מי הצדיק שיסביר לי מה כתב האבני נזר כאן

[Shahars1]

ז"ל וראי' ברורה דמחוסר כתיבה ודאי הוי מחוסר מעשה. מהא דהקשו בתוספות [פ ע"א] אהא דמוציא כגרוגרת לשתי רשויות פטור נימא מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה. ותירצו דגבי כתיבה אית לן למימר דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה. אבל הוצאה לא הוי עד דמייתי תרווייהו לרשות אחד. והיינו דמלאכת הוצאה אין שינוי בגוף החפץ רק שמוציאו למקום שצריך. ומתחילה לא הי' רק מחוסר הוצאה ועכשיו גם כן מחוסר הוצאה. והכא נמי כיון דמחוסר סגירה דהיינו כתיבה. הוא מחוסר כתיבה גבי כתיבה משום הכי חשיב מחוסר מעשה. כשם שמחוסר הוצאה חשיב מחוסר מעשה גבי הוצאה וכו' ע"כ לא זכיתי במוחי להבין מי שהבין אשמח לדעת איך הוא מביא משם ראיה לאסור קריבה לגבי מחיקת אותיות

 

[אבי רביבו]

אשמח לדעת איך הוא מביא משם ראיה לאסור קריבה לגבי מחיקת אותיות

לפני שנתיים למדתי את האבנ"ז הזה טוב....
כוונתו בזה, דתוס' חלקו בין קריבה דכתיבה-בשני אותיות, לבין קריבה דהוצאה.
דבכתב ב' אותיות, עיקר האיסור הוא לכתוב, ולכן היכא שהאיסור נעשה אלא שמחוסר קרבה, דהיינו משהו צדדי ולא מעצם דין האיסור, בזה שפיר אמרי' דלאו כמחוסר מעשה.
אבל בהוצאה, דעיקר האיסור הוא להוציא, לכן היכא שעצם האיסור לא נעשה מושלם, דהייינו שלא הוציא כמו שצריך, בזה אמרי' דמחוסר קירבה כמחוסר מעשה, כיון דהוי דין מעצם ההוצאה, ולא דין צדדי.
ע"כ ביאור התוס'.
ולפ"ז ביאר האבנ"ז דכ"ז שייך דווקא שהכתיבה נעשית באופן גמור, דהיינו שכתב ב' אותיות, אך מ"מ מחוסר עדיין קירבה, אך היכא שאפי' אות אין פה, בזה שפיר מיקרי מחוסר כתיבה, דעצם המלאכה, דהיינו עצם הכתיבה לא נעשית פה.
מקווה שמובן....

 

[Shahars1]

לפני שנתיים למדתי את האבנ"ז הזה טוב....
כוונתו בזה, דתוס' חלקו בין קריבה דכתיבה-בשני אותיות, לבין קריבה דהוצאה.
דבכתב ב' אותיות, עיקר האיסור הוא לכתוב, ולכן היכא שהאיסור נעשה אלא שמחוסר קרבה, דהיינו משהו צדדי ולא מעצם דין האיסור, בזה שפיר אמרי' דלאו כמחוסר מעשה.
אבל בהוצאה, דעיקר האיסור הוא להוציא, לכן היכא שעצם האיסור לא נעשה מושלם, דהייינו שלא הוציא כמו שצריך, בזה אמרי' דמחוסר קירבה כמחוסר מעשה, כיון דהוי דין מעצם ההוצאה, ולא דין צדדי.
ע"כ ביאור התוס'.
ולפ"ז ביאר האבנ"ז דכ"ז שייך דווקא שהכתיבה נעשית באופן גמור, דהיינו שכתב ב' אותיות, אך מ"מ מחוסר עדיין קירבה, אך היכא שאפי' אות אין פה, בזה שפיר מיקרי מחוסר כתיבה, דעצם המלאכה, דהיינו עצם הכתיבה לא נעשית פה.
מקווה שמובן....

וואו יש"כ עזרתה לי הרבה יש לי עוד שאלה האם הבנתה את הבנת ר"ת שם בסוגיה בדף פ ע"א לא ירדתי לסוף דבריו שהשווה אות אחד וכו' להוצאה נראה לי לשיטתו אצטטו כאן לנוחיות ז"ל הקשה רבינו תם דאמר בהבונה (לקמן קד:) כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב ונראה לו כגירסת ר"ח מרשות אחת חייב מב' רשויות פטור דבעי' עקירה ממקום אחד וכו' ע"כ שהוא שואל אם בהוצאה למ"א חייב היאך באות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי חייב על הכתיבה הרי לכאורה אי אפשר להכניסם לאותו רשות עכשיו ולקרבם [אע"ג קריבה לאו מעשה היא בעינן שיוכלו במציאות להתקרב עכ"פ ואם אפשר לקרבם חשבינן להם כסמוכים ודומיא ב' אותיות שעל הקלף שאינן נהגות דבעינן קציצה א"כ במציאות לא יכולות להתקרב עד שיקצוץ וי"ל דה"ה נמי אם הוצאה מפרידתן דמקריא מעשה] דא"כ איתעביד הוצאה ועכ"פ י"ל שהיא נקראת מעשה ועל כן נראה לו להגיה מרשות אחת חייב מב' רשויות פטור ואת"ש באות אחת כאן וכו' שחייב על הכתיבה שבגלל שאפ' אות אחת כאן ואות אחת כאן גם אם יכניסם לרשות אחת הם עדיין מחוסרי הוצאה וא"כ אין פה מעשה שמפרידם ואת"ש ג"כ עכ"פ ממקום אחד בהעלם אחד שחייב מ"מ איזה כמה אנשי בער לא ידעו וכסילים לא הבינו את זאת שניסיתי להסביר את הביאור לר"ת בכולל ומ"מ לא מצאו ג"כ תירוץ טוב יותר האם לדעתך זה הפשט שהאיסורים תלויים זב"ז והיינו שמחוסר קריבה הוא רק שיש מציאות כזו [ומצאתי לר"י מיגש סי' מה' שתולה מה שאמ' אחת בטבריה ואחת בציפורי חייב הוא בגלל שהם באותו תחום שבת וע"ש] אבל אם אין מציאות דשבת שיכולים להתקרב לא גרע מהכותב אות אחת בב' כתלי הבית דפטור עכ"פ וצ"ע