לרב
@אושרי רביב
ראה ראיתי את אשר העלת בס"ד, אך אם יורשה להעיר על חלק אחד ממה שכתבת, גבי איסור "נולד"
דישנו הבדל עצום בין את הנולד הוא בידיים ולבין מאיליו, דכל מה שהשו"ע התיר ולא ס"ל כהתרומה הוא רק מאיליו והיינו שמניח ליד האש וממילא מחום האש נולד, בזה שרי
אך שמוליד בידיים אסור אף לשו"ע בכמה מקומות.
א. שו"ע סי' ש"כ סעיף ט'- גבי ריסוק שלג וברד דאסור לרסק, וטעם האיסור כפי שיעויין בב"י הוא מפני "מוליד", שבורא המים והוי סרך מלאכה [וכן יש עוד טעם שהובא שם מפני גזירה משום סחיטה].
והנה יבוא הלומד לומר- דדווקא בקרח יש איסור מפני שנהפך למים, אך דבר אחר שהוא מוקשה ואני הופכו לנוזל אין בעיה של מוליד.
אולם זה אינו כפי שנביא מהדוגמא הבאה שנביא מהשו"ע.
ב. שו"ע שכ"ג סעיף י'- אין חופפין כלים במלח לפי שהמלח נמחה כשחופף בחוזקה.
וכפי שמבואר שם בב"י שכ"ג- בסוף הסימן, דשם הנושא לצחצח כלים אי יש בהו ממחק, דשרי חוץ מכלי כסף יעו"ש.
ומביא הב"י שם בשם המרדכי- בשם התרומה [שם כתוב ספר המצוות אך זה טעות, דלהדיא הוא בתרומה לפנינו], שאסור לחוף כלי כסף במלח לפי שהמלח נמחה כשחופף בחוזקה.
ובעצם- דברי התרומה הללו שהביאם כאן הב"י זה בעצם דברי התרומה על איסור ריסוק שלג וברד דשם כותב התרומה איסור זה שלא לשפשף כלים במלח לפי שנמחים, וכנראה- שזה כוונת הטור שהביא בש"כ גבי לשפשף ידיו במלח דבהיא בשם התרומה דאסור לפי שהמלח נמחה והוי ליה נולד.
ומוסיף הב"י- שלכאורה בתוספתא בביצה סוף פרק ד', להדיא כתוב דמדיחין הכלים במלח בשבת?.
ומיישב הב"י- דיש הבדל בין מדיח לבין חופף, והוא דחופף הוא בידיים, והוי ליה כמרסק שלג וברד דאסור דהוי מוליד, אך מדיח זה דומה לדין של נותן לתוך הכוס דשרי.
והיינו- דכשם שנותן לתוך הכוס ראינו דשרי כי הוא ממילא ולא מרסק בידיים א"כ הה"נ במדיח עם מלח כיון שאינו משפשף המלח אלא רק שופך מים ונמלח נמחה מאיליו שרי, אך כשחופף הוי כמרסק בידיים.
דלהדיא בב"י- דדין מיחוי מלח ודין ריסוק שלג וברד חד הם ושוים הם, דאין הבדל בין שלג וברד שע"י הריסוק מוליד מים ולבין מלח שע"י שמשפשף בידיים וע"יז המלח נמוח דהוי ליה מוליד.
והיינו- כל דבר שאתה מוחה בידיים יש בו איסור של נולד [היינו מוליד בידיים, לאפוקי שזה ממילא דשרי לשו"ע].
ולאו דוקא- מקרח למים אלא אפי' במלח שאם אתה מוחה אותו בידיים ונהיה מגוש למחוי ונוזל הוי ג"כ איסור מוליד.
וכן החילוק שאמרנו הוא במגן אברהם שם סקט"ז- על האיסור של לרחוץ כלים במלח מוסיף.
"אבל הדחה בעלמא שרי דנמחה ממילא וכמו שכתוב סי' ש"כ סעיף ט'",
והיינו- דמשלים לנו דכל האיסור בשו"ע הוא רק שעושה כן בידיים, אך שמדיח עם מים בלא שפשוף הוי לן ממילא ושרי וכדכתב הב"י הכי להדיא.
ג. עוד מקום להדיא בשו"ע שכ"ח סעיף כ"ב- גבי חלב על המכה "אבל לא בחלב מפני שהוא נימוח"
ועיין שם בב"י- דהאיסור הוא כשלג וברד דהוי "מוליד".
א"כ נמצינו למדים- דלכו"ע יש איסור נולד כשזה בידיים, ולא רק בקרח שנהפך למים אלא אף בדבר מוקשה שנהפך לרך, כחלב, וכן כמו שראינו גבי מלח, דכל הדברים שוים לגבי איסור של מיחוי בידיים.
וכל מה דשרי הוא רק בממילא.
ולכן לפי כל הנ"ל- במקרה שנשאל כבודו, ודאי ודאי דיש בו איסור מוליד בידיים כשממחה את השמן קוקוס, לכו"ע, וזה סרך מלאכה כריסוק שלג וברד
