מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן (כא ד)
יש להסתפק אם הורידו את העגלה אל הנחל, ובזה נאסרה בהנאה כמבואר בקידושין נז. וברמב"ם הלכות רוצח פ"י ה"ו, ואחר כך נמצא ההורג, דלהך מ"ד אסורה העגלה בהנאה, או שהביאו עגלה אחרת, האם יכולים להביא את העגלה הראשונה לחלל אחר שימצא באותה העיר או בעיר אחרת. והנה בספר חמדת צבי [לרבי צבי הירש ליברמאן זצ"ל מלוקאטש] קידושין נז. כתב, דיכול להביא אותה לרציחה אחרת.
והנידון לפסול הוא, משום דלכאורה עגלה האסורה בהנאה פסולה להבאה לעגלה ערופה, כמו דמצינו בחולין קמ. לגבי ציפורי מצורע דממעטינן מדכתיב "טהורות" ציפורים של איסורי הנאה, כגון חליפי ע"ז או עיר הנידחת, וציפורי מצורע ועגלה ערופה דינם שוה, דילפינן להו מהדדי, כדאיתא בחולין שם דטריפה פוסלת בציפורי מצורע משום דלמדים מעגלה ערופה, והוא הדין שעגלה נלמדת מציפורי מצורע דאיסורי הנאה פוסל בהם. ובנחל איתן סי' ח' סעיף ה' אות י"ג מסתפק בזה, והביא שבתוס' קידושין נז. מבואר שגם עגלה ערופה נלמדת מציפורי מצורע.
אך בעגלה ערופה שנאסרה משום ירידתה לנחל איתן, האם כשירה לרציחה אחרת או שהיא פסולה משום דאסורה בהנאה, יש לדון דכיון דהוא אותו איסור הנאה של עגלה ערופה אין בכך פסול, דהא מצוותו בכך וכמו כל עגלה ערופה דהיא אסורה בהנאה משעת ירידתה. אמנם יש לחלק, דבעלמא אסורה בהנאה מחמת אותה הרציחה שעליה היא באה, אבל כאן אסורה מחמת רציחה אחרת הוי כשאר איסור הנאה גרידא.
ובאמת מצינו כהאי גוונא בציפורי מצורע, איך הדין אם אסורים בהנאה מחמת טהרת מצורע אחר, דבגמ' שם איכא כמה אמוראים שכל אחד מביא אופן אחר לציפור האסורה בהנאה, ורבא אמר "שלא לזווג לה אחרת קודם שילוחיה", והיינו כגון ציפור משולחת שכבר טיהרו בה מצורע אחר, אך עדיין לא שילחו אותה, וס"ד שתהיה כשרה גם לעוד מצורע שיביא אותה עם עוד ציפור שחוטה ואח"כ ישלח אותה על שניהם, וקמ"ל דפסולה משום דכתיב טהורות, ובפשטות הכוונה משום דאסורה בהנאה מחמת מצורע אחר. וביש"ש שם הביא שהרמב"ם השמיט אוקימתא דרבא, דס"ל דאינך תירוצים בגמ' שם פליגי על רבא וסבירא להו דכשר, ולכאורה הטעם משום דכיון דהוי איסור הנאה מצד ציפורי מצורע, אין זה פוסל לגבי דין ציפורי מצורע, דהא בלא"ה בכל ציפורי מצורע הוא כן דאסור בהנאה, ואין נפק"מ אם הוא אסור משום מצורע זה או אחר, ועי' מרכבת המשנה שחיטה פי"א ה"ח.
א"כ בהא תליא ג"כ הנידון האם עגלה ערופה שנאסרה בהנאה מחמת רציחה אחת, כשירה לכפר על רציחה אחרת, שלדברי רבא מה שהוא אסור בהנאה מחמת רציחה אחרת פוסל, אך לאינך אמוראים איסור הנאה של עגלה ערופה אינו פוסל לגבי עגלה, אף לגבי רציחה אחרת. דהא עגלה ערופה וצפורי מצורע ילפי מהדדי, א"כ דינן שוה. עכת"ד החמדת צבי הנ"ל, בתוספת הסבר.
והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן (כא ד)
יש להסתפק אם הורידו את העגלה אל הנחל, ובזה נאסרה בהנאה כמבואר בקידושין נז. וברמב"ם הלכות רוצח פ"י ה"ו, ואחר כך נמצא ההורג, דלהך מ"ד אסורה העגלה בהנאה, או שהביאו עגלה אחרת, האם יכולים להביא את העגלה הראשונה לחלל אחר שימצא באותה העיר או בעיר אחרת. והנה בספר חמדת צבי [לרבי צבי הירש ליברמאן זצ"ל מלוקאטש] קידושין נז. כתב, דיכול להביא אותה לרציחה אחרת.
והנידון לפסול הוא, משום דלכאורה עגלה האסורה בהנאה פסולה להבאה לעגלה ערופה, כמו דמצינו בחולין קמ. לגבי ציפורי מצורע דממעטינן מדכתיב "טהורות" ציפורים של איסורי הנאה, כגון חליפי ע"ז או עיר הנידחת, וציפורי מצורע ועגלה ערופה דינם שוה, דילפינן להו מהדדי, כדאיתא בחולין שם דטריפה פוסלת בציפורי מצורע משום דלמדים מעגלה ערופה, והוא הדין שעגלה נלמדת מציפורי מצורע דאיסורי הנאה פוסל בהם. ובנחל איתן סי' ח' סעיף ה' אות י"ג מסתפק בזה, והביא שבתוס' קידושין נז. מבואר שגם עגלה ערופה נלמדת מציפורי מצורע.
