אם אתה רוצה לדון בשמועות וכד', שיערב לך.
אם אתה רוצה לדון לגופו של עניין, אתה מוזמן.
ו. הן אמת שהגאון פרי מגדים (סי' עה מש"ז סק"א) והמשנ"ב (שם סק"ב) כתבו שה"שוק" הוא מהארכובה (ברך) ולמעלה, ואילו כל הרגל (מלמטה לכיון מעלה) עד הארכובה שקורין קני"א (ברך), במקום שהולכים יחף ומגולה אפשר דאין חשש, ורק במקום שדרכן לכסותן שיעורו טפח. וכו'. ע"ש. ומבואר בדבריו שהוא סובר ש"שוק" באשה ערוה היינו מה שלמעלה מן הברך.
ואכן רבים וטובים כששואלים אותם על מה סומכים להקל בגילוי החלק התחתון, או עכ"פ בגילוי חלקי, משיבים שעכ"פ דעת הפמ"ג שהשוק הוא החלק העליון, וכן פסק המשנה ברורה, "ודעתו התקבלה בציבור", וכיו"ב לשונות כאלו.
אולם באמת הדברים קשים מאד להולמם, מאחר שזה נגד סוגיות שונות, במשנה ובגמרא, ראשונים ואחרונים. והיאך נבא לסמוך על דעה יחידאה כנגד כל הפוסקים. ואפילו אם זה לא היתה זו דעת יחידאה, מ"מ בזמן שזה כנגד הראשונים אין לנו אלא דברי הראשונים.
ובאמת הרבה פוסקים כתבו שבאמת א"א לסמוך על זה, אלא אכן השוק הוא בבירור החלק התחתון, ולא העליון, והביאו ראיות רבות לזה מהש"ס ומהקדמונים, עד אין קץ. וכפי שהארכתי לעיל (אותיות א-ה). ע"ש. וכבר כתב השבט הלוי (ח"א סי' א בגליון בסוף התשובה) שהפמ"ג לא כתב כן בדרך מוחלט (אלא בדרך "אפשר"
[1]), ודברי ב"י וב"ח מכריעים לאיסור. ע"ש. והוסיף: ולא מצאתי כדי סמיכה להתיר. ע"ש. והניף ידו שנית בחלק ה' (סי' עח אות ב) ובחלק י (סי' יד), דלא כהפמ"ג, וכנ"ל. ע"ש הוכחותיו לזה. [ובחלק ה' שם כתב: "והסכימו כולם עמדי". וכן בשו"ת באר משה (ח"ח סי' קא) וכתב שכן "הסכמת כל האחרונים", והאריך בראיות לזה]. וכאמור כן הוא הסכמת האחרונים, כדלעיל (אותיות א-ה) באריכות.
אולם לפי מה שיתבאר, גם אם את"ל שבעלמא יש מקום לאימרות אלו [שיש ע"מ לסמוך כיון שסו"ס דעת המשנ"ב היא כך, אף אם למעשה נמצא שזה נגד הראשונים וכד'], בנידון דידן אין לזה מקום כלל. והוא ע"פ מה שהאריך הרה"ג אליהו מדמון בספרו "השוק והזרוע בהלכה", ששם חקר בהיקף עצום בסוגיא זו,
וביאר היטב מה עלתה על דעתו של הפמ"ג בנושא זה שחשב שהשוק הוא החלק העליון נגד כל הסוגיות.
ומעתה כל אחד יוכל להבחין אם שייך לסמוך להקל בזה או לא.
תחילה ראיתי לנכון להעתיק לשונו של הספר הנ"ל בהקדמתו, ולאחר מכן אביא את תורף דבריו. וזה לשונו: וכשנעיין בדבר, משונה מחלוקת זו משאר מחלוקות, כי בכל מחלוקת כשנעיין בה היטב יתבררו הצדדים לכאן ולכאן מגמרא או מסברא, אבל בנדון דידן לא מובן כלל מה עלה על דעת הפמ"ג לומר שהשוק הוא למעלה. וכו'. ובכל הספרים שראיתי מדברים בענין זה לא ראיתי מי שיבאר מה ראה הפמ"ג על ככה ומה הגיע אליו לומר כן, בזמן שבשום מקום לא מצאנו שוק שהכוונה בו לירך דוקא ולא לפרק התחתון. וכו'. והגרי"א רוזנבוים מזוטשקא זצ"ל בספרו הצניעות והישועה דחק לפרש דבריהם באופן שיסכימו שהשוק הוא למטה, ונימוקו עמו, כי איך יתכן שיחליטו להיפך מן המפורש בכל מקום וכדבר האמור. ואע"פ שכוונתו רצויה להצדיק את הצדיקים ולהסיר מכשול מבית ישראל, אי אפשר להוציא דברים ברורים מידי פשוטן. ונשאר הדבר סתום באין מבין ואין פותר.
