- שיעור זה שמעתי ממו''ר הגרא''ב שליט''א
- ואינו מוגה כלל וכלל ומו''ר לא ראהו
- אבל יש בו דברי אמת ודברים נפלאים
- שכם מקום מועד פורענות בו נטמאת דינה, בו קלקלו השבטים ,ונחלקה מלכות בית דוד, ובכולם יש קשר ובתחילה נבאר את השתיים האחרונים שהרי במדרש ובזוה''ק על הפסוק כי הנה המלכים נועדו המה ראו כן תמהו זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויגש דף רו עמוד א ר' יהודה פתח ואמר (תהלים מ"ח) כי הנה המלכים נועדו דא יהודה ויוסף בגין דתרווייהו מלכים ואתקריבו דא בדא לאתווכחא תרווייהו כחדא בגין דיהודה אתערב ביה בבנימן והוה ערב לגביה דאבוי ביה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ועל דא אתקריב קמיה דיוסף לאתווכחא עמיה על עסקא דבנימן דלא למהוי בנדוי בהאי עלמא ובעלמא דאתי כמה דאת אמר (בראשית מ"ג) אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לאבי כל הימים בהאי עלמא ובעלמא דאתי.
- וביאור הדבר שבמכירה בעצם נחלקו השבטים ונעשה מלכות יהודה ומלכות אפרים שזה בעצם יוסף וכמבואר בהפטרה של ויגש קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך ומבואר כאן ב' ענינים הראשון הפירוד בין יהודה ואפריים, והקב''ה מצווה אותו לחברם והדבר השני ששבט אפריים זה עץ יוסף דהיינו מלכות יוסף שהרי יוסף ויהודה שניהם מלכים שנחלקו וזה פירוד בין מלכות שהוא יהודה ליסוד שהוא יוסף, והרמח''ל מבאר שתחילת התיקון לפירוד הנ''ל היה בויגש אליו יהודה על הפסוק דויגש אליו יהודה שהרמח''ל מאריך שהוא תחילת החיבור יהודה כמו מלכות בית דוד ויוסף זה בחינת מלכות אפרים וגם בנימין המשך של יוסף וכמש''כ ''יוסף'[1]' ד' לי בן אחר שיש בבחינת בנימין המשך של יוסף וכן ששניהם קרוים צדיק שכתוב בפסוק על מכרם בכסף צדיק- זה יוסף וכן בלשון חז"ל בנימין הצדיק ,ומבואר שאין המכוון ששכם זה מקום בעייתי שיש בו הרבה פורעניות שלא קשורות אלא הפורעניות תלויים אחד בשני שהרי מה שנחלקו השבטים זה תחילת הפירוד בין מלכות יהודה לאפרים ולקמן נבאר מדוע שכם זה מקום שגורם זה הפירוד אבל עכ''פ למדנו שאין הפורעניות מקריים. אלא דעדין צריך לבאר מה עניין הפורענות שטמאו את דינה שייך לזה
- בפסוקים מבואר בפרק מט שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים-בעצה אחת על שכם ועל יוסף ורש''י מאריך שרק שמעון ולוי רצו בהריגתו שהרי ראובן ויהודה לא הסכימו להריגתו ובני השפחות לא היתה שנאתן שלימה ויששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים ובהכרח שזה ראובן ושמעון . כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם: בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י- מבאר רש''י זה מעשה זמרי שקאי על זמרי בן סלוא משבט שמעון שלא מוזכר שם בן יעקב. בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י- מבאר רש''י כשיקהיל קרח שהוא משבט לוי את העדה על משה ואהרן לא יתייחד שמי שהרי כתוב קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ולא מוזכר בן יעקב. כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ-מבאר רש''י אלו חמור ואנשי שכם שחשובים איש אחד. וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר- מבאר רש''י רצו לעקור את יוסף שנקרא שור כמש''כ בכור שורו הדר לו. אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל עד כאן ויש לעיין כאן כמה שאלות בפשט אבל עכ''פ אפשר לראות שיעקב בעצמו צירף שתי הקלוקלים הראשון הריגת אנשי שכם והרצון להריגת יוסף שגם היא בשכם אע''פ שצריך לבאר הענין אבל למדנו בפסוקים שקשורים זה בזה. ובאמת שבזוה''ק מבואר ג''כ דרשה ששמעון ולוי רצו להרוג את יוסף שכתוב ויאמר איש אל אחיו והאיש זה שמעון כמו שכתוב והנה איש מבני ישראל במעשה זמרי שהוא משבט שמעון.
