דברים
אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עלון השיעור השבועי פרשת דברים תשפ"ב
- Thread starter בנימין לוריא
- תאריך התחלה
- צופים 4
מעשה מתוך השיעור:
"מרן זצ"ל מלבד מה שהיה בקי בכל התורה, לא היה בקי כמוהו במשניות בעל פה, בכ' לחודש אלול שנת תשכ"ט נפטר הרב יוסף כהנמן ראש ישיבת פונוביז', ומרן כרבה הראשי של תל אביב הלך להלוויה, ואני הצטרפתי אליו. בהספדים דיברו הרב שך, הרב רוזובסקי, הרב פוברסקי, והספידו באידיש ובכו, אבל מרן לא מבין אידיש, עמדתי לידו ושמעתי ששינן משניות בעל פה על הסדר, וכך הספיק ארבע מסכתות, ברכות, שבת, עירובין, פסחים, היה משמיע לאזנו וגם לאזני... וכך ניצל את הזמן. מי שאוהב ללמוד יודע כמה ביטול תורה זה לבוא ולסדר קידושין, עד שיבוא החתן ועד שתבוא הכלה... מרן זצ"ל היה מגיע לחתונות, והיה בלחץ, נו כבר... ואם היו מתעכבים ומאחלים מזל טוב, מזל טוב, היה יושב ומשנן משניות בעל פה, ולפעמים היה מהרהר בדברי הלכה, לוקח מפיון ורושם עליו, ומציין לספרי הפוסקים. כמה חשוב ללמוד משניות בעל פה על מנת לנצל את הזמן. כשהיינו קטני קטנים בגיל שבע ושמונה, מרן היה מחנך אותנו לדעת פרקי אבות בעל פה, והיינו יודעים, והאנשים – הפרסים – בבית הכנסת שאול צדקה רצו שנשמיע להם משניות בעל פה, ובתמורה היו נותנים לנו סוכריות, זה היה יקר ערך..."
"מרן זצ"ל מלבד מה שהיה בקי בכל התורה, לא היה בקי כמוהו במשניות בעל פה, בכ' לחודש אלול שנת תשכ"ט נפטר הרב יוסף כהנמן ראש ישיבת פונוביז', ומרן כרבה הראשי של תל אביב הלך להלוויה, ואני הצטרפתי אליו. בהספדים דיברו הרב שך, הרב רוזובסקי, הרב פוברסקי, והספידו באידיש ובכו, אבל מרן לא מבין אידיש, עמדתי לידו ושמעתי ששינן משניות בעל פה על הסדר, וכך הספיק ארבע מסכתות, ברכות, שבת, עירובין, פסחים, היה משמיע לאזנו וגם לאזני... וכך ניצל את הזמן. מי שאוהב ללמוד יודע כמה ביטול תורה זה לבוא ולסדר קידושין, עד שיבוא החתן ועד שתבוא הכלה... מרן זצ"ל היה מגיע לחתונות, והיה בלחץ, נו כבר... ואם היו מתעכבים ומאחלים מזל טוב, מזל טוב, היה יושב ומשנן משניות בעל פה, ולפעמים היה מהרהר בדברי הלכה, לוקח מפיון ורושם עליו, ומציין לספרי הפוסקים. כמה חשוב ללמוד משניות בעל פה על מנת לנצל את הזמן. כשהיינו קטני קטנים בגיל שבע ושמונה, מרן היה מחנך אותנו לדעת פרקי אבות בעל פה, והיינו יודעים, והאנשים – הפרסים – בבית הכנסת שאול צדקה רצו שנשמיע להם משניות בעל פה, ובתמורה היו נותנים לנו סוכריות, זה היה יקר ערך..."
אע"פ שהאר"י כתב לא לברך עכ"פ כתב שמברכים על מנהג העולם וכן נראה שבילקוט יוסף ארבע תעניות וכן יביע אומר חלק ט או"ח ח הובאה דעת האר"י רק לעניין שכתוב בו שכל הח"י ברכות יש לברכם אף על פי שלא נתחייב בהם [ושלא כדעת הרמב"ם]. ולא נתכוונו לעניין כל צרכי שסייג האר"י בשער הכוונות וכמובא בילקוט יוסף[שם] והיביע אומר[שם] כמה וכמה פעמים בשם כמה פוסקים שלדעת האר"י אין לברך(ולא העירו על זה כלום כך שמסכימים שכן דעתו).מש"כ עורכי העלון בשם הראש"ל שליט"א בסוף סעיף י"ג, בשם רבינו האריז"ל שיש לברך שעשה לי כל צרכי בתשעה באב ויום כיפור, צריך תלמוד, כי בשער הכוונות שם כתוב להדיא שאין לברך שעשה לי כל צרכי בתשעה באב ויום כיפור, וצ"ב.
