• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

סיפור מדהים על מרן: השכנת שלום בין אב לבנו

מורשת מרן

Administrator
חבר צוות
מתוך אתר דרשו

פעם הגיעו לבית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל אב ובנו בן העשר, ובפי האב בקשה: "בני מתנהג כלפי בחוצפה באופי חריג, הוא מתווכח עמי על כל דבר, ולפעמים חמתו גוברת בו והוא אף משליך עלי חפצים מחפצים שונים", שח האב בדמעות לשמש של הרב, "בבקשה, תכניס אותנו אל מרן. כלו כל הקיצין, איש לא יוכל לעזור לי מלבדו…".

נגעו דבריו לליבו של המשמש, והוא נכנס לחדרו של מרן וביקש את רשותו. כאשר ניתנה הרשות — הוכנסו האב ובנו פנימה. מרן קירב אותם אליו ובירכם בחום, ולאחר מכן ביקש לשמוע מה בפיהם.

"כבוד הרב", נשנק האב בדברו, "בני מתנהג כלפי בחוסר כבוד מוחלט. הוא מתווכח עמי על כל דבר, ואף מזלזל בי בצורה שאיני מסוגל להעלותה על דל שפתי". דמעות עמדו בעיניו. מרן הביט בעיניו של הילד, שהתכווץ במקומו כקיפוד, וביקש מן האב שישאיר אותם לבדם.

האב יצא מן החדר, ומרן פנה אל הילד ברכות אך בתקיפות: "מדוע תעשה כך לאביך? הלא זהו איסור מן התורה!".

"אני לא מסתדר איתו! התריס הילד, "הוא מעצבן אותי כל הזמן", וגם בעיניו עמדו דמעות.

"ובכל זאת, זה אסור", ליטף מרן את לחיו, "גם אם אבא מעצבן אותך, עליך התאפק ולשמור על כבודו בכל מחיר".

שתיקה קצרה השתררה בחדר, ולפתע נשמעה שאלתו של מרן: "אמור נא לי, בני, האם גם לידי תהיה מסוגל שלא לכבד את אביך?".

"לא" הודה הילד בבושה, ולחייו סמקו, "מהרב אני מתבייש".

עיניו של מרן אורו. התשובה הזו, ידע, תשמש קרש הצלה ליחסיהם הרעועים של האב ובנו. הוא מיהר לקרוא למשמשו, והורה לו: "לך והבא את המצלמה!". ובפנותו אל הילד אמר בנועם שיח: "עתה נצטלם יחד, אני ואתה. וכשתגיע הביתה תגדיל את התמונה שלנו, ותתלה אותה בחדר שלך, בבית. כך תמיד תרגיש שאתה נמצא לידי, ויהיה לך קל לכבד את אבא, טוב?".

הילד הנרגש לא השיב. הוא רק הצליח להנהן בראשו לאות הסכמה. והנה, הגיע המשמש והמצלמה בידו. מרן התרומם מכסאו, הניח ידו על כתפו של הילד הנרגש, חיבקו בחמימות, חייך והורה למשמש להנציח את המעמד במצלמה. ואכן המשמש הקיש על כפתור המצלמה, והבזק ה"פלאש" האיר את החדר. דעתו של מרן נחה. הוא התיישב בכסאו, בירך את האב ואת בנו במילים חמות, ונפרד מהם בחמימות.

ואכן, התמונה פעלה את פעולתה באופן מדהים. התמונה פותחה ב"פוטו" הסמוך, הוגדלה, והילד תלה אותה בחדרו. וראה זה פלא. מאז אותו יום לא רק שהחל לכבד את אביו יותר מכל בני המשפחה, אלא שמבין כל ילדי המשפחה הפך הילד לידידו הטוב ביותר של אביו; בילדותו, בשנות נערותו, וגם לאחר נישואיו.

התמונה, שחוללה את המהפך, לא נותרה תלויה רק על קיר חדרו של הילד. היא נחקקה על לוח ליבו, לנצח נצחים…

('מחנה אפרים' לך לך תשפ"ב, מ'באהבתה תשגה תמיד' ע' שמו, אור לישרים'. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה. לתגובות ולחומר נוסף p0583271323@gmail.com)
 