- ויש לעיין בפשט הפסוקים שהרי בסודם אל תבוא נפשי זה מעשה זמרי שהוא משבט שמעון ואח''כ כתוב כיון שבאפם הרגו איש והלא בסודם הוא שבט שמעון ולכאורה מה זה נתינת טעם למה בסודם אל תבוא נפשי כי באפם הרגו איש הלא זה שבט אחר וכן מעשה קרח קשור ללוי ומדוע זה מתקשר לשמעון, וכן צ''ב מה הסוד שזהו בסודם.
- וכן צריך להבין מדוע יעקב שלח את יוסף לשכם והלא זה מקום המועד לפורענות שהרי שם נטמאה דינה, ואולי עדיין המקום לא הוחזק כמקום המיועד לפורענות, וביותר צ''ב ואני הנני נתתי לך שכם אחד על אחיך שנתן לו שכם ממש וצ''ב כנ''ל הלא זה מקום המועד [בראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה צז אשר לקחתי מיד האמורי זה עשו, וכי עשו אמורי היה אלא שעשה מעשה אמורי, בחרבי ובקשתי, במצות ובמעשים טובים, רבי נחמיה אמר ואני נתתי לך שכם אחד זו שכם ודאי, אשר לקחתי מיד האמורי, זה חמור אבי שכם וכי אמורי היה אלא חוי בכלל אמורי, בחרבי ובקשתי, לא היה אבינו יעקב רוצה שיעשו בניו אותו מעשה כיון וכו'].
- ובמדרש מבואר משכם לקחוהו לשכם החזירוהו וצ''ב מאד, וכן כתוב ויבוא יעקב שלם וזה היה בשכם וענין שלם הוא כמו איש תם דהיינו בחיבור וזהו מה שאמר יעקב ואני הנני נתתי לך שכם אחד על אחיך שלקחתי מיד האמורי, והאמורי זה עשיו ועשיו הלך לדרכו שעירה לבחוץ ויעקב נסע סוכותה שזהו יעקב שלם דהינו שיעקב בשכם הוציא את הרע לבחוץ ואת תוכן זה הביא ליוסף נמצא שבשכם היה יעקב בשלימות גדולה בשכם וגם כן צ''ב הלא שכם מקום פורענות וכיצד שם יעקב הגיע לשלימות ואותה נתן ליוסף וכן שלחו לשם והלא מרום מועד לפורענות.
- ועתה נבוא לבאר סוד עיר שכם בפסוק [צפניה פרק ג פסוק ט] כִּֽי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְקֹוָ֔ק לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד אז אהפוך כל העמים שיהיה השם אחד וכתוב לעובדו שכם אחד ובשערי צדק שכם אחד ממש והרמחל מבאר שלעתיד לבוא לא יהיה הפרדה ומהו שכם אחד ממש בעיר שכם ומבואר ששם הוא מקום החיבור
- ואצל אברהם כתוב ויעבור עד מקום שכם עד אלון מורה שבזוה''ק שויעבור שהמשיך את כל המידות מהכתר עד החיבור שזה מקום שכם, עד אלון מורה -שיוצאת הוראה שזה מלכות כמו ויעבור ד' על פניו שהרמב''ן מבאר שהולך מהכתר עד למטה ויעבור שזה אותיות ע''ב וגם אותיות ריו וזה גם שם ע''ב שהוא בחסד כפול שלוש הוי ריו.
- ומבואר בזוה''ק ששכם יוסף נתתי לו שכם וכן נקבר שם כיון שיוסף הוא הצדיק וצריך שהצדק יהיה אצל הצדיק ולכן הוא שלח אותו לשכם כיון ששכם זה המקום שבו מתחבר היסוד למלכות ולפי''ז מבואר היטב מדוע דוקא שם יעקב שלם וכן הביא ליוסף כיון שששכם הוא מלשון שכינה ששם זה מקום החיבור ויוסף שהוא הצדיק יכול לחבר. [זוהר – סתרי תורה כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף פ עמוד א ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם דא בי כנישתא אתר דדיורא דשכינתא תמן כמא דאת אמר (בראשית מח) ואני נתתי לך שכם אחד דא שכינתא דאתחזי ליה הואיל ואתקרי צדיק דהא צדק לאו דיורה אלא בהדי צדיק ודא הוא עד מקום שכם עד אלון מורה אלו בתי מדרשות דאולפין ומורים תמן תורה ברבים, והכנעני אז בארץ, כדין אתבסם ואתתקן יצר הרע בגופא בעל כרחיה דסגיאין שמהן אית ליה ובגיני כך (אתהדר) אדכר בשמהן סגיא] ולפי''ז מבואר ואני הנני נותן לך שכם אחד.
