האם לזה כוונתך?
חיי אדם חלק א כלל סז
סעיף ד
במעשה כיצד, חייב לכבדם בגופו ובממונו להאכילם להשקותם להלבישם ולעשות כל צרכיהם, כדאיתא במכילתא "כבד את אביך", שומע אני בדברים, תלמוד לומר "כבד את ה' מהונך" [משלי ג, ט], והוקש כבודם לכבוד המקום. אמור מעתה, מאכילם ומשקם, מלבישם, מכניסם ומוציאם. וכל מה שיתן להם, יהיה בסבר פנים יפות. שאפילו מאכילם בכל יום פטומות והראה להם פנים זועפות, נענש עליהם. וכן להיפך, אפילו מטחינם ברחיים וכוונתו לטובה וכדי שינצלו אבותיו מדבר קשה מזה, ומדבר פיוסים על לבם ומראה להם שכוונתו לטובה ושאי אפשר לו לפרנסם בענין אחר, עד שיתרצה לטחון, נוחל העולם הבא. וחייב לשמשו כעבד המשמש לרבו (עיין קידושין דף ל"א בתוס' ד"ה כבד וד"ה וטורדו):
מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמות
[ה] ראובן שמעון לוי ויהודה (שם שם /שמות א'/ ב), כל השבטים לשם גאולתן נקראו, ראובן ויאמר ה' ראה ראיתי וגו' (שם /שמות/ ג ז), שמעון וישמע אלהים את נאקתם (שם /שמות/ ב כד), לוי ונלוו גוים רבים אל ה' (זכריה ב טו), יהודה ואמרת ביום ההוא אודך ה' (ישעיה יב א), יששכר כי יש שכר לפעולתך (ירמיה לא טו), זבולון שמו של בית המקדש, בנה בניתי בית זבול לך (מ"א =מלכים א'= ח יג), דן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו יד), נפתלי נופת תטופנה שפתותיך כלה (שה"ש =שיר השירים= ד יא), גד לשם המן, והמן כזרע גד הוא (במדבר יא ז), אשר לשם הגאולה, ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ג יב), יוסף והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו (ישעיה יא יא), בנימן נשבע ה' בימינו (שם /ישעיהו/ סב ח), הוי כל שמות השבטים על שם הגאולה נקראו. א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי שמותן של שבטים שוין בכ"מ, אלא זה מקדים לזה וזה מקדים לזה, ולמה כך. שלא יהו בני הגבירות כתובים תחלה, ובני שפחות אחריהן, ולמה מקדים לזה, ומאחר לזה, ללמדך שלא היו אלו גדולים מאלו, ולמה מקדים אלו לאלו, לפי שהן תקרתן של עולם, ומי שהוא מקרה כראוי נותן ראשה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת, לפיכך הוא מקדים אלו לאלו, ומנין שהן תקרתו של עולם, שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי (ישעיה מח יב).