נשיא מועצת חכמי התורה
Well-known member
בדין ברכת חתנים ובגדר פנים חדשות
א. מקור הדין, ושיטת התוס' והרא"ש דגדר פנ"ח - שלא אכלו עד עתה והם בנ"א דמרבים בשבילם השמחה
ב. שיטת הרמב"ם דגדר פנ"ח - שלא שמעו הברכות, וביאור דבריו
ג.שיטת הרמב"ן דמברכין על כל פנ"ח שבאו
ד. ביאור הקה"י במח' הראשונים
ה. ט' נפקא מינה
א. איתא בכתובות (ז:), ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה אר"י והוא שבאו פנים חדשות. ובתוס' (ד"ה והוא) כתבו, דגדר פנים חדשות אינו אלא בבנ"א שמרבים בשבילם השמחה ביותר. וכ"כ הרא"ש (כתובות פ"א סי' יג) והטור (אבה"ע סי' סב ס"ח). וברא"ש הוסיף דפנ"ח אלו, היינו שלא אכלו עד עתה ואפילו היו שם בשעת החופה ושמעו הברכות. ע"ש. והוסיפו האחרונים (ב"ח, ח"מ, ב"ש שם) בשם המרדכי (סי' קלג), דאפילו לא הרבו, אלא כל שהדרך להרבות בשבילו חשיב כפנ"ח ומברכין.
ב. אולם לא כן מבואר בדברי הרמב"ם (פ"ב מהל' ברכות הל' י') שכתב, דאם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכות נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילן אחר ברכת המזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין. ע"כ. וחזי' דגדר "באו פנ"ח" הוא שלא שמעו עדיין את ברכות הנישואין תחת החופה. וכ"כ תורי"ד (בכתובות שם).
ועי' בערוך השלחן (אבה"ע סי' סב סכ"ד) שכתב לבאר סברת הרמב"ם, דס"ל להר"מ דברכות אלו הינם לברך את הזוג שיצליחו ובדרך אגב נותנים ברכה לכבוד העם הנאספים ולהזכרת חורבן ירושלים וחיוב הברכה מוטל על כל איש מישראל כשבא לבית חתונת הזוג בכל ז' ימי המשתה, וכשהאחד מברך וכולם ענו אמן הו"ל כאילו כל המסובין ברכו את החתן והכלה, וכיון שברכו פעם אחת יצאו ידי חובה, ולכן כשיש בז' ימי המשתה פנ"ח שלא שמעו עדיין הברכות, הרי הם לא ברכו עדיין את הזוג, ומחויבים לברכם, ולכן עומד המברךומברכם והם שומעים ועונים אמן ויוצאים ידי חובה, והוא מש"כ הרמב"ם 'בשבילם' – היינו כדי שיצאו י"ח לברך החתן והכלה.
ג. וברמב"ן כתב, דכל שבא פנ"ח ועומד שם אע"פ שאינו אוכל שם מברכין ז' ברכות. והביאוהו הר"ן (כתובות דף ב: מדפי הרי"ף ד"ה והוא) והרמ"א (סי' סב ס"ז). ע"ש. וביותר מזה כתב בספר חינא וחסדא (ח"א דף קיא ע"א), שהמנהג לברך ז' ברכות אפילו על סתם אורחים שלא באו מחמת החתונה ואפילו הם זרים ובמקרה סעדו שם ואפילו הם בנ"א עניים.
ד. ובקה"י (כתובות סי' ו) ביאר סברת מחלוקתם, דלתוס' והרא"ש גדר פנ"ח הוא כל ששמחים בעבורם ואפילו אם שמעו כבר הברכות, והיינו כיון שנתווסף שמחה לחתן ולכלה ולכל המסובין מחמת אותם פנ"ח, וממילא מתחייבים כל המסובים בשבע ברכות כדין סעודה ראשונה. אולם לשיטת הרמב"ם ותורי"ד דגדר פנ"ח הוא כל שלא שמע הברכות בשעת הנישואין, היינו כיון שכשמגיע הפנ"ח רמיא עליו חיובא דברכת חתנים ומחמתו חייבו חז"ל לברך ז' ברכות. וראה לעיל (אות ב') מה שהבאנו את דברי הערוה"ש.