מי מח"ס באהבתה תשגה תמיד?
הרב יצחק הרשקוביץ (כמדומני כך שמו), חיבר את הספרים "שאיפות" ו"ניצוצות" ועוד...
האמת, שיש בספר זה כמה דברים שנכתבו כדי להלהיב את הקורא, אבל נכתבו בלשון גוזמא ולא היו באמת אצל מרן
בין הדברים, מה שכתב שהכו את מרן עד זוב דם, שהמחברת והעט בידו, והלכו החבורה...
שאלתי את הרב דוד על זה, ואמר שלא היו דברים מעולם. ואמרתי שיש הסכמה שלו על הספר, ואמר שנתן בתור עידוד אבל לא באמת עבר על כל הספר. ולא היה דבר זה
 
מתוך אתר דרשו

פעם הגיעו לבית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל אב ובנו בן העשר, ובפי האב בקשה: "בני מתנהג כלפי בחוצפה באופי חריג, הוא מתווכח עמי על כל דבר, ולפעמים חמתו גוברת בו והוא אף משליך עלי חפצים מחפצים שונים", שח האב בדמעות לשמש של הרב, "בבקשה, תכניס אותנו אל מרן. כלו כל הקיצין, איש לא יוכל לעזור לי מלבדו…".

נגעו דבריו לליבו של המשמש, והוא נכנס לחדרו של מרן וביקש את רשותו. כאשר ניתנה הרשות — הוכנסו האב ובנו פנימה. מרן קירב אותם אליו ובירכם בחום, ולאחר מכן ביקש לשמוע מה בפיהם.

"כבוד הרב", נשנק האב בדברו, "בני מתנהג כלפי בחוסר כבוד מוחלט. הוא מתווכח עמי על כל דבר, ואף מזלזל בי בצורה שאיני מסוגל להעלותה על דל שפתי". דמעות עמדו בעיניו. מרן הביט בעיניו של הילד, שהתכווץ במקומו כקיפוד, וביקש מן האב שישאיר אותם לבדם.

האב יצא מן החדר, ומרן פנה אל הילד ברכות אך בתקיפות: "מדוע תעשה כך לאביך? הלא זהו איסור מן התורה!".

"אני לא מסתדר איתו! התריס הילד, "הוא מעצבן אותי כל הזמן", וגם בעיניו עמדו דמעות.

"ובכל זאת, זה אסור", ליטף מרן את לחיו, "גם אם אבא מעצבן אותך, עליך התאפק ולשמור על כבודו בכל מחיר".

שתיקה קצרה השתררה בחדר, ולפתע נשמעה שאלתו של מרן: "אמור נא לי, בני, האם גם לידי תהיה מסוגל שלא לכבד את אביך?".

"לא" הודה הילד בבושה, ולחייו סמקו, "מהרב אני מתבייש".

עיניו של מרן אורו. התשובה הזו, ידע, תשמש קרש הצלה ליחסיהם הרעועים של האב ובנו. הוא מיהר לקרוא למשמשו, והורה לו: "לך והבא את המצלמה!". ובפנותו אל הילד אמר בנועם שיח: "עתה נצטלם יחד, אני ואתה. וכשתגיע הביתה תגדיל את התמונה שלנו, ותתלה אותה בחדר שלך, בבית. כך תמיד תרגיש שאתה נמצא לידי, ויהיה לך קל לכבד את אבא, טוב?".

הילד הנרגש לא השיב. הוא רק הצליח להנהן בראשו לאות הסכמה. והנה, הגיע המשמש והמצלמה בידו. מרן התרומם מכסאו, הניח ידו על כתפו של הילד הנרגש, חיבקו בחמימות, חייך והורה למשמש להנציח את המעמד במצלמה. ואכן המשמש הקיש על כפתור המצלמה, והבזק ה"פלאש" האיר את החדר. דעתו של מרן נחה. הוא התיישב בכסאו, בירך את האב ואת בנו במילים חמות, ונפרד מהם בחמימות.

ואכן, התמונה פעלה את פעולתה באופן מדהים. התמונה פותחה ב"פוטו" הסמוך, הוגדלה, והילד תלה אותה בחדרו. וראה זה פלא. מאז אותו יום לא רק שהחל לכבד את אביו יותר מכל בני המשפחה, אלא שמבין כל ילדי המשפחה הפך הילד לידידו הטוב ביותר של אביו; בילדותו, בשנות נערותו, וגם לאחר נישואיו.

