כבר הערתי על כך כאן בנושא.
אכן יש הרבה פעמים שהרב מוסיף על הפסק בתשובה למטה, דברים שלא מפרט למעלה. הבאתי לדוג׳ חזו״ע ימים נוראים בהם בתשובה הוא מביא דקדקוקים על הפיוטים וכד׳. אך כל זה כשזה אינו נוגע בהכרח על הפסק ההלכתי למעלה. בד״כ כשיש השפעה על ההלכה שהוא מביא בתשובה, הרב מדקדק ביותר לכתוב כן בהלכה למעלה, גם כשזה אינו נראה תחילה. אני יכול להביא לך לפחות 10 דוג׳ מחזו״ע וטהרת הבית, בהן הרב דקדק ביותר ממילה או שניים בשביל לכלול את החששות שהכניס בתשובה.
בדוג׳ הכא, הרב לא כתב או הוסיף מאומה. הוא כ׳ שלכתחילה עד ג׳ ימים ובדיעבד יברך כמה שירצה. אם היה חושש לערוך שולחן היה צריך לכתוב ״יברך עד מתי שירצה עד שישתכח״, אם היה חושש לשבט הקהתי הוא לא היה צריך לכתוב ״עד מתי שירצה״.
בשלמא הערוך שלחן, כבר הסכמתי שאפשר לדחוף ולהעמיס בדברי מרן, וגם זה בדוחק, אבל שבט הקהתי מאד דחוק להעמיס בדברי הפסק למעלה, אלא״כ תעשה מעגלונים באוויר.
אני מבין שאפשר לומר שהביאו למטה לשם חששא בעלמא, אבל לומר שזה פסיקתו?
ולמען הסר החשש (״מי שלומד בפיסקי מרן״), אני לומד את פיסקי מרן מדי יום ביומו, מסיים את החזו״ע שבת לפחות כמה פעמים בשנה, ולומד כל שבת לפחות תשובה אחת ביבי״א. כך שלמען הסר הספק, אני מיושב היטב בדרך מרן.
דוג׳ נוספת שדומה לנידון דהכא, הוא סתירה בהליכו״ע בנידון נ״ט ב״ר נ״ט, אך איני מיושב כעת להביא את האריכות.
כת"ר כתב דיוקים יפים ונכונים. ופשוטים לכל מעיין ישר.
נערך לאחרונה:
היכן הבין זאת? מלבד להביא את דבריו הוא לא הוסיף ולא העיר דבר. ואף לא הגביל את דבריו בפסק למעלה.
כבר הארכתי בזה כאן דיו בנושא. אין שום ראיה והוכחה משמעותית מדברי מרן בחזו״ע שתופס מהערוך שולחן להלכה. וכולי האי אפשר לומר שהביאו בתור חששא, אך לא למעשה.
אז בטלת לימוד תורה בעיון מבחינתך. אדם שרוצה לעיין, צריך לומר לו ״אין צורך לטחון בזה ... דברים אלו כ״כ פשוטים וברורים״.
מחילה אבל לא היה כן דרך מרן זצוק״ל.
נשיא מועצת רה"י
Member
לכאורה כי עכ"פ יש כמה וכמה סיבות דלא כן
ז"א, כל הסיבות שכתב אמאי אפשר לברך אפילו יותר משלושה או חמישה ימים (או חודש), הרי הן קיימות אף לעולם ממש, וכש"כ הגר"ד שליט"א, שכ"ה משמעות סתימת הפוסקים
ולי אישית נראה הטעם, ע"פ מש"נ במ"א שמרן הגר"ע חפץ לנקוט גם בסב"ל כמו מרן לגמרי, ורק דלמעשה לא עבד הכי (וא"כ יש לומר, כי זה מצטרף לכל הסיבות, ולפיכך לא ראה מקום להדגיש זאת בגוף ההלכות למעלה, והבן
אכן, למעשה נראה כי עכ"פ כצד כן חשש לזה, ולהכי אייתי לה עכ"פ התם
ז"א, כל הסיבות שכתב אמאי אפשר לברך אפילו יותר משלושה או חמישה ימים (או חודש), הרי הן קיימות אף לעולם ממש, וכש"כ הגר"ד שליט"א, שכ"ה משמעות סתימת הפוסקים
ולי אישית נראה הטעם, ע"פ מש"נ במ"א שמרן הגר"ע חפץ לנקוט גם בסב"ל כמו מרן לגמרי, ורק דלמעשה לא עבד הכי (וא"כ יש לומר, כי זה מצטרף לכל הסיבות, ולפיכך לא ראה מקום להדגיש זאת בגוף ההלכות למעלה, והבן
אכן, למעשה נראה כי עכ"פ כצד כן חשש לזה, ולהכי אייתי לה עכ"פ התם
כש"נ
אה"נ
אני ממש מסכים עם זה, ולכאורה זה ברור לחלוטין בלשונו של הגר"ד שליט"א שם
אך הא מיהא טענתו של מרן שליט"א היא על זה עצמו, איך לא חושש לסב"ל
ורק אמר, דלו תימא שאינו חושש לסב"ל כי אף מרן הגר"ע גופיה לא חשש לזה כל וכלל - זה אינו, כי עכ"פ כן נראה שחשש לזה קצת
(ואה"נ שמהותית לכאורה צדקו דברי הגר"ד, אך למעשה הערת מרן שליט"א היא שעכ"פ ניחוש לסב"ל, ועכ"פ כל כמה שמרן גופיה כן אייתי לזה, ועכ"פ כצד כ"ש
ולכאורה אף ביותר, כי בעקרון היינו צריכים לחוש לסב"ל גם בעיקר דא הלכתא, ורק שמכל מיני טעמי תריצי לא, והבו דלא להוסיף עלה)
אני ממש מסכים עם זה, ולכאורה זה ברור לחלוטין בלשונו של הגר"ד שליט"א שם
אך הא מיהא טענתו של מרן שליט"א היא על זה עצמו, איך לא חושש לסב"ל
ורק אמר, דלו תימא שאינו חושש לסב"ל כי אף מרן הגר"ע גופיה לא חשש לזה כל וכלל - זה אינו, כי עכ"פ כן נראה שחשש לזה קצת
(ואה"נ שמהותית לכאורה צדקו דברי הגר"ד, אך למעשה הערת מרן שליט"א היא שעכ"פ ניחוש לסב"ל, ועכ"פ כל כמה שמרן גופיה כן אייתי לזה, ועכ"פ כצד כ"ש
ולכאורה אף ביותר, כי בעקרון היינו צריכים לחוש לסב"ל גם בעיקר דא הלכתא, ורק שמכל מיני טעמי תריצי לא, והבו דלא להוסיף עלה)
נושאים דומים בפורום