אך בעגלה ערופה שנאסרה משום ירידתה לנחל איתן, האם כשירה לרציחה אחרת או שהיא פסולה משום דאסורה בהנאה, יש לדון דכיון דהוא אותו איסור הנאה של עגלה ערופה אין בכך פסול, דהא מצוותו בכך וכמו כל עגלה ערופה דהיא אסורה בהנאה משעת ירידתה. אמנם יש לחלק, דבעלמא אסורה בהנאה מחמת אותה הרציחה שעליה היא באה, אבל כאן אסורה מחמת רציחה אחרת הוי כשאר איסור הנאה גרידא.
ובאמת מצינו כהאי גוונא בציפורי מצורע, איך הדין אם אסורים בהנאה מחמת טהרת מצורע אחר, דבגמ' שם איכא כמה אמוראים שכל אחד מביא אופן אחר לציפור האסורה בהנאה, ורבא אמר "שלא לזווג לה אחרת קודם שילוחיה", והיינו כגון ציפור משולחת שכבר טיהרו בה מצורע אחר, אך עדיין לא שילחו אותה, וס"ד שתהיה כשרה גם לעוד מצורע שיביא אותה עם עוד ציפור שחוטה ואח"כ ישלח אותה על שניהם, וקמ"ל דפסולה משום דכתיב טהורות, ובפשטות הכוונה משום דאסורה בהנאה מחמת מצורע אחר. וביש"ש שם הביא שהרמב"ם השמיט אוקימתא דרבא, דס"ל דאינך תירוצים בגמ' שם פליגי על רבא וסבירא להו דכשר, ולכאורה הטעם משום דכיון דהוי איסור הנאה מצד ציפורי מצורע, אין זה פוסל לגבי דין ציפורי מצורע, דהא בלא"ה בכל ציפורי מצורע הוא כן דאסור בהנאה, ואין נפק"מ אם הוא אסור משום מצורע זה או אחר, ועי' מרכבת המשנה שחיטה פי"א ה"ח.
א"כ בהא תליא ג"כ הנידון האם עגלה ערופה שנאסרה בהנאה מחמת רציחה אחת, כשירה לכפר על רציחה אחרת, שלדברי רבא מה שהוא אסור בהנאה מחמת רציחה אחרת פוסל, אך לאינך אמוראים איסור הנאה של עגלה ערופה אינו פוסל לגבי עגלה, אף לגבי רציחה אחרת. דהא עגלה ערופה וצפורי מצורע ילפי מהדדי, א"כ דינן שוה. עכת"ד החמדת צבי הנ"ל, בתוספת הסבר.
◆ ◆ ◆
אמנם יש לדון בזה, דהנה בציפורי מצורע עצמן מצינו, דאיכא מ"ד בקידושין נז. דציפורי מצורע נאסרות בהנאה משעת לקיחתן, ואע"פ כן מבואר בתו"כ דאם לקח ציפורי מצורע לטהר בהן מצורע זה יכול לשנותן למצורע אחר, או אף מטהרת נגעי אדם לטהרת נגעי בתים. ולכאורה קשה הרי נאסרו כבר משום מצורע אחר, וא"כ נימא דהוו להו אסורות באיסור הנאה לגבי מצורע זה, ומבואר דאיסור הנאה של ציפורי מצורע אינו פוסל לגבי ציפורי מצורע, אף כשנאסרו מחמת מצורע אחר, וקשה לדברי רבא [ועי' במרכה"מ שם שעמד בזה].
אכן הביאור פשוט, דעד השחיטה לא נקבע כלל שם המצורע על הציפורים, ויכול לשנותו למצורע אחר, ולא הוי איסור הנאה שמחמת מצורע אחר, אבל לאחר שחיטת הציפורים מסתבר שכבר אינו יכול לשנותם למצורע אחר, דנקבעו לאותו המצורע. ועכ"פ לאחר שטיהר בהם בהזאה מצורע מסויים, ודאי כבר נקבע לאותו המצורע, דאין מטהרים ב' מצורעים באותו דם הציפור, משום דכל מצורע צריך שיעשו בו כל סדר המעשים של שחיטת הציפור בעבורו לחודיה, וממילא עכשיו שנקבע למצורע זה, אי אפשר לשנותו למצורע אחר, וכל הנידון שיהיה כשר בנוסף לזה גם למצורע אחר, וזה אי אפשר משום שכבר אסור בהנאה מחמת הראשון. וזהו טעמו של רבא.
ולפי זה נראה לומר לגבי עגלה ערופה שהורידוה לשם רציחה זו, שאף לדברי רבא אפשר לשנותו לרציחה אחרת, דזה דומה לדברי התו"כ שציפור שנלקחה למצורע זה כשירה למצורע אחר, ולא לדברי רבא דמיירי בציפור שנאסרה כבר מחמת שטיהר בה מצורע אחד וכבר אי אפשר לבטל ממנו את שם המצורע הראשון.
אך יתכן לומר, דדוקא ציפורי מצורע יכולים לשנות אותם, משום דהוי גזה"כ שלא נקבעו למצורע מסויים, אלא רק חל עליהם שם כללי של ציפורי מצורע, וכדילפינן בתו"כ מדכתיב "ולקח למטהר", לשם מטהר בין איש בין אשה בין בית וכו', ולכן יכול לשנותו ממצורע זה למצורע אחר. אבל בעגלה ערופה שלא מצינו גזה"כ זו, אפשר דחל על העגלה שם הרציחה המסויימת שעליה באה, ואי אפשר לשנותה, ואע"פ שלמדים עגלה ערופה מציפורי מצורע, היינו רק לענין הפסולים דילפינן מכשיר בחוץ ומכפר בחוץ מהדדי דמה שפסול בזה פסול בזה, אבל לגבי דיני הפרשתן האם יכולים לשנותם בזה לא מצינו שלמדים, וצ"ע בזה.