מקומות בהם הפסק אינו כהתשובה למטה

[אבי רביבו]

תוכל להרחיב

אפשר פשוט לפתוח את המפתחות....
מרן כתב של להדיא במפתחות שלצורך חולה יש להקל. (בסוגריים בסוף העמוד)
וצריך לדעת איך ללמוד יבי"א. בתשובה שם הוא דן על בוילר וגרמא, אך "מבין ריסי עיניו" נראה שיש לו צד גדול להתיר בוילר מצד גרמא.
ולכן בעצם התשובה כתב דאסור, אך במפתחות הקל לצורך חולה.
אמנם, בחזו"ע כתב טוב להחמיר, וככל הנראה בזקנותו הקל יותר, מחמת שעיין בזה יותר, ולכן כתב לשון כזאת.

 

[לביא]

אחד המקומות שצריכים הבנה טובא, הוא בחזו"ע ח"ד לגבי שימוש בבוילר, שלמעלה כתב 'טוב להחמיר', ולמטה כותב להדיא לאסור בין בלשון ובין לפי הנימוקים. וגם ביבי"א אוסר. קו' אדירה, המיישב יבא על שכרו מן השמים

איני יודע אם יש בזה מן היישוב, אך ארצה לדעת דעת חכמי הפורום על מה שעלה לי בדרכי לכולל -
אמת הוא שלשון מרן התם ״יש להזהר״ ״טוב להחמיר״, יוצא שלהלכה יש להתיר, אך פשוט כוונתו בדבריו כפשוטו הוא שיש להחמיר בזה. שלא כמו בפסקים אחרים כמו בר״ת וכיו״ב שכותב תע״ב או ירא״ש יחמיר וכו׳, כאן מרן לא כתב ״מותר״ אלא כל לשון פסקו בפנים יוצא שיש להחמיר. ולכן אולי י״ל שכוונת מרן שלמרות שלהלכה אין לאסור, למעשה ודאי יש לאסור.*

*בפן הסבר אחר: נכון שברובד הפנימי של הפסק למעלה ניכר שזה לא אסור בהחלט, ברובד החיצוני של הפסק שכל כולו מרן זועק שיש להחמיר, יש לאסור.

 

[אמונה ובטחון]

וסתם כך לידע כללי בדרך פסיקת מרן, לסיבה למה לא כתב לכה״פ ״והמחמיר לאלתר תבוא עליו ברכה״, ידוע תדע כי דרך מרן לכתוב כן כשיש פוסקים ראשונים המחמירים. וכעין זאת ראו בחזו״ע שבת ח״ה בדיני צביעה, שכותב המחמיר תע״ב בכל מקום שר׳ אליעזר ממיץ מחמיר (כותב מזיכרון). אך לא במקומות שבהם אחרונים מחמירים.

מענין, אתה זוכר עוד מקומות כאלו?

 

[לביא]

מענין, אתה זוכר עוד מקומות כאלו?

אממ, בחזו״ע שבת ח״א בר״ת הוא כותב שירא״ש יחמיר בר״ת, אך בזה ידוע יותר שהוא פוסק שנכון להחמיר.
בדין פתיחת בקבוקים מרן כותב שנכון להחמיר לפתוח מע״ש, ולכאורה היית אומר שזה נגד הכלל שאמרתי כי זה מחמת דעות האחרונים, אך התם הוא לא כותב ״המחמיר שלא לפתוח בשבת תע״ב״ וכיו״ב, אלא ש״נכון״ לפתוח מע״ש בשביל לצאת י״ח הפוסקים. זה שונה מלשונו מבד״כ.
תוך כדי מעבר חזו״ע א׳ בכתיבת תגובה זו, נתקלתי ג״כ בלשון מיוחדת של מרן בנוגע לעירוי כלי שם, התם בעמ׳ צט הוא כותב שהספרדים ובני עדות המזרח ״צריכים להחמיר״ שלא לערות לכלי ראשון. והנה אע״פ שמשנתו סדורה הן ביבי״א ובתשובה למטה להסביר את דעת הב״י כ-ב׳ הטעמים בר׳ יונה, רואים כאן כמה נזהר מרן שלא להוציא את החידוש שלו בדעת הב״י בלשון ״צריך להחמיר״ מלשון איסור. (שלא כמו נגיד, בעמ׳ קנו שכותב בלשון ההלכה ״יש להחמיר ולאסור״)
בעמ׳ שיא בדיני שמו״ת כותב שירא״ש יקרא גם רש״י, אך מלבד שזה לחשוש לדעתו של הראשונים, מדובר בלשון השו״ע. (אך עצם זה שהעתיק שיטת השו״ע לא באותו לשון מוכיח את הכל)
עמ׳ שיב-שיג כותב שהסברא לומר שמו״ת לפחות עד מנחה אפילו אחרי סעודת שחרית היא ״הסברא הנכונה״, הואיל וכן פסק השו״ע כהאו״ז וסיעתו. צריך מעט פלפול אם נכון להגיד כאן את הכלל הזה, אך על פניו נראה כן.
עד כאן עברתי על חזו״ע שבת ח״א, שפשוט היה לידי.
מעבר לזאת בד״כ מרן יכתוב ״יש לו על מי לסמוך״ על דעות שנמצאות באחרונים, כאשר הלכתחילה היא בראשונים. אחד מהתשובות שמאד קבועות לי בזיכרון זה ישיבה בחזרה דשמונה עשרה, שם כותב שהיושב יש לו על מי לסמוך, כיוון שכך עולה מן האחרונים, אך לכתחילה ודאי כהרמב״ם שצריך לעמוד בתפילת חזרה.*
אני אומר דברים מזיכרון אמנם, אך זה רק מכמה שששגור אצלי לימוד בספריו.

*אני לא מוכיח אנשים ע״ז בד״כ, אך לפעמים כואב לי לראות אנשים צעירים שכוחם במותנם פשוט יושבים בחזרת הש״צ בהסתמך על דעת מרן, שפסק בלשון דיעבד בעיקר עבור אלו שקשה להם לעמוד. מרן הראש ישיבה הגאון רבי ראובן אלבז, מעידני עליו כי אין תפילה שבה יושב בחזרת הש״צ, ופעם אחת בהסבירו מנהג זה אמר כי, כמדומני, ראה את הסטייפלער (ייתכן כי אני טועה) בזקנותו עומד כל תפילת הש״צ למרות גילו המופלג. ראש הישיבה כידוע מעל גיל 70. אין סיבה שאברך בן 30-40 לא יוכל לעמוד כל חזרת הש״צ.