- אלא שלפי''ז צריך ביאור מדוע הוי מקום פורענות הלא אדרבה שם החיבור והביאור בזה כיון שמקום החיבור שם המעלה אבל גם שם החורבן ששם הקיצוץ בנטיעות, ולפי''ז מבואר הפורעניות שקרו בשכם שנחלקה מלכות בית דוד והפירוש שהיה הפרדה בין היסוד למלכות וזהו שלעתיד לבוא שיהיה השם אחד ושמו אחד אז אהפוך כולם שפה ברורה שהפה הוא מלכות כמבואר בפתח אליהו שמלכות פה ואז יהיה שפה ברורה וכולם יעבדו שכם אחד שיהיה חיבור וזהו לשכם לקחתוני ולשכם תחזרוני.[המכירה למעשה היתה בדותן ונסעו מזה דהיינו שהקלקול היה בשכם רק המכירה למעשה היתה בדותן.]
- עד כאן נתבאר ששני הקלקולים האחרונים קשורים זה בזה ועתה נבאר את ענין טמאו את דינה לשכם וכבר נתבאר שלאה היא בתפארת ונולדו לה שש בנים [ו''ק] ובת שהיא דינה שהיא כנגד המלכות דן ידין עמו,ו בקיצוץ הראשון בבריאה בא נחש על חווה והטיל בה זוהמא דהינו הטיל זוהמא במלכות שיש אחיזה לרע במלכות כענין אמלאה החרבה הידוע, וכאן תצא דינה שיצאנית היתה ופורץ גדר ינשכנו ''נחש'' ומצא אותה שכם בן חמור ''החוי'' מלשון נחש נשיכת הנחש שהטיל בה זוהמא וזהו ההפרדה שנעשה במעשה דינה שגם כן הטיל זוהמא במלכות, ויעקב שהוא בתפארת וחיבר חיבור שלם וכמו וישב יעקב על מיטתו שהיתה מיטתו שלמה וכולם התקבצו להרע לו וגם כאן הגיע שכם בן חמור לפגום בשלימות של יעקב,ומלבד שהוא בן החוי מהנחש אבל גם חמור זה כוחות הטומאה שעה ראשונה חמור נוער שזה בחינת ישמעאל שניה זה כלבים נובחים זה עשיו שאומרים הב הב זה המקטרג ושלישית אשה מספרת עם בעלה הגיע השחר שיש חיבור אישה לבעלה אבל בלילה יש שתי הפרדות דחמור בבחינת ישמעאל וכלב בחינת עשיו.
- ובזוה''ק והבוקר אור והאנשים שולחו המה וחמוריהם שבבוקר כל בעלי דינים שולחו ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלוקים שכל הבעלי דינים כלומר שמידת הדין תובעת שיקבלו מבחוץ בבחינת חמור וכאשר מגיע הבוקר מידת הדין מסתלקת המה וחמוריהם.
- ועתה נבוא לבאר ענין שמעון ולוי הקדושים וטענת יעקב עליהם שמעון ולוי אחים -אחי דינה שלאחר ששכם הטיל בה זוהמא הם קנאו על הענין ואמרו לאנשי שכם שימולו והמילה זה חיבור ובהיות הערלה הויא הפרדה וכמבואר בפסוק כי חרפה היא לנו וכיון שהוא הטיל בה זוהמא לכן הם אמרו נסיר את הערלה מכל העיר ויעקב טען להם שיהרגונו והם אמרו הכזונה יעשו את אחותינו שהם עשו מס''נ כלומר שהם קנאו על החיבור באופן של מסי''נ ויעקב טען שהחיבור אינו נכון וזה עניין אנשי שכם.
