אלעזר אטיאס
Active member
יש מחלוקת אם צריך לקנות מתנה לראש השנה לאשה
ודנו בזה הפוסקים אם יש ראיה מהרמב"ם
שכל אחד יבדוק מה פוסקים ולפי זה יערך בהתאם
שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן מג
מצות שמחה בראש השנה
הנה ראיתי להגאון האדר"ת בהגהות "בני בנימין", שהעיר על מ"ש הרמב"ם (פ"ו מהל' יום טוב הלכה יז): "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ובתענית, וחייב אדם להיות שמח וטוב לב בהם, הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים אליו. שנאמר ושמחת בחגך" וכו'. ע"כ. וכתב ע"ז, ומכאן סתירה להסוברים שגם בראש השנה יש מצות שמחה. אלא שיש ראיה נפלאה מהגמ' שבת (קמח ב) שאף בראש השנה יש מצות שמחה. [דאמרינן התם, איתמר, הלואת יום טוב, רבה אמר ניתנה להתבע, דאי אמרת לא ניתנה להתבע, לא יהיב ליה ואתי לאמנועי משמחת יום טוב. רב יוסף אמר לא ניתנה להתבע, דילמא אתי למכתב. מתיבי השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה, אם היה חודש מעובר משמט, ואם לאו אינו משמט, ואי איתא דלא ניתנה להתבע אמאי משמט, שאני התם דאגלאי מילתא דחול הוא. ומוכח שאף בר"ה איכא משום שמחת יום טוב. וכבר הביא ראיה זו הגאון בעל תורת חיים (בסי' תקצז סוף סק"ב). ע"ש]. וכ"כ בשו"ת רעק"א סי' א ובהשמטות לשם. ולפ"ז דברי רבינו מוקשים וכו'. ע"ש. ותמיהני שמהיכן דייק מדברי רבינו דליכא מצות שמחה בראש השנה, והלא כתב רבינו, "ושאר ימים טובים", ונכלל בזה גם יום טוב של ראש השנה, והרי בודאי שיום ראש השנה אסור בהספד, מכיון שנקרא חג, שנאמר בכסא ליום חגנו. והרי אפילו ראש חודש בעלמא אסור בהספד, וכמ"ש הרמב"ם (פי"א מהל' אבל ה"ג), והטור וש"ע א"ח (סי' תכ). וא"כ מהיכא תיתי לומר בדעת רבינו שאין מצות שמחה בר"ה. ונראה דאגב שטפיה כתב כן. וכן מבואר בשאלתות דרב אחאי גאון (פרשת חיי שרה שאלתא סו) שכתב: "הרגלים מפסיקים את האבל, משום דשמחה כתיב בהו, ברם צריך, מהו בראש השנה ויום הכפורים, אי נימא דדמו לשבת דהוי חד יומא, או דילמא שבת עונג בלבד כתיב ביה, אבל הני כיון דאית בהו שמחה כרגלים דמו. תא שמע דתנן (מ"ק יט א) ר"ג אומר ר"ה ויוהכ"פ כרגלים". ע"ש. הא קמן דפשיטא ליה שיש מצות שמחה בראש השנה. וכ"כ התוספות (מ"ק כג ב) דרגל אינו עולה למנין שבעה, מפני שאין בו אבלות כלל, דכתיב ביה שמחה, משא"כ שבת דלא כתיב ביה שמחה. ע"ש. גם רב שר שלום גאון בשו"ת הגאונים (גאוני מזרח ומערב סי' פא) כתב, שכשם שאסור לישא אשה ברגלים, שנאמר ושמחת בחגך ולא באשתך (מ"ק ח ב), כך הדין בראש השנה, שהוא בכלל מועדות, שהרי אומרים בו בתפלה: ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון. ונאמר בכסא ליום חגנו. והרי הוא מפסיק אבלות כדין חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות. ע"כ. וכן בשו"ת בנין ציון החדשות (סי' קנ) בד"ה שוב, הוכיח מדברי התוס' שאסור מן התורה לישא אשה בראש השנה, שאין מערבין שמחה בשמחה. ודלא כהטורי אבן שכתב, דמן התורה שרי, שאין מצות שמחה בראש השנה. ע"ש. והטורי אבן עצמו בשו"ת שאגת אריה (סי' קב) הוכיח במישור מהגמרא (ר"ה יט א), שמצות שמחה נוהגת בראש השנה. ע"ש. [וע' בשו"ת תרועת מלך (סי' לה). ובשו"ת ראשית בכורים (דף כה ע"ג). ובשו"ת חסד לאברהם תאומים מה"ת (חאו"ח סי' סב). ובשו"ת מחזה אברהם (סי' קכח). ע"ש]. והנה גם הרא"ש (ר"ה פ"ד סי' יד) הביא תשובת רב שר שלום גאון שכתב, שאסור