התמונה, שחוללה את המהפך, לא נותרה תלויה רק על קיר חדרו של הילד. היא נחקקה על לוח ליבו, לנצח נצחים…

('מחנה אפרים' לך לך תשפ"ב, מ'באהבתה תשגה תמיד' ע' שמו, אור לישרים'. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה. לתגובות ולחומר נוסף p0583271323@gmail.com)
יש בספר של אברהם אוחיון המאור הגדול ציור שעשו על סיפור זה
גם בספר אוצרותינו הובא בלשון יפה מאוד סיפור זה
 
מתוך אתר דרשו

פעם הגיעו לבית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל אב ובנו בן העשר, ובפי האב בקשה: "בני מתנהג כלפי בחוצפה באופי חריג, הוא מתווכח עמי על כל דבר, ולפעמים חמתו גוברת בו והוא אף משליך עלי חפצים מחפצים שונים", שח האב בדמעות לשמש של הרב, "בבקשה, תכניס אותנו אל מרן. כלו כל הקיצין, איש לא יוכל לעזור לי מלבדו…".

נגעו דבריו לליבו של המשמש, והוא נכנס לחדרו של מרן וביקש את רשותו. כאשר ניתנה הרשות — הוכנסו האב ובנו פנימה. מרן קירב אותם אליו ובירכם בחום, ולאחר מכן ביקש לשמוע מה בפיהם.

"כבוד הרב", נשנק האב בדברו, "בני מתנהג כלפי בחוסר כבוד מוחלט. הוא מתווכח עמי על כל דבר, ואף מזלזל בי בצורה שאיני מסוגל להעלותה על דל שפתי". דמעות עמדו בעיניו. מרן הביט בעיניו של הילד, שהתכווץ במקומו כקיפוד, וביקש מן האב שישאיר אותם לבדם.

האב יצא מן החדר, ומרן פנה אל הילד ברכות אך בתקיפות: "מדוע תעשה כך לאביך? הלא זהו איסור מן התורה!".

"אני לא מסתדר איתו! התריס הילד, "הוא מעצבן אותי כל הזמן", וגם בעיניו עמדו דמעות.

"ובכל זאת, זה אסור", ליטף מרן את לחיו, "גם אם אבא מעצבן אותך, עליך התאפק ולשמור על כבודו בכל מחיר".

שתיקה קצרה השתררה בחדר, ולפתע נשמעה שאלתו של מרן: "אמור נא לי, בני, האם גם לידי תהיה מסוגל שלא לכבד את אביך?".

"לא" הודה הילד בבושה, ולחייו סמקו, "מהרב אני מתבייש".

עיניו של מרן אורו. התשובה הזו, ידע, תשמש קרש הצלה ליחסיהם הרעועים של האב ובנו. הוא מיהר לקרוא למשמשו, והורה לו: "לך והבא את המצלמה!". ובפנותו אל הילד אמר בנועם שיח: "עתה נצטלם יחד, אני ואתה. וכשתגיע הביתה תגדיל את התמונה שלנו, ותתלה אותה בחדר שלך, בבית. כך תמיד תרגיש שאתה נמצא לידי, ויהיה לך קל לכבד את אבא, טוב?".

הילד הנרגש לא השיב. הוא רק הצליח להנהן בראשו לאות הסכמה. והנה, הגיע המשמש והמצלמה בידו. מרן התרומם מכסאו, הניח ידו על כתפו של הילד הנרגש, חיבקו בחמימות, חייך והורה למשמש להנציח את המעמד במצלמה. ואכן המשמש הקיש על כפתור המצלמה, והבזק ה"פלאש" האיר את החדר. דעתו של מרן נחה. הוא התיישב בכסאו, בירך את האב ואת בנו במילים חמות, ונפרד מהם בחמימות.

ואכן, התמונה פעלה את פעולתה באופן מדהים. התמונה פותחה ב"פוטו" הסמוך, הוגדלה, והילד תלה אותה בחדרו. וראה זה פלא. מאז אותו יום לא רק שהחל לכבד את אביו יותר מכל בני המשפחה, אלא שמבין כל ילדי המשפחה הפך הילד לידידו הטוב ביותר של אביו; בילדותו, בשנות נערותו, וגם לאחר נישואיו.

התמונה, שחוללה את המהפך, לא נותרה תלויה רק על קיר חדרו של הילד. היא נחקקה על לוח ליבו, לנצח נצחים…

('מחנה אפרים' לך לך תשפ"ב, מ'באהבתה תשגה תמיד' ע' שמו, אור לישרים'. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה. לתגובות ולחומר נוסף p0583271323@gmail.com)
נפלא עד מאוד
 
מתוך אתר דרשו

פעם הגיעו לבית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל אב ובנו בן העשר, ובפי האב בקשה: "בני מתנהג כלפי בחוצפה באופי חריג, הוא מתווכח עמי על כל דבר, ולפעמים חמתו גוברת בו והוא אף משליך עלי חפצים מחפצים שונים", שח האב בדמעות לשמש של הרב, "בבקשה, תכניס אותנו אל מרן. כלו כל הקיצין, איש לא יוכל לעזור לי מלבדו…".

