' ח) לעשות תנאי בברכה אולי כ"ז דוקא בברכת המצוות, אבל בברכת הנהנין לא, אם לא שיעשה עצמו כנמלך המחויב בברכה בודאי.
[9] כמבואר בהלכה הקודמת שאם התחיל לאכול בדרך יכול להמשיך לאכול בבית.
[10] הליכות מועד הלכות למטייל (עמ' רלג).
פסקי תשובות (סי' קעח אות טז) כמבואר
ברמ"א (סי' קעח סעי' ב) שאם שינה מקומו בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם, אינו חוזר ומברך.
אף שלדעת
השו"ע (שם) בכל שינוי מקום צריך לחזור ולברך, אף בדברים שטעונים ברכה לאחריהם במקומם, מ"מ פסק
הבא"ח (ש"א פר' בהעלותך אות ב)
ובכף החיים (סי' קעח אות יד) שהלכה כהרמ"א, וספק ברכות להקל. וכ"פ
בהליכות עולם (ח"ב עמ' מ)
ובהלכה ברורה (סי' קעח סי' ג), אך הוסיפו שאם חוזר ומברך ברכה ראשונה יש לו על מה שיסמוך. אמנם
בשו"ת אול"צ (ח"א סי' יז) פסק שיש לנהוג כדעת מרן השו"ע שבכל אופן יש לחזור ולברך, ע"ש ראיותיו.