ה. ונמצא בזה בס"ד ט' נפקא מינה:
א. מי ששמע הברכות בנישואין אך אינו אכל וכעת נמצא באחד מימי המשתה
לשיטת התוס' והרא"ש י"ל דנחשב כפנ"ח דהא שמחים בשבילו ומרבים בסעודה בעבורו ולכן יברכו ז' ברכות. אולם לשיטת הרמב"ם צ"ל דכיון ומאחר ששמע כבר הברכות תו לא חשיב כפנ"ח, ולכן לא יברכו ז' ברכות.
ב. מי שלא שמע הברכות אך אכל וכעת נמצא באחד מימי המשתה
לשיטת התוס' והרא"ש י"ל דאינו נחשב כפנ"ח כיון שכבר אכל, ולכן לא יברכו ז' ברכות. אולם לשיטת הרמב"ם צ"ל דמאחר ולא שמע הברכות כעת שפיר חשיב כפנ"ח ומתחייב בז' ברכות.
ג. באו אותם פנים כמה פעמים
עי' במאירי (כתובות ז:) שכתב בשם גדולי הרבנים - רש"י, דגדר פנ"ח היינו שלא היה שם אתמול אע"פ שכבר אכל שם באחד מן הז' ימים, הואיל והפסיק יום אחד בינתיים שלא אכל. עכ"ד. והנה לדברי התוס' והרא"ש שפיר דמי, דהא שמחים לכבודו אע"ג דהראה פניו לפני יומיים או שלשה. אולם לדברי הרמב"ם ד"ז אינו מובן כלל, דהא כבר נפטר מחיובו בשמיעתו בפעם הראשונה ותו לא מחייב.
ד. אי מברך לילה ויום
כתב הריטב"א (כתובות ז: ד"ה אמר), דכאשר היו פנ"ח בלילה מברכין עליו לילה ויום. עכ"ד (וכן הובא בשם כמה ראשונים). ובשלמא לתוס' והרא"ש הדבר מובן, דלדבריהם כל העניין הינו השלמת החיוב שנגרם מחמת הפנ"ח ולשיטת הריטב"א ודעימיה החיוב הנ"ל נמשך לילה ויום. ומשא"כ לרמב"ם דהחיוב הינו לגוף הפנ"ח ומיד לאחר הברכות בליל המשתה פקע חיוב הברכות ומיהכ"ת להמשיך לברך אף ביום שלאחריו.
ה. אי בעינן פנ"ח חשוב
כתב הערוך השלחן (שם סכ"ו), די"א דאינם נקראים פנ"א אא"כ הם בנ"א חשובים שראויים להרבות בשבילם במאכל ומשתה. עכ"ד. ובשלמא לתוס' והרא"ש מובן היטב, דלשיטתם בעי' שמחה חדשה, וכ"ז בחשובים דוקא (אם כי דד"ז אינו מוסכם לכו"ע. ואכ"מ). אולם לרמב"ם צ"ל דהדבר אינו תלוי במעמד הפנ"ח, אלא כל דאיכא פנ"ח מברכין.
ו. אי הפנ"ח מחויב להישאר לשמוע הברכות
עי' בדברי הערוה"ש שהובאו לעיל (אות ב'), דחזי' בדבריו דלרמב"ם איכא חיוב כלפי הפנ"ח לשמוע הברכה, ונראה דצריך להישאר עד לאחר הברכות, ואם הוא עצמו אינו מברך אזי מברכין 'בשבילו'. ומשא"כ לתוס' והרא"ש, דהפנ"ח אינם אלא היכ"ת לתוספת שמחה בעלמא, ואינם צריכים להישאר עד סיום הז' ברכות.
ז. אי שבת ודרשה נחשבין כפנ"ח
בתוס' וברא"ש הובא, דשבת חשבינן ליה כפנ"ח, דאמרינן באגדה "מזמור שיר ליום השבת, אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן - נאמר שירה", התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה. וכן פסק בטוש"ע (סי' סב סע' ט'). והנה המעיין היטב בדברי הרמב"ם ימצא דהשמיט דין זה דשבת חשיבא לן כפנ"ח, והדבר מתחילה אומר דרשני. אולם ע"פ המתבאר בדברינו אתי שפיר, וצ"ל דס"ל להרמב"ם דחיוב הברכות הוא אך ורק מכח הגברא של הפנ"ח שלא שמעו הברכה. ומשא"כ לתוס' והרא"ש דכל שהדבר מרבה שמחה לחתן ולמסובין חשיב כפנ"ח וא"כ אף בשבת דפנ"ח באו לכאן, ונראה דלשיטתם יש לברך.
