א- הראש''ל שליט'א פסק לענות לאמן על בורא נפשות יותר מכדי שתיית רביעית כיון שיש ס''ס. גם בהמלך המשפט יש ס''ס שמא כרמ''א ושמא כראבי''ה שלא חוזרים כלל. אלא שלכתחילה דעת מרן זצ''ל שאסור להמשיך אבל לענין דיעבד מה הנידון. פשוט שרשאי לענות אמן.
ב- מה הדין מי שנמצא במקום שפוסקים כמרן והוא תלמיד של שאר הפוסקים (חכם שלום וחכם בן ציון מ''ב בא''ח ושאר האחרונים) והש''ץ טעה בהמלך הקדוש ולא חזר לראש, האם רשאי להמשיך להישאר בבית הכנסת? לכאורה גם כאן יש לצרף ספק ספיקא עם הראבי''ה אבל הבעיה היא שהפוסקים שסוברים לחזור לראש סוברים כן בתורת ודאי שהרי הם סוברים שסב''ל בתפילה לקולא וממילא אם הם החמירו בש''ץ בהמלך הקדוש בהכרח שהם סוברים כן בתורת ודאי.
ג- מה הדין מי שסובר כמו הגרב''ץ בעניין הגומל והציבור מברך כל קריאת התורה הגומל על נסיעה בין עירונית האם יענה אמן. [האם השאלות המעצבנות האלו, דלעיל. נשאלות רק בצד של מרן או גם בצד השני. האם אנחנו מבינים שתורת מרן היא תורה פשוטה ורגילה או שהיא תורה להכעיס ושכל מי שלא חושב כמונו הוא לא בסדר וצריך לעזוב את המנין ולחשוב שהוא לא יהודי]
ד- נשאל כאן כבר בעבר, יהודי אשכנזי שאין לו תפילין האם מותר לתרום לו כסף לתפלין ויודעים בו שיניח תפילין של הט''ז שלדעת היבי'א לא מברכים עליו? השאלה היא כנ''ל.