הנה מכל מקום טעמו של האר"י כאמור שעל מנהגו של עולם נתקנו וזו הסיבה שכתב שם בשער הכוונות שלא לברך כל צרכי כי כל העולם הולכים יחפים.
והנה כיום כולם נוהגים לנעול כמו שהזכיר בשיעור שהיום כולם הולכים עם נעלים גם בט' באב. וא"כ יש לברך גם לדעת האר"י בשער הכוונות.
והלשון בשיעור קצת יותר מבוררת אבל צריכה גם היא ביאור והנה לשונו:
וכוונתו שאנחנו עושים כן ע"פ דעת האר"י שסובר שמברכים על מנהגו של עולם. ומה שאמר ולכן מברכים וכו' זה דברי עצמו ע"פ דעת האר"י וכנ"ל.היום כולם נוהגים ללכת עם מנעלים גם באבלות וגם בט' באב.......[דולג].................כאן זה מנהג קדום וגם כן עושים את זה ע"פ שער הכוונות, שער הכוונות סובר שמברכים את הברכות האלו על מנהגו של עולם גם אם לא נתחייב בהם לכן מברכים שעשה לי כל צרכי בימי אבלות וגם בט' באב ויום הכפורים...
וגם בעלון אפשר עקרונית להסביר כן שמה שכתבו שכן דעת האר"י הכוונה שכיוון שהוא סובר שיש לברך על מנהגו של עולם דעתו לברך אלא שעדיף היה לכתוב כמו בשיעור וכיון שהלשון בשיעור בעצמה צריכה קצת ביאור היה להם לבאר ולא לכתוב לשון יותר פסקנית וכנראה טעו בכוונת הרב שליט"א.
נערך לאחרונה:
מאוד קשה להעמיס בדברי רבינו האריז"ל שדעתו לברך שעשה לי כל צרכי בת"ב וביוה"כ, כשכתב להדיא לא לברך, ועיין בדברי שלום שם שביאר דברי רבינו האריז"ל שבכל אופן אין לברך ברכה זו בת"ב גם יולדת וחולה המותרים בנעילת הסנדל, ונועלים הסנדל בהיתר עיי"ש.אע"פ שהאר"י כתב לא לברך עכ"פ כתב שמברכים על מנהג העולם וכן נראה שבילקוט יוסף ארבע תעניות וכן יביע אומר חלק ט או"ח ח הובאה דעת האר"י רק לעניין שכתוב בו שכל הח"י ברכות יש לברכם אף על פי שלא נתחייב בהם [ושלא כדעת הרמב"ם]. ולא נתכוונו לעניין כל צרכי שסייג האר"י בשער הכוונות וכמובא בילקוט יוסף[שם] והיביע אומר[שם] כמה וכמה פעמים בשם כמה פוסקים שלדעת האר"י אין לברך(ולא העירו על זה כלום כך שמסכימים שכן דעתו).
הנה מכל מקום טעמו של האר"י כאמור שעל מנהגו של עולם נתקנו וזו הסיבה שכתב שם בשער הכוונות שלא לברך כל צרכי כי כל העולם הולכים יחפים.
והנה כיום כולם נוהגים לנעול כמו שהזכיר בשיעור שהיום כולם הולכים עם נעלים גם בט' באב. וא"כ יש לברך גם לדעת האר"י בשער הכוונות.
גם מה שכתבת שהיום כולם הולכים עם נעליים וכו' דברים אלו צריכים ביאור, דממ"נ הרי חז"ל אסרו נעילת הסנדל, ואם נעלי בד אלו אינם בגדר סנדל, ולכן אנו מתירים לנעול אותם בת"ב, הרי שאינם בגדר סנדל, ואם כן איך נברך עליהם שעשה לי כ"צ? ואם תאמר שהרי כן הם בגדר סנדל שהרי מברכים עליהם שעשה לי כ"צ, אם כן לכאורה אסור לנועלם בת"ב אע"פ שאינם עשויים עור.
ובזכרוני שבגמ' ביבמות גבי חליצה מבואר שכל שאינו מעור אינו בגדר נעל, ואם כן נעלי בד דידן הינם כגרביים בעלמא, ואע"פ שרגילים לנועלם בת"ב, מ"מ אין זה בגדר מנעל, ושוב לדעת רבינו אריז"ל אין לברך בת"ב שעשה לי כל צרכי.
