סימן רמ"ט סע' ד': שלחן ערוך- אם קיבל עליו להתענות בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלמו הצבור תפלתן. הגה ויש אומרים דלא ישלים אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת יאכל לכן בתענית יחיד לא ישלים וטוב לפרש כן בשעת קבלת התענית ובתענית צבור ישלים והכי נהוג. בה"ל ד"ה אם לא וכו'- ודע דאפילו לדעת המחבר דלא העתיק בפנים דעת הר"מ אפילו ליש אומרים ומשמע דסבירא ליה דזה לא מקרי השלמה כלל במה שקיבל שבת בתפלתו היינו דוקא במי שקיבל על עצמו תענית ומסתמא היתה כונתו לסתם תענית דדינו הוא עד צאת הכוכבים וממילא מוכרח הוא להשלימו אבל בתענית צבור כגון עשרה בטבת שחל בערב שבת משמע בבית יוסף דמצדד להורות כהפוסקים דסבירא להו דהאי מתענין ומשלימין דקאמר הגמרא היינו אם ירצה להשלים רשאי והאי סוגיא קאי שם גם אתענית צבור כדמוכח שם וכו'.
כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ו סי' ל"א) שאם חל עשרה בטבת בערב שבת מתענים ומשלימים עד צאת הכוכבים. וביאר דהנה הבית יוסף (סי' רמ"ט ד"ה ולענין בעיין) כתב, "מתענה [תענית יחיד] ומשלים אם ירצה כלומר אבל אינו חייב להשלים וכו' ולא כהראבי"ה והרוקח שכתבו שצריך להשלים", ולפי זה משמע שאין חיוב השלמת תענית יחיד בשבת אלא שבשלחן ערוך כתב מרן בזה הלשון, "אם קיבל עליו להתענות בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפלתן", ומבואר דיש חיוב להשלים התענית אלא אם כן פירש בהדיא שאין מקבל עליו תענית עד צאת הכוכבים ועל כרחך חזר בו מרן בשלחן ערוך מדבריו שכתב בבית יוסף וסבירא ליה כדעת הראבי"ה וסייעתו שחייב להשלים ואם בתענית יחיד דעת מרן השלחן ערוך שחייב להשלים התענית עד צאת הכוכבים כל שכן בתענית צבור דלא תליא מילתא בקבלתו ואפילו הרמ"א שהקיל בתענית יחיד בניגוד לדעת מרן השלחן ערוך מודה דבתענית צבור צריך להשלים ומכל שכן לדעת מרן שצריך להחמיר בתענית צבור עד צאת הכוכבים. עד כאן תוכן דברי שו"ת יביע אומר דלא כמו שהבין הביאור הלכה כאן דעת השלחן ערוך דסבירא ליה דאזיל כשיטת התוספות והרא"ש דמשלים אם ירצה ולא שהוא חייב.
ולענ"ד דברי שו"ת יביע אומר בזה צריכים עיון דהא גם הטור ומרן הבית יוסף הביאו בפירוש הך דין שכתב בשלחן ערוך ד'צריך להשלים התענית' תוך כדי דיבור ממה שפסקו שאינו חייב להשלים ואטו נימא שהטור ומרן הבית יוסף חזרו בעצמם כהרף עין מדבריהם הקודמים. וכן הרא"ש (תענית סי' כ"ה) גופיא שהוא מקור דין הטור והשלחן ערוך (כמבואר בבית יוסף) נמנה בין המפרשים שאינו חייב להשלים כמו שכתב מרן הבית יוסף ואף על פי כן כתב שחייב להשלים התענית עד צאת הכוכבים וכן כתב הגר"א שדין השלחן ערוך הוא כפירוש הרא"ש דמתענין ומשלימין אם ירצה וכן הוא בבאר הגולה וכ"כ בנחלת צבי (סק"ד) ומוכח שלא חזר בו מרן כלל ממה שכתב בבית יוסף ואדרבא אזלי לשיטתיה [והכי נמי מסתברא דפסק השלחן ערוך כוותיה דהרא"ש דלא כהראבי"ה דלמה יעזוב כללו לפסוק כדעת אחד מן העמודי ההוראה] ואיך אזיל בשו"ת יביע אומר כל בתר איפכא ואף לא זכר שר מדברי הגר"א והבאר הגולה בזה וצע"ג.