ולפי הנראה מטעם זה נמנעו כמה גדולים מלהכריע נגד דברי הפמ"ג מכח כל המקומות המפורשים, כי בודאי לא נעלמו מעיני הפמ"ג ואעפ"כ כתב מה שכתב, ואיך יחלקו עליו ולא ירדו לסוף דעתו. אי לזאת הציקתני רוחי לדרוש ולתור בחכמה ולהתחקות על שרשן של דברים עד אבוא אל דברי רבותינו האחרונים הנוגעים בדבר, אבינה דעתם ודרכם, וממילא רווחא שמעתא. וכו'. ע"ש.
ומאחר שאין ספר זה מצוי כ"כ, וגם קשה לקורא לעיין בכל הספר, אמרתי לא אמנע טוב להולכים בתמים, להביא כאן את תמצית הספר, בבהירות ובתוספת מעט נופך, למען ירוץ הקורא בו.
הביאור הנכון בכוונת הפמ"ג
תורף דבריו
, דבאמת מעולם לא עלה על דעת אדם לומר שהשוק הוא
ה'עליון', אלא כל מה שעלה על דעת הפמ"ג והנמשכים אחריו הוא שהשוק הוא
ה'אמצעי', דהיינו דכפי מה שמבואר בדברי הפמ"ג גופיה בשו"ת שלו – שו"ת מגידות (סי' כד) נמצא שחשב הפרי מגדים
שיש באדם ג' עצמות כמו שיש בבהמה, אחת מתחת לברך, ושתיים מעל הברך - שהאחד ניכר לעינינו והעליון תחוב בגוף ומכוסה בבשר ולא ניכר, ומעתה מדוע שיהיה חלוק האדם בשמות האיברים מבהמה, דאין שום טעם וריח לחלק בשמותם אם יש לשניהם ג' איברים, ולכן סברו שהחלק
'האמצעי' שאחרי הברך - הוא השוק, כמו שבבהמה הוא כך, ומהארכובה הנוספת (שלא ניכרת) והלאה הוא הירך. וראה להלן שציטטתי את דבריו וביארתי הדברים.
ושם האריך עוד להוכיח כן דבר דבור על אופניו מלשונם של עשרה אחרונים, הלא המה כאמור הפמ"ג בשו"ת מגידות (סי' כד, וראה להלן דכן יש לדייק גם מדבריו בפמ"ג או"ח סי' עה אע"פ שאינו מפורש), והרע"א בתשובה (מהדו"ת סי' כח) והברכת הזבח (מנחות לז.), והמנחת חינוך (מצוה רסג אות ח), והתפא"י (פ"א מאהלות ביכין אות מח), והסדרי טהרות (אהלות דף כה ע"א), והנחלי דבש (סי' קסט סוף ס"ק סב), והדברי יציב (חאהע"ז סי' לז אות ב), וכן התיו"ט בתחילה סבר כן (כמו שביאר בספר הנ"ל סי' ו אות ג), וכן החזו"א (סי' טז סק"ח) בתחילה סבר כן (כמו שביאר שם בסי' יא אות ג, והבאתי זאת להלן בהערה). ויש להוסיף על דבריו, דכן מפורש בערוך השלחן העתיד (הל' אומאת מת סי' ו אות ח) שג"כ חשב כן, דכתב שהברך הוא חיבור העצם הארוך עם העצם
האמצעי שברגל. ע"ש. [וראה להלן בביאור מנין עלתה על דעתם כדבר הזה, והיאך לא הבחינו בכך].