נגעו דבריו לליבו של המשמש, והוא נכנס לחדרו של מרן וביקש את רשותו. כאשר ניתנה הרשות — הוכנסו האב ובנו פנימה. מרן קירב אותם אליו ובירכם בחום, ולאחר מכן ביקש לשמוע מה בפיהם.

"כבוד הרב", נשנק האב בדברו, "בני מתנהג כלפי בחוסר כבוד מוחלט. הוא מתווכח עמי על כל דבר, ואף מזלזל בי בצורה שאיני מסוגל להעלותה על דל שפתי". דמעות עמדו בעיניו. מרן הביט בעיניו של הילד, שהתכווץ במקומו כקיפוד, וביקש מן האב שישאיר אותם לבדם.

האב יצא מן החדר, ומרן פנה אל הילד ברכות אך בתקיפות: "מדוע תעשה כך לאביך? הלא זהו איסור מן התורה!".

"אני לא מסתדר איתו! התריס הילד, "הוא מעצבן אותי כל הזמן", וגם בעיניו עמדו דמעות.

"ובכל זאת, זה אסור", ליטף מרן את לחיו, "גם אם אבא מעצבן אותך, עליך התאפק ולשמור על כבודו בכל מחיר".

שתיקה קצרה השתררה בחדר, ולפתע נשמעה שאלתו של מרן: "אמור נא לי, בני, האם גם לידי תהיה מסוגל שלא לכבד את אביך?".

"לא" הודה הילד בבושה, ולחייו סמקו, "מהרב אני מתבייש".

עיניו של מרן אורו. התשובה הזו, ידע, תשמש קרש הצלה ליחסיהם הרעועים של האב ובנו. הוא מיהר לקרוא למשמשו, והורה לו: "לך והבא את המצלמה!". ובפנותו אל הילד אמר בנועם שיח: "עתה נצטלם יחד, אני ואתה. וכשתגיע הביתה תגדיל את התמונה שלנו, ותתלה אותה בחדר שלך, בבית. כך תמיד תרגיש שאתה נמצא לידי, ויהיה לך קל לכבד את אבא, טוב?".

הילד הנרגש לא השיב. הוא רק הצליח להנהן בראשו לאות הסכמה. והנה, הגיע המשמש והמצלמה בידו. מרן התרומם מכסאו, הניח ידו על כתפו של הילד הנרגש, חיבקו בחמימות, חייך והורה למשמש להנציח את המעמד במצלמה. ואכן המשמש הקיש על כפתור המצלמה, והבזק ה"פלאש" האיר את החדר. דעתו של מרן נחה. הוא התיישב בכסאו, בירך את האב ואת בנו במילים חמות, ונפרד מהם בחמימות.

ואכן, התמונה פעלה את פעולתה באופן מדהים. התמונה פותחה ב"פוטו" הסמוך, הוגדלה, והילד תלה אותה בחדרו. וראה זה פלא. מאז אותו יום לא רק שהחל לכבד את אביו יותר מכל בני המשפחה, אלא שמבין כל ילדי המשפחה הפך הילד לידידו הטוב ביותר של אביו; בילדותו, בשנות נערותו, וגם לאחר נישואיו.

התמונה, שחוללה את המהפך, לא נותרה תלויה רק על קיר חדרו של הילד. היא נחקקה על לוח ליבו, לנצח נצחים…

('מחנה אפרים' לך לך תשפ"ב, מ'באהבתה תשגה תמיד' ע' שמו, אור לישרים'. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה. לתגובות ולחומר נוסף p0583271323@gmail.com)
יש למישהו כיוון איך משיגים את התמונה הזו?
 
הרב יצחק הרשקוביץ (כמדומני כך שמו), חיבר את הספרים "שאיפות" ו"ניצוצות" ועוד...
האמת, שיש בספר זה כמה דברים שנכתבו כדי להלהיב את הקורא, אבל נכתבו בלשון גוזמא ולא היו באמת אצל מרן
בין הדברים, מה שכתב שהכו את מרן עד זוב דם, שהמחברת והעט בידו, והלכו החבורה...
שאלתי את הרב דוד על זה, ואמר שלא היו דברים מעולם. ואמרתי שיש הסכמה שלו על הספר, ואמר שנתן בתור עידוד אבל לא באמת עבר על כל הספר. ולא היה דבר זה
אז הוא משקר.
 
חזור
חלק עליון