בית הוראה מעין טהור
Member
בעלון השבועי לסוכות כתב הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א להקשות על הדין הידוע שאין מברכים על שינה בסוכה, מצ"ב מו"מ בדבריו שכ' מו"ר ושלחם במייל ואולי יהנו מזה גם כאן:
בעלון השבועי לקראת סוכות כתב הראש"ל הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א גבי הדין הידוע שאין מברכים על שינה בסוכה, וכמ"ש התוספות בברכות (יא ע"ב ד"ה שכבר נפטר) וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו. "א"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה". דלכאורה מדוע אין זה דומה לכלל שכ' הריטב"א הידוע בחולין (קו: ד"ה אמר רב) וז"ל: והנוטל ידיו לאכילה וברך על נטילת ידים ואחר כך נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דהא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, וההיא שעתא דעתו היה לאכול, ע"כ. ושוב תירץ שבנט"י יש מצות נטילה ואכילת פת כביצה היא תנאי נוסף, משא"כ בסוכה שהברכה היא על עיקר המצוה שלא מתקיימת, עכ"ד שליט"א.
ולענ"ד אין הנידונים דומים, וכדברי התוס' עצמם שהביאם הראש"ל, שגבי שינה בסוכה אין הדבר בידו אלא בידי שמים, והיינו שאדם לא יכול לעמוד ולומר כרגע אני יושן, שהרי יתכן שלא ירדם וכמו שמצוי רבות פעמים, ובמילים אחרות הוא לא יכול ללחוץ על כפתור כדי להרדם, ולכן אין כאן "רגע" שבו הוא יוכל לומר במאה אחוז שהוא הולך לישון, לעומת זאת גבי אכילת פת, ודאי וודאי שהדבר בידו של האדם לומר ולדעת שהוא יגיש את הפת לפיו ויאכל ברגע זה שהוא מברך, וכיון שהדבר בידו וכרגע כוונתו לאכול, ממילא אין בזה חשש מה יקרה אח"כ, אבל גבי שינה דמעיקרא לא היה רגע בו יכל לומר שעכשיו ישן במאה אחוז- אין הדבר בידו, לכן לא נתקן ע"ז ברכה.
וכעין זה מצינו עוד, בתוס' (כתובות עב.) גבי זבה דאינה מברכת על הטבילה שמא תראה ותסתור, ומבואר שאף שבירכה כדין, מ"מ חיישי' שמא תסתור והוי ברכה לבטלה. והיינו הואיל שאין הדבר בידה. וכן מבואר בהדיא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנב) דאין מברכין על הצדקה כיון דתלוי בדעת השני אם יקבל ואם לא ירצה לקבל הוי ברכה לבטלה, ע"ש. וה"נ אין הדבר בידו בודאות שישן עכשיו.
וגם אעיקרא תירוץ הראש"ל שליט"א, שדוקא גבי נטילה שיש כאן מצוה בפנ"ע אמרו כן, לפו"ר קשה לומר כן, שהרי הפוס' הביאו דברי הריטב"א ככלל גבי הרבה הלכות אחרות שבהם הברכה על המצוה היא אחת ולא ב' ענינים, וכגון בבברכות שבתפלה, וגבי ברכה על מילת גר שמברך קודם הטבילה ועדיין אינו גר ושמא יחזור בו (עי' הדרת קודש להגרצ"פ פרנק, עניני מילה סי' כז, ברכ"ה ח"ב עמ' שסט, ועוד רבים וציינתי הנקרא לפני בראשונה).
צעיר וזעיר יניב נסיר
בעלון השבועי לקראת סוכות כתב הראש"ל הגאון ר' יצחק יוסף שליט"א גבי הדין הידוע שאין מברכים על שינה בסוכה, וכמ"ש התוספות בברכות (יא ע"ב ד"ה שכבר נפטר) וא"ת מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה. וי"ל דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו. "א"נ משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה". דלכאורה מדוע אין זה דומה לכלל שכ' הריטב"א הידוע בחולין (קו: ד"ה אמר רב) וז"ל: והנוטל ידיו לאכילה וברך על נטילת ידים ואחר כך נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דהא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, וההיא שעתא דעתו היה לאכול, ע"כ. ושוב תירץ שבנט"י יש מצות נטילה ואכילת פת כביצה היא תנאי נוסף, משא"כ בסוכה שהברכה היא על עיקר המצוה שלא מתקיימת, עכ"ד שליט"א.