ח. אי אשה או קטן המרבים בשמחה חשיבי כפנ"ח
עי' בקה"י (שם) דלפ"ד הרמב"ם דעניין הפנ"ח הוא מחמת שלא שמע הברכות, א"כ י"ל בקטן דאינו בר חיובא לגבי מצוות, וממילא אף בז' ברכות אינו מחויב (וה"ה באשה). אולם אי נימא דפנ"ח עניינו ריבוי השמחה לחתן ולמסובין, מ"ל איש או אשה, מ"ל גדול או קטן. ולעניין דינא, נשאר הקה"י בזה בצ"ע.
והגר"ח פלאג'י ברוח חיים (סי' סב סק"ו) כתב, דכיון דאינו מצטרף לקדיש וקדושה, אינו ראוי לחלוק לו כבוד מצד עצמו. אולם לפמ"ש בשו"ת שמחת יו"ט (אלגאזי, סי' ט - י), נראה דאין להקפיד ע"ז שהרי עושים לו חופה ומברכין לו כל ז' ימים. ובשו"ת יביע אומר (ח"ג אבה"ע סי' יא אות י') כתב לדחות דבריו, דהא מבואר מדברי הריטב"א (כתובות ז:) בשם התוס', דלא חשיבי פנ"ח אלא כשבא אדם חשוב. ואשה לאו בת הכי היא אע"פ שהיא חשובה, כיון שאין פנ"ח אלא מי שהוא ראוי לימנות בעשרה של ברכת חתנים. וכ"מ מדעת השיטמ"ק. וע"ע ביבי"א (שם הע' 14) שכתב להעיר ע"ד החת"ס (כתובות ז: ד"ה במקהלות) שכתב, שאפילו אשה או קטן חשיבי פנ"ח כל שמרבים השמחה בעבורם, ולא זכ'ר מדברי הריטב"א והשיטמ"ק בשם התוס' דלא מהני. ע"ש.
והגר"ח פלאג'י ברוח חיים (סי' סב סק"ו) כתב, דכיון דאינו מצטרף לקדיש וקדושה, אינו ראוי לחלוק לו כבוד מצד עצמו. אולם לפמ"ש בשו"ת שמחת יו"ט (אלגאזי, סי' ט - י), נראה דאין להקפיד ע"ז שהרי עושים לו חופה ומברכין לו כל ז' ימים. ובשו"ת יביע אומר (ח"ג אבה"ע סי' יא אות י') כתב לדחות דבריו, דהא מבואר מדברי הריטב"א (כתובות ז:) בשם התוס', דלא חשיבי פנ"ח אלא כשבא אדם חשוב. ואשה לאו בת הכי היא אע"פ שהיא חשובה, כיון שאין פנ"ח אלא מי שהוא ראוי לימנות בעשרה של ברכת חתנים. וכ"מ מדעת השיטמ"ק. וע"ע ביבי"א (שם הע' 14) שכתב להעיר ע"ד החת"ס (כתובות ז: ד"ה במקהלות) שכתב, שאפילו אשה או קטן חשיבי פנ"ח כל שמרבים השמחה בעבורם, ולא זכ'ר מדברי הריטב"א והשיטמ"ק בשם התוס' דלא מהני. ע"ש.
ט. קטן שהגדיל בתוך ימי הז' ברכות
הנה לשיטת התוס' והרא"ש צ"ל דכיון שהיה כבר והראה פניו, שוב לא ירבו כעת בשבילו, כיון דאינם שמחים כ"כ כבראשונה, וא"כ אינו נחשב כפנ"ח (אם כי צ"ע בזה מדברי המאירי אשר הו"ד לעיל בנפק"מ הג' דבהפסק יום חשיב פנ"ח. ויל"ע). אולם לשיטת הרמב"ם, יש לומר דודאי שנחשב כפנ"ח, דעד עתה אינו התחייב בברכות והנה כעת הינו בר חיובא המצווה ועושה, וחשיב כפנ"ח לעניין שמיעת הברכות (ולמעשה צ"ע בזה).