ומעתה מאחר שנתבאר מכל הנך שסברו שיש ג' חלקים גם באדם כמו בבהמה, א"כ כאשר נתברר שאין באדם אלא ב' עצמות [כדלהלן], נפל פיתא בבירא, ויהיו מוכרחים לומר שהשוק הוא החלק התחתון, דלא עלה על שום חכם לומר שהירך הוא למטה והשוק הוא למעלה, או ששניהם הם אותו איבר (החלק העליון) ולפעמים נקרא שוק וגם ירך, אלא היה הדבר ברור בודאי דבפרטות שני איברים הם,
והחלק העליון הגמור הוא 'ירך' ולא שוק, רק חשבו שיש עצם
'אמצעי' כבהמה והוא השוק [והתחתון הוא כהארכובה הנמכרת עם הראש], אך לפי האמת שאין עצם 'אמצעי' ממילא בהכרח התחתון הוא השוק, כאמור.
הרחבה וביאור דבריו בשו"ת מגידות
לצורך העניין אעתיק לפחות את לשונותיהם של תרי צנתרי דדהבא, הפמ"ג והחזו"א, שמבואר להדיא בלשונותיהם שחשבו שיש ג' פרקים באדם, ואידך זיל גמור בספר הנ"ל שהאריך הרחיב בזה עוד מעשרה אחרונים הנ"ל שמבואר בדבריהם שכך חשבו.
דהנה בשו"ת מגידות (סי' כד) לבעל הפמ"ג הביא את דברי הב"ש (אהע"ז סי' קסט ס"ק לב) שפירש דמאי דאמרינן (בשו"ע שם סעיף לה) "חלצה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה" היינו מה שבין השוק לקולית, ולא מה שבין הארכובה הנמכרת עם הראש והשוק, וכל השוק נקרא 'מעל רגלו' שחליצתה כשרה. ע"כ. והבין הפמ"ג שכוונתו לומר דשוק הנזכר בענין חליצה הוא הסמוך ל'קולית', והוא כשר לחליצה משום דקרינן ביה 'מעל רגלו' (עי' יבמות קג.), דהיינו שהעצם התחתון שבאורך הרגל [הנקרא בבהמה "ארכובה הנמכרת הראש"] הוא הנקרא 'רגלו', והשוק שמעל זה הוא 'מעל רגלו' דשם חליצתה כשרה כאמור, ומעל זה יש עצם נוסף הנקרא 'קולית' ששם חליצתה פסולה. ולפ"ז שני פרקים למעלה מ'כף הרגל' כשרים לחליצה. וע"ז השיג הפמ"ג שם, דזה אינו, שהרי מפורש בגמ' (יבמות שם) שרק העצם שמעל האיסתוירא (קרסול) כשר, דהוא מקרי 'מעל רגלו' אבל יותר מזה הוא כבר 'מעל דמעל' וחליצתה פסולה. והוסיף דאין לומר דהאיסתוירא היא הברך וא"כ מעל זה חליצתה כשרה, שהרי מפורש ביבמות שם ג"כ דהאיסתוירא הזה הוא 'להדי כרעא' דהיינו בשוה עם כף הרגל (כמ"ש רש"י שם ד"ה להדי), אלמא האיסתוירא אינו הברך אלא הוא בסוף העצם התחתון (כאמור היינו הקרסול), וא"כ רק העצם שמעל זה - דהיינו אותו חלק התחתון, כשר לחליצה, ואילו מעל הברך הוי 'מעל דמעל' דחליצתה פסולה כאמור.
ואעתיק לשונו שם: ואמת אגיד, כי מה שכתב הב"ש "שוק" כשר לחליצה, יש מקום לטעות, וכ"ש במה שכתב "בין השוק לקולית" [שמהארכובה העליונה הנמצאת "בין השוק לקולית" ולמעלה, חליצתה פסולה], וכבר ראיתי למורה רעה (לשון מליצה על מורה הוראה שלא כדין) אחד שקשר עד בואו למקום שוק ממש, וזה טעות גמור, כי שוק המוזכר כאן ברש"י (יבמות קג. ד"ה פרט) הוא לאו דוקא [ר"ל שאין כוונת רש"י לשוק 'ממש' – דהיינו לעצם ה'אמצעי', דהתם ודאי חליצתו פסולה כמו שהולך ומבאר, אלא הוא לאו דוקא כלומר כוונתו לעצם התחתון שגם הוא נקרא שוק בלשון 'מושאל'].
