בגמ' בסנהדרין אמרו שלר"י מי שלא דיבר עם חבירו שלש ימים באיבה - פסול לעדות מדין שונא,
והקשה המהרי"ל דיסקין (כתבים, סי' כ, אות ד) שהלא ר"י סובר שלאו שאין בו מעשה לוקין עליו, ויש כלל שמי שעובר על עבירה שיש עליה מלקות פסול לעדות מדין רשע,
ואם כן השונא הזה כיון שעבר על לאו שיש עליו מלקות - צריך ליפסל לעדות לכל האנשים.
ולכאורה לפי הפסקי רי"ד (שהובא כאן) מיושב, שגם לר"י לא לוקה כיון שזה ניתק לעשה.
והעירוני עוד, שלפי הרמב"ם [ומקורו מהתורת כהנים] שעל שנאה גלויה לא עוברים, כי כתוב "בלבבך" -
אם כן כאן שלא דיבר שלש ימים - יודע השנוא ששונא אותו, ואם כן אינו עובר;
אך עי' בברכת פרץ שדברי הרמב"ם אינם מוסכמים.
עוד יש להוסיף שקושיית המהרי"ל דיסקין לכאורה זה רק לאביי [וההלכה] שגם בלי חימוד ממון פסול לעדות,
אבל לרבא לכאורה לא קשה, אלא אם נימא שכאן זה בין אדם לחבירו, וזה כחמס.
ועי' במהרי"ל דיסקין עוד ב' תירוצים לקושיא זו,
ועיי"ש עוד שא"א לומר ששונאו כי ראה בו דבר עבירה.
והקשה המהרי"ל דיסקין (כתבים, סי' כ, אות ד) שהלא ר"י סובר שלאו שאין בו מעשה לוקין עליו, ויש כלל שמי שעובר על עבירה שיש עליה מלקות פסול לעדות מדין רשע,
ואם כן השונא הזה כיון שעבר על לאו שיש עליו מלקות - צריך ליפסל לעדות לכל האנשים.
ולכאורה לפי הפסקי רי"ד (שהובא כאן) מיושב, שגם לר"י לא לוקה כיון שזה ניתק לעשה.
והעירוני עוד, שלפי הרמב"ם [ומקורו מהתורת כהנים] שעל שנאה גלויה לא עוברים, כי כתוב "בלבבך" -
אם כן כאן שלא דיבר שלש ימים - יודע השנוא ששונא אותו, ואם כן אינו עובר;
אך עי' בברכת פרץ שדברי הרמב"ם אינם מוסכמים.
עוד יש להוסיף שקושיית המהרי"ל דיסקין לכאורה זה רק לאביי [וההלכה] שגם בלי חימוד ממון פסול לעדות,
אבל לרבא לכאורה לא קשה, אלא אם נימא שכאן זה בין אדם לחבירו, וזה כחמס.
ועי' במהרי"ל דיסקין עוד ב' תירוצים לקושיא זו,
ועיי"ש עוד שא"א לומר ששונאו כי ראה בו דבר עבירה.