אע"פ שהאר"י כתב לא לברך עכ"פ כתב שמברכים על מנהג העולם וכן נראה שבילקוט יוסף ארבע תעניות וכן יביע אומר חלק ט או"ח ח הובאה דעת האר"י רק לעניין שכתוב בו שכל הח"י ברכות יש לברכם אף על פי שלא נתחייב בהם [ושלא כדעת הרמב"ם]. ולא נתכוונו לעניין כל צרכי שסייג האר"י בשער הכוונות וכמובא בילקוט יוסף[שם] והיביע אומר[שם] כמה וכמה פעמים בשם כמה פוסקים שלדעת האר"י אין לברך(ולא העירו על זה כלום כך שמסכימים שכן דעתו).מש"כ עורכי העלון בשם הראש"ל שליט"א בסוף סעיף י"ג, בשם רבינו האריז"ל שיש לברך שעשה לי כל צרכי בתשעה באב ויום כיפור, צריך תלמוד, כי בשער הכוונות שם כתוב להדיא שאין לברך שעשה לי כל צרכי בתשעה באב ויום כיפור, וצ"ב.
וכוונתו שאנחנו עושים כן ע"פ דעת האר"י שסובר שמברכים על מנהגו של עולם. ומה שאמר ולכן מברכים וכו' זה דברי עצמו ע"פ דעת האר"י וכנ"ל.היום כולם נוהגים ללכת עם מנעלים גם באבלות וגם בט' באב.......[דולג].................כאן זה מנהג קדום וגם כן עושים את זה ע"פ שער הכוונות, שער הכוונות סובר שמברכים את הברכות האלו על מנהגו של עולם גם אם לא נתחייב בהם לכן מברכים שעשה לי כל צרכי בימי אבלות וגם בט' באב ויום הכפורים...
מאוד קשה להעמיס בדברי רבינו האריז"ל שדעתו לברך שעשה לי כל צרכי בת"ב וביוה"כ, כשכתב להדיא לא לברך, ועיין בדברי שלום שם שביאר דברי רבינו האריז"ל שבכל אופן אין לברך ברכה זו בת"ב גם יולדת וחולה המותרים בנעילת הסנדל, ונועלים הסנדל בהיתר עיי"ש.אע"פ שהאר"י כתב לא לברך עכ"פ כתב שמברכים על מנהג העולם וכן נראה שבילקוט יוסף ארבע תעניות וכן יביע אומר חלק ט או"ח ח הובאה דעת האר"י רק לעניין שכתוב בו שכל הח"י ברכות יש לברכם אף על פי שלא נתחייב בהם [ושלא כדעת הרמב"ם]. ולא נתכוונו לעניין כל צרכי שסייג האר"י בשער הכוונות וכמובא בילקוט יוסף[שם] והיביע אומר[שם] כמה וכמה פעמים בשם כמה פוסקים שלדעת האר"י אין לברך(ולא העירו על זה כלום כך שמסכימים שכן דעתו).
הנה מכל מקום טעמו של האר"י כאמור שעל מנהגו של עולם נתקנו וזו הסיבה שכתב שם בשער הכוונות שלא לברך כל צרכי כי כל העולם הולכים יחפים.
והנה כיום כולם נוהגים לנעול כמו שהזכיר בשיעור שהיום כולם הולכים עם נעלים גם בט' באב. וא"כ יש לברך גם לדעת האר"י בשער הכוונות.
מה הקשר בין "נעילת סנדל" ל"שעשה לי כל צרכי"?הרי שאינם בגדר סנדל, ואם כן איך נברך עליהם שעשה לי כ"צ?
חז"ל לא אסרו לנעול מנעלים לרגליו, אלא "נעילת הסנדל" שהוא מנעלים מעור דווקא. ועיין בכל הספרים בדיני נעילת הסנדל בתשעה באב.ואם תאמר שהרי כן הם בגדר סנדל שהרי מברכים עליהם שעשה לי כ"צ, אם כן לכאורה אסור לנועלם בת"ב אע"פ שאינם עשויים עור.
גם על גרביים?מה הקשר בין "נעילת סנדל" ל"שעשה לי כל צרכי"?
זה קשור למנעלים. עצם זה שיש לך משהו על הרגליים שמגן מפני דברים מזיקים.
כי דיבר הכתוב בהווה.חז"ל לא אסרו לנעול מנעלים לרגליו, אלא "נעילת הסנדל" שהוא מנעלים מעור דווקא.
ועיין בכל הספרים בדיני נעילת הסנדל בתשעה באב.
מה יש להעמיס?מאוד קשה להעמיס בדברי רבינו האריז"ל שדעתו לברך שעשה לי כל צרכי בת"ב וביוה"כ, כשכתב להדיא לא לברך, ועיין בדברי שלום שם שביאר דברי רבינו האריז"ל שבכל אופן אין לברך ברכה זו בת"ב גם יולדת וחולה המותרים בנעילת הסנדל, ונועלים הסנדל בהיתר עיי"ש.