ובאמת 'קולית' הוא התחוב בחור בגוף כמו 'בוכנא' (מדוך התחוב בחור של המכתשת)
, ו'שוק' אחריו, ואחריו ה'רגל' "כמו בבהמה", וברגל [היינו החלק התחתון המקביל לארכובה הנמכרת עם הראש בבהמה]
בסוף יש פרק נקרא אסתוירא (קביל"א בלע"ז - קרסול), וכמו שאיתא בגמ' שם (יבמות קג.) האי איסתרא עד ארעא נחית ודחי לה שאסתוירא נמצאת להדי עקב (כלומר כף הרגל, כמ"ש רש"י שם ד"ה להדי) ממולו באורך, וא"כ [כיון שהאיסתוירא נמצאת סמוך לכף הרגל, ורק בפרק אחד מעל האיסתוירא כשר לחליצה, ממילא] כל הרגל עד ארכובה הנמכרת עם הראש כשר לחליצה ולא יותר. עכ"ל.
הנך רואה בעיניך, דסבר הפמ"ג שיש באורך רגל האדם ג' עצמות כבהמה, דהיינו 'רגל' [מהאיסתוירא (קרסול) עד הברך], 'שוק' [העצם הראשונה שמעל הברך], ומעליה 'קולית' [התחוב בגוף בעצם המתניים המאחד את עצמות הקולית של שני הרגלים].
וכן בחזו"א (או"ח סי' טז סק"ח) גם כן מוכח מדבריו להדיא שכך הבין בתחילה - שיש ג' חלקים גם באדם, כמו בבהמה. דזה לשונו: ומשמע דבירית נמי "בפרק עליון –
ש[נמצא]
בין הירך ובין הארכובה [ברך] - הנקרא [אותו פרק] שוק בבהמה", מבואר בהדיא שסבר שיש ג' פרקים באורך הרגל, והנדון הוא אם השוק הוא התחתון או האמצעי, והוכיח שהוא האמצעי הנקרא שוק בבהמה. וכן כתב עוד לקמיה: ומכל זה היה נראה דשוק המוזכר כאן "היינו
שוק שאצל הירך". וכן כתב אח"כ עוד: וכן שם שוק משתמש בלשון מושאל על עצם התחתון, אבל עיקרו "
על עצם האמצעי שבין ירך לבין ארכובה הנמכרת עם הראש". [וזהו כוונתו במה שכתב בתחילה "אבל מן הארכובה ולמעלה הוא
בכלל ירך", דהיינו שכעת שסובר שהשוק הוא התחתון ולמעלה יש עוד ב' עצמות (לפי הבנתו כעת) א"כ למעלה מן הארכובה הוא "בכלל" ירך ולא הירך עצמו שהירך גופיה הוא רק עצם אחד העליון יותר ולא כל מה שמהארכובה ולמעלה].
ורק אח"כ סיים: "מיהו לפי סדר המשנה [דאהלות]
אין רק עצם אחד מהארכובה עד הקטלית [עצם המתניים] אע"ג דבבהמה יש שם ב' עצמות כדאמר בחולין (עו.). ובבכורות (מה.) אמרו, רוב בנינו [של האדם] ב' שוקיים וירך אחד [ואם יש עצם אמצעי מעל הברך והוא ה"שוק", אפילו ב' שוקיים וב' ירכיים אינם רוב גופו],
וע"כ שוקיים היינו התחתון". עכ"ל. ור"ל דמעתה [שמעל הברך אין אלא עצם אחת] א"א לומר דעיקר שם שוק הוא על העצם ה'אמצעי', דהרי כאמור למעלה מן הארכובה אין אלא ירך, ואין ג' עצמות, וממילא אין שוק אלא למטה. מבואר שסיים בזה שהשוק בהכרח הוא החלק התחתון בגלל שלמעשה 'אין רק עצם אחד מהארכובה עד הקטלית',
וכל הסתפקותו בתחילה היתה לפי מה שסבר שיש ג' חלקים באדם כמו בבהמה (אחד מתחת לברך, ושניים מעליו)
, כמפורש בדבריו, כאמור. וכמו שביאר כל זה [בדברי החזו"א] בספר השוק והזרוע בהלכה (סי' יא), וכאמור ביאר שם והרחיב להוכיח מלשון עשרה אחרונים שכך חשבו. וכ"כ בספר ביאורים במסכת ברכות (טאוב, עמ' קנה) בביאור דברי החזו"א הנז'. ע"ש. [וע"ע לקמן (ד"ה ואע"פ) בדעת החזו"א].
