בנוסח השיעור משמע כמה דברים:לא מדויק, כתוב מפורש "כי ע"פ הקבלה וכו'". ואה"נ ע"פ הפשט לא כך גם לאורל"צ.
ומה תאמר שמשמע שהכריע כהקבלה, גם זה אינו מוכרע וכנ"ל.
א. שהאורל״צ החליט מעצמו לכאורה שע״פ הקבלה יש כאן בעיה
ב. שיש קושיא על דברי החינוך מהקבלה
ברגע שאני פותח את האורל״צ בפנים ורואה שהדברים הפוכים לחלוטין:
א. האורל״צ הביא את הרש״ש שסובר כך, הוא לא כותב ש״הרש״ש חשש לקבלה״, אלא מביא את הרש״ש כאילו זו דעה הלכתית קבילה ורגילה במו״מ הלכתי
ב. הוא מקשה על הרש״ש גם בלי דברי החינוך עצמם לכאורה, אלא מתוך שקי״ל כן, ועל דרך אגב מביא את דברי החינוך
התימה הגדולה, הוא למעשה בתירוץ, שסותר מעט את הקושיא. הרי כשהחינוך כותב ש״בכל זמן״, כוונתו אף לאחר החורבן, ואיך ייתכן שאחרי שהביאו את החינוך שלא מחלק בזה כלל ועיקר, מעמיסים בדבריו דברים שלא כתובים מחמת הרש״ש.
הקושיא כאן היא כפולה מכל צד, הן על נוסח השיעור והן על ספר אורל״צ.