מעשה מתוך השיעור:
"
אני זוכר כשהיינו קטנים ו גרנו ברחוב אלקנה, היה רב צבאי חרדי ספרדי שלמד
בישיבת חברון, שהכיר בת של אחד מבכירי הדיינים, ורצו להתחתן, אבל אמר לה
אבא שלה, וכי עברתי את השואה בשביל שתתחתני עם ספרדי?! בשום פנים
ואופן, אני לא מגיע לחתונה שלך! ואני זוכר שבאו לביתו של מרן, הוא היה במדים
צבאיים, וכבר אז לפני כששים שנה היה דבוק בהלכות של הרב, ומרן אמר לו,
תקבע תאריך לחתונה ואל תשמע לאבא שלה, תשתדל להרבות עליו רעים -
חברים ורבנים - שידברו על לבו לבוא לחתונה, אבל אם לא ירצה לבוא – שלא
יבוא, אבל אתה תעשה את שלך.
החתן היה תלמיד של מרן, ומרן היה צריך לסדר קידושין, והזמינו לו מונית נשר,
וביקש לעבור דרך שכונת גאולה שם גר אותו דיין. מרן נכנס לבית של אותו דיין,
ואמר לו: תשמע, אני נוסע עכשיו לחתונה של בתך, שים עניבה ובוא איתי! האבא
ניסה לסרב, אבל מרן אמר: מהר מהר, אין זמן... ופנה גם לאשתו ואמר להם
שיזדרזו, כי המונית מחכה עם מונה... ואכן הצטרפו אליו ובאו לחתונה. לימים
אותו דיין פגש את מרן ואמר לו: יש לי הרבה חתנים, אבל הספרדי הזה הכי טוב
מכולם, אותו אני הכי אוהב!... ומה ש מרן פסק לבת להתחתן למרות ציוויו של
האב, כי כשהאב אומר: אל תתחתני עם ספרדי, או אל תתחתני עם אשכנזי, או
פרסיה שאביה אומר לה, תתחתני עם פרסי, את לא תסתדרי עם מרוקאי... לא
צריכה לשמוע בקולו".