להתענות בראש השנה, שהרי שמחה נוהגת בראש השנה, וכן מצינו בספר עזרא (נחמיה פרק ח פסוק י), לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. ופשוטו של מקרא שלחו מנות לאין נכון לו, היינו למי שהיה בדעתו להתענות בראש השנה, ולא הכין מאכלים לחג, ומכאן יש ללמוד שאסור להתענות בר"ה. ע"כ. וכ"כ הרוקח (סי' רא). ע"ש. וכ"כ בספר פרדס הגדול (סי' קע): מצאתי בתשובות רב יהודאי גאון, שאסור להתענות בראש השנה משום שנקרא חג, שנאמר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו. וכשם שאסור להתענות בשאר ימים טובים, כך אסור להתענות ביום טוב של ר"ה, משום שמחת ועונג יום טוב. ע"כ. וכ"כ הריב"ש בתשובה (סי' תקיג) שאין מתענים בר"ה שנאמר לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, וכן אמרו בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) בנוהג שבעולם וכו', אבל ישראל אינם כן, שהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים, ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה עושה להם נסים בראש השנה ומטה דינם לכף זכות, וקורע להם גזר דינם. וכן אמרו עוד בירושלמי (תענית פ"ג ה"ד): וכל סביבותיה מתריעות ולא מתענות, שכן מצינו בראש השנה שמתריעים ולא מתענים, דברי רבי עקיבא. ע"ש. וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"ד (סי' רסב) בשם רבינו האי גאון, שאין להתענות בראש השנה, וכמו שאמרו פרנסי ישראל הראשונים, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים. ע"ש. וכן פסקו הטור וש"ע (סי' תקצז), אוכלים ושותים ושמחים בר"ה. ובביאורי הגר"א שם הביא מקור לזה, שנאמר בר"ה מקרא קודש, ותניא בתורת כהנים קדשהו במאכל ובמשתה, ובכסות נקיה. ומלבד זה הביא את כל המקורות הנ"ל. וע"ע בשו"ת ר"ב רנשבורג (סי' ז). אלמא שמצות שמחה נוהגת בראש השנה כדברי כל הגאונים והמפרשים הנ"ל. וכל זה נכלל במ"ש הרמב"ם (פ"ו מהל' יום טוב), ושאר ימים טובים אסורים בהספד ובתענית וכו', וכולל בזה יום טוב של ר"ה. וזה ברור. וע"ע בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' קסח) בד"ה והנה בר"ה. ובשו"ת שאילת יעקב (סי' קכו). ע"ש. ושו"ר בשו"ת שבט הלוי ח"ז (סי' עג אות יז), שגם הוא כתב להשיג ע"ד האדר"ת בהגהות בני בנימין הנ"ל, דלא דק, שהרי כתב רבינו שאסורים בהספד, ופשיטא דלכ"ע גם ר"ה אסור בהספד. ע"כ. ומכיון דמוכח שיש מצות שמחה בראש השנה, צריך להתפלל בשמחה ובטוב לבב ואין לבכות בתפלתו בראש השנה. שהבכיה פוגעת במצות שמחת יום טוב. וכמ"ש בשו"ת בית יהודה (חאו"ח סי' כד). ובשו"ת עמודי אור (חיו"ד סי' עו). ע"ש. וכ"כ להדיא הגר"א במעשה רב (סי' רז), שאין לבכות בר"ה. ומ"ש החיד"א במורה באצבע (סי' ט) שיתפלל בערבית של ר"ה בבכיה. וכן כתב עוד בשיורי ברכה יו"ד (סי' שצד סק"ג). והוא עפ"ד מהרח"ו בשער הכוונות (דף צ ע"א), שהאר"י היה בוכה בתפלתו בראש השנה. אנן בדידן נקטינן כדברי רבותינו הראשונים והגר"א שמצוה לשמוח בר"ה. וגם התפלה תהיה תמיד בשמחה, כמו שנאמר עבדו את ה' בשמחה. ובפרט בערבית של ר"ה, דבודאי דאיכא מצות שמחה בליל ר"ה, וכמ"ש בשו"ת מחזה אברהם (סי' קכח דף קנב רע"א). וכמו שהעלתי כן בשו"ת יביע אומר חלק ט (סי' נא עמוד פז). וכן ראיתי לידידי הגאון ר' ישראל יעקב פישר בספר אבן ישראל (חלק ח סי' יב) שהעלה, שמצות שמחה נוהגת אף בראש השנה, ואין הבדל בין ר"ה לשאר ימים טובים. ע"ש.
