יצחק משען
Well-known member
ב''ה
ב''ה למעלת כבוד מודעי משכבר הימים כרכא דכולא ביה, ב'ן פור'ת יוסף, ח''ר יקותיאל אוהב ציון נר''ו, בעל ספר שו''ת יעלת חן, זכר עשה ועו''ס
ראה ראיתי אשר נטית גלילי ידיך במכתב גלוי עם תוכחת מגולה ואהבה מסותר'ת למרן חמדת ישראל רבינו יצחק יוסף שליט''א, ובאו בדבריך תוכחה על אשר אמר שהמשנה ברורה אינו לספרדים רק לאשכנזים
ומלבד שכל דבריך קשים כעשן לעינים וכחומץ לשינים, מחמת שכבר דברים אלו נאמרו על ידי מרן רשכב''ג רבינו עובדיה זיע''א במקהלות עם בכנס הקודם של דירשו, ורבינו יצחק מה כי תלין עליו
עוד בה, שרבינו יצחק נתן כמה וכמה דוגמאות לדבריו שבהם נטה המשנ''ב קו מפסיקת הספרדים שלא כדעת מרן השו''ע
ועלית על כולנה שמרן רבינו יצחק כלל וכלל לא פגע בכי הוא זה בכבוד המשנ''ב, ומי הוא זה אשר יכסה השמש בכברה, הרי במו פיו אמר שזה הספר היסודי שחייבים ללמוד, ורק לפקוח עין לראות שכל ההלכות עולות בקנה אחד עם פסיקת מרן ותו לא, ואטו גם על זה צריך הבהרה
אך עתה באתי על 2 נקודות אחרות לגמרי, דהנה אין ספק שעצם הגישה הזו שתלמיד יבוא ויטיף מוסר לרבו, פסולה לחלוטין, וידעתי גם ידעתי שכבוד מעלתך נקרא אב''ד טובה ראייתה, אך עם כל הכבוד הכר נא את מקומך דמה דמות יערוך בין כבודו שרק נקרא אב''ד בבי''ד שאינו קיים, לבין מרן רבינו יצחק דפקיע שמיה בין יושבי על מדין
ואם הרחוקים מטבריא מתפעלים מהמטה והחותם והפתילים של כב', אך אנחנו הרי קרובים ונמצאים בטבריא, ורואים ויודעים היטב מצעדי גבר ומפעליו
ומקור דברי תוכחתי הוא בגמ' חגיגה ג. שמיאנו בכל תוקף לומר בפני רבי יהושע מה אמר ראב''ע, וכל כך למה? אחר שראו כמה קפידא הקפיד ר' אליעזר על ר' יוסי בן דורמסקית שהזכיר מאי דנמנו וגמרו בביהמ''ד באופן שלא היה לרוחו של ר''א
ועתה בא לנו כבודו ומביא בפני רבינו תילי תילים של חכמים שהגדילו בשבחו של המשנ''ב, ומלבד שבחלק מהדמויות שהזכיר כבודו יודע לבו היטב מה דעתו של רבינו יצחק עליהם, רבני רדיו ודרשנים למיניהם, ואחד מהנזכרים בדבריך חייב ארבעה וחמישה לרבינו יצחק, ועוד כהנה
ושם בגמ' חגיגה ה. איתא מימרא מפחידה ומזעזעת כל בעל לב באותו תלמיד שמת בחצי ימיו, ואמר עליו רבי אלכסנדרי אי בעי האי מרבנן הוה חיי, דמבעט ברבותיו היה
והיה לכבודו לחוש על עצמו בטרם הניף קולמוסו בכתיבת דבריו המיותרים, ותחת אשר תייעץ לרבינו יצחק מה לומר ומה לדבר, תייעץ לעצמך מה לשתוק, ואל תעש עצמך כאיש תמים הכותב מכתב ידידות ובקרבו ישים ארבו בחץ יפלח לבו.
