ידועה מחלוקת הראשונים בעניין מעמיד סוכה בדבר המקבל טומאה. לרמב"ן ועוד, וכן הבינו בדעת הרי"ף - אסור (וייתכן שאף בדיעבד הסוכה פסולה), ולרוב הראשונים הסוכה כשרה.
יסוד המחלוקת היא דעת ר' יהודה במשנה, הפוסל סוכה הנסמכת על מיטה. בגמ' יש שתי אפשרויות מדוע ר' יהודה פוסל: או משום ש"אין לה קבע" - ור' יהודה לטעמיה שמצריך דירת קבע, או שמעמידה בדבר המקבל טומאה.
הפוסלים מעמיד בדה"ט סוברים שהלכה כר' יהודה, ומטעם מעמיד ולא מטעם קבע. הסיבה לכך שפוסקים כיחיד מול רבים - כיוון שהגמ' דנה בשיטתו, נראה שהלכה כמותו.
השו"ע בסוף סימן תר"ל הביא את המקרה בו נחלקו ר' יהודה ורבנן - ופסק כרבנן, והרמ"א לא העיר על דבריו.
מכאן פשוט שמרן והרמ"א פוסקים להלכה שמותר להעמיד בדה"ט.
אלא שבסימן תרכ"ט, הביא מרן שיש להסתפק האם מותר לסכך ע"ג סולם, והרמ"א שם אסר בפירוש להעמיד הסכך ע"י דבר המקבל טומאה.
יש מהאחרונים שהבינו שיש סתירה בדברי השו"ע והרמ"א. לדבריהם - השו"ע מסתפק אם יש לאסור מעמיד, והרמ"א אוסר.
אך מי שיעיין במקורות השו"ע והרמ"א יראה נכוחה כי הראשונים אותם הם ציטטו בסעיף זה סוברים שאין איסור מעמיד כלל!! (חידושי הרמב"ן המצוטט שם הוא הרשב"א, כפי שכתב מרן בהקדמתו לבית יוסף).
לא ייתכן שהשו"ע והרמ"א ציטטו את מהרי"ל, שכתב שלא שמע מרבותיו מעולם שאסור להעמיד בדבר המק"ט, ואת הרשב"א הסובר אף הוא שמותר להעמיד, ובציטוט עצמו התכוונו לאסור!
ע"כ חייבים לומר שמה שאסרו או הסתפקו לאסור מהרי"ל והרשב"א היא העמדה באופן כזה שהכלים המק"ט הם עצמם מסככים את הסוכה.
הערה נוספת: בדורנו מפורסמת חומרת החזו"א שכל דבר שכאשר נוריד אותו הסכך יפול - נקרא מעמיד. (לא כפי שטועים לחשוב שהחזו"א אסר "מעמיד דמעמיד", אלא שלשיטתו כל מה שעל ידו עומד הסכך נקרא "מעמיד", גם אם בינו ובין הסכך יהיו קורות נוספות).
רבים חושבים כי החזו"א מחמיר בדין מעמיד, וזה לא מדוייק.
החזו"א עצמו סובר שמעיקר הדין מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה! אלא שלשיטתו כיוון שלמעשה אנו מחמירים שלא להעמיד - יש להחמיר גם בעמודי הסוכה, מסמרים וכו' שעל ידם הסכך עומד.
ניתן לחדש ולומר שדווקא לדעת החזו"א יותר קל להתיר לכתחילה מעמיד בדבר המק"ט:
הרי החזו"א כתב שאנו מחמירים במעמיד רק מכח המנהג (כפי שהסברתי לעיל שהשו"ע והרמ"א וודאי התירו ע"פ רוב הראשונים, ואף המשנ"ב כתב על כך: "טוב להחמיר לכתחילה" - אין חובה להחמיר לכתחילה, ובוודאי שאין לפסול בדיעבד).
אך לפי החזו"א הרי כלל לא היה מנהג להחמיר, שהרי לדבריו סכך העומד ע"ג דפנות עץ והדפנות מחוברות בברגים - נקרא מעמיד בדה"ט, וידוע לכל שעד החזו"א כולם בנו סוכות כאלו, כלומר אף אחד לא החמיר ב"מעמיד דמעמיד" שלדעת החזו"א הוא "מעמיד" סתם - אם כך, לשיטתו בכל הדורות לא החמירו במעמיד!!!
העולה מכל הנ"ל: לכאורה יש להקל לכתחילה ולהעמיד בדבר המק"ט - בוודאי לאשכנזים, כיוון שאף ראשון באשכנז לא החמיר בדין זה, ולחזו"א אף מכח המנהג אין להחמיר, וגם לספרדים, אחר אשר "קבלנו הוראות מרן", ובשולחנו הטהור התיר לחלוטין.