- וכעת יובן מדוע רק שמעון ולוי רצו להרוג את יוסף והוא גם מגיע מחמת קנאותם על החיבור ובאמת שהאריז''ל מבאר שהשבטים חשבו שע''י שיוסף הוא מוציא דיבתם הם לא יהיו שבטים [וכמו שעשיו נברר מיצחק וכן ישמעאל מאברהם גם הם יבררו מיעקב מחמת הדיבה של יוסף עליהם או שאפשר שהם יהיו שבטים רק יקבלו השפע דרך יוסף] וכיון שהם ידעו שזה לא נכון זה הפסד לכל ישראל וכך גם מדויק בפסוקים שלא בגלל שאותו אהב אביהם מכל אחיו הם שנאוהו אלא בצירוף ויבא יוסף את דבתם רעה שעי''ז הם נפסדים מלהיות שבטים [ולכאורה ענין בהתחננו צריך ביאור שכיון שלא רצו להפסיד את כלל ישראל מה משנה אם היה בהתחננו וצ''ל שהשבטים הבינו שאי''ז אמור להגיע באופן כזה שיש כאן אכזריות ועדיף לוותר על השבטים וכמו שמשה אמר שלח נא ביד תשלח ולא חשבן מה יה עם כלל ישראל וגם כאן בצורה של אכזריות הם לא אמורים להיות שבטים] אבל שמעון ולוי הם קנאים על החיבור שהשבטים יעמידו והם אמרו שצריך מסירות נפש כדי להעמיד את השבטים וכמו שמסרו נפשם על דינה רצו להרוג את יוסף וזה מחמת קנאותם המיוחדת.
- הרמב''ן אומר שמשה בירך מעין ברכותיו של יעקב ולכאורה צ''ב הלא יעקב אמר לשמעון ולוי ארור אפם כי עז ואילו משה רבינו אמר וללוי אמר תומך [מלשון תם דהיינו חיבור] ואורך לאיש חסידך וכו' ומה מעין ברכותיו איכא. וביאור הדבר דידוע שיש לכל אחד את הכח שלו ולוי זה הקנאה ויעקב אמר ארור אפם כי עז דהיינו קנאה באופן יותר מדאי אבל כעת בברכותיו של משה שעמד במקום מדוד של קנאה אז משה אומר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכו' וזה באמת מעין ברכותיו של יעקב רק זה באופן הרצוי והם מעמידים את החיבור.
- ושמעון ולוי שהם בשכם רצו לעשות את החיבור באופן של מס''נ בהעמדת השבטים ורצו להרוג את יוסף אבל זה היה בבחינת ''כי עז'' אבל לכשעמדו באופן הרצוי והם באמת תומך ואורך לאיש חסידך שהם המחברים ובריתך ינצורו [ובאמת ראינו רק בלוי אבל גם בשמעון מצאנו אחלקם ביעקב שאין לך מלמדי תינוקות וסופרים אלא משמעון ויש להאריך בזה]
- יוסף אסר אותם ג' ימים ושחרר אותם ואמר להם זאת עשו- שאמר להם לאחר ג' ימים שזהו בבחינת יסוד כמו הכתוב השלישי המכריע, ואצלכם הברית של אנשי שכם לא היה באמת כמו משקר בבריתו שהרי לאחר ג' ימים הרגתם את אנשי שכם אבל אתם תעשו זאת שזה המלכות תעשו באמת את החיבור וחיו את האלוקים אני ירא בבחינת סוד' ד' ליראיו היפך בחינתכם שב''סודם'' אל תבוא נפשי כלומר שיוסף העמיד אותם על הטענה שהחיבור שהם רצו לעשות באנשי שכם איננו נכון וכמו שיעקב טען להם ויוסף אמר להם שיעמידו את החיבור באופן הראוי ''זאת'' עשו וחיו [וכמבואר זוהר כרך א (בראשית) פרשת מקץ דף ר עמוד ב ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים, אמר רבי אלעזר הני תלת יומין אמאי אלא הני תלת יומין לקביל תלת יומין דשכם דכתיב (בראשית ל"ד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, ת"ח מה כתיב ביה ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו לאחזאה דלא עבד איהו כמה דאינון עבדו בשכם דגרמו לאנשי שכם לקבלא עלייהו האי זאת רזא דברית, ולבתר דעבדו קיומא דא קטילו לון ולא אשתאר מנהון חד, ואיהו מה כתיב זאת עשו וחיו מ"ט בגין דאת האלהים אני ירא, נטיר קיימא, וכל גלגולא דא לא הוה אלא בגיניה דבנימין]
- ,ואצל יוסף היה חיבור גמור ויוסף ירד למצרים שהם בבחינת בשר ''חמורים'' שהרעה אוחזת ולכן הוא ביקש מהם שימולו כיון שבשנות הרעב אסור לשמש רק בשנים הטובות שזה מחובר אבל שנים רעות שהרע אוחז אסור לשמש וק''ו יוסף ולכן ביקש מהם למול שלא יהיה אחיזת הרע .
