עניית אמן אחרי ברכת שהחיינו שאומרים האשכנזים לפני קריאת המגילה ביום

[רחמים]

הרב יצחק יוסף דיבר בשיעור במוצ"ש על אדם המתפלל עם האשכנזים ביום פורים,
שהם נוהגים לברך שהחיינו גם על קריאת המגילה ביום,
ופסק שלא יענה אמן על ברכת שהחיינו,
שאף שיש ספק ספקא אם אפשר לענות אמן,
שמא הלכה כר"ת ודעימא שאומרים שהחיינו בבוקר,
וגם אם לא, שמא כיש אומרים שאין סב"ל בברכות השבח,
אף על פי כן לא יברך.
והסביר: שאף שאין בעיה מצד אמן יתומה בגלל ספק ספקא,
אבל לא יענה בגלל שהאמן הוא הפסק בין הברכה לקריאת המגילה,
ואם לא היה צריך לקרוא את המגילה אחרי הברכה - באמת היה אפשר לענות כי אין חשש הפסק.

וצ"ב, דכמו שספק ספקא מועיל שלא יחשב אמן יתומה, גם הפסק לא נחשב, וכיון שהוא ספק ספקא של הפסק אין בעיה לענות אמן.
מה דעתכם?

קישור לשיעור בדיוק למקום המדובר כאן

 

[אור יעקב]

בילקו"י פורים (עמ' תקלח) משמע שחשש גם לאמן יתומה ולא רק להפסק.

 

[רחמים]

הרב דווקא הזכיר את הילקוט יוסף בשיעור, ואמר מפורש שאין בעיה מצד האמן, רק בגלל ההפסק, הוא הדגיש את זה.

 

[אור יעקב]

עכשיו אני רואה שגם בילקו"י חנוכה (עמ' קכא) הביא את הס"ס הנ"ל וכתב שעדיין יש ס"ס לחומרא - עיי"ש. ונשאר שם בצ"ע.
והביא גם שו"ת שמן אפרסמון (ח"ב עמ' שצח) שכתב בשם מרן זצוק"ל שבאמת יכול לענות אמן.

 

[בניהו שמש]

מצד אמן יתומה - יש לדמות זה למח' הפוסקים לכאו', האם מותר לענות 'אמן' על הלל בר''ח לבני ספרד, וידועה דעת מרן הגרע''י דשב ואל תעשה עדיף...
מצד הפסק - יש לדמות למח' הפוסקים לכאו', האם מותר לנשים לענות 'אמן' בקידוש של סוכות על ברכת 'לישב בסוכה', וגם בזה ידועה דעת מרן זצ''ל...
והיוצא לכאורה מהנ''ל דלפי הרב אור לציון שבב' הנידונים פסק שמותר לענות, גם בנידו''ד מותר, אמנם מסתבר שהשואל כאן לא התכוין לדעת הרב אור לציון...

 

[בנימין לוריא]

מצד הפסק - יש לדמות למח' הפוסקים לכאו', האם מותר לנשים לענות 'אמן' בקידוש של סוכות על ברכת 'לישב בסוכה', וגם בזה ידועה דעת מרן זצ''ל...

גם שם זה ס"ס?

 

[בניהו שמש]

גם שם זה ס"ס?

שם הנידון שונה, כי אין חשש אמן יתומה, כי בודאי שאין כאן ברכה לבטלה, ולגבי חשש הפסק
א) שמא הלכה כר''ת שמותר לנשים לברך על סוכה
ב) שמא עניית אמן אינה הפסק
כך הנראה לענ''ד, אמנם אם נוקטים לגמרי שעניית אמן חשיב הפסק, אין ספק ספיקא, ושב ואל תעשה עדיף

 

[אבי רביבו]

וצ"ב, דכמו שספק ספקא מועיל שלא יחשב אמן יתומה, גם הפסק לא נחשב, וכיון שהוא ספק ספקא של הפסק אין בעיה לענות אמן.
מה דעתכם?

החילוק ברור.
דגבי אמן יתומה, אין זה איסור חמור ולא כמו חשש לברכה לבטלה שזה דאורי', אלא רק מדרבנן, ולכן מחמת ס"ס שרי.
אך גבי הפסק, כיון שיש בזה צד של ברכה לבטלה-דעי"ז הברכות שברך על המגילה יהיו לבטלה (לחלק מהפוסקים), לכן בזה שפיר לא מהני ס"ס, כמעין הכלל דלא אמרי' ס"ס בברכות.
חילוק ברור מאוד לדעתי.

 

[רחמים]

החילוק ברור.
דגבי אמן יתומה, אין זה איסור חמור ולא כמו חשש לברכה לבטלה שזה דאורי', אלא רק מדרבנן, ולכן מחמת ס"ס שרי.
אך גבי הפסק, כיון שיש בזה צד של ברכה לבטלה-דעי"ז הברכות שברך על המגילה יהיו לבטלה (לחלק מהפוסקים), לכן בזה שפיר לא מהני ס"ס, כמעין הכלל דלא אמרי' ס"ס בברכות.
חילוק ברור מאוד לדעתי.

אני בהחלט מסכים שברכה לבטלה יותר חמור מאמן יתומה.
אבל הנידון הוא אם השומע יכול לענות אמן אחרי שהחיינו של השליח ציבור האשכנזי, השומע לא בירך בעצמו על מקרה מגילה, כך שאין פה ברכה שתהפך לבטלה בגלל הפסק, לכל היותר יחשב שהוא קיים את המצווה ללא ברכה.
דבר נוסף, בספירת העומר כן אומרים שיברך במצב של ספק ספקא ולא אמרינן סב"ל בספק ספקא, כגון ששכח לספור בלילה וספר ביום בלי ברכה - מכאן ואילך יכול לספור בברכה בגלל ספק ספקא.

 

[אהבת עולם]

יש להוסיף שנראה שמרן השו"ע עצמו יורה ויודה שיש לענות אמן, דכל מה שהוא החמיר הוא שלא 'לברך' דהוי ספק ברכה לבטלה, אבל בעניית אמן שאינה חמורה כברכה לבטלה ממש, דהא בס"ס עונים אמן משא"כ לא מברכים, א"כ גם השו"ע עצמו יסכים שאפשר וצריך לענות על ברכה שמישהו מברך לפי שיטתו. דומיא דמה שכתב מרן זצ"ל לענין בישול אחר בישול בלח בגרמא, שכל מה שפסק השו"ע לאסור זה רק בדאוריתא, אבל בדרבנן כמו גרמא או אמירה לגוי גם הוא יודה שמותר, וה"ה הכא.

 

[בנימין לוריא]

בשיעור הקודם נקט להיפך, שמצד ההפסק פחות יש לחשוש, אלא יותר מצד עניית האמן על ברכה שהוא סובר שאין לברך.

 

[בנימין לוריא]

דבר נוסף, בספירת העומר כן אומרים שיברך במצב של ספק ספקא ולא אמרינן סב"ל בספק ספקא, כגון ששכח לספור בלילה וספר ביום בלי ברכה - מכאן ואילך יכול לספור בברכה בגלל ספק ספקא.

כי שם יש צד שזה דאורייתא, ובמצווה דאורייתא כן עושים ס"ס בברכות בכדי לברך.