מתוך ה'מגדלות מרקחים':
דעת הארחות חיים מובא בב"י סי' תרנ"א, דאם נטל את כל הד' מינים ביד אחת לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד. והקשה באליהו רבא בסי' הנ"ל, דהנה בסוכה מא: תנן שאם הוציא את הלולב לרשות הרבים ביו"ט ראשון שחל להיות בשבת פטור, משום שטעה בדבר מצוה. ומקשה הגמ' שם מב. הרי מדאגבהיה נפק ביה וא"כ ההוצאה אינה לצורך המצוה, שכבר קיים אותה. ולפי דברי הארחות חיים למה לא משני כגון שנטל את כל הד' מינים ביד אחת, שלא יצא ידי חובה.
ובספר יד אליהו כתבים אות ל' סי' א' כתב ליישב, דנהי דלא יצא ידי חובת אתרוג, חובת לולב מיהו יצא כבר, דדל מהכא את האתרוג, ויכול ליטול אח"כ רק את האתרוג לבדו [למאי דקי"ל דכשנטל ד' מינים בזאח"ז ג"כ יצא], ורק לומר שיצא ידי חובת כל המינים אי אפשר בזה, דכשאנו דנים על כולם צריך להפסיק ביניהם כמו שהפסיקה התורה, אבל לצאת ידי חובת לולב לבד יצא. וממילא שפיר מקשה הגמ', דכיון דידי חובת לולב עכ"פ יצא, ממילא הוצאת הלולב עכ"פ היתה שלא לצורך, וראוי שיתחייב עליה.
והנה מש"כ לחדש שידי חובת לולב גרידא יצא, יש להעיר דכמו כן י"ל איפכא דידי אתרוג יצא ואת הג' מינים לא יצא, וסגי שיטול שוב הג' מינים אח"כ. וצ"ל דאה"נ ויכול ליטול שוב איזה מהם שירצה. אך לכאורה א"כ נימא, דברגע הראשון שאוחז בידו את כולם יצא ידי חובת לולב ודל מהכא האתרוג, וברגע שני יצא ידי חובת אתרוג ודל מהכא המינים, וא"כ נפל דינו של הארחות חיים בבירא דלמעשה לעולם יצא, אפילו אם לא נטל אח"כ את המין האחר לבדו, וכל זמן שהוא יכול להתחלק, ועל כרחך דלא יצא כלל אפילו ידי לולב לחוד, ויל"ע בזה.
דעת הארחות חיים מובא בב"י סי' תרנ"א, דאם נטל את כל הד' מינים ביד אחת לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד. והקשה באליהו רבא בסי' הנ"ל, דהנה בסוכה מא: תנן שאם הוציא את הלולב לרשות הרבים ביו"ט ראשון שחל להיות בשבת פטור, משום שטעה בדבר מצוה. ומקשה הגמ' שם מב. הרי מדאגבהיה נפק ביה וא"כ ההוצאה אינה לצורך המצוה, שכבר קיים אותה. ולפי דברי הארחות חיים למה לא משני כגון שנטל את כל הד' מינים ביד אחת, שלא יצא ידי חובה.
ובספר יד אליהו כתבים אות ל' סי' א' כתב ליישב, דנהי דלא יצא ידי חובת אתרוג, חובת לולב מיהו יצא כבר, דדל מהכא את האתרוג, ויכול ליטול אח"כ רק את האתרוג לבדו [למאי דקי"ל דכשנטל ד' מינים בזאח"ז ג"כ יצא], ורק לומר שיצא ידי חובת כל המינים אי אפשר בזה, דכשאנו דנים על כולם צריך להפסיק ביניהם כמו שהפסיקה התורה, אבל לצאת ידי חובת לולב לבד יצא. וממילא שפיר מקשה הגמ', דכיון דידי חובת לולב עכ"פ יצא, ממילא הוצאת הלולב עכ"פ היתה שלא לצורך, וראוי שיתחייב עליה.
והנה מש"כ לחדש שידי חובת לולב גרידא יצא, יש להעיר דכמו כן י"ל איפכא דידי אתרוג יצא ואת הג' מינים לא יצא, וסגי שיטול שוב הג' מינים אח"כ. וצ"ל דאה"נ ויכול ליטול שוב איזה מהם שירצה. אך לכאורה א"כ נימא, דברגע הראשון שאוחז בידו את כולם יצא ידי חובת לולב ודל מהכא האתרוג, וברגע שני יצא ידי חובת אתרוג ודל מהכא המינים, וא"כ נפל דינו של הארחות חיים בבירא דלמעשה לעולם יצא, אפילו אם לא נטל אח"כ את המין האחר לבדו, וכל זמן שהוא יכול להתחלק, ועל כרחך דלא יצא כלל אפילו ידי לולב לחוד, ויל"ע בזה.
