אחר שהעתיק את דברי החזו"ע הנ"ל שהתיר, הוסיף וכתב: "וכבר ביארנו שדעת מרן הב"י ברורה שאין דין שרייתו זהו כיבוסו אלא בבגד שיש עליו לכלוך. ועכ"פ היכא שאין הלכלוך ניכר, כמו בעדשות, מסתברא מילתא שאין בזה ענין של כיבוס. ואין צריכים לחפש חומרות, כי תורתינו תורת חיים".
לא מובן מה השאלה, יש על זה סוגיא רצינית שדנו בפן הטכני של העניין בבירורי הלכה בסוף ארחות שבת ומשם בארה לדון אם חומר מחטא נחשב כשרייה או ככיבוס. בקשר לדעת מרן לא הבנתי הרי מרן מחמיר בניגוב ידים לכתחילה. (רק הערה לשונית אבל למעשה באופן שהעדשה נקיה והחומר רק משמר ולא מנקה כמו מי מלח אין אף אחד שאוסר עי''ש בארחות שבת)