מצורפת תשובת הרב חגי מבת ים בהערה לספר אברהם יגל
ודנו בזה הפוסקים אם יש ראיה מהרמב"ם
שכל אחד יבדוק מה פוסקים ולפי זה יערך בהתאם
שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן מג
מצות שמחה בראש השנה
הנה ראיתי להגאון האדר"ת בהגהות "בני בנימין", שהעיר על מ"ש הרמב"ם (פ"ו מהל' יום טוב הלכה יז): "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ובתענית, וחייב אדם להיות שמח וטוב לב בהם, הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים אליו. שנאמר ושמחת בחגך" וכו'. ע"כ. וכתב ע"ז, ומכאן סתירה להסוברים שגם בראש השנה יש מצות שמחה. אלא שיש ראיה נפלאה מהגמ' שבת (קמח ב) שאף בראש השנה יש מצות שמחה. [דאמרינן התם, איתמר, הלואת יום טוב, רבה אמר ניתנה להתבע, דאי אמרת לא ניתנה להתבע, לא יהיב ליה ואתי לאמנועי משמחת יום טוב. רב יוסף אמר לא ניתנה להתבע, דילמא אתי למכתב. מתיבי השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה, אם היה חודש מעובר משמט, ואם לאו אינו משמט, ואי איתא דלא ניתנה להתבע אמאי משמט, שאני התם דאגלאי מילתא דחול הוא. ומוכח שאף בר"ה איכא משום שמחת יום טוב. וכבר הביא ראיה זו הגאון בעל תורת חיים (בסי' תקצז סוף סק"ב). ע"ש]. וכ"כ בשו"ת רעק"א סי' א ובהשמטות לשם. ולפ"ז דברי רבינו מוקשים וכו'. ע"ש. ותמיהני שמהיכן דייק מדברי רבינו דליכא מצות שמחה בראש השנה, והלא כתב רבינו, "ושאר ימים טובים", ונכלל בזה גם יום טוב של ראש השנה, והרי בודאי שיום ראש השנה אסור בהספד, מכיון שנקרא חג, שנאמר בכסא ליום חגנו. והרי אפילו ראש חודש בעלמא אסור בהספד, וכמ"ש הרמב"ם (פי"א מהל' אבל ה"ג), והטור וש"ע א"ח (סי' תכ). וא"כ מהיכא תיתי לומר בדעת רבינו שאין מצות שמחה בר"ה. ונראה דאגב שטפיה כתב כן. וכן מבואר בשאלתות דרב אחאי גאון (פרשת חיי שרה שאלתא סו) שכתב: "הרגלים מפסיקים את האבל, משום דשמחה כתיב בהו, ברם צריך, מהו בראש השנה ויום הכפורים, אי נימא דדמו לשבת דהוי חד יומא, או דילמא שבת עונג בלבד כתיב ביה, אבל הני כיון דאית בהו שמחה כרגלים דמו. תא שמע דתנן (מ"ק יט א) ר"ג אומר ר"ה ויוהכ"פ כרגלים". ע"ש. הא קמן דפשיטא ליה שיש מצות שמחה בראש השנה. וכ"כ התוספות (מ"ק כג ב) דרגל אינו עולה למנין שבעה, מפני שאין בו אבלות כלל, דכתיב ביה שמחה, משא"כ שבת דלא כתיב ביה שמחה. ע"ש. גם רב שר שלום גאון בשו"ת הגאונים (גאוני מזרח ומערב סי' פא) כתב, שכשם שאסור לישא אשה ברגלים, שנאמר ושמחת בחגך ולא באשתך (מ"ק ח ב), כך הדין בראש השנה, שהוא בכלל מועדות, שהרי אומרים בו בתפלה: ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון. ונאמר בכסא ליום חגנו. והרי הוא מפסיק אבלות כדין חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות. ע"כ. וכן בשו"ת בנין ציון החדשות (סי' קנ) בד"ה שוב, הוכיח מדברי התוס' שאסור מן התורה לישא אשה בראש השנה, שאין מערבין שמחה בשמחה. ודלא כהטורי אבן שכתב, דמן התורה שרי, שאין מצות שמחה בראש השנה. ע"ש. והטורי אבן עצמו בשו"ת שאגת אריה (סי' קב) הוכיח במישור מהגמרא (ר"ה יט א), שמצות שמחה נוהגת בראש השנה. ע"ש. [וע' בשו"ת תרועת מלך (סי' לה). ובשו"ת ראשית בכורים (דף כה ע"ג). ובשו"ת חסד לאברהם תאומים מה"ת (חאו"ח סי' סב). ובשו"ת מחזה אברהם (סי' קכח). ע"ש]. והנה גם הרא"ש (ר"ה פ"ד סי' יד) הביא תשובת רב שר שלום גאון שכתב, שאסור להתענות בראש השנה, שהרי שמחה