מה הקשר בין "נעילת סנדל" ל"שעשה לי כל צרכי"?הרי שאינם בגדר סנדל, ואם כן איך נברך עליהם שעשה לי כ"צ?
זה קשור למנעלים. עצם זה שיש לך משהו על הרגליים שמגן מפני דברים מזיקים.
חז"ל לא אסרו לנעול מנעלים לרגליו, אלא "נעילת הסנדל" שהוא מנעלים מעור דווקא. ועיין בכל הספרים בדיני נעילת הסנדל בתשעה באב.ואם תאמר שהרי כן הם בגדר סנדל שהרי מברכים עליהם שעשה לי כ"צ, אם כן לכאורה אסור לנועלם בת"ב אע"פ שאינם עשויים עור.
גם על גרביים?מה הקשר בין "נעילת סנדל" ל"שעשה לי כל צרכי"?
זה קשור למנעלים. עצם זה שיש לך משהו על הרגליים שמגן מפני דברים מזיקים.
כי דיבר הכתוב בהווה.חז"ל לא אסרו לנעול מנעלים לרגליו, אלא "נעילת הסנדל" שהוא מנעלים מעור דווקא.
ועיין בכל הספרים בדיני נעילת הסנדל בתשעה באב.
מה יש להעמיס?מאוד קשה להעמיס בדברי רבינו האריז"ל שדעתו לברך שעשה לי כל צרכי בת"ב וביוה"כ, כשכתב להדיא לא לברך, ועיין בדברי שלום שם שביאר דברי רבינו האריז"ל שבכל אופן אין לברך ברכה זו בת"ב גם יולדת וחולה המותרים בנעילת הסנדל, ונועלים הסנדל בהיתר עיי"ש.
האר"י כתב בפירוש שמברכים על מנהגו של עולם. ושאין מברכים בת"ב כי כולם הולכים יחפים א"כ היום שכולם לא יחפים יש לברך על מנהגו של עולם.
[ואמר יחפים לא שלא נועלים מנעלי עור ולא כדבריך שחילקת כך].
ועכ"פ כך נראה שמבין הרשל"צ.
אה הבנתי, בזמן רבינו האריז"ל הלכו בתשעה באב ויום כיפור ללא נעליים וללא גרביים...מה יש להעמיס?
האר"י כתב בפירוש שמברכים על מנהגו של עולם. ושאין מברכים בת"ב כי כולם הולכים יחפים א"כ היום שכולם לא יחפים יש לברך על מנהגו של עולם.
וראה בדברי שלום שם.
אינני מבין מה אתה תמה כ"כ. מה הבעיה בזה שילכו יחפים? יש מקומות בעולם שהולכים יחפים גם היום. וגם בגמרא נראה שהיו מי שהלכו יחפים.אה הבנתי, בזמן רבינו האריז"ל הלכו בתשעה באב ויום כיפור ללא נעליים וללא גרביים...
וראה בדברי שלום שם.
ומדובר בגמרא שהלכו כן כל הזמן ופה מדובר שהלכו כן בסה"כ יום או יומיים בשנה...
ואף אם תרצה לומר שהלכו בגרביים על זה נאמר שעשה לי כל צרכי? ההבדל בין נעל לגרב ברור.
וייש"כ, ראיתי כעת הדברי שלום מה שכתב שהשלמי ציבור רצה ללמוד מדברי האר"י הנ"ל שסבר כמו הרז"ה שכל מנעלים אסורים ודחה דבריו מדברי האר"י בעץ חיים שדווקא סנדל של עור נאסר ביום הכפורים.
ראשית הנה השלמי ציבור הבין כן באר"י וגם הדברי שלום לא דחה דבריו שזה העמסה אלא ממקור אחר. כך שנראה שזו דווקא ההבנה הפשוטה.
שנית אף אם נדחה דברי הלמי ציבור מדברי העץ החיים, עדיין הלא האר"י דיבר על מנהג העולם ואף אם הוא סובר שמותר ללכת עם נעליים אחרות הרי שהוא רק מעיד שכך נהגו העולם ללכת יחפים וממילא אין לברך שעשה לי כל צרכי כי הולכים יחפים. ובאמת שאם ילכו עם מנעלים של בד יודה שיש לברך אף על אלו.
