העברתי לרב ללוש את דברכים. וכה השיבני:
ב"ה
לידידי רבי ראובן שלום וברכה,
ראיתי מה שכתבו להעיר על דברי בגדר החומרא של שמורה כל ימי הפסח, ויישר כחם שנטפלו לדברינו.
ובאמת דאה"נ אני מסכים עם דברי הרב המשיג שכן הבינו האחרונים בדעת הרי"ף והרמב"ם שהחומרא של שמורה היא גם לענין האכילה ולא רק לענין השימור, וכך ביארו האחרונים את המנהג בזה, וכפי שהבאתי בעצמי להדיא (בד"ה אשר על כן והלאה), אלא שמאחר שנוכחתי ע"פ המקורות בש"ס וראשונים והמ"מ והר"ן והש"ע, שלכאורה אין מקום לחומרא כזו לענין האכילה כי אם לענין השימור, ביקשתי להבין טעם למנהג זה, כפי שהובא בדברי רבותינו גדולי האחרונים, "כדי לקיים ולבסס דברי רבותינו האחרונים" שיתאימו למקורות בש"ס וראשונים ועד מרן הש"ע, (כמש"כ בד"ה ומעתה כאשר). ובס"ד יגעתי ומצאתי כפי שהבאתי, דאם נאמר שיש מצוה באכילת מצה כל שבעה, וכדעת הגר"א, א"כ יש הידור מצוה בכל אכילה ואכילה כמו בכזית מצה של ליל הסדר. ולכן י"ל שהנוהגים כן, וכן האחרונים שהבינו כן, הוא לשיטת הרי"ף והרמב"ם דמן המובחר לשמר לכל שבעה, וע"פ ההבנה שבכל שבעה יש מצוה כשאוכל, ונמצאו דברי רבותינו באותם שנוהגים חומרא "באכילת" מצה שמורה כל שבעה חיים וקיימים.
וראה עוד בזה באור השבת (גליון 24 אות י ד"ה ולפי שיטתם) שפירשנו להדיא ככל הנ"ל, וכדברי הרב המשיג.
בברכה רבה ידידו עוז
שמעון ללוש ס"ט