ובלי נדר בחלקו השני של מכתבי זה אנטה את ידי יד יצחק להראות כמה וכמה שגיאות שנפלו בדבריך, ועתה אני מוגבל מלכתבם, רק שלא יכלתי לחשות ולשתוק בראותי את כבודו מעלה הב'ל ומלעיב במלאך האלקים בלא טעם וריח
ואחתום בכל יקרת הכבוד
אנא יצחק זעירא משען ס''ט
ב''ה למעלת כבוד מודעי משכבר הימים כרכא דכולא ביה, ב'ן פור'ת יוסף, ח''ר יקותיאל אוהב ציון נר''ו, בעל ספר שו''ת יעלת חן, זכר עשה ועו''ס
ראה ראיתי אשר נטית גלילי ידיך במכתב גלוי עם תוכחת מגולה ואהבה מסותר'ת למרן חמדת ישראל רבינו יצחק יוסף שליט''א, ובאו בדבריך תוכחה על אשר אמר שהמשנה ברורה אינו לספרדים רק לאשכנזים
ומלבד שכל דבריך קשים כעשן לעינים וכחומץ לשינים, מחמת שכבר דברים אלו נאמרו על ידי מרן רשכב''ג רבינו עובדיה זיע''א במקהלות עם בכנס הקודם של דירשו, ורבינו יצחק מה כי תלין עליו
עוד בה, שרבינו יצחק נתן כמה וכמה דוגמאות לדבריו שבהם נטה המשנ''ב קו מפסיקת הספרדים שלא כדעת מרן השו''ע
ועלית על כולנה שמרן רבינו יצחק כלל וכלל לא פגע בכי הוא זה בכבוד המשנ''ב, ומי הוא זה אשר יכסה השמש בכברה, הרי במו פיו אמר שזה הספר היסודי שחייבים ללמוד, ורק לפקוח עין לראות שכל ההלכות עולות בקנה אחד עם פסיקת מרן ותו לא, ואטו גם על זה צריך הבהרה
אך עתה באתי על 2 נקודות אחרות לגמרי, דהנה אין ספק שעצם הגישה הזו שתלמיד יבוא ויטיף מוסר לרבו, פסולה לחלוטין, וידעתי גם ידעתי שכבוד מעלתך נקרא אב''ד טובה ראייתה, אך עם כל הכבוד הכר נא את מקומך דמה דמות יערוך בין כבודו שרק נקרא אב''ד בבי''ד שאינו קיים, לבין מרן רבינו יצחק דפקיע שמיה בין יושבי על מדין
ואם הרחוקים מטבריא מתפעלים מהמטה והחותם והפתילים של כב', אך אנחנו הרי קרובים ונמצאים בטבריא, ורואים ויודעים היטב מצעדי גבר ומפעליו
ומקור דברי תוכחתי הוא בגמ' חגיגה ג. שמיאנו בכל תוקף לומר בפני רבי יהושע מה אמר ראב''ע, וכל כך למה? אחר שראו כמה קפידא הקפיד ר' אליעזר על ר' יוסי בן דורמסקית שהזכיר מאי דנמנו וגמרו בביהמ''ד באופן שלא היה לרוחו של ר''א
ועתה בא לנו כבודו ומביא בפני רבינו תילי תילים של חכמים שהגדילו בשבחו של המשנ''ב, ומלבד שבחלק מהדמויות שהזכיר כבודו יודע לבו היטב מה דעתו של רבינו יצחק עליהם, רבני רדיו ודרשנים למיניהם, ואחד מהנזכרים בדבריך חייב ארבעה וחמישה לרבינו יצחק, ועוד כהנה
ושם בגמ' חגיגה ה. איתא מימרא מפחידה ומזעזעת כל בעל לב באותו תלמיד שמת בחצי ימיו, ואמר עליו רבי אלכסנדרי אי בעי האי מרבנן הוה חיי, דמבעט ברבותיו היה
והיה לכבודו לחוש על עצמו בטרם הניף קולמוסו בכתיבת דבריו המיותרים, ותחת אשר תייעץ לרבינו יצחק מה לומר ומה לדבר, תייעץ לעצמך מה לשתוק, ואל תעש עצמך כאיש תמים הכותב מכתב ידידות ובקרבו ישים ארבו בחץ יפלח לבו.
ובלי נדר בחלקו השני של מכתבי זה אנטה את ידי יד יצחק להראות כמה וכמה שגיאות שנפלו בדבריך, ועתה אני מוגבל מלכתבם, רק שלא יכלתי לחשות ולשתוק בראותי את כבודו מעלה הב'ל ומלעיב במלאך האלקים בלא טעם וריח
ואחתום בכל יקרת הכבוד
אנא יצחק זעירא משען ס''ט