עוד יש ליישב שבעץ חיים דיבר על יום הכיפורים דווקא כמו שהסביר שם ע"פ הסוד ובשער הכוונות כיוון רק על ט' באב ואגב שיטפיה ציין גם יום הכיפורים.[אמנם בהגהות צמח על העולת תמיד כתב ששיך גם בת"ב].
שו"ר כאן:
HBreader - ברכת שהחיינו
beta.hebrewbooks.org
ונראה לי כדבריי לעיל שהאר"י ציין למנהג העולם ואין בכך כל סתירה לדבריו בעץ חיים ועולת תמיד.
בגמרא ביומא ע"ז, א, מבואר שאסור בנעילת הסנדל, משום שהולך יחף מקרי עינוי, כמו שנאמר אצל דוד המלך ע"ה וראש לו חפוי והוא הולך יחף, ועוד לימודים, עיי"ש,אינני מבין מה אתה תמה כ"כ. מה הבעיה בזה שילכו יחפים? יש מקומות בעולם שהולכים יחפים גם היום. וגם בגמרא נראה שהיו מי שהלכו יחפים.
ומדובר בגמרא שהלכו כן כל הזמן ופה מדובר שהלכו כן בסה"כ יום או יומיים בשנה...
ואף אם תרצה לומר שהלכו בגרביים על זה נאמר שעשה לי כל צרכי? ההבדל בין נעל לגרב ברור.
וייש"כ, ראיתי כעת הדברי שלום מה שכתב שהשלמי ציבור רצה ללמוד מדברי האר"י הנ"ל שסבר כמו הרז"ה שכל מנעלים אסורים ודחה דבריו מדברי האר"י בעץ חיים שדווקא סנדל של עור נאסר ביום הכפורים.
ראשית הנה השלמי ציבור הבין כן באר"י וגם הדברי שלום לא דחה דבריו שזה העמסה אלא ממקור אחר. כך שנראה שזו דווקא ההבנה הפשוטה.
שנית אף אם נדחה דברי הלמי ציבור מדברי העץ החיים, עדיין הלא האר"י דיבר על מנהג העולם ואף אם הוא סובר שמותר ללכת עם נעליים אחרות הרי שהוא רק מעיד שכך נהגו העולם ללכת יחפים וממילא אין לברך שעשה לי כל צרכי כי הולכים יחפים. ובאמת שאם ילכו עם מנעלים של בד יודה שיש לברך אף על אלו.
עוד יש ליישב שבעץ חיים דיבר על יום הכיפורים דווקא כמו שהסביר שם ע"פ הסוד ובשער הכוונות כיוון רק על ט' באב ואגב שיטפיה ציין גם יום הכיפורים.[אמנם בהגהות צמח על העולת תמיד כתב ששיך גם בת"ב].
שו"ר כאן:
שהזכיר כל זה[ושם כנ"ל בשם השלמי ציבור בשם הרב המגיה בשלמי ציבור]. וכתב שלשון יחפים יותר משמע יחפים ממש ושצ"ע.HBreader - ברכת שהחיינו
beta.hebrewbooks.org
ונראה לי כדבריי לעיל שהאר"י ציין למנהג העולם ואין בכך כל סתירה לדבריו בעץ חיים ועולת תמיד.
מה שהתירו בראשונים, רמב"ן ודעימיה נעל של שעם וכיוצ"ב הוא מפני שנעל זו אינה בגדר נעל, ואם כן מה שייך לברך על נעלים דידן שעשה לי כ"צ? והלא בגמ' אמרו כד סיים "מסאני", ועיין מאמ"ר סימן מ"ו. ואם כן נעליים הללו שאנו נועלים בת"ב הם אינם בגדר נעליים שעליהם תוקנה ברכה זו, ופשוט.
ועוד ראה באורך בעוד יוסף חי פרשת וישב אות ח'
אתה אומר מה שייך, אבל נראה מהאר"י שכן לברך. וזו נראה לי כוונת הרשל"צ ועל זה באתי. אתה כמובן יכול לחלוק עיקר מטרתי הייתה להסביר מה שהצגת כביכול הוא מצטט משער הכוונות דברים שלא כתב והסברתי שכוונתו שזה ע"פ האר"י ולא שכתב כן להדיא וכפי שהסברתי לעיל. כן נראה לי פשוט בדבריו.בגמרא ביומא ע"ז, א, מבואר שאסור בנעילת הסנדל, משום שהולך יחף מקרי עינוי, כמו שנאמר אצל דוד המלך ע"ה וראש לו חפוי והוא הולך יחף, ועוד לימודים, עיי"ש,
מה שהתירו בראשונים, רמב"ן ודעימיה נעל של שעם וכיוצ"ב הוא מפני שנעל זו אינה בגדר נעל, ואם כן מה שייך לברך על נעלים דידן שעשה לי כ"צ? והלא בגמ' אמרו כד סיים "מסאני", ועיין מאמ"ר סימן מ"ו. ואם כן נעליים הללו שאנו נועלים בת"ב הם אינם בגדר נעליים שעליהם תוקנה ברכה זו, ופשוט.
