• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

מתי על בחורים ואברכים ללכת לישון ע"פ מרן הגר"ע ובנו הראש"ל שליט"א

אשמח אם מישהו יוכל להעלות כאן את דבריהם הכתובים או מוסרטים הן לבחורים והן לאברכים, תודה רבה!
מה שכתב רבינו הגדול זיע"א בספרו מאור ישראל ח"ג - טבעת המלך בהלכות ת"ת:
פרק ג (הלכה י"ג): הרוצה לזכות בכתרה של תורה לא יאבד אפילו לילה אחד "בשינה" ובאכילה ושתיה. בודאי שכוונת רבינו על שינה, יותר מן השיעור ההכרחי לאדם, שהרי כתב רבינו בהל' דעות (פ"ד ה"ד), "ודי לו לאדם לישן שמנה שעות ביום", וזאת כדי לשמור את גופו, שיוכל להחזיק את עצמו ללמוד מתוך הבנה עמוקה דברי רבותינו בעיון נמרץ ובשום שכל. וכמ"ש עוד רבינו (פ"ג מהל' דעות ה"ג) על הפסוק בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך. "שאפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן על דעת שתנוח דעתו עליו וינוח גופו, כדי שלא יחלה, ואז לא יוכל לעבוד את ה' ולעסוק בתורה כשהוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה להקב"ה. ועל ענין זה אמרו חז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים". וכ"כ הט"ז אה"ע (סי' כה סק"א), שדברים אלו יש להסמיכם על הכתוב בתהלים, שוא לכם משכימי קום מאחר שבת וכו'. דהיינו שיש ת"ח המנדדים שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה יותר מיכולתם, ולעומתם יש ת"ח שישנים הרבה (שמנה שעות), כדי שיהיה להם כח חזק וזריזות הלב לעסוק בתורה בעיון היטב, ובאמת שמה שיכול ללמוד המצטער ומנדד שינה מעיניו, במשך שתי שעות, יכול זה שישן ונח גופו ללמוד בשעה אחת. ונמצא שיש להם שכר בשוה. ולכן אמר הכתוב, שוא לכם, חבל שאתם מצטערים בחינם להיות משכימי קום, או מאחרי שבת בלילה, וממעטים בשינה בחינם, כי כן יתן ה' לידידו שינה, דהיינו מי שישן שינה טובה כדי שיחזק כחו ויוכל להבין בעומק העיון, ואז נותן לו הקב"ה שכרו וחלקו בתורה כמו אותו שמיעט בשינה וציער עצמו, כי הכל הולך אחר המחשבה, כמ"ש חז"ל, רחמנא לבא בעי וכו'. ולפ"ז צ"ל דמ"ש בחגיגה (יד.) אשר קומטו בלא עת, אלו תלמידי חכמים שקימטו עצמם מן השינה על דברי תורה בעוה"ז הקב"ה מגלה להם סודות התורה בעוה"ב, היינו שהסתפקו במועט כפי הנדרש, ולא הרבו בשינה יותר מן ההכרח. א"נ מיירי בת"ח חריפי השכל שמיעוט שינה לא תפריעם מלימודם בעיון היטב. (ובמקום שמנה שעות ישנים שש שעות, או פחות(. וכן מצינו בעירובין (סה.), אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא, לא בעי מר מינם פורתא? אמר לה השתא אתו יומי דאריכי וקטיני, ונינום טובא. (ימים שהוא בקבר, ארוכים לישון, וקטיני לעסוק בתורה. רש"י(. ומשמע שהיה ממעט מאד בשינה, י"ל דרב חסדא מטבעו היה חריף מאד ומפולפל ביותר, ומיעוט שינה לא היה מפריע לו כלל. וכמו שאמרו בעירובין (סז.) רב חסדא ורב ששת כי פגעו בהדי הדדי, רב חסדא הוה מרתען שפוותיה ממתנייתא דרב ששת (שמשנותיו היו סדורות לו), ורב ששת הוה מרתע כולי גופיה מפלפוליה דרב חסדא. וזאת אע"פ שגם רב ששת היה חריף מאד, וכמו שאמרו עליו במנחות (צה:) הקשה אדם קשה כברזל. (ופירש רש"י, חכם ומחודד לחתוך פסק הלכה כברזל. ע"ש(. וכן י"ל לגבי דוד שמעולם לא עבר עליו חצות לילה בשינה, ועד חצות לילה היה מתנמנם בלבד (ברכות ג:), שחריפות שכלו היה למעלה מן המשוער לפי טבעו של עולם. ולכן לא הפריע לו מיעוט שינתו מלהעמיק חקר בתורה עד שהגיע למה שאמרו עליו שהלכה כמותו בכל מקום (סנהדרין צג:(. אבל ת"ח רגיל, אם ימעט בשינה, יהיה לבו בל עמו בהעמיקו בלימודו, מעומק המושג. ובמסכת אבות (פרק ו) איתא, שהתורה נקנית במיעוט שינה, והיינו על דרך האמור. וכן אמרו במדרש משלי (ו) מעט שנות מעט תנומות, "מעט שנות" כדי שתקום למשנתך, ומעט תנומות, כדי שתקום לתפלתך. והתפארת ישראל (פ"ו דאבות אות פג) כתב, שיש לחלק בזה, שקודם שהגיע האדם לגיל חמשים שנה, אין ראוי למעט מזמן השינה, שהוא שמנה שעות, כמ"ש הרמב"ם. אבל אח"כ אין צורך במנוחה כל כך, כי די לו בחמש או שש שעות, שאין השחיקה שביסודות הגוף גדולה כל כך כמו בימי נעוריו. שאדרבה אם ירבה בשינה יתישן שכלו ותאבד חריצותו. אולם גם בפחות מהראוי הוא מזיק מאד לגוף ולנפש. ע"ש. ובעירובין (סה.) דס"ל לרב יהודה לא אברי ליליא אלא לשינה, היינו לאדם צעיר עד גיל חמשים שנה.
 
