תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח עמוד ב
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע - זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד - אלו מלמדי תינוקות. כגון מאן? אמר רב: כגון רב שמואל בר שילת. דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא, א"ל: שבקתיה להימנותך? אמר ליה: הא תליסר שנין דלא חזיא לי, והשתא נמי דעתאי עלויהו: ורבנן מאי? אמר רבינא: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו - הרי שת"ח גדול יותר ממלמדי תינוקות
וגם מפה תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד ב
תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם - ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור - ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות - ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה - ישא בת מלמדי תינוקות.
זה מיירי במלמד תינוקות אבל במלמד תורה לגדולים איכא פלוגתא דרבוותא
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף יז עמוד א
ת"ר: וכבוד עשו לו במותו - זה חזקיה מלך יהודה, שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף, דברי ר' יהודה; א"ל ר' נחמיה: והלא לפני אחאב עשו כן! אלא, שהניחו ס"ת על מטתו, ואמרו: קיים זה מה שכתוב בזה. והאידנא נמי עבדינן הכי! אפוקי מפקינן, אנוחי לא מנחינן. ואיבעית אימא: אנוחי נמי מנחינן, קיים לא אמרינן. אמר רבה בר בר חנה: הוה אזילנא בהדיה דר' יוחנן למשאל שמעתא, כי הוה עייל לבית הכסא והוה בעינא מיניה מלתא, לא פשיט לן עד דמשי ידיה ומנח תפילין ומברך, והדר אמר לן: אפילו קיים אמרינן, לימד לא אמרינן. והאמר מר: גדול למוד תורה, שהלמוד מביא לידי מעשה! ל"ק: הא למיגמר, הא לאגמורי.
רש"י מסכת בבא קמא דף יז עמוד א
כי הוה עייל לבית הכסא - כלומר זימנא חדא כי הוה עייל לבית הכסא אמר לן הכי קיים אמרינן לימד לא אמרינן ולימד אמרו לחזקיה והאידנא לא משום כבודו דחזקיה דלימד עדיף מקיים.
מביא לידי מעשה - אלמא מעשה עדיף.
למיגמר - לעצמו מעשה עדיף אבל לאגמורי לאחריני עדיף ממעשה הלכך לימד לא אמרינן.
תוספות מסכת בבא קמא דף יז עמוד א
והאמר מר גדול למוד תורה שמביא לידי מעשה - פי' בקונטרס אלמא מעשה עדיף וקשה לר"ת דאדרבה מהכא דייק ספ"ק דקדושין (דף מ: ושם) למוד גדול ממעשה גבי זקנים שהיו מסובין בעליית בית נתזה בלוד ונשאלה שאילה זו בפניהם למוד גדול או מעשה גדול ונמנו כולם ואמרו למוד גדול שמביא לידי מעשה ואומר ר"ת דה"פ והאמר מר שלמוד מביא לידי מעשה וכיון שאנו אומרים קיים הרי אנו אומרים שלמד דאי לא שלמד היאך קיים שהלמוד מביא לידי מעשה ולא מסיק אדעתיה השתא לחלק בין למד ללימד ומשני הא לאגמורי [דלימוד] ודאי לא אמרינן דהא ודאי עדיף שמביא את הרבים לידי מעשה כשמלמדם ובשאלתות דרב אחאי גאון ל"ג קיים אמרינן לימד לא אמרינן אלא גרס ומנח תפילין והדר אמר לן ותו לא ופריך גמרא והיאך הוה מנח תפילין תחלה קודם שהיה אומר להם השמעתתא והלא למוד גדול ממעשה ומשני הא למגמר הא לאגמורי דליגמר נפשיה למוד גדול שמביא לידי מעשה אבל לאגמורי לאחרים לא עדיף ולפיכך היה מניח תפילין תחלה.
דף על הדף בבא קמא דף יז עמוד א
בגמ': לא קשיא הא למיגמר הא לאגמורי.
ופירש רש"י, 'למיגמר - לעצמו מעשה עדיף, אבל לאגמורי לאחריני עדיף ממעשה'. הקשה במעשה רוקח, הרי אמרו במסכת מגילה (טז, ב), 'גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב', והוכיחו זאת מיעקב אבינו, שביטל מצות כיבוד אב בלשמו בשם ועבר, הרי יעקב אבינו לא לימד לאחרים אלא למד בעצמו, ובכל זאת רואים שללמוד עדיף ולא המעשה.
ותירץ, דהנה יש לדקדק בלשון הגמרא למה אמרו 'למיגמר', הרי יותר נכון היה לומר 'הא במיגמר הא באגמורי', אלא שבזה עוררו חז"ל, שאף אם לומד אדם בעצמו ודעתו כדי ללמד אחרים, זה גם כן עדיף על המעשה, ועל כן יעקב אבינו כיון שכוונת לימודו היתה ללמד לבניו כל מה שילמד בשם ועבר, ולכן נחשב כאילו לומד כדי ללמד לאחרים.
בגמ': לא קשיא הא למיגמר הא לאגמורי.
וכתב רש"י לעצמו מעשה עדיף אבל לאגמורי לאחריני עדיף ממעשה הלכך לימד לא אמרינן, ובתוס' (ד"ה והאמר) מביא דעת השאלתות דליגמר נפשיה למוד גדול שמביא לידי מעשה אבל לאגמורי לאחרים לא עדיף וכ"ה בר"ח. והיינו שלימוד לעצמו עדיף מללמד לאחרים. וצ"ע דאי' בגמ' כתובות יז. דמבטלין ת"ת להוצאת המת במד"א כשאין עמו כל צרכו וכמה כל צרכו וכו' מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא, וה"מ למאן דקרי ותני (שלמד מקרא ומשנה אבל עדיין לא שנה לתלמידים) אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא, ולכאו' לדעת השאלתות ור"ח הול"ל ההיפך דלמאן דתני לית ליה שיעורא כי לימוד לעצמו עדיף מללמד לאחרים.
שוב ראיתי שבאמת גי' השאלתות בפ' חיי שרה (שאילתא י"ד) הני מילי למאן דתני ולא קרי אבל למאן דקרי ותני לית לי' שיעורא, וא"ש לשיטתו. (אולם בשאילתות פ' ויחי שאילתא ל"ד הגי' וה"מ למאן דקרי ולא תני אבל למאן דקרי ומתני לית לי' שיעורא).