ועוד ראה באורך בעוד יוסף חי פרשת וישב אות ח'
פירוש הפשוט לדברי רבינו האריז"ל הוא כך, אע"פ שכל י"ח ברכות דברכות השחר, אנו מברכים אותם כל יום אע"פ שלא שמע תרנגול וכו', מ"מ ברכת שעשה לי כל צרכי אין לברכה בת"ב ויום הכיפורים, לפי שהולכים יחפים.אתה אומר מה שייך, אבל נראה מהאר"י שכן לברך. וזו נראה לי כוונת הרשל"צ ועל זה באתי. אתה כמובן יכול לחלוק עיקר מטרתי הייתה להסביר מה שהצגת כביכול הוא מצטט משער הכוונות דברים שלא כתב והסברתי שכוונתו שזה ע"פ האר"י ולא שכתב כן להדיא וכפי שהסברתי לעיל. כן נראה לי פשוט בדבריו.
מה שאמר "לפי שהולכים יחפים", פירושו הוא לרמב"ם (פ"ג משביתת עשור) או יחף ללא מנעלים או נעל שעם שמרגיש בה קושי הארץ שאינה בגדר נעל, עיי"ש. ולרמב"ן אפשר שהוא נעל בד ושעם וכיוצ"ב, שכל אלו אינם בגדר נעל, שאין קרוי מנעל אלא של עור, נמצא אם כן שלדעת האריז"ל שכתב להדיא שאין לברכה, היינו כפשוטו בכל אופן, בין הולך יחף ממש בין נועל נעלי פלסטיק בד וכיוצא.
וחוץ מזה יש טעמים בדעת רבינו האריז"ל על פי הסוד שלא לברכה, כפי שציינתי לדברי שלום ולעוי"ח.
וכעת ממש בא לידי מאמר של הרב עמנואל מולקנדוב שליט"א בענין זה, ועדיין לא הספקתי לעבור על דבריו רק מעט מקופיא ממש, עיי"ש.
קבצים מצורפים
אתה אומר שזהו הפירוש הפשוט, וכן הוא בעיניך, אך לעיני קטן שכמותי הפירוש הפשוט כדכתבתי. וכן הבינו עוד השלמי ציבור[או המגיה של השלמי ציבור] וכן בספר שהבאתי לעיל ברכת שהחיינו וכן נראה שהבין הרשל"צ שליט"א. וכשם שפרצופיהם שונים וכו'.פירוש הפשוט לדברי רבינו האריז"ל הוא כך, אע"פ שכל י"ח ברכות דברכות השחר, אנו מברכים אותם כל יום אע"פ שלא שמע תרנגול וכו', מ"מ ברכת שעשה לי כל צרכי אין לברכה בת"ב ויום הכיפורים, לפי שהולכים יחפים.
מה שאמר "לפי שהולכים יחפים", פירושו הוא לרמב"ם (פ"ג משביתת עשור) או יחף ללא מנעלים או נעל שעם שמרגיש בה קושי הארץ שאינה בגדר נעל, עיי"ש. ולרמב"ן אפשר שהוא נעל בד ושעם וכיוצ"ב, שכל אלו אינם בגדר נעל, שאין קרוי מנעל אלא של עור, נמצא אם כן שלדעת האריז"ל שכתב להדיא שאין לברכה, היינו כפשוטו בכל אופן, בין הולך יחף ממש בין נועל נעלי פלסטיק בד וכיוצא.
וחוץ מזה יש טעמים בדעת רבינו האריז"ל על פי הסוד שלא לברכה, כפי שציינתי לדברי שלום ולעוי"ח.
וכעת ממש בא לידי מאמר של הרב עמנואל מולקנדוב שליט"א בענין זה, ועדיין לא הספקתי לעבור על דבריו רק מעט מקופיא ממש, עיי"ש.
והסיבה לזה היא כמובן לשונו הברורה של האר"י יחפים.