מה שכתב רבינו הגדול זיע"א בספרו מאור ישראל ח"ג - טבעת המלך בהלכות ת"ת:
פרק ג (הלכה י"ג): הרוצה לזכות בכתרה של תורה לא יאבד אפילו לילה אחד "בשינה" ובאכילה ושתיה. בודאי שכוונת רבינו על שינה, יותר מן השיעור ההכרחי לאדם, שהרי כתב רבינו בהל' דעות (פ"ד ה"ד), "ודי לו לאדם לישן שמנה שעות ביום", וזאת כדי לשמור את גופו, שיוכל להחזיק את עצמו ללמוד מתוך הבנה עמוקה דברי רבותינו בעיון נמרץ ובשום שכל. וכמ"ש עוד רבינו (פ"ג מהל' דעות ה"ג) על הפסוק בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך. "שאפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן על דעת שתנוח דעתו עליו וינוח גופו, כדי שלא יחלה, ואז לא יוכל לעבוד את ה' ולעסוק בתורה כשהוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה להקב"ה. ועל ענין זה אמרו חז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים". וכ"כ הט"ז אה"ע (סי' כה סק"א), שדברים אלו יש להסמיכם על הכתוב בתהלים, שוא לכם משכימי קום מאחר שבת וכו'. דהיינו שיש ת"ח המנדדים שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה יותר מיכולתם, ולעומתם יש ת"ח שישנים הרבה (שמנה שעות), כדי שיהיה להם כח חזק וזריזות הלב לעסוק בתורה בעיון היטב, ובאמת שמה שיכול ללמוד המצטער ומנדד שינה מעיניו, במשך שתי שעות, יכול זה שישן ונח גופו ללמוד בשעה אחת. ונמצא שיש להם שכר בשוה. ולכן אמר הכתוב, שוא לכם, חבל שאתם מצטערים בחינם להיות משכימי קום, או מאחרי שבת בלילה, וממעטים בשינה בחינם, כי כן יתן ה' לידידו שינה, דהיינו מי שישן שינה טובה כדי שיחזק כחו ויוכל להבין בעומק העיון, ואז נותן לו הקב"ה שכרו וחלקו בתורה כמו אותו שמיעט בשינה וציער עצמו, כי הכל הולך אחר המחשבה, כמ"ש חז"ל, רחמנא לבא בעי וכו'. ולפ"ז צ"ל דמ"ש בחגיגה (יד.) אשר קומטו בלא עת, אלו תלמידי חכמים שקימטו עצמם מן השינה על דברי תורה בעוה"ז הקב"ה מגלה להם סודות התורה בעוה"ב, היינו שהסתפקו במועט כפי הנדרש, ולא הרבו בשינה יותר מן ההכרח. א"נ מיירי בת"ח חריפי השכל שמיעוט שינה לא תפריעם מלימודם בעיון היטב. (ובמקום שמנה שעות ישנים שש שעות, או פחות(. וכן מצינו בעירובין (סה.), אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא, לא בעי מר מינם פורתא? אמר לה השתא אתו יומי דאריכי וקטיני, ונינום טובא. (ימים שהוא בקבר, ארוכים לישון, וקטיני לעסוק בתורה. רש"י(. ומשמע שהיה ממעט מאד בשינה, י"ל דרב חסדא מטבעו היה חריף מאד ומפולפל ביותר, ומיעוט שינה לא היה מפריע