ובאמת מה שחשב שו"ת יביע אומר זאת לסתירה בדברי מרן בין מה שכתב בבית יוסף למה שכתב בשלחן ערוך היישוב לזה מבואר ברא"ש וטור הנ"ל שכתבו, "יחיד מתענה ומשלים פירוש אם ירצה ולא חשיב כמתענה בשבת וכיון שיכול להשלים אם ירצה והוא קיבל על עצמו תענית סתם וכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית צריך להשלים עד צאת הכוכבים אם לא שפירש וכו'", ופירוש דבריו שכיון דפסקינן שהרשות בידו ליכנס לשבת כשעומד בתעניתו והוא קיבל על עצמו תענית וסתם תענית הוי עד הלילה הרי הוא קיבל על עצמו להתענות עד צאת הכוכבים וצריך להשלים אבל לא מצד הדין הגמור רק מכח קבלתו ולכן אם פירש בשעת קבלת התענית שאין רצונו להתענות אלא עד תפלת הצבור שפיר דמי ואין צריך להתענות יותר דברצונו תליא מילתא. ומעתה פשוט וברור שאין כל הכרח בדעת מרן לפרש דחזר בו מדבריו בבית יוסף וסבירא ליה השתא כהראבי"ה שחייב להשלים אלא אמת הוא דמשלים אם ירצה רק דאם קיבל בסתמא הרי הוא כאילו אמר שרצונו להתענות עד צאת הכוכבים כדברי הרא"ש שהביא בבית יוסף וכמו שהבינו האחרונים הנ"ל.
[ונראה ביסוד החילוק בין שיטת הרא"ש לשיטת הראבי"ה דהרא"ש סבירא ליה שתענית שחל בערב שבת אף אם אינו משלים עד צאת הכוכבים (1)חשיב תענית הגם שאינו תענית שלימה ולכן רשאי להתנות בשעת קבלת התענית שאינו רוצה להשלים ושפיר עולה לו במקום תענית ודוקא אם אינו מפרש אמרינן דסתם דעתו על תענית שלם עד צאת הכוכבים אבל הראבי"ה סובר שאין עליו דין תענית אלא אם כן מתענה עד צאת הכוכבים מידי דהוה אמתענה בלא קבלה דלא חשיב תענית (כדאיתא בסימן תקס"ב סע' ה') ולכן אינו רשאי שלא להשלים ואפילו תענית יחיד דתלוי הדבר ברצונו ואי לא בעי להתענות אין עליו חובה כלל מכל מקום השתא שרוצה בתענית עליו לקיים תענית כפי הדין דהיינו עד צאת הכוכבים ובלאו הכי לא חשיב תענית].
ועדיין יש לדון דכל מה שכתבנו איירי גבי תענית יחיד שדעת מרן השלחן ערוך כסברת הרא"ש שהדבר תלוי ברצונו אבל עדיין אין לנו הכרח לומר שגם בתענית ציבור אין צריך להשלים דשמא שאני תענית ציבור דחמירי וחייב להשלים בכל אופן וכדברי הרמ"א דסבירא ליה דתענית יחיד מתענה עד סיום תפילת ערבית ובתענית צבור עד צאת הכוכבים. אמנם נראה שהרמ"א אזיל בזה לשיטתו שכתב בדרכי משה לחלוק על מה שכתב הבית יוסף בשם המרדכי דאירע פעם אחת עשרה בטבת ביום ששי וכשרצה רבינו יצחק לילך לבית הכנסת טעם התבשיל כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה משום דפירוש מתענה ומשלים היינו אם ירצה אבל הטוב הוא שלא להשלים, וכתב על זה בדרכי משה שהר"ן ורבינו ירוחם ומהרי"ל חולקים על המרדכי בשם הר"י שגבי תענית הצבור חייב להשלים עד צאת הכוכבים ע"ש. ומעתה אין כל ראיה מדברי הרמ"א שהחמיר בתענית צבור עד צאת הכוכבים דהא איהו אזיל בשיטת הפוסקים המחמירים בזה משא"כ הבית יוסף שלא הביא אלא דברי המרדכי להקל דאין צריך להשלים התענית משמע אף קודם תפלת ערבית שפיר דמי להקל. וצ"ב למה מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (וכן בהלכה ברורה הע' כ"ח) נראה כמתעלם מדברי הבית יוסף אלו. ויש ליישב כמו שנכתוב בס"ד בסמוך.
ולא תקשי לך יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא הא בתענית יחיד אמרן דבעי השלמה עד צאת הכוכבים ואיך ניקום ונימא בתענית צבור אינו חיוב אלא עד כניסת השבת שאין זה קושיא כלל דהא באמת אף תענית יחיד דינא הכי הוה שאין צריך השלמה רק שקבלתו גרמה לו דסתם קבלת תענית היינו עד צאת הכוכבים כדין סתם תענית משא"כ תענית צבור לאו בדידיה תליא כלל וממילא אעיקרא דדינא סמכי רבנן שאין צריך השלמת התענית עד צאת הכוכבים כלל. וזהו כוונת הביאור הלכה כאן בפירוש דברי מרן השלחן ערוך ופשוט.
ועכ"פ דעת מרן הבית יוסף לכאורה דלא בעי השלמה אף בתענית צבור מדהשמיט סברת הפוסקים המחמירים בזה ולא הביא אלא דברי המרדכי בשם ר"י שכתב להקל גם בתענית צבור דלא בעי השלמה. ולפי זה אנן בני ספרד דנקטינן בתר דעת מרן השלחן ערוך היה לנו להקל בעשרה בטבת שחל להיות בערב שבת לאכול אף קודם תפלת ערבית וזה לא ראינו ולא שמענו מי שינהג כן (2)כמ"ש מה"ר חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סק"ב) ועל כרחך צריך לומר דאין הכרח בדעת מרן השלחן ערוך דאע"פ שהביא דברי הר"י יש לומר דלא פסק כוותיה משום דאפשר דהרא"ש פליג עילויה דהא לדעת הרא"ש גבי תענית יחיד אע"פ שאינו חייב להשלים מכל מקום בסתמא הוי כמקבל תענית עד צאת הכוכבים (דלא כדמשמע מהמרדכי בשם הר"י) ואפשר דהוא הדין נמי תענית צבור דקיימא לן היכא דליכא שמד אין חיוב להתענות בארבע התעניות אלא רצו רוב ישראל מתענים לא רצו אין מתענים אלא שהאידנא רצו ונהגו להתענות כמבואר בטור (סי' תק"נ) אם כן מדלא פירשו וקבלו התעניות בסתם הרי מתענים עד צאת הכוכבים (עיין מנוחת אהבה ח"א פ"ב הערה 32) אף שאין זאת סברא מוכרחת כלל דאפשר שקיבלוהו האידנא על דרך חובתו וכשהיו התעניות חובה לא החמירו בו אלא כעיקר דין תענית דלא בעי השלמה כדלעיל ודו"ק.
------
(1)- ואע"פ שהביאור הלכה כאן כתב לדעת הרא"ש וסייעתו שאם חיוב התענית היה עליו מכבר ורצה לפרוע התענית בתענית ערב שבת אינו יוצא בזה כיון שלא השלימו כדין וצריך לצום יום אחר ע"ש, הכוונה שצריך לצום כדין קבלתו והואיל ונדר לקבל עליו סתם תענית בודאי נדרו היינו לקבל תענית עד צאת הכוכבים ובערב שבת אע"פ דחשיב תענית מכל מקום תענית גמור לא הוי דסתם תענית היינו עד צאת הכוכבים ולא מקרי קיום נדרו בזה. עיין עוד בדברי המשנה ברורה בשער הציון לקמן (סי' תקס"ב ס"ק י"ז).