ומה שכתבת שלדעת הרמב"ם וכו' במחילה מכת"ר הרמב"ם לא כתב שנעל גמי מרגישים את קושי הארץ וכו' אלא כתב כן על כורך בגד על רגליו. ולעניין גמי כוונתו כפי שהסבירו בדבריו(מגיד משנה ועוד) שהכוונה כיוון שאינם בגדר נעלים.(וממש כדברי הרמב"ן).
ובאמת שלפירוש זה לומר שלזה התכוון האר"י קשה מאוד שהרי לפי הראשונים ע"פ הגמרא ביומא זה לא מוגדר נעל ולא בכלל האיסור שהרי אסרו נעל. אבל להגדיר יחף היכן שלא מרגיש צער הקרקע? ואם תאמר שהוא הדין עדיין האר"י לא דן בהיתר שנאמר הוא הדין אלא ציין למה שנהגו ומה שייך להגיד הוא הדין בזה בעדות על מנהג העולם נהגו יחפים ותו לא.
דבר נוסף הר"ן ביומא שם ב ע"ב מדפי הריף ד"ה ומיהו כותב שכיון שהולכים בהם ביום הכפורים ומנעל רגיל אסור הרי הם כנעלים ולכן מותר לצאת בהם בשבת. א"כ אפשר שלפי זה צריך גם לברך עליהם כי הם כנעליים לאותו פרק זמן.
ייש"כ על המאמר המצורף אקרא בהמשך אי"ה.
טעיתי וערבבתי הדברים שם ברמב"ם ואתה צודק,ומה שכתבת שלדעת הרמב"ם וכו' במחילה מכת"ר הרמב"ם לא כתב שנעל גמי מרגישים את קושי הארץ וכו' אלא כתב כן על כורך בגד על רגליו. ולעניין גמי כוונתו כפי שהסבירו בדבריו(מגיד משנה ועוד) שהכוונה כיוון שאינם בגדר נעלים.(וממש כדברי הרמב"ן).
אבל יהיה איך שיהיה, ולפי הפירושים שיהיו, הרי מקור הדברים הוא בגמ' ביומא, ששם מבואר איסור נעילת הסנדל דבעינן שיהיה יחף והוא עינוי, ועיי"ש הדרשות, נמצא שכל מה שדנו הראשונים שם על גמי ועל עץ וכו' וכו' היינו שגם הנועלם מ"מ אין להם גדר נעל, והנועלם הוא בגדר יחף, וזה הביאור הפשוט בדברי רבינו האריז"ל שכל העולם יחפים, דאף שנועלים מיני מנעלים המותרים היות ואין להם גדר נעל, מ"מ הם בגדר יחפים, ואשר על כן אין מקום לברך ברכת שעשה כ"צ בת"ב ויום הכיפורים. ודו"ק.
ייתכן כדבריך. אין לי הכרע ברור כעת, אינני גם עוסק בזה ורק דרך אגב הערתי בדברים.טעיתי וערבבתי הדברים שם ברמב"ם ואתה צודק,
אבל יהיה איך שיהיה, ולפי הפירושים שיהיו, הרי מקור הדברים הוא בגמ' ביומא, ששם מבואר איסור נעילת הסנדל דבעינן שיהיה יחף והוא עינוי, ועיי"ש הדרשות, נמצא שכל מה שדנו הראשונים שם על גמי ועל עץ וכו' וכו' היינו שגם הנועלם מ"מ אין להם גדר נעל, והנועלם הוא בגדר יחף, וזה הביאור הפשוט בדברי רבינו האריז"ל שכל העולם יחפים, דאף שנועלים מיני מנעלים המותרים היות ואין להם גדר נעל, מ"מ הם בגדר יחפים, ואשר על כן אין מקום לברך ברכת שעשה כ"צ בת"ב ויום הכיפורים. ודו"ק.
אלא שעכ"פ על שאלתך הראשונה באתי, לבאר דברי הרשל"צ שלכאורה מביא מהאר"י מה שמפורש שם לא כן וכנראה הבין כדכתבתי לעיל.
וייש"כ על הדברים.
שו"ר בשער המלך סוף הלכות כלים שפירש כן דברי הרמב"ם גם על נעל של שעם וגמי, עיי"ש.ומה שכתבת שלדעת הרמב"ם וכו' במחילה מכת"ר הרמב"ם לא כתב שנעל גמי מרגישים את קושי הארץ וכו' אלא כתב כן על כורך בגד על רגליו.
נערך לאחרונה:
