מעשה שהיה בכלי חלבי בנ"י שבישל בה מים והמים נשפך כשעודו חם על כלי בשרי בנ"י

[אבסר]

בבקשה מכבוד החברים החשובים שיח' שימחלו לי על העמי ארצות-

אאל"ט זה נקרא 'בר נט שנבלע בכלי הפכי'

מה דין הכלי?

מה דין המאכל שנתבשל בכלי בשרי כזה?

האם הדין שונה לאשכנזים?

אשמח למקורות. תודה רבה.

 

[ציון ש]

אם זה נט בר נט דהיתירא למה שמשהו יאסר?

 

[יהודה מ.]

מה דין הכלי?

כלי שני לא מבשל. סי' קה סע' ב

 

[בן עזאי]

כלי שני לא מבשל. סי' קה סע' ב

עירוי מכ"ר.

 

[בן עזאי]

האם הדין שונה לאשכנזים?

הרמ"א שמחמיר בנ"ט בר נ"ט לכתחילה היינו בנתבשלו וכדעת הריב"ן וכו', אמנם יל"ד דאולי נתבשלו אינו כטעם ראשון גמור, וכשנכנס לכלי שוב הוי נ"ט בר נ"ט לכו"ע, ויל"ע בזה [ויתכן שהדברים פשוטים למונחים בסוגיא].

נ.ב
מה שהי' עוד מקום לדון אם באופן רחוק אי דמי לקערות שהודחו במחבת חלבי, אמנם יש הרבה חילוקים ואכמ"ל.

עריכה: עי' בהודעה הבאה תיקון חלק מהדברים.

 

[בן עזאי]

הרמ"א שמחמיר בנ"ט בר נ"ט לכתחילה היינו בנתבשלו וכדעת הריב"ן וכו', אמנם כאן שכשיצא מהכלי הוא טעם רביעי לכו"ע מותר לערב לכתחילה, [מקופיא, ולא לסמוך ע"ז].

נ.ב
מה שהי' עוד מקום לדון אם באופן רחוק אי דמי לקערות שהודחו במחבת חלבי, אמנם יש הרבה חילוקים ואכמ"ל.

חוזרני בי מחלק מהדברים, ויעוי' להלן [ובל"נ אם ירחיב אפרט]
ש"ך יורה דעה סימן צה ס"ק ה
ה (פמ"ג) אבל ליתן בכלי שלהם מותר לכתחלה. לכאורה משמע דאפי' ליתנן דרך עירוי מותר וכ"כ באו"ה בהדיא וכ"כ הב"ח בסוף ס"ד שדעת הרב דמותר לערותן בכלי שלהן אפי' לכתחלה אלא שקשה דהרי כ' בס"ג דאם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו ודוחק גדול לומר דכאן לא קאמר אלא דהמאכל מותר לערותו בכלי שלהן אבל הכלי אסור וצ"ל דכאן לא מיירי אלא דמותר ליתנן בלא עירוי, ומ"מ לענין דינא צ"ע כיון דהרבה פוסקים והמחבר מכללם מתירים אפילו בנתבשלו והרב בהג"ה גופי' מתיר בדיעבד א"כ נראה דאם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי של חלב דשרי דהוו דיעבד ול"ד למאי דאסרינן קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת דהתם שאני כמ"ש הר"ן וז"ל דמאן לימא לן שלא יתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב בעצמם שלא באמצעי' המים הילכך לא הוי נ"ט בר נ"ט הילכך ל"ד לדגים שנתבשלו כו' ועוד דמאי דשרינן נ"ט בר נ"ט לאו משום דסברי שהטעם הראשון אין מתפשט והולך עד השלישי דא"כ אפי' בשאר איסורים נמי נימא הכי למאן דלית לי' חנ"נ ואנן לא שרינן אלא בבשר בחלב וכיוצא בו דהוי ב' נ"ט של היתר הלכך דוקא כשהטעם שני עמד בהיתר בלא תערובת חלב אמרינן הכי אבל כאן שהטעם שני לא עמד בפני עצמו כלל אלא תכף שבא לעולם נתערב בטעמו של חלב מסתברא ודאי דאסור וכדברי סה"ת עכ"ל וכל זה לא שייך בעירוי וכן דעת האו"ה דאם עירה מכלי ראשון של בשר על של חלב מותר ואף הרב בת"ח שם דין י"ב כתב שכל דבריו נ"ל הלכה כי דברי טעם הם אלא כמדומה לי שלא נהגו להקל בכה"ג אמנם בהפסד מרובה או לעת הצורך יש לסמוך עליו ע"כ שוב מצאתי שגם בתשובת משאת בנימין סי' כ' פסק כן וכ' שכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין וע"ש ועיין ס"ק י"ז:

 

[אבסר]

הרמ"א שמחמיר בנ"ט בר נ"ט לכתחילה היינו בנתבשלו וכדעת הריב"ן וכו', אמנם יל"ד דאולי נתבשלו אינו כטעם ראשון גמור, וכשנכנס לכלי שוב הוי נ"ט בר נ"ט לכו"ע,

אולי כוונת מר שאפי' כשחודר לדופני הכלי השני, אכתי נשאר טעם ראשון כבתחלה?

 

[בן עזאי]

אולי כוונת מר שאפי' כשחודר לדופני הכלי השני, אכתי נשאר טעם ראשון כבתחלה?

כוונתי הפוך, שהרי לדעת הרמ"א נתבשלו [עכ"פ לכתחילה] חשיב כטעם ראשון וכדעת הריב"ן [לאפוקי מהחולקים עליו דחשיב טעם שני], וע"ז כתבתי דגם לדעת הריב"ן הריב"ן יתכן דזה דוקא כשנכנס לאוכלין ולא לכלי, שיתכן שאינו כטעם ראשון גמור.