אה הבנתי, בזמן רבינו האריז"ל הלכו בתשעה באב ויום כיפור ללא נעליים וללא גרביים...מה יש להעמיס?
האר"י כתב בפירוש שמברכים על מנהגו של עולם. ושאין מברכים בת"ב כי כולם הולכים יחפים א"כ היום שכולם לא יחפים יש לברך על מנהגו של עולם.
אינני מבין מה אתה תמה כ"כ. מה הבעיה בזה שילכו יחפים? יש מקומות בעולם שהולכים יחפים גם היום. וגם בגמרא נראה שהיו מי שהלכו יחפים.אה הבנתי, בזמן רבינו האריז"ל הלכו בתשעה באב ויום כיפור ללא נעליים וללא גרביים...
וראה בדברי שלום שם.
בגמרא ביומא ע"ז, א, מבואר שאסור בנעילת הסנדל, משום שהולך יחף מקרי עינוי, כמו שנאמר אצל דוד המלך ע"ה וראש לו חפוי והוא הולך יחף, ועוד לימודים, עיי"ש,אינני מבין מה אתה תמה כ"כ. מה הבעיה בזה שילכו יחפים? יש מקומות בעולם שהולכים יחפים גם היום. וגם בגמרא נראה שהיו מי שהלכו יחפים.
ומדובר בגמרא שהלכו כן כל הזמן ופה מדובר שהלכו כן בסה"כ יום או יומיים בשנה...
ואף אם תרצה לומר שהלכו בגרביים על זה נאמר שעשה לי כל צרכי? ההבדל בין נעל לגרב ברור.
וייש"כ, ראיתי כעת הדברי שלום מה שכתב שהשלמי ציבור רצה ללמוד מדברי האר"י הנ"ל שסבר כמו הרז"ה שכל מנעלים אסורים ודחה דבריו מדברי האר"י בעץ חיים שדווקא סנדל של עור נאסר ביום הכפורים.
ראשית הנה השלמי ציבור הבין כן באר"י וגם הדברי שלום לא דחה דבריו שזה העמסה אלא ממקור אחר. כך שנראה שזו דווקא ההבנה הפשוטה.
שנית אף אם נדחה דברי הלמי ציבור מדברי העץ החיים, עדיין הלא האר"י דיבר על מנהג העולם ואף אם הוא סובר שמותר ללכת עם נעליים אחרות הרי שהוא רק מעיד שכך נהגו העולם ללכת יחפים וממילא אין לברך שעשה לי כל צרכי כי הולכים יחפים. ובאמת שאם ילכו עם מנעלים של בד יודה שיש לברך אף על אלו.
עוד יש ליישב שבעץ חיים דיבר על יום הכיפורים דווקא כמו שהסביר שם ע"פ הסוד ובשער הכוונות כיוון רק על ט' באב ואגב שיטפיה ציין גם יום הכיפורים.[אמנם בהגהות צמח על העולת תמיד כתב ששיך גם בת"ב].
שו"ר כאן:
שהזכיר כל זה[ושם כנ"ל בשם השלמי ציבור בשם הרב המגיה בשלמי ציבור]. וכתב שלשון יחפים יותר משמע יחפים ממש ושצ"ע.
ונראה לי כדבריי לעיל שהאר"י ציין למנהג העולם ואין בכך כל סתירה לדבריו בעץ חיים ועולת תמיד.
אתה אומר מה שייך, אבל נראה מהאר"י שכן לברך. וזו נראה לי כוונת הרשל"צ ועל זה באתי. אתה כמובן יכול לחלוק עיקר מטרתי הייתה להסביר מה שהצגת כביכול הוא מצטט משער הכוונות דברים שלא כתב והסברתי שכוונתו שזה ע"פ האר"י ולא שכתב כן להדיא וכפי שהסברתי לעיל. כן נראה לי פשוט בדבריו.בגמרא ביומא ע"ז, א, מבואר שאסור בנעילת הסנדל, משום שהולך יחף מקרי עינוי, כמו שנאמר אצל דוד המלך ע"ה וראש לו חפוי והוא הולך יחף, ועוד לימודים, עיי"ש,
מה שהתירו בראשונים, רמב"ן ודעימיה נעל של שעם וכיוצ"ב הוא מפני שנעל זו אינה בגדר נעל, ואם כן מה שייך לברך על נעלים דידן שעשה לי כ"צ? והלא בגמ' אמרו כד סיים "מסאני", ועיין מאמ"ר סימן מ"ו. ואם כן נעליים הללו שאנו נועלים בת"ב הם אינם בגדר נעליים שעליהם תוקנה ברכה זו, ופשוט.