ואל תתמה היאך עלה על דעתם כן הלא עינינו הרואות שאין שום ברך באמצע הירך וכן אין שם אלא פרק אחד. דאין זה מן התימה, שהרי כן הוא גם בבהמה, שארכובתה העליונה אינה ניכרת אלא בגמל, כדאי' בחולין (עו.). ועי' בחת"ס (חולין מב:) שבשאר בהמות אי אפשר להכיר זאת מחיים עד אחר הפשטת העור. ומעתה חשבו שכשם שלפי מראות עינינו גם בבהמה אין אלא ב' פרקים ואפ"ה מבואר בש"ס שיש בו ג' פרקים, דהיינו שמעל הארכובה יש שני פרקים – אחד ניכר ואחד (העליון יותר) תחוב בגוף ואין ניכר לא הוא ולא ארכובתו, ה"נ באדם שאע"ג דלפי מראות עינינו זה נראה שמעל הברך אין אלא פרק אחד, מ"מ למעשה יש שם שני פרקים, בדיוק כמו בבהמה, וממילא השוק הוא האמצעי, כנ"ל. ובנוסף לזה הרי באמת לא מצינו מפורש שיש חילוק איברים בין אדם לבהמה, ואדרבה מפשט דברי הב"ש (אהע"ז סי' קסט סקל"ב) היה משמע שיש ג' חלקים גם באדם וכמו שמבואר בשו"ת מגידות (סי' כד) כדלעיל, וכן מבואר בהדיא בתויו"ט (חולין פ"ד מ"ו ריש ד"ה הארכובה) כפי שביאר היטב בספר השוק והזרוע בהלכה (סי' ו אות ג). ע"ש. וכן היה משמע מחגיגה (יג. וברש"י שם) שיש ברגלי החיות ג' פרקים, ובפשוטו דמות אדם להנה (יחזקאל א ה), אלמא גם באדם איכא ג' חלקים. [מיהו לפי האמת שם פרקיהם היו כמו של בהמה, כפי שהאריך להוכיח בספר השוק והזרוע בהלכה (סי' ד אותיות ד-ו). ע"ש. אבל לאדם באמת אין אלא שני פרקים]. וכן משמע נמי מהא דלעניין טריפות אדם שוה לבהמה, שאם נחתכה רגלו למטה מן הארכובה לא הוי טריפה ומשם ולמעלה הוי טרפה, כדאיתא ביבמות (קכא.) ובנדה (כד.) ובאה"ע (סי' יז סעיף לב) ובשו"ת צמח צדק (אה"ע סי' עד) ובשו"ת חת"ס (אה"ע ח"ב סי' סט), משמע דפרקי רגליהן שווין, ודו"ק. וכיון שבבהמה סדר הפרקים הוא רגל שוק וירך, בודאי כן הוא באדם, דמאיזה טעם יהיה חילוק ביניהם. והוסיף בספר השוק והזרוע בהלכה (סי' ט אות י), שמלבד כל זה גם היה לו סיוע מלשון אשכנז שהיה שגור בפיהם לקרוא לחלק העליון 'שוק', וז"ל: אכן נודע הדבר, כי ראיתי בספר אהל יששכר להגרי"ד גולדשטיין סי' ט' [נדפס גם בקובץ מוריה תש"ן גליון א-ד] שכתב בזה"ל: ואין ספק שכוונת הרד"ק [בישעיה מז, ב, על פסוק גלי שוק] "השוק", מה שמורגל בפינו, שהוא הנקרא בל"א "שענקל". ע"כ. (א.