(2)- אמנם עיין בשו"ת צל הכסף (ח"ב או"ח סי' ד') שכתב בדעת מרן השלחן ערוך שאין צריך להתענות בערב שבת אלא עד שקיעת החמה קודם צאת הכוכבים ובודאי איירי בתענית צבור דהא בתענית יחיד פסק מרן השלחן ערוך שצריך להתענות עד צאת הכוכבים ועל כרחך הבין כדברינו בביאור דברי מרן השלחן ערוך ואתי שפיר בדבריו בפשיטות דלא כמו שתמה עליו בחזון עובדיה (ד' תעניות עמ' כ'; אבלות ח"ג עמ' רכג). עיין עוד הלכה ברורה (סוף הע' כ"ח).
כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ו סי' ל"א) שאם חל עשרה בטבת בערב שבת מתענים ומשלימים עד צאת הכוכבים. וביאר דהנה הבית יוסף (סי' רמ"ט ד"ה ולענין בעיין) כתב, "מתענה [תענית יחיד] ומשלים אם ירצה כלומר אבל אינו חייב להשלים וכו' ולא כהראבי"ה והרוקח שכתבו שצריך להשלים", ולפי זה משמע שאין חיוב השלמת תענית יחיד בשבת אלא שבשלחן ערוך כתב מרן בזה הלשון, "אם קיבל עליו להתענות בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפלתן", ומבואר דיש חיוב להשלים התענית אלא אם כן פירש בהדיא שאין מקבל עליו תענית עד צאת הכוכבים ועל כרחך חזר בו מרן בשלחן ערוך מדבריו שכתב בבית יוסף וסבירא ליה כדעת הראבי"ה וסייעתו שחייב להשלים ואם בתענית יחיד דעת מרן השלחן ערוך שחייב להשלים התענית עד צאת הכוכבים כל שכן בתענית צבור דלא תליא מילתא בקבלתו ואפילו הרמ"א שהקיל בתענית יחיד בניגוד לדעת מרן השלחן ערוך מודה דבתענית צבור צריך להשלים ומכל שכן לדעת מרן שצריך להחמיר בתענית צבור עד צאת הכוכבים. עד כאן תוכן דברי שו"ת יביע אומר דלא כמו שהבין הביאור הלכה כאן דעת השלחן ערוך דסבירא ליה דאזיל כשיטת התוספות והרא"ש דמשלים אם ירצה ולא שהוא חייב.
ולענ"ד דברי שו"ת יביע אומר בזה צריכים עיון דהא גם הטור ומרן הבית יוסף הביאו בפירוש הך דין שכתב בשלחן ערוך ד'צריך להשלים התענית' תוך כדי דיבור ממה שפסקו שאינו חייב להשלים ואטו נימא שהטור ומרן הבית יוסף חזרו בעצמם כהרף עין מדבריהם הקודמים. וכן הרא"ש (תענית סי' כ"ה) גופיא שהוא מקור דין הטור והשלחן ערוך (כמבואר בבית יוסף) נמנה בין המפרשים שאינו חייב להשלים כמו שכתב מרן הבית יוסף ואף על פי כן כתב שחייב להשלים התענית עד צאת הכוכבים וכן כתב הגר"א שדין השלחן ערוך הוא כפירוש הרא"ש דמתענין ומשלימין אם ירצה וכן הוא בבאר הגולה וכ"כ בנחלת צבי (סק"ד) ומוכח שלא חזר בו מרן כלל ממה שכתב בבית יוסף ואדרבא אזלי לשיטתיה [והכי נמי מסתברא דפסק השלחן ערוך כוותיה דהרא"ש דלא כהראבי"ה דלמה יעזוב כללו לפסוק כדעת אחד מן העמודי ההוראה] ואיך אזיל בשו"ת יביע אומר כל בתר איפכא ואף לא זכר שר מדברי הגר"א והבאר הגולה בזה וצע"ג.