ועוד ראה באורך בעוד יוסף חי פרשת וישב אות ח'
פירוש הפשוט לדברי רבינו האריז"ל הוא כך, אע"פ שכל י"ח ברכות דברכות השחר, אנו מברכים אותם כל יום אע"פ שלא שמע תרנגול וכו', מ"מ ברכת שעשה לי כל צרכי אין לברכה בת"ב ויום הכיפורים, לפי שהולכים יחפים.אתה אומר מה שייך, אבל נראה מהאר"י שכן לברך. וזו נראה לי כוונת הרשל"צ ועל זה באתי. אתה כמובן יכול לחלוק עיקר מטרתי הייתה להסביר מה שהצגת כביכול הוא מצטט משער הכוונות דברים שלא כתב והסברתי שכוונתו שזה ע"פ האר"י ולא שכתב כן להדיא וכפי שהסברתי לעיל. כן נראה לי פשוט בדבריו.
אתה אומר שזהו הפירוש הפשוט, וכן הוא בעיניך, אך לעיני קטן שכמותי הפירוש הפשוט כדכתבתי. וכן הבינו עוד השלמי ציבור[או המגיה של השלמי ציבור] וכן בספר שהבאתי לעיל ברכת שהחיינו וכן נראה שהבין הרשל"צ שליט"א. וכשם שפרצופיהם שונים וכו'.פירוש הפשוט לדברי רבינו האריז"ל הוא כך, אע"פ שכל י"ח ברכות דברכות השחר, אנו מברכים אותם כל יום אע"פ שלא שמע תרנגול וכו', מ"מ ברכת שעשה לי כל צרכי אין לברכה בת"ב ויום הכיפורים, לפי שהולכים יחפים.
מה שאמר "לפי שהולכים יחפים", פירושו הוא לרמב"ם (פ"ג משביתת עשור) או יחף ללא מנעלים או נעל שעם שמרגיש בה קושי הארץ שאינה בגדר נעל, עיי"ש. ולרמב"ן אפשר שהוא נעל בד ושעם וכיוצ"ב, שכל אלו אינם בגדר נעל, שאין קרוי מנעל אלא של עור, נמצא אם כן שלדעת האריז"ל שכתב להדיא שאין לברכה, היינו כפשוטו בכל אופן, בין הולך יחף ממש בין נועל נעלי פלסטיק בד וכיוצא.
וחוץ מזה יש טעמים בדעת רבינו האריז"ל על פי הסוד שלא לברכה, כפי שציינתי לדברי שלום ולעוי"ח.
וכעת ממש בא לידי מאמר של הרב עמנואל מולקנדוב שליט"א בענין זה, ועדיין לא הספקתי לעבור על דבריו רק מעט מקופיא ממש, עיי"ש.
טעיתי וערבבתי הדברים שם ברמב"ם ואתה צודק,ומה שכתבת שלדעת הרמב"ם וכו' במחילה מכת"ר הרמב"ם לא כתב שנעל גמי מרגישים את קושי הארץ וכו' אלא כתב כן על כורך בגד על רגליו. ולעניין גמי כוונתו כפי שהסבירו בדבריו(מגיד משנה ועוד) שהכוונה כיוון שאינם בגדר נעלים.(וממש כדברי הרמב"ן).
ייתכן כדבריך. אין לי הכרע ברור כעת, אינני גם עוסק בזה ורק דרך אגב הערתי בדברים.טעיתי וערבבתי הדברים שם ברמב"ם ואתה צודק,
אבל יהיה איך שיהיה, ולפי הפירושים שיהיו, הרי מקור הדברים הוא בגמ' ביומא, ששם מבואר איסור נעילת הסנדל דבעינן שיהיה יחף והוא עינוי, ועיי"ש הדרשות, נמצא שכל מה שדנו הראשונים שם על גמי ועל עץ וכו' וכו' היינו שגם הנועלם מ"מ אין להם גדר נעל, והנועלם הוא בגדר יחף, וזה הביאור הפשוט בדברי רבינו האריז"ל שכל העולם יחפים, דאף שנועלים מיני מנעלים המותרים היות ואין להם גדר נעל, מ"מ הם בגדר יחפים, ואשר על כן אין מקום לברך ברכת שעשה כ"צ בת"ב ויום הכיפורים. ודו"ק.
שו"ר בשער המלך סוף הלכות כלים שפירש כן דברי הרמב"ם גם על נעל של שעם וגמי, עיי"ש.ומה שכתבת שלדעת הרמב"ם וכו' במחילה מכת"ר הרמב"ם לא כתב שנעל גמי מרגישים את קושי הארץ וכו' אלא כתב כן על כורך בגד על רגליו.