גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקע"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת נדרים
דף סג ע"ב
האם במצות משלוח מנות יכול המקבל לומר "הרי אני כאילו נתקבלתי"?
שנינו במשנה (סג ע"ב): "האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך, אם אין את בא ונוטל לבניך כור אחד של חטין ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי, זהו כבודי. וכן האומר לחבירו קונם שאת נהנית לי אם אין את בא ונותן לבני כור של חטין ושתי חביות של יין, רבי מאיר אומר אסור עד שיתן, וחכמים אומרים אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו הרי אני כאילו נתקבלתי".
ממשנה זו יצאו האחרונים לדון כלפי מה שפסק הרמ"א במצות משלוח מנות (או"ח סי' תרצה ס"ד): "ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו, יצא", וכתב ה'פרי חדש': "ומה שכתב בהגה: 'או מחל לו יצא', תימה, דזה מנין לו". וכתב על כך ה'קרבן נתנאל' (על הרא"ש מגלה פ"א אות ט): "וב'דרכי משה' (-להרמ"א) לקח דין זה ממהר"י ברי"ן, והביא ראיה לדבריו ממסכת נדרים דף ס"ג, 'האומר לחבירו קונם אם אין אתה בא ונוטל לבנך כור אחד של חטין ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להפר נדר שלא על פי חכם, ויאמר לו הרי אני כאילו נתקבלתי', וכתב הרשב"א הטעם, דבקיום המעשה (-כלומר, בתנאי שכזה, שדורש ממנו שיעשה מעשה זה, כגון, שיתן לבנו כור חטין וכדו') שייך למימר 'הריני כאילו התקבלתי', שאפילו היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו, אם כן מעכשיו יכול לומר לו 'הריני כאלו נתקבלתי והחזרתיך', דאפוכי מטרתא למה לי, והיינו טעמא שייך גבי משלוח מנות נמי".
מאידך, כדי שנבין את הפר"ח, שלא מצא מקור לדין זה, יש להביא את דברי הרחיד"א ב'ברכי יוסף' (או"ח שם) בזה, שהביא סתירה בהלכה זו בדברי הפר"ח עצמו, וכלשונו: "שמעתי מקשים, דהרב פרי חדש גופיה ביו"ד סי' ס"א ס"ק מ"ג, כתב דאם הכהן מחל לו המתנות יצא". והיינו, כי מה בין מצות משלוח מנות, שאם מחל המקבל לא יצא המשלח את ידי חובתו, לבין מצות מתנות כהונה, שאם מחל הכהן יצא ידי חובתו, ועל כך כתב החיד"א: "ונראה לי, דהכא טעמא כמו שכתב הרב תרומת הדשן (סי' קיא) שיאכלו בסעודה (היינו,שהתרוה"ד כתב בטעם מצות משלוח מנות: "כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא"), ולפי זה במתנה על מנת להחזיר אף דבעלמא הוי מתנה, הכא לא יצא (כי סוף סוף אין לו מאכל ומשתה לשמוח בפורים), כמו שכתבו האחרונים (עי' פמ"ג סי' תרצד משב"ז סק"א; שו"ת יוסף אומץ סי' פח דין ח), ומשו"ה סבר הרב פר"ח דאם מחלם לו לא יצא, אבל במתנות כהונה דמתנה על מנת להחזיר בהם שמה מתנה, ויצא, הוא הדין דאם מחלם יצא".
וממשיך וכותב: "ובהכי אידחיא מאי דאייתי ראיה הרב קרבן נתנאל לדין מור"ם, מדאמרינן בנדרים דף ס"ג, קונם אם אי אתה בא ונוטל לבנך כור אחד של חיטין וכו' הרי זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי, זהו כבודי, וכתב הרשב"א הטעם וכו'... (-כנ"ל) דאפוכי מטרתא למה לי, והיינו טעמא שייך גבי משלוח מנות נמי, עכ"ל. ולפום מאי דכתיבנא בעניותין, אין מזה ראיה אי אמרינן דמתנה על מנת להחזיר במנות לא יצא. וזהו דעת הרב פר"ח. ומעתה אין ראיה מההיא דנדרים, כמבואר". והיינו, כי מאחר ש'מתנה על מנת להחזיר' לא יצא ידי חובתו במשלוח מנות, לא שייכי כאן סברת הרשב"א - 'דאפוכי מטרתא למה לי', וכמו שאומר מעכשיו הריני כאילו נתקבלתי והחזרתיך, כי גם אילו היה מחזיר לו לא יצא ידי חובתו, מאחר שאין לו לסעודת פורים, אם כן גם לפני כן - פשוט הוא - דלא יצא ידי חובתו, ומובן שפיר מה שתמה הפר"ח על דין זה, כי לא ניתן להוכיח הנידון מסוגייתנו.
כיוצא בזה האריך ה'חתם סופר' בתשובות (או"ח סי' קצו), על פי מה שהביא הר"ן (לעיל כד. ד"ה ואמרינן) בשם הירושלמי בביאור מחלוקת רבי מאיר וחכמים במשנתנו אם יכול המדיר לומר 'הרי אני כאילו נתקבלתי' ולהתיר את נדרו שלא על פי חכם, וזה לשון הר"ן: "ומפרש התם במאי פליגי, דגרסינן אמר רבי זעירא בסתם חלוקים, מה אנן קיימין אם כשזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי, כלומר, שכשזה אומר כלום אמרת אלא מפני כבודי (דהיינו, שהמודר אומר כל כוונתך במה שאתה רוצה שאקבל ממך מתנה, היתה לכבודי, ולכן הדבר נחשב אצלי כאילו קבלתי וכבר התכבדתי ממך), מדיר חולק עליו ואומר לו, לא כי אלא לכבודי נתכוונתי, כדי שאתכבד שתקבל מתנה ממני, דברי הכל אסור, אם כשזה אומר מפני כבודך וזה אומר מפני כבודי דכו"ע לא פליגי דשרי, כינן קיימים בסתם, רבי מאיר אומר סתם כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי (ולכן אינו יכול לומר הריני כאילו התקבלתי), ורבנן אמרין סתמן כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך" ולכן יכול לומר הריני כאילו התקבלתי.
וכותב החת"ס: "ואם כן יפה כתב פרי חדש, מנא ליה לרמ"א, דכוונת מתקני משלוח מנות, היינו מרדכי ובית דינו, אי היה לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו, והנה ראיתי בזה ב' טעמים, בתרומת הדשן כתב 'כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות, אולי לא יספיק לו סעודתו, הרי חברו מסייעו', עיי"ש, וי"ל אפילו אית ליה טובא, מכל מקום תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו... ואם כן כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אין במחילתו כלום, אלא אפילו אית ליה מכל מקום לא ימחול משום שלא לבייש, אך בספר 'מנות הלוי' (אסתר ט, יט) כתב שהוא להרבות השלום והריעות, היפך מרגילתו של הצר שאמר 'מפוזר ומפורד', פירוש במקום שראוי להיות עם אחד הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת, לכן תקנו משלוח מנות, אם כן יש לומר כיון ששלח והראה חיבתו, אף על פי שזה מוחל לו כבר יצא ידי חובתו, ויפה כתב פר"ח מנ"ל למהר"י ברי"ן ולרמ"א שכתב משמו להכריע בזה" (וע"ע שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רמ).