ובאמת מה שחשב שו"ת יביע אומר זאת לסתירה בדברי מרן בין מה שכתב בבית יוסף למה שכתב בשלחן ערוך היישוב לזה מבואר ברא"ש וטור הנ"ל שכתבו, "יחיד מתענה ומשלים פירוש אם ירצה ולא חשיב כמתענה בשבת וכיון שיכול להשלים אם ירצה והוא קיבל על עצמו תענית סתם וכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית צריך להשלים עד צאת הכוכבים אם לא שפירש וכו'", ופירוש דבריו שכיון דפסקינן שהרשות בידו ליכנס לשבת כשעומד בתעניתו והוא קיבל על עצמו תענית וסתם תענית הוי עד הלילה הרי הוא קיבל על עצמו להתענות עד צאת הכוכבים וצריך להשלים אבל לא מצד הדין הגמור רק מכח קבלתו ולכן אם פירש בשעת קבלת התענית שאין רצונו להתענות אלא עד תפלת הצבור שפיר דמי ואין צריך להתענות יותר דברצונו תליא מילתא. ומעתה פשוט וברור שאין כל הכרח בדעת מרן לפרש דחזר בו מדבריו בבית יוסף וסבירא ליה השתא כהראבי"ה שחייב להשלים אלא אמת הוא דמשלים אם ירצה רק דאם קיבל בסתמא הרי הוא כאילו אמר שרצונו להתענות עד צאת הכוכבים כדברי הרא"ש שהביא בבית יוסף וכמו שהבינו האחרונים הנ"ל.
[ונראה ביסוד החילוק בין שיטת הרא"ש לשיטת הראבי"ה דהרא"ש סבירא ליה שתענית שחל בערב שבת אף אם אינו משלים עד צאת הכוכבים (1)חשיב תענית הגם שאינו תענית שלימה ולכן רשאי להתנות בשעת קבלת התענית שאינו רוצה להשלים ושפיר עולה לו במקום תענית ודוקא אם אינו מפרש אמרינן דסתם דעתו על תענית שלם עד צאת הכוכבים אבל הראבי"ה סובר שאין עליו דין תענית אלא אם כן מתענה עד צאת הכוכבים מידי דהוה אמתענה בלא קבלה דלא חשיב תענית (כדאיתא בסימן תקס"ב סע' ה') ולכן אינו רשאי שלא להשלים ואפילו תענית יחיד דתלוי הדבר ברצונו ואי לא בעי להתענות אין עליו חובה כלל מכל מקום השתא שרוצה בתענית עליו לקיים תענית כפי הדין דהיינו עד צאת הכוכבים ובלאו הכי לא חשיב תענית].
ועדיין יש לדון דכל מה שכתבנו איירי גבי תענית יחיד שדעת מרן השלחן ערוך כסברת הרא"ש שהדבר תלוי ברצונו אבל עדיין אין לנו הכרח לומר שגם בתענית ציבור אין צריך להשלים דשמא שאני תענית ציבור דחמירי וחייב להשלים בכל אופן וכדברי הרמ"א דסבירא ליה דתענית יחיד מתענה עד סיום תפילת ערבית ובתענית צבור עד צאת הכוכבים. אמנם נראה שהרמ"א אזיל בזה לשיטתו שכתב בדרכי משה לחלוק על מה שכתב הבית יוסף בשם המרדכי דאירע פעם אחת עשרה בטבת ביום ששי וכשרצה רבינו יצחק לילך לבית הכנסת טעם התבשיל כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה משום דפירוש מתענה ומשלים היינו אם ירצה אבל הטוב הוא שלא להשלים, וכתב על זה בדרכי משה שהר"ן ורבינו ירוחם ומהרי"ל חולקים על המרדכי בשם הר"י שגבי תענית הצבור חייב להשלים עד צאת הכוכבים ע"ש. ומעתה אין כל ראיה מדברי הרמ"א שהחמיר בתענית צבור עד צאת הכוכבים דהא איהו אזיל בשיטת הפוסקים המחמירים בזה משא"כ הבית יוסף שלא הביא אלא דברי המרדכי להקל דאין צריך להשלים התענית משמע אף קודם תפלת ערבית שפיר דמי להקל. וצ"ב למה מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (וכן בהלכה ברורה הע' כ"ח) נראה כמתעלם מדברי הבית יוסף אלו. ויש ליישב כמו שנכתוב בס"ד בסמוך.