ולענ"ד אין הנידונים דומים, וכדברי התוס' עצמם שהביאם הראש"ל, שגבי שינה בסוכה אין הדבר בידו אלא בידי שמים, והיינו שאדם לא יכול לעמוד ולומר כרגע אני יושן, שהרי יתכן שלא ירדם וכמו שמצוי רבות פעמים, ובמילים אחרות הוא לא יכול ללחוץ על כפתור כדי להרדם, ולכן אין כאן "רגע" שבו הוא יוכל לומר במאה אחוז שהוא הולך לישון, לעומת זאת גבי אכילת פת, ודאי וודאי שהדבר בידו של האדם לומר ולדעת שהוא יגיש את הפת לפיו ויאכל ברגע זה שהוא מברך, וכיון שהדבר בידו וכרגע כוונתו לאכול, ממילא אין בזה חשש מה יקרה אח"כ, אבל גבי שינה דמעיקרא לא היה רגע בו יכל לומר שעכשיו ישן במאה אחוז- אין הדבר בידו, לכן לא נתקן ע"ז ברכה.
וכעין זה מצינו עוד, בתוס' (כתובות עב.) גבי זבה דאינה מברכת על הטבילה שמא תראה ותסתור, ומבואר שאף שבירכה כדין, מ"מ חיישי' שמא תסתור והוי ברכה לבטלה. והיינו הואיל שאין הדבר בידה. וכן מבואר בהדיא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנב) דאין מברכין על הצדקה כיון דתלוי בדעת השני אם יקבל ואם לא ירצה לקבל הוי ברכה לבטלה, ע"ש. וה"נ אין הדבר בידו בודאות שישן עכשיו.
וגם אעיקרא תירוץ הראש"ל שליט"א, שדוקא גבי נטילה שיש כאן מצוה בפנ"ע אמרו כן, לפו"ר קשה לומר כן, שהרי הפוס' הביאו דברי הריטב"א ככלל גבי הרבה הלכות אחרות שבהם הברכה על המצוה היא אחת ולא ב' ענינים, וכגון בבברכות שבתפלה, וגבי ברכה על מילת גר שמברך קודם הטבילה ועדיין אינו גר ושמא יחזור בו (עי' הדרת קודש להגרצ"פ פרנק, עניני מילה סי' כז, ברכ"ה ח"ב עמ' שסט, ועוד רבים וציינתי הנקרא לפני בראשונה).
צעיר וזעיר יניב נסיר
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
מחילה מכת''ר חיוב האדם על נטילת ידים בברכה זה רק כשאוכל כביצה זה שהוא מתחיל לאכול עכשיו וזה בידו לעשות זאת כשלא הגיע לאכילת כביצה או לכל הפח' לכזית אין עליו כל חיוב בברכה ואפילו אסור לו לברך על כך וכל מה שהוא מברך על סמך זה שהוא ממשיך לאכול אבל מי אמר אולי בהמשך האכילה יסתם תאבון האכילה וכדו' דבר שמצוי לרוב פעמים רבות ויש כאלו שבשבילם זה ממש אכילת גסה ומאוסה שוודאי לא ראוי לברך עליה על נטילת ידים בשם ומלכות וא''כ מה זה שונה משינה שאינו תלוי בו גם אכילה אינה תלויה בו
נ.ב ואם תוכל למסור למורך ורבך שמותר לכתוב על מרן הראש''ל שליט''א את התואר ''מרן'' כמו שכת''ר כתב על אחיו של מרן הראש''ל הצעיר ממנו תוארים מופלגים של ''מרן פאר הדור'' וכדו' במקום אחר וד''ל וגם אם הוא בוגר כסר''ח סליחה שאני נגרר לזה אבל לפח' תכבד את האכסנייה בה אתה נמצא כאן
לענ"ד דחוק טובא לומר כן על אכילת כביצה, שיגיע לידי אכילה גסה, ובסתמא אדם בא לאכול כשהוא לכה"פ מעט רעב, ואין צריך לחשוש שמא יקפוץ עליו פתאום שובע קיצוני, עד כדי כך שאכילתו תהפך לאכילה גסה. ואשר על כן לענ"ד אכילה הוי בידו, משא"כ בשינה, כפי שכתב הכותב לעיל.