נוהגת בראש השנה, וכן מצינו בספר עזרא (נחמיה פרק ח פסוק י), לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. ופשוטו של מקרא שלחו מנות לאין נכון לו, היינו למי שהיה בדעתו להתענות בראש השנה, ולא הכין מאכלים לחג, ומכאן יש ללמוד שאסור להתענות בר"ה. ע"כ. וכ"כ הרוקח (סי' רא). ע"ש. וכ"כ בספר פרדס הגדול (סי' קע): מצאתי בתשובות רב יהודאי גאון, שאסור להתענות בראש השנה משום שנקרא חג, שנאמר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו. וכשם שאסור להתענות בשאר ימים טובים, כך אסור להתענות ביום טוב של ר"ה, משום שמחת ועונג יום טוב. ע"כ. וכ"כ הריב"ש בתשובה (סי' תקיג) שאין מתענים בר"ה שנאמר לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, וכן אמרו בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) בנוהג שבעולם וכו', אבל ישראל אינם כן, שהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים, ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה עושה להם נסים בראש השנה ומטה דינם לכף זכות, וקורע להם גזר דינם. וכן אמרו עוד בירושלמי (תענית פ"ג ה"ד): וכל סביבותיה מתריעות ולא מתענות, שכן מצינו בראש השנה שמתריעים ולא מתענים, דברי רבי עקיבא. ע"ש. וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"ד (סי' רסב) בשם רבינו האי גאון, שאין להתענות בראש השנה, וכמו שאמרו פרנסי ישראל הראשונים, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים. ע"ש. וכן פסקו הטור וש"ע (סי' תקצז), אוכלים ושותים ושמחים בר"ה. ובביאורי הגר"א שם הביא מקור לזה, שנאמר בר"ה מקרא קודש, ותניא בתורת כהנים קדשהו במאכל ובמשתה, ובכסות נקיה. ומלבד זה הביא את כל המקורות הנ"ל. וע"ע בשו"ת ר"ב רנשבורג (סי' ז). אלמא שמצות שמחה נוהגת בראש השנה כדברי כל הגאונים והמפרשים הנ"ל. וכל זה נכלל במ"ש הרמב"ם (פ"ו מהל' יום טוב), ושאר ימים טובים אסורים בהספד ובתענית וכו', וכולל בזה יום טוב של ר"ה. וזה ברור. וע"ע בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' קסח) בד"ה והנה בר"ה. ובשו"ת שאילת יעקב (סי' קכו). ע"ש. ושו"ר בשו"ת שבט הלוי ח"ז (סי' עג אות יז), שגם הוא כתב להשיג ע"ד האדר"ת בהגהות בני בנימין הנ"ל, דלא דק, שהרי כתב רבינו שאסורים בהספד, ופשיטא דלכ"ע גם ר"ה אסור בהספד. ע"כ. ומכיון דמוכח שיש מצות שמחה בראש השנה, צריך להתפלל בשמחה ובטוב לבב ואין לבכות בתפלתו בראש השנה. שהבכיה פוגעת במצות שמחת יום טוב. וכמ"ש בשו"ת בית יהודה (חאו"ח סי' כד). ובשו"ת עמודי אור (חיו"ד סי' עו). ע"ש. וכ"כ להדיא הגר"א במעשה רב (סי' רז), שאין לבכות בר"ה. ומ"ש החיד"א במורה באצבע (סי' ט) שיתפלל בערבית של ר"ה בבכיה. וכן כתב עוד בשיורי ברכה יו"ד (סי' שצד סק"ג). והוא עפ"ד מהרח"ו בשער הכוונות (דף צ ע"א), שהאר"י היה בוכה בתפלתו בראש השנה. אנן בדידן נקטינן כדברי רבותינו הראשונים והגר"א שמצוה לשמוח בר"ה. וגם התפלה תהיה תמיד בשמחה, כמו שנאמר עבדו את ה' בשמחה. ובפרט בערבית של ר"ה, דבודאי דאיכא מצות שמחה בליל ר"ה, וכמ"ש בשו"ת מחזה אברהם (סי' קכח דף קנב רע"א). וכמו שהעלתי כן בשו"ת יביע אומר חלק ט (סי' נא עמוד פז). וכן ראיתי לידידי הגאון ר' ישראל יעקב פישר בספר אבן ישראל (חלק ח סי' יב) שהעלה, שמצות שמחה נוהגת אף בראש השנה, ואין הבדל בין ר"ה לשאר ימים טובים. ע"ש.
מצורפת תשובת הרב חגי מבת ים בהערה לספר אברהם יגל
