מים רותחים הנמצאים בכוס והכמות שלהם קטנה, ושוב מערים עליהם מים חמים מכלי ראשון (כפי שמצוי בתרמוס שקשה ללחוץ על הכפתור שמוציא את המים ויוצא כמות קטנה ושוב לוחצים חזק יותר ויוצא כמות גדולה יותר) האם הדבר אסור ע"פ מש"כ הביאור הלכה סימן שיח ס"ד ד"ה ונצטנן?
אולי יש לחלק בין בישול גמור לעירוי מכלי ראשון?
האם זה לא עונה על השאלה:
מתוך אוצר השבת סי' שיח לבעל ידי כהן
עירוי מכלי ראשון על כוס רטובה
מותר מעיקר הדין לערות מים רותחים מכלי ראשון על כוס או כפית רטובה שיש בה כמה טיפות, ומכל מקום צריך לנער היטב את הכוס קודם שיערה עליהם מכלי ראשון
[1], והמחמיר לנגב את הכלי קודם העירוי, תבוא עליו ברכה
[2]. ויש חולקים ואומרים שצריך לייבשה לגמרי
[3].
ולכולי עלמא אם היתה הכוס רטובה מחמת שהיה בה קודם לכן משקה מבושל, אין צריך לנגבה קודם שיערו לתוכה מכלי ראשון
[4].
לחלוחית בלבד
אם ניגב את הכוס ונשארה לחלוחית בדפנותיו, אין חשש לערות מהמיחם לתוכה, כיון ללחות זו חשיבות של תיקון כלל, שהרי אין בה ממשות
[5].
מכסה קדרה שיש בו טיפות מים
מותר להסיר את מכסה הקדרה מקדרה רותחת אף על פי שמצטברים אדים לחים מתחת המכסה ונעשים לטיפות מים חמים, ובשעת הסרת המכסה חוזרים ונופלים אל תוך הקדרה, ומותר לעשות כן אפילו אם הקדרה מונחת על גבי אש גלויה
[6]. ואם לאחר מכן רוצה להחזיר את המכסה על גבי הקדרה, צריך לנער היטב את המכסה מטיפות המים שעליו
[7].
[1] שו"ת דברי יציב (ח"א סי' קנו).
שו"ת הר צבי (ט"ל הרים מבשל אות א).
שו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' מב אות ב).
שו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' מ).
שו"ת שבט הקהתי (ח"ב סי' קמו).
שולחן שלמה (ח"ב עמ' שלו).
מאור השבת (ח"ב עמ' תרנ) בשם
הגרי"י פישר.
זה השולחן (עמ' לו) בשם
החזו"א.
שו"ת יבי"א (ח"ד או"ח סי' לג).
חזו"ע שבת ד (עמ' שפב).
מנוחת אהבה (ח"ב פ"י סעי' לה).
וטעמם, דהוי פסיק רישיא דלא ניחא ליה שלדעת הערוך מותר לכתחילה, ואף לחולקים, שמא הלכה כהסוברים שעירוי ככלי שני. ועוד ששיעור בישול מים האסור מהתורה הוא כדי לרחוץ בהם אבר קטן, ומסתמא אין בטיפות הללו כדי שיעור זה. ועוד שיש הסוברים שדבר הנאכל חי אם עבר ובישלו איסורו מדרבנן.
ויש להעיר מדוע לא הביאו ראיה מהשו"ע בסעי' יא מדין אמבטי שהוא כלי ראשון [להבנת הב"י] שמותר לערות ממנו על צונן. ושוב מצאתי שהביא ראיה זו
במנוחת אהבה (ח"ב עמ' שנד הערה 115), ולדעתו יש להתיר לכתחילה בצירוף הטעמים שנזכרו לעיל.
אך
בשלחן שלמה (ס"ק מו) כתב שדוקא בצוננים שעל כל פנים הם ניכרים בפני עצמם, ומתערבים בחמין שמערה עליהם, אין העירוי מבשלם כדי קליפה כיון שמיד כשמתערבים מתקררים החמין, משא"כ בנ"ד שיש רק לחלוחית של מים בכוס ואין כאן תערובת ממש של מים במים.
[2] הליכות עולם (ח"ד עמ' נו).
ילקוט יוסף (שבת ג עמ' קעו).
הלכה ברורה (עמ' שנו).
[3] שביתת השבת (פתיחה מבשל אות יט) שהגאון הצדיק רבי אריה ליב מסטוויסק היה נזהר לנגב הכוסות קודם שיערה עליהם רותחים. אלא שסיים, שלא ראינו לזולתו מרבנן קשישאי דעבדי הכי.
שו"ת אג"מ (או"ח ח"א סוף סי' צג, וח"ד סי' עד בישול אות יט) ולדעתו אם עבר ועירה על מים מועטים שלא התבשלו, כל המים אסורים בשתיה, כיון שדינם כדבר שיש לו מתירין במוצאי שבת.
שו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' ל).
שו"ת אז נדברו (ח"ז סי' כד).
שו"ת באר משה (ח"ו סי' קי).
שו"ת אול"צ (ח"ב עמ' רלה).
שו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' רז).
חוט שני (ח"ב עמ' קסג) וטעמם שהוא פסיק רישא דניחא ליה, כיון שנוח לו שיתבשלו המים כדי שכוסו לא יצטנן ממים אלו.
[4] שביתת השבת (פתיחה מבשל אות לב) בשם
הגרצ"פ פראנק.
שו"ת אג"מ (או"ח ח"א סוף סי' צג).
שו"ת אול"צ (ח"ב עמ' רלה), שבזה יש לצרף דעת הראשונים שאין בישול אחר בישול בלח שנצטנן.
הגרי"ש אלישיב הו"ד
באשרי האיש (ח"ב עמ' רצה).
[5] חוט שני (ח"ב פכ"ט ס"ק ז).
[6] שש"כ (פ"א הערה קו) בשם
הגרש"ז אויערבאך.
הלכה ברורה (עמ' שנט) ע"פ הטעמים שנתבארו לעיל בדין עירוי מכלי ראשון על כוס רטובה, כיון שהוא פסיק רישא דלא ניחא ליה, ועוד שאין במים אלו שיעור כדי לרחוץ אבר קטן. ואין לחוש למחזי כמבשל, כיון שאין דרך בישול בכך. ומה גם שכמעט אי אפשר להזהר בזה שלא יפלו טיפות מים מהמכסה אל תוך הקדרה בשעת הסרתו מעליה.
[7] חוט שני (ח"ב עמ' קסג).
שש"כ (פ"א הערה קז).
מאור השבת (ח"ב עמ' תקעב) בשם
הגרש"ז אויערבאך.
שו"ת אז נדברו (ח"ז סי' טז).
הלכה ברורה (עמ' שסא) ואף שהנימוקים שהובאו לעיל שייכים בנ"ד, מ"מ לכתחילה ראוי יותר לנער המכסה ולא לסמוך על הצירופים הנ"ל במקום שאפשר לעשות אליבא דכו"ע, והמחמיר אף לנגבו תבוא עליו ברכה. ע"ש.