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
אדם רגיל לא מגיע לכזית ולכביצה?
חידשת לי.
מה זה נוגע?!
כללי הוא לדעת הרשב"א ז''ל שכל דבר התלוי בדעת אחרים אין מברכין עליו, כי אין הדבר סוף דבר אצל המברך.
ובזכרוני שהגה"ק מסאטמאר ז''ל תמה כדבריך ויישב הענין, ואיני זוכר כעת.
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
נכון מאוד. כללא הוא במה שתלוי בדעת אחרים בלבד.
שלא תגיד לי לא לברך המוציא או שהכל וכיוצ"ב שמא פתאום לא ירצה לאכול, או שחלילה תיפח נפשו...
סביבי אני פורס חלות לרוב לבני המשפחה ולמסובין הי"ו
איני רגיל לאכול בחתונות, כך שאינני יודע.
יבואו החברים ויגידו לנו, מה הם עושים ומה הם רואים.
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
טוב בא נסכם שאצל כת''ר כל אחד אוכל ב''ה חלה + שיהיה בתאבון .........אבל יש שלא ואני רואה בעיני בכמה מקומות שחלה אחת מספיקה ל13 ו 14 נפשות גדולים ועוד נשאר ........ כשאוכלים הרבה מהחמין או מהאורז והבשר והדגים אז אין מה לעשות זה התוצאות אני מסכים איתך שזה נדיר שמי שמתחיל לאכול רק לחם שלפתע לא בא לו עוד תאבון וגם בזה חכמים מתחשבים כמו שבצדקה וכיבוד הורים וכדו על אף שזה נדיר
"חלה".
כשאתה אומר חלה למה אתה מתכוון, יש את הרגילות האישיות וזה ברור שכל אחד אוכל בכל סעודה בסביבות ה 1 ויותר. ויש את של הטישים שבאמת מספיקות להרבה יותר מ 13 14 אנשים.
בדרך כלל החמין/דגים/מה שלא יהיה לא מגיע מיד אחרי נטילת יידים, בד"כ יש סלטים מדברים וזה ונכנסים לסעודה ככה ותוך כדי עם הסלטים מה אוכלים? חלה. זה ברור. אצל רוב עלמא לפחות. זה גם בשבתות וגם באירועים.
כשאתה אומר חלה למה אתה מתכוון, יש את הרגילות האישיות וזה ברור שכל אחד אוכל בכל סעודה בסביבות ה 1 ויותר. ויש את של הטישים שבאמת מספיקות להרבה יותר מ 13 14 אנשים.
בדרך כלל החמין/דגים/מה שלא יהיה לא מגיע מיד אחרי נטילת יידים, בד"כ יש סלטים מדברים וזה ונכנסים לסעודה ככה ותוך כדי עם הסלטים מה אוכלים? חלה. זה ברור. אצל רוב עלמא לפחות. זה גם בשבתות וגם באירועים.
לא צריך להגזים.
12 עד 15 מסובים אוכלים ג' חלות פלוס.
יפה מאוד וגם בריא
אם מתחילים מהסוף להתחלה ומתחילים במנה אחרונה ומשם למנה עיקרית ומשם למנה ראשונה ומשם לחלות וסלטים אז זה אכן סביר, אבל מי שמתחיל בחלות וסלטים יותר מסביר שהוא אוכל יותר מ60 גרם פת (ואיני נכנס כעת לנפח ומשקל).
שים לב שהחילוק הוא בין תלוי בדעת עצמו, לתלוי בדעת אחרים.
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
ממרן עד מרן
Active member
כבודו
מדברים על ביצת תרנגולת, ולא של בת יענה
לחמניה הכי פשוטה המצוייה זה כביצה וחצי, א"כ לשיטתך אוכלים פחות מחצי לחמניה וגם זה בקושי?
וכי בשופטני עסקינן?
נראה כוונתו לביצה דבר יוכני.
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
תורת החילוק שלך לאן הלכה?
יש נמלך שלא לאכול כעת מחמת אלף סיבות שיהיו, וזה יתכן.
משא"כ באדם רגיל הנוטל ידיו לפת ומברך המוציא ואוכל פחות מכביצה, כי פתאום בורח לו התאבון ואכילתו הלאה היא אכילה גסה זה לא מצוי כלל וכלל, אלא במקומות ש14 איש אוכלים חלה אחת וגם מותירים ממנה...
נושאים דומים בפורום