ולא תקשי לך יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא הא בתענית יחיד אמרן דבעי השלמה עד צאת הכוכבים ואיך ניקום ונימא בתענית צבור אינו חיוב אלא עד כניסת השבת שאין זה קושיא כלל דהא באמת אף תענית יחיד דינא הכי הוה שאין צריך השלמה רק שקבלתו גרמה לו דסתם קבלת תענית היינו עד צאת הכוכבים כדין סתם תענית משא"כ תענית צבור לאו בדידיה תליא כלל וממילא אעיקרא דדינא סמכי רבנן שאין צריך השלמת התענית עד צאת הכוכבים כלל. וזהו כוונת הביאור הלכה כאן בפירוש דברי מרן השלחן ערוך ופשוט.
ועכ"פ דעת מרן הבית יוסף לכאורה דלא בעי השלמה אף בתענית צבור מדהשמיט סברת הפוסקים המחמירים בזה ולא הביא אלא דברי המרדכי בשם ר"י שכתב להקל גם בתענית צבור דלא בעי השלמה. ולפי זה אנן בני ספרד דנקטינן בתר דעת מרן השלחן ערוך היה לנו להקל בעשרה בטבת שחל להיות בערב שבת לאכול אף קודם תפלת ערבית וזה לא ראינו ולא שמענו מי שינהג כן (2)כמ"ש מה"ר חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סק"ב) ועל כרחך צריך לומר דאין הכרח בדעת מרן השלחן ערוך דאע"פ שהביא דברי הר"י יש לומר דלא פסק כוותיה משום דאפשר דהרא"ש פליג עילויה דהא לדעת הרא"ש גבי תענית יחיד אע"פ שאינו חייב להשלים מכל מקום בסתמא הוי כמקבל תענית עד צאת הכוכבים (דלא כדמשמע מהמרדכי בשם הר"י) ואפשר דהוא הדין נמי תענית צבור דקיימא לן היכא דליכא שמד אין חיוב להתענות בארבע התעניות אלא רצו רוב ישראל מתענים לא רצו אין מתענים אלא שהאידנא רצו ונהגו להתענות כמבואר בטור (סי' תק"נ) אם כן מדלא פירשו וקבלו התעניות בסתם הרי מתענים עד צאת הכוכבים (עיין מנוחת אהבה ח"א פ"ב הערה 32) אף שאין זאת סברא מוכרחת כלל דאפשר שקיבלוהו האידנא על דרך חובתו וכשהיו התעניות חובה לא החמירו בו אלא כעיקר דין תענית דלא בעי השלמה כדלעיל ודו"ק.
------
(1)- ואע"פ שהביאור הלכה כאן כתב לדעת הרא"ש וסייעתו שאם חיוב התענית היה עליו מכבר ורצה לפרוע התענית בתענית ערב שבת אינו יוצא בזה כיון שלא השלימו כדין וצריך לצום יום אחר ע"ש, הכוונה שצריך לצום כדין קבלתו והואיל ונדר לקבל עליו סתם תענית בודאי נדרו היינו לקבל תענית עד צאת הכוכבים ובערב שבת אע"פ דחשיב תענית מכל מקום תענית גמור לא הוי דסתם תענית היינו עד צאת הכוכבים ולא מקרי קיום נדרו בזה. עיין עוד בדברי המשנה ברורה בשער הציון לקמן (סי' תקס"ב ס"ק י"ז).
(2)- אמנם עיין בשו"ת צל הכסף (ח"ב או"ח סי' ד') שכתב בדעת מרן השלחן ערוך שאין צריך להתענות בערב שבת אלא עד שקיעת החמה קודם צאת הכוכבים ובודאי איירי בתענית צבור דהא בתענית יחיד פסק מרן השלחן ערוך שצריך להתענות עד צאת הכוכבים ועל כרחך הבין כדברינו בביאור דברי מרן השלחן ערוך ואתי שפיר בדבריו בפשיטות דלא כמו שתמה עליו בחזון עובדיה (ד' תעניות עמ' כ'; אבלות ח"ג עמ' רכג). עיין עוד הלכה ברורה (סוף הע' כ"ח).