ה. וע' מה שכתבתי על דברי הרד"ק הללו, לעיל בהערה על סוף אות ה. ע"ש). ושאלתי ליודעים לשון אשכנז ואמרו ש"שענקל" הוא הירך, וכן תראה בשו"ת באר משה (ח"ח סי' קא). [ואין זה בל"א הנקרא אידיש, אלא בגרמנית]. הרי שהם היו רגילים לקרות שוק לירך. עוד כתב שם באהל יששכר בהמשך התשובה, ולפי שנעלמו ממנו [מהתויו"ט באהלות] דברי התוס', היה סובר שהשוק באדם הוא למעלה מן הברך, "כלומר מה שאנו קורין שוק". ובשו"ת באר משה שם כתב, שמה שבני אדם קורין שוק למה שבין הברך לקטלית טעות הוא, ואין זה שוק אלא ירך. עכ"ל. ואיני יודע מה הגיע אליהם לקרות שוק לירך. ואולי מתחילה בל"א שענקל היה השוק, ואח"כ נשתנה הלשון לקרות שענקל לירך, וכיון שהיו רגילים לתרגם שענקל שוק, נעשה מן הירך שוק. וכן תראה בסמוך שבפירוש קדמון למחזור קורא לשוק שענקל, ולא כמו שבדורות האחרונים קורין שענקל לירך, וכיון שנתבלבלה שפתם והיו רגילים לקרות שוק לירך, הוצרך המקו"ח לשאול מהו שוק, ולהוכיח שהירך למעלה, וממילא מוכרח דהשוק למטה היפך המורגל. וא"כ יש להוסיף על מה שכתבנו לעיל [שם] אות ב' (ד"ה הנך), שגם זה גרם לו להפמ"ג לומר שהשוק הוא למעלה, דמלבד שכן הוא בבהמה ואין סברא לחלק בין בהמה לאדם, היה לו ג"כ סיוע מלשון בנ"א שקורין שוק לפרק שלמעלה מן הברך. [אמר המעתיק, גם בשו"ת בית יצחק (אה"ע ח"א סי' עג אות ג) מוכח דהיה רגיל על לשונם (בטעות) לקרוא לחלק העליון שוק, וז"ל:
ובאמת שיענביין נקרא כל העצם היינו הפארדערביין,
מהקניא (-ברך)
עד הפיס. והיינו מהקניא (-ברך)
עד כנגד הקנעכלין (-קרסול),
ובלשונינו מהשוק עד אבר התחתון, ונקרא ארכובה (כמו ארכובה הנמכרת עם הראש בבהמה שהוא החלק השלישי התחתון), א"כ עדיין לא נודע אם היה הסימן למעלה בראש השיענביין סמוך לשוק או באמצע או למטה סמוך לכנגד הקנעכל ולא מיקרי צמצם המקום וכו'. עכ"ל]. ובכן לא יפלא על שנמשכו אחריו כמה אחרונים בשתיקה, ולא היה דבר זה מתמיה בעיניהם, כי כן היו מורגלים לקרות שוק למעלה מן הברך. גם לא הוקשה להם אם הוא השוק היכן הירך, כי הדעה הרווחת בזמנם היתה שלמעלה מן הברך יש שני פרקים, כמו שכתבו בפשיטות האחרונים שהזכרנו, הלא המה, הפמ"ג, הגרע"א, ברכת הזבח, מנחת חינוך, תפא"י, סדרי טהרות, נחלי דבש, ודברי יציב. גם התויו"ט מתחילה סבר כן, וכן החזו"א [ראה לעיל (באות זו) שציינתי איה מקום כבודם של הפוסקים הנזכרים]. עכ"ל.
