מתוך ה'מגדלות מרקחים':
או במועדיכם (טו ג)
במנחות צ: למדים מכאן שחובות הבאות ברגל כגון עולות ראיה ושלמי חגיגה טעונות נסכים. וכתבו התוספות שם, שהוא הדין כבשי עצרת התרבו לנסכים מכאן, שבפרשת כבשי עצרת לא הוזכרו נסכים, ועל כרחך מקור חיובם הוא מכאן.
ובמשך חכמה כאן כתב, שבכבשי עצרת ידעינן מנחות ונסכים ממקרא מפורש, דכתיב בבהעלותך "וביום שמחתכם ובמועדיכם וכו' ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם", והנך "זבחי שלמיכם" בשלמי ציבור מיירי, וכמו שאמרו בערכין יא: מה עולה קודש קדשים אף זבחי שלמי צבור, והם הם כבשי עצרת, וכיון שלמדנו שהם טעונים תקיעת חצוצרות, ואין אומרים שירה אלא על היין, כמפורש בערכין יא. ושם מבואר שהשירה ותקיעת החצוצרות הם חדא מילתא, ועל כן טעונים כבשי עצרת נסכים. וקשה על התוס' שהוצרכו להביא מקור אחר.
ונראה ליישב בפשיטות בס"ד, דהנה קרבן פסח גם כן נתרבה לתקיעת חצוצרות, וכמו שהביא הגרי"ז בספרו הלכות קרבן פסח מהספרי זוטא "ועל זבחיכם זו זביחת פסח", ומשום כך פסח טעון שירה כמבואר בפסחים סד. במשנה. והנה קרבן פסח אינו טעון נסכים, ולכן השירה שעל קרבן פסח נאמרת על השחיטה, ובירושלמי שם "תמיד שיש לו נסכים תוקעין לנסכים, פסח שאין לו נסכים תוקעין לשחיטתו", אם כן מבואר דשייך דין תקיעה גם בקרבן שאין לו נסכים, ואע"פ ששירה אינה נאמרת אלא על היין, מ"מ בקרבן שאין לו נסכים אומרים על שחיטתו. וא"כ דומיא דהכי ממש, כבשי עצרת לולי שנתרבו לנסכים, היינו אומרים שתוקעין לשחיטתם, ולא היינו יודעים ממילא שיש להם נסכים, ואתי שפיר דברי התוס'.
או במועדיכם (טו ג)
במנחות צ: למדים מכאן שחובות הבאות ברגל כגון עולות ראיה ושלמי חגיגה טעונות נסכים. וכתבו התוספות שם, שהוא הדין כבשי עצרת התרבו לנסכים מכאן, שבפרשת כבשי עצרת לא הוזכרו נסכים, ועל כרחך מקור חיובם הוא מכאן.
ובמשך חכמה כאן כתב, שבכבשי עצרת ידעינן מנחות ונסכים ממקרא מפורש, דכתיב בבהעלותך "וביום שמחתכם ובמועדיכם וכו' ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם", והנך "זבחי שלמיכם" בשלמי ציבור מיירי, וכמו שאמרו בערכין יא: מה עולה קודש קדשים אף זבחי שלמי צבור, והם הם כבשי עצרת, וכיון שלמדנו שהם טעונים תקיעת חצוצרות, ואין אומרים שירה אלא על היין, כמפורש בערכין יא. ושם מבואר שהשירה ותקיעת החצוצרות הם חדא מילתא, ועל כן טעונים כבשי עצרת נסכים. וקשה על התוס' שהוצרכו להביא מקור אחר.
ונראה ליישב בפשיטות בס"ד, דהנה קרבן פסח גם כן נתרבה לתקיעת חצוצרות, וכמו שהביא הגרי"ז בספרו הלכות קרבן פסח מהספרי זוטא "ועל זבחיכם זו זביחת פסח", ומשום כך פסח טעון שירה כמבואר בפסחים סד. במשנה. והנה קרבן פסח אינו טעון נסכים, ולכן השירה שעל קרבן פסח נאמרת על השחיטה, ובירושלמי שם "תמיד שיש לו נסכים תוקעין לנסכים, פסח שאין לו נסכים תוקעין לשחיטתו", אם כן מבואר דשייך דין תקיעה גם בקרבן שאין לו נסכים, ואע"פ ששירה אינה נאמרת אלא על היין, מ"מ בקרבן שאין לו נסכים אומרים על שחיטתו. וא"כ דומיא דהכי ממש, כבשי עצרת לולי שנתרבו לנסכים, היינו אומרים שתוקעין לשחיטתם, ולא היינו יודעים ממילא שיש להם נסכים, ואתי שפיר דברי התוס'.