כן פסק גם בערוך השולחן.
יסוד המחלוקת היא דעת ר' יהודה במשנה, הפוסל סוכה הנסמכת על מיטה. בגמ' יש שתי אפשרויות מדוע ר' יהודה פוסל: או משום ש"אין לה קבע" - ור' יהודה לטעמיה שמצריך דירת קבע, או שמעמידה בדבר המקבל טומאה.
הפוסלים מעמיד בדה"ט סוברים שהלכה כר' יהודה, ומטעם מעמיד ולא מטעם קבע. הסיבה לכך שפוסקים כיחיד מול רבים - כיוון שהגמ' דנה בשיטתו, נראה שהלכה כמותו.
השו"ע בסוף סימן תר"ל הביא את המקרה בו נחלקו ר' יהודה ורבנן - ופסק כרבנן, והרמ"א לא העיר על דבריו.
מכאן פשוט שמרן והרמ"א פוסקים להלכה שמותר להעמיד בדה"ט.
אלא שבסימן תרכ"ט, הביא מרן שיש להסתפק האם מותר לסכך ע"ג סולם, והרמ"א שם אסר בפירוש להעמיד הסכך ע"י דבר המקבל טומאה.
יש מהאחרונים שהבינו שיש סתירה בדברי השו"ע והרמ"א. לדבריהם - השו"ע מסתפק אם יש לאסור מעמיד, והרמ"א אוסר.
אך מי שיעיין במקורות השו"ע והרמ"א יראה נכוחה כי הראשונים אותם הם ציטטו בסעיף זה סוברים שאין איסור מעמיד כלל!! (חידושי הרמב"ן המצוטט שם הוא הרשב"א, כפי שכתב מרן בהקדמתו לבית יוסף).
לא ייתכן שהשו"ע והרמ"א ציטטו את מהרי"ל, שכתב שלא שמע מרבותיו מעולם שאסור להעמיד בדבר המק"ט, ואת הרשב"א הסובר אף הוא שמותר להעמיד, ובציטוט עצמו התכוונו לאסור!
ע"כ חייבים לומר שמה שאסרו או הסתפקו לאסור מהרי"ל והרשב"א היא העמדה באופן כזה שהכלים המק"ט הם עצמם מסככים את הסוכה.
הערה נוספת: בדורנו מפורסמת חומרת החזו"א שכל דבר שכאשר נוריד אותו הסכך יפול - נקרא מעמיד. (לא כפי שטועים לחשוב שהחזו"א אסר "מעמיד דמעמיד", אלא שלשיטתו כל מה שעל ידו עומד הסכך נקרא "מעמיד", גם אם בינו ובין הסכך יהיו קורות נוספות).
רבים חושבים כי החזו"א מחמיר בדין מעמיד, וזה לא מדוייק.
החזו"א עצמו סובר שמעיקר הדין מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה! אלא שלשיטתו כיוון שלמעשה אנו מחמירים שלא להעמיד - יש להחמיר גם בעמודי הסוכה, מסמרים וכו' שעל ידם הסכך עומד.
ניתן לחדש ולומר שדווקא לדעת החזו"א יותר קל להתיר לכתחילה מעמיד בדבר המק"ט:
הרי החזו"א כתב שאנו מחמירים במעמיד רק מכח המנהג (כפי שהסברתי לעיל שהשו"ע והרמ"א וודאי התירו ע"פ רוב הראשונים, ואף המשנ"ב כתב על כך: "טוב להחמיר לכתחילה" - אין חובה להחמיר לכתחילה, ובוודאי שאין לפסול בדיעבד).
אך לפי החזו"א הרי כלל לא היה מנהג להחמיר, שהרי לדבריו סכך העומד ע"ג דפנות עץ והדפנות מחוברות בברגים - נקרא מעמיד בדה"ט, וידוע לכל שעד החזו"א כולם בנו סוכות כאלו, כלומר אף אחד לא החמיר ב"מעמיד דמעמיד" שלדעת החזו"א הוא "מעמיד" סתם - אם כך, לשיטתו בכל הדורות לא החמירו במעמיד!!!
העולה מכל הנ"ל: לכאורה יש להקל לכתחילה ולהעמיד בדבר המק"ט - בוודאי לאשכנזים, כיוון שאף ראשון באשכנז לא החמיר בדין זה, ולחזו"א אף מכח המנהג אין להחמיר, וגם לספרדים, אחר אשר "קבלנו הוראות מרן", ובשולחנו הטהור התיר לחלוטין.
כן פסק גם בערוך השולחן.