מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא (יח כ)
הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ט ה"ה כתב, שנביא שאמר בשם ה' לעבוד עבודה זרה אפילו יום אחד בלבד, הרי הוא בודאי נביא שקר, וחייב חנק. והקשו המפרשים, שכיון שהוא אומר לעבוד ע"ז, הרי הוא נביא המסית, שחייב סקילה כמבואר בהלכות ע"ז פ"ה ה"א. ובאמת לכאורה יש לו ב' חיובים, היינו שהוא גם נביא שקר וגם מסית, אמנם עכ"פ הדין הוא שמי שנתחייב שתי מיתות בי"ד נידון בחמורה וחייב סקילה, ואיך משכחת לה שחייב חנק.
ויש לדון ליישב דמשכחת לה כשנתנבא לאומות העולם לעבוד ע"ז, דלכאורה מדין מסית לא מצינו שיהיה חיוב למסית את העכו"ם, ולכאורה הדין הוא פשוט שאם ישראל הסית נכרי לעבוד ע"ז, אע"פ שהנכרי מצווה שלא לעבוד עבודה זרה שזו אחת משבע מצוות בני נח, מ"מ אין לישראל המסיתו דין מסית ואינו נסקל על כך, וכ"כ המנ"ח במצוה תס"ב, [וצ"ע איך הדין במסית את הקטן]. ומ"מ הדין שאם אמר לו נביא לעבוד ע"ז לא ישמע לו, נוהג אף בבני נח, א"כ ישראל שהתנבא בפני אומות העולם ואמר להם בשם ה' לעבוד ע"ז, מצד מסית ליכא חיוב, אמנם מ"מ בודאי הוא נביא שקר, ויחנק מצד זה.
אמנם העירוני די"ל שגם דין נביא שקר הוא רק במתנבא לישראל ולא במתנבא לאומות העולם, ואע"פ שמצינו שהקב"ה שלח נביאי ישראל לאומות העולם כמו יונה שנשלח לנינוה, וכן הוא בבבא בתרא טו: דאליהוא בן ברכאל מישראל היה ונתנבא לאומות העולם עי"ש, מ"מ אין בזה דינים של נביא שקר אם אמר מה שלא נאמר לו. ובריש פרשת נביא שקר כתיב נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך וגו', והיינו דאיירי במתנבא לישראל, ועל זה נאמר שאם יתנבא בשקר חייב מיתה, אבל במתנבא לאומות העולם ליכא דין נביא שקר, וצ"ע.
אמנם יש ליישב דברי הרמב"ם באופ"א, דנביא שאמר שנאמר לו בנבואה שפלוני יעבוד עבודה זרה, או שבני עיר אחת יעבדו, והוא אמר זאת לבני עיר אחרת, הנה מצד מסית כל שלא אמר לאותם האנשים אין כאן הסתה לשומעים לעבוד ע"ז, שהרי אינו אומר למי ששומע שילך לעבוד, אך מ"מ זו בודאי נבואת שקר כי לא נאמר לו זאת, וכל שאמר את דבריו בפני אנשים אחרים חשיב מתנבא, אע"פ שאינן האנשים שנוגע להם למעשה, דלא גרע ממתנבא על עתידות בעלמא ונמצא שקר דהוי נביא שקר, ובכה"ג חייב חנק ואינו חייב סקילה.
אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא (יח כ)
הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ט ה"ה כתב, שנביא שאמר בשם ה' לעבוד עבודה זרה אפילו יום אחד בלבד, הרי הוא בודאי נביא שקר, וחייב חנק. והקשו המפרשים, שכיון שהוא אומר לעבוד ע"ז, הרי הוא נביא המסית, שחייב סקילה כמבואר בהלכות ע"ז פ"ה ה"א. ובאמת לכאורה יש לו ב' חיובים, היינו שהוא גם נביא שקר וגם מסית, אמנם עכ"פ הדין הוא שמי שנתחייב שתי מיתות בי"ד נידון בחמורה וחייב סקילה, ואיך משכחת לה שחייב חנק.
ויש לדון ליישב דמשכחת לה כשנתנבא לאומות העולם לעבוד ע"ז, דלכאורה מדין מסית לא מצינו שיהיה חיוב למסית את העכו"ם, ולכאורה הדין הוא פשוט שאם ישראל הסית נכרי לעבוד ע"ז, אע"פ שהנכרי מצווה שלא לעבוד עבודה זרה שזו אחת משבע מצוות בני נח, מ"מ אין לישראל המסיתו דין מסית ואינו נסקל על כך, וכ"כ המנ"ח במצוה תס"ב, [וצ"ע איך הדין במסית את הקטן]. ומ"מ הדין שאם אמר לו נביא לעבוד ע"ז לא ישמע לו, נוהג אף בבני נח, א"כ ישראל שהתנבא בפני אומות העולם ואמר להם בשם ה' לעבוד ע"ז, מצד מסית ליכא חיוב, אמנם מ"מ בודאי הוא נביא שקר, ויחנק מצד זה.
אמנם העירוני די"ל שגם דין נביא שקר הוא רק במתנבא לישראל ולא במתנבא לאומות העולם, ואע"פ שמצינו שהקב"ה שלח נביאי ישראל לאומות העולם כמו יונה שנשלח לנינוה, וכן הוא בבבא בתרא טו: דאליהוא בן ברכאל מישראל היה ונתנבא לאומות העולם עי"ש, מ"מ אין בזה דינים של נביא שקר אם אמר מה שלא נאמר לו. ובריש פרשת נביא שקר כתיב נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך וגו', והיינו דאיירי במתנבא לישראל, ועל זה נאמר שאם יתנבא בשקר חייב מיתה, אבל במתנבא לאומות העולם ליכא דין נביא שקר, וצ"ע.
אמנם יש ליישב דברי הרמב"ם באופ"א, דנביא שאמר שנאמר לו בנבואה שפלוני יעבוד עבודה זרה, או שבני עיר אחת יעבדו, והוא אמר זאת לבני עיר אחרת, הנה מצד מסית כל שלא אמר לאותם האנשים אין כאן הסתה לשומעים לעבוד ע"ז, שהרי אינו אומר למי ששומע שילך לעבוד, אך מ"מ זו בודאי נבואת שקר כי לא נאמר לו זאת, וכל שאמר את דבריו בפני אנשים אחרים חשיב מתנבא, אע"פ שאינן האנשים שנוגע להם למעשה, דלא גרע ממתנבא על עתידות בעלמא ונמצא שקר דהוי נביא שקר, ובכה"ג חייב חנק ואינו חייב סקילה.