ועפ"ז [שהפמ"ג חשב שיש ג' חלקים גם באדם ושהאמצעי הוא השוק] הוצרך לומר בשו"ת מגידות הנ"ל שה'שוק' דאמרינן גבי חליצה שהוא כשר - שזה החלק התחתון כדמוכח בגמרא (יבמות קג.), 'לאו דוקא הוא', אלא הוא נקרא שוק רק 'בלשון מושאל' [שהרי עיקר שם שוק הוא ב'אמצעי' כאמור] וזאת
כדאשכחן גם בבהמה - שאע"פ שבבהמה מוסכם לכו"ע שהאמצעי הוא הוא השוק ולא התחתון, בכ"ז מצינו כמה מקומות ש'בלשון מושאל' החלק התחתון של הבהמה נקרא 'שוק', כגון בחגיגה (יג. ד"ה שוק): "שוק" הוא עצם הנמכר עם הרגל. עכ"ל. וכן בחולין (מב:) פירש"י (ד"ה אלא) בהאי לישנא: ארכובה, מקום חיבור השוק והירך שמפרקין אותה משם בשעת הפשטה. עכ"ל. ולפי ההבנה הפשוטה מקום חיבור השוק והירך היינו ארכובה העליונה המחברת את החלק האמצעי עם העליון, וא"כ מהו זה שכתב "שמפרקין אותה משם בשעת הפשטה" הלא אין מפרקין אלא את הארכובה התחתונה כמ"ש רש"י גופיה שם (עו.). אלא ודאי דרש"י דיבר בלשון בני אדם, ש'מקום החיבור השוק והירך' בלשונם הוא הארכובה התחתונה, כי בלשון בני אדם החלק התחתון נקרא 'שוק' ושני החלקים העליונים נקראים 'ירך' [כדמצינו נמי בלשון המשנה (בכורות מ:) "בערקוב שבאמצע הירך" ותני עלה בגמ' "קפץ העליון" (ארכובה העליונה). וכ"ה בלשון רש"י בחולין (קיט. ד"ה קולית) "הוא עצם עליון של ירך", אלמא לירך יש שתי עצמות. וכ"ה שם (קלד.) לעניין שוק דשלמים שהוא שני החלקים העליונים ופירש"י "דהיינו כל הירך". והיינו כאמור בלשון בני אדם, ולחלק התחתון קראו שוק בלשון זו אע"פ שבאמת אינו אלא 'ארכובה הנמכרת עם הראש']. וכן בחולין קכב: ד"ה רכובה הנמכרת עם הראש, פירש רש"י "שוק", והרי זה ברור דארכובה הנמכרת עם הראש היא לא השוק, ובכ"ז קראו רש"י 'שוק', אלא בע"כ אין זה אלא לשון מושאל בלשון בני אדם, אף שהשוק האמיתי הוא האמצעי, ולמד הפמ"ג דכ"ה גם באדם, דאע"פ שמצינו בכמה מקומות שהשוק הוא החלק התחתון (כגון בחליצה הנ"ל) מ"מ לאו דוקא הוא, ולשון מושאל בלשון בני אדם הוא לקרוא שוק לחלק התחתון, אבל השוק האמיתי הוא החלק האמצעי שמעל הברך [וכ"כ להדיא החזו"א (סי' טז סק"ח) הנ"ל, וז"ל: וכן שם שוק משתמש בלשון 'מושאל' על עצם התחתון, אבל עיקרו על עצם האמצעי שבין ירך לבין ארכובה הנמכרת עם הראש. עכ"ל. אלא שבהמשך כתב שמהמשנה מאהלות מוכח שאין מעל הברך אלא עצם אחת ואין שם פרק אמצעי וממילא ע"כ השוק זה החלק התחתון, וכמו שהבאתי לעיל], ומעתה הכא ד'ילפינן מקרא' ד"גלי שוק" על כרחך הכוונה לשוק האמיתי ולא לשוק המושאל ולכן כתב שזה מהקני"א. ולא נעלם מעיני הפמ"ג מתניתין דאהלות שהשוק הוא מתחת לארכובה, אלא דלפי מאי דסבר, שתי ארכובות יש באדם כמו בבהמה, וארכובה דאהלות [שמתחתיה השוק ומעליה הירך] היא העליונה דהיינו לא הברך אלא הארכובה שב'אמצע הירך' (וע"ע בנקודה זו להלן). [והטעם שבלשון בני אדם התחתון נקרא שוק והשנים העליונים ירך, כנראה הוא משום ששני החלקים העליונים נראים כחלק אחד (שהרי אין הארכובה העליונה ניכרת אלא בגמל) ולכן קראוהו לכולו 'ירך' ולתחתון קראו 'שוק' אע"פ שאינו אלא ארכובה הנמכרת עם הראש (ולדידן אתי שפיר טפי, דכיון דבאדם 'באמת' השוק הוא החלק התחתון והעליון הוא ירך, ובבהמה לא ניכר הארכובה העליונה ולמראית העין אין אלא שני חלקים כאדם, קראו להן כאיברי אדם - שוק למטה וירך למעלה. ודו"ק)].