- וכבר נתבאר כמה פעמים שיש ב' סוגי פגמים האחד הוא פגם במלכות כמו בא נחש על חווה שזה פגם בה' אחרונה ויש פגם בקצה של הואו שזה בנקודת החיבור של היסוד וזה פגם בעמלק שזורקים ערלות כלפי מעלה ואצל משה רבינו כתוב וירכיבם על החמור ורש''י מביא שזה החמור של אברהם וזה החמור של מלך המשיח ומה ענין בזה שזה אותו חמור והביאור שהחמור מסמל לחומר והוא ענין חמור שנתבאר לעיל שהם כוחות הרע, ואברהם כפה את החמור אבל אצל המשיח זה יהיה התיקון השלם שהוא עני ''ורוכב'' על חמור שיש לו שלטון גמור כנגד החומר [היפך בלעם שהוא בא על אתונו שהוא מתחבר עם כוחות הרע] ומשיח בן דוד בא לתקן הפגם שבמלכות אבל משיח בן יוסף בא לתקן הפגם שביסוד שהוא שטנו של עשיו.
- בזוה'ק לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ופשטות זה שתי כוחות הטומאה שחמור זה בבחינת ישמעאל וכדלעיל ושור זה עשיו שור מועד ששניהם מבחוץ אבל יש בחינה אחרת שיש בחינה של שור בקדושה וכמו אליבא דאמת שלהרמב''ם האיסור זה בהמה טהורה עם טמאה והפירוש ששור זה טהורה וחמור זה טומאה זה לחבר את הטומאה לקדושה ואז יש יניקה לחמור שהם כוחות הרע ושמעון ולוי הם בבחינת שור כיון שלוי הוא שור שהוא בגבורה [וראובן הוא טלה שהוא ראשון שבשבטים בחודש הראשון הוא ניסן שמזלו טלה ושמעון הוא שור נמצא ששמעון ולוי הוא שור] וכאשר באים עם השור יש בכוח לגבור על החמור ולכן שמעון ולוי היה להם כח לגבור על ה''חמור'' שזה אנשי שכם, ויוסף שהוא גם שור בכור שורו הדר לו ירד למצריים והוא גם בהתחלה הצליח להכניע את ה''חמור''' שבתקופתו אבל לאחר שנשאר שם לא הצליח להכניע והוא נשאר איתם אז להיפך היה בחינת ויהי לי שור וחמור והמצרים ינקו מהקדושה ואז הם כפו את ישראל ואז הגיע משה שהוא משבט לוי[באופן המתוקן לא באופן של ארור אפם כי עז] וביחד עם יוסף ויקח את עצמות יוסף עמו ואז הוא הכניע אותם וכמו שבאמת לוי הוא עומד בחיבור בבחינת עתה ילווה אישי אלי ולכן שבט לוי הם המקנאים בעגל כיון שהם מעמידם את החיבור.[u1]
- בפרשת ויחי מבוא שיעקב שאל מי אלה ורש''י מבאר שראה שעתיד לצאת מאפרים אחאב וירבעם ששניהם עשו הפרדה שהעמידו את העגלים וכו' ובזה''ק מי ''אלה'' שיאמרו אלה אלוהיך ישראל וירבעם העמיד את העגלים שהוא חזר להפריד ואינם ראוים לברכה
- ויוסף ענה לו בני הם אשר נתן לי אלוקים ''בזה'' בזה שזה ביסוד שיוסף שמר על היסוד וכמו''כ ותשב באיתן קשתו משם רועה אבן ישראל ולכן זכה למלכות אפרים והוא היה בחיבור ויוסף לא שימש בשנות רעב, וליוסף נולדו שני בנים טרם יבואו שנת הרעב והשני בנים
- ג'כ נולדו מהטוב כמבואר בפסוק שנולדו טרם שנות הרעב שהם אחיזת הרע ומה שיצא מהם אח''כ אחאב וירבעם הוא מחמת מה שאסנת היתה בת של דינה שהיה בה חלק הרע שמזה יצא כמבואר בתלמידי האר''י, באריז''ל מבואר שמנשה קיבל חצי מיוסף וחצי מאסנת שהחלק שהגיע מדינה ולכן הוא קיבל חצי בא''י מחמת יוסף וחצי בעבר הירדן .
[1] במדרש נראה מעצם המקרא שבנימין הוא תוספת לעיקר, שאחר שנולד יוסף התפללה שה' יוסיף לה על העיקר בן אחר.
נערך לאחרונה:
