• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ו. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

עיונים במלאכת בורר במשנת מרן זצוקל

יוסף דהן

Well-known member
מה בכלל היתר לאלתר

  • אף מי שבורר אוכל מתוך פסולת לצורך בהמתו, או כדי להכין סעודה לאחרים ואינו אוכל עמהם, נחשב כבורר לאלתר שמותר (מ"ב סק"ל וביה"ל ד"ה כדי, חזו''ע עמ' קפג. ואין לחוש למראית עין במה שמאכיל את הבהמה
ולהצריך להאכילה דוקא בצנעא (חזו''ע ח''ד עמ' קפו)]. ואפילו אם ממשיך בסעודתו כמה שעות, מותר היות והעיקר הוא שיברור סמוך לתחילת הסעודה (רמ''א ס''א)[1]. והכרעת החזו''ע (עמ' קפ[2]) שיש לברור כמה דקות בודדות ממש סמוך לסעודה ודברי המרדכי שעה לאו דוקא, ורק אם בני הבית מרובים מותר לברור עד חצי שעה [דלא כהליכות עולם שצידד בהערה להקל שעד חצי שעה נקרא סמוך לסעודה ורק לכתחילה יברור סמוך ממש לסעודה][3].


[1] דלא כתוספת ירושלים שחולק על הרמ''א והוכיח מהירושלמי (פ''ז ה''ב) שההיתר הוא דוקא שאוכל מיד. והטעם שאין להחמיר בזה הוא כי לדברי הרמ''א יש מקור מהגמ' (שבת עד.) כמו שהביא ראיה בביאור הגר''א (ביה''ל ד''ה וכל מה שבורר).
[2] ובמ''ב תפארת וכן בס' שלחן המבואר כתבו לחלק בדעת מרן החזו''ע שדוקא כאשר עומד לאכול בסעודה צריך לברור סמוך ממש [וכן כ' בשו''ת מעין אומר ח''ב מהדורת תשס''ח עמ' קעג שהשיב מרן שיש לברור כמה שיותר מהר], אך אם מכין אוכל שלא לצורך סעודה מותר לו להכין עד שעה את האוכל [כמו שמבואר בהליכות עולם ח''ד עמ' עה]. אולם בגליון הלכה למעשה (מס' 103) וכן בס' קצות דרכיו (עמ' רו) כ' שהמעיין בהערות בחזו''ע יראה שחזר בו והחמיר שגם כאשר בורר שאינו בתוך הסעודה אין להתיר אלא שאוכל מיד ולא עד שעה. וכ''כ במ''ב עמודי ההוראה (סק''ג) וז''ל: (כן נראה מדברי החזון עובדיה הנ"ל מדלא חילק בין זה לזה וזאת משום דנראה לו הפירוש האמיתי בהגהות המרדכי ד"אחר שעה" היינו שעה מועטת כדנראה ממרן הבית יוסף וכן פירשו כמה אחרונים והדר ביה מדבריו בהליכות עולם ח"ד עמ' עה להקל בברירה שלא בסעודה עד שעה ממש דהיינו של ששים דקות; ודברי הילקוט יוסף מהדו"ק עמ' רסח ועמ' תפו הם על פי ההליכות עולם הנ"ל קודם החזרה, עכ"ל. וכן נראה שהבינו בדעת מרן זצ''ל בקיצור שלחן ערוך חזו''ע (פנ''ט הערה 14) וזה לשונם: והנה בהליכות עולם וכן בקול סיני שם כתב מרן זצ"ל: 'ואם בורר לצורך אכילה שאינה בתוך הסעודה, רשאי לברור תוך שעה לאכילה', ואילו בחזו''ע שם השמיטו. ולהבין פשר דבר יש לעיין היטב בנימוקי הדין בחזו''ע ובנימוקים שבהליכ''ע וקול סיני. ודו''ק, עכ"ל.
ולברור פירות קודם הסעודה לצורך אכילתם בתור קינוח בסוף הסעודה, נשאר בהליכות עולם (ח''ד עמ' עז) בצ''ע. וצ''ע אם באופן שבורר את הקינוח כדי לאוכלו תוך שעה מברירתו גם נשאר בצ''ע. ומלשון קיצור ש''ע חזו''ע (פנ''ט סעי' ט) נראה שאף באופן זה הסתפק, וזה לשונם: ויש להסתפק אם מותר לברור קודם הסעודה בסמוך לה פירות וכדומה, לצורך אכילתם בסוף הסעודה לקינוח סעודה, קודם ברכה''מ.
[3] ושמעתי מהגאון הרב גדעון בן משה שליט''א שדעת מרן זצוק''ל, שצריך מהתחלת הברירה לסעוד חצי שעה ולא מסוף הברירה [כמו דעת הגרש''ז אוירבך זצ''ל]. וששאל הגאון הנ''ל את הרב כיצד יש לנהוג בישיבה שהרי בן פורת יוסף יש המון סועדים וא''א להכין סעודה בתוך חצי שעה לכולם. השיב לו מרן זצוק''ל שיקראו לעוד בחורים שיעזרו להכין את האוכל.
 
דוגמאות לשני מינים

כבר נתבאר שלדעת הש"ע אסור לברור מין אוכל אחד מתוך שנים ע"מ לאכול בבין הערבים, ולדעת הרמ"א אף ע"מ לאכול מיד. ונתנו הפוסקים כמה דוג' לשני מיני אוכלים המעורבים ששייך בהם איסור בורר, כגון שני מיני דגים המעורבים [ולא מונחים בנפרד אחד ליד השני (רמ"א ס"ג עפ"י תרומת הדשן שאע"פ שהסתפק בדבר, נטה להחמיר משום שהוא ספק איסור דאוריתא)]. או דגים שחלקם נשרפו ורוצה להוציא אותם כדי שישארו בצלחת רק הדגים הטובים. וכן חתיכות בשר צלויים ומבושלים המעורבים יחד, או עצם שיש בו מח עם חתיכת בשר (ביה"ל ס"ד ד"ה חייב). וכן תפוחים חמוצים שאינם ראויים לאכילה המעורבים עם תפוחים מתוקים (מ"ב ס"ק טו, חזו''ע עמ' קפט, ילקו"י ח"ג עמ' רפד)[1]. אולם מותר לקחת דגים קטנים מתוך גדולים כדי להשאירם לאח"כ ואין בזה איסור משום בורר כי הכל הוא מין אחד. וכן מותר לברור חתיכות קטנות וגדולות משני מיני אוכלים שבהם יש חתיכות גדולות וקטנות (רמ"א ס"ג עפ"י תרומת הדשן).


[1] ותפוחים החמוצים שראויים לאכילה המעורבים עם תפוחים מתוקים, הסתפק הפר''מ אם חשובים תערובת (מ''ב שם). אולם בילקו"י כ' שפירות החלוקים בטעמם כגון שזיפים שיש בהם חמוצים ויש בהם מתוקים, וכל כיו''ב, יש לברור מה שרוצה לאכול תיכף מיד (ועי' עוד שם בהערה לא). ולענין חלקים שונים בעוף עי' בחזו''ע ח''ד (עמ' קפט) שחלקים שונים בעוף כגון חזה, שוק כנפיים, נחשבים למין אחד. וכו' והמיקל יש לו ע''מ לסמוך. וי''א ששני מינים כגון קורקבן או כבד ובשר עוף חשובים שני מינים. ע''כ. אולם בחוברת בהלכה ובאגדה (מהדורת תשפ'א עמ' 244), סיכם דעת מרן זצ''ל כך: חזה, שוק, כנפיים וכיוצא בהם, או חתיכות בשר שונות, נחשבים מין אחד ואין בהם איסור ברירה כלל. אבל חלקים מיוחדים כקורקבן וכבד המעורבים עם שאר חתיכות, יש להחשיבם למינים שונים, ע''כ. ובקיצור ש''ע חזו''ע (פנ''ט סעי' כה) כתוב: חלקי עוף שונים, כגון חזה ושוק וכנפיים, וכו' נחשבים כמין אחד. ויש מחמירים שהחלק העליון של העוף (החזה) והחלק התחתון (השוק והירך) נחשבים כשני מינים. והמיקל יש לו ע''מ שיסמוך, ע''כ (וכן הבין במ''ב עמודי ההוראה סק''ח, ובשלחן מבואר עמ' תקעג ובגליון הלכה למעשה מס' 103 ס''ו). ובשו''ת מעין אומר (מהדורת תשס''ח ח''ב עמ' קמה-קמו) כ' שהשיב מרן זצוק''ל שמותר להוציא את כל השוקיים ולהשאיר את הירכיים וכך להגיש לשלחן, כי זה אותו דבר. ע''ש.
ולגבי חלקים מיוחדים כ' בהליכות יוסף (עמ' שנג הערה ג): שהיה צד לכאן ולכאן בדעת החזו"ע, ואולי מחמת כן כתב בחוברת 'בהלכה ובאגדה' את הלשון ''יש", עכ"ל. ובקיצור ש''ע חזו''ע (שם) כתבו: וי''א שקורקבן או כבד, ובשר העוף נחשבים כשני מינים, עכ"ל.
 
  • זבוב שנפל בדבר מאכל או משקה, דעת רוב האחרונים שלא יסירנו בין ביד ובין בכלי כי הוא כבורר פסולת מאוכל, אלא יקח קצת מהאוכל ומשקה עמו ויזרוק דלא כמהרי"ט שהתיר משום שאין ברירה בלח (מ"ב ס"ק סא, ביה"ל ד"ה אלא במתקן[1]).


[1] ובחזו"ע (שבת ח"ד עמ' רל) כ' שטוב להחמיר לקחת את הזבוב עם מעט משקה, אך המיקל כסברא הראשונה שאין ברירה בלח, יש לו ע''מ לסמוך, ע''כ. ובס' קצות דרכיו (עמ' רז) כ' וז''ל: אמר לי ידיד נפשי הרה''ג משה אליצור שליט''א, תלמיד רבינו, ששמע ממנו בצורה ברורה, שלא היקל בחזו''ע (שם) להוציא פסולת עם האוכל אלא רק בדבר לח, בצירוף המחלוקת אם יש ברירה בלח. כיעו''ש. אבל באוכלים אין להקל להוציא פסולת מתוך אוכל, גם אם יוציא איתו מעט אוכל, כיון שיש חולקים על היתר זה, וספק דאורייתא לחומרא. ושכן הורה רבינו להג''ר גדעון בן משה שליט''א.
 
חזור
חלק עליון