לו כלל. וכמו שאמרו בעירובין (סז.) רב חסדא ורב ששת כי פגעו בהדי הדדי, רב חסדא הוה מרתען שפוותיה ממתנייתא דרב ששת (שמשנותיו היו סדורות לו), ורב ששת הוה מרתע כולי גופיה מפלפוליה דרב חסדא. וזאת אע"פ שגם רב ששת היה חריף מאד, וכמו שאמרו עליו במנחות (צה:) הקשה אדם קשה כברזל. (ופירש רש"י, חכם ומחודד לחתוך פסק הלכה כברזל. ע"ש(. וכן י"ל לגבי דוד שמעולם לא עבר עליו חצות לילה בשינה, ועד חצות לילה היה מתנמנם בלבד (ברכות ג:), שחריפות שכלו היה למעלה מן המשוער לפי טבעו של עולם. ולכן לא הפריע לו מיעוט שינתו מלהעמיק חקר בתורה עד שהגיע למה שאמרו עליו שהלכה כמותו בכל מקום (סנהדרין צג:(. אבל ת"ח רגיל, אם ימעט בשינה, יהיה לבו בל עמו בהעמיקו בלימודו, מעומק המושג. ובמסכת אבות (פרק ו) איתא, שהתורה נקנית במיעוט שינה, והיינו על דרך האמור. וכן אמרו במדרש משלי (ו) מעט שנות מעט תנומות, "מעט שנות" כדי שתקום למשנתך, ומעט תנומות, כדי שתקום לתפלתך. והתפארת ישראל (פ"ו דאבות אות פג) כתב, שיש לחלק בזה, שקודם שהגיע האדם לגיל חמשים שנה, אין ראוי למעט מזמן השינה, שהוא שמנה שעות, כמ"ש הרמב"ם. אבל אח"כ אין צורך במנוחה כל כך, כי די לו בחמש או שש שעות, שאין השחיקה שביסודות הגוף גדולה כל כך כמו בימי נעוריו. שאדרבה אם ירבה בשינה יתישן שכלו ותאבד חריצותו. אולם גם בפחות מהראוי הוא מזיק מאד לגוף ולנפש. ע"ש. ובעירובין (סה.) דס"ל לרב יהודה לא אברי ליליא אלא לשינה, היינו לאדם צעיר עד גיל חמשים שנה.
יישר כח, אבל יש דברים ברורים שלהם יותר מפורשות שאין לבחורי ישיבה ללכת לישון מוקדם "כמו תרנגולים אלא ילמדו עד שעה 1-2 בלילה" מחפש את הציטוטים האלה היה אומרם בעיקר בשיעורים בע"פ . וכן הרב הראש"ל אומרם לא פעם.
 
מרן הראשון לציון אמר זאת בלווין עשרות פעמים אברך שהולך לישון לפני השעה 1 2 בלילה הוא עם הארץ
אבל גם הדגיש כמה פעמים שכו"ז שיש לו כוחות לכך, וכגון שישן צהרים כמו שמרן היה עושה.

והוא דבר פשוט שאם יעשה כך ולמחרת יהיה עייף, נמצא שכרו בהפסדו, והכל לפי האדם, והחכם עיניו בראשו לכלכל צעדיו בתבונה.
 
מרן הראשון לציון אמר זאת בלווין עשרות פעמים אברך שהולך לישון לפני השעה 1 2 בלילה הוא עם הארץ
אני יודע, אני מחפש הקלטה או ציטוט של זה
אבל גם הדגיש כמה פעמים שכו"ז שיש לו כוחות לכך, וכגון שישן צהרים כמו שמרן היה עושה.

והוא דבר פשוט שאם יעשה כך ולמחרת יהיה עייף, נמצא שכרו בהפסדו, והכל לפי האדם, והחכם עיניו בראשו לכלכל צעדיו בתבונה.
אמת.
ייש"כ על המענה
 
חזור
חלק עליון