וזהו שכתב הפמ"ג "והוי יודע דלשון שוק הוא מארכובה" והביא ראיה משוק דבהמה, דר"ל דאע"ג דבעלמא קרינן שוק ללמטה מן הארכובה (כגון בחליצה, ועוד מקומות), הוי יודע דעיקר לשון שוק הוא מארכובה ולמעלה, כי השוק האמיתי אינו אלא האמצעי כמו בבהמה, וממילא שוק לעניין ערוה הוא האמצעי, דהא נפקא לן מקרא דכתיב "גלי שוק" ובפסוק ודאי הכוונה לשוק האמיתי [דגם אם נאמר שזה רק אסמכתא מ"מ מסתבר יותר שהתכוונו באסמכתא לאותו שוק ממש אע"פ שאינו מוכרח].
ביאור המשך הפמ"ג
ולפי הביאור של השוק והזרוע בהלכה הנ"ל, אתי שפיר גם מה שלכאו' אינו מובן מדוע הוצרך הפמ"ג לציין [בסוגריים] לראשונים שפוסקים בבהמה ש'שני החלקים' נקראים שוק, הלא לדבריו כאן השוק הוא רק מהברך ומעלה ושם אין אלא פרק אחד וא"כ אין מה לדון אם השוק הוא רק חלק אחד או שנים אלא רק לומר שהשוק מתחיל מהברך, ולייתי מתניתין דחולין [פ"י מ"ד] כפשטה דשם זה מבואר שהשוק בבהמה מתחיל מהארכובה לכו"ע [וידמה זאת לנידוננו לפי הבנתו שאין חילוק בין שוק דאדם לשוק דבהמה], ותו לא. אלא בהכרח לומר כנ"ל שהפמ"ג סבר שגם באדם יש ג' עצמות כמו בהמה, ולכן כוונתו לומר דשני החלקים שלמעלה מהברך נקראים שוק, כמו שכתבו הראשונים שציין, דרש"י (ויקרא ז, לב) שציין פירש כרבי יהודה שרק חלק אחד הוא השוק, והתוי"ט (פ"י מחולין מ"ד) שציין העיר על רש"י וכתב שיש לפסוק כת"ק ששני החלקים נקראים שוק ושכן העיר הסמ"ג (עשין קפג), והרמב"ם (פ"ט מהל' מעשה הקרבנות ה"י) שציין פסק ג"כ כחכמים. וה"נ באדם לפי סברתו שיש שם עוד ב' עצמות, דג"כ תרוויהו מיקרו 'שוק' (ותרוויהו אסירי פחות מטפח כשוק). [וראה עוד להלן בהערה הבאה בזה]. וע"ע בהשוק והזרוע בהלכה הנז' (סי' ט אות ב ד"ה ומה) מה שהעיר בזה.
ומה שכתב עוד הפמ"ג "ולפעמים השוק נקרא ירך", כתב שם (סי' ט אות ב ד"ה ומעתה) דברור שאין כוונתו דשוק וירך היינו הך ולפעמים נקרא כך ולפעמים כך, דזה לא עלה על דעת אדם מעולם וזיל קרי בי רב הוא [ככתוב במקרא ושנוי במשנה (שופטים טו ח, דניאל ב לב-לג, אהלות פ"א מ"ח), ד'שוק' ו'ירך' תרתי נינהו. והרי בבהמה גופה 'שוק' לחוד ו'ירך' לחוד כדאיתא ביורה דעה (ריש סי' נה), ועד שאתה משוה אדם לבהמה שהשוק הוא למעלה, תשוה אותם שהשוק אינו הירך אלא הפרק שתחת הירך, וכן מפורש ביו"ד (סי' קצד סעיף י) שגם באדם שוק לחוד וירך לחוד והשוק למטה מן הירך], אלא ר"ל דאע"פ שאכן שוק וירך שני איברים הם כנ"ל מ"מ לפעמים בשם הכולל של שני האיברים יחד 'גם' השוק נקרא ירך [כגון מה שכתב רש"י בחולין (קלד: ד"ה וכנגדו) על שוק דשלמים (שהוא שני החלקים שמעל הארכובה): "דהיינו כל הירך", וכן כהא דתנן בבכורות (מ:): בערקוב ש'באמצע הירך'. וראה עוד לעיל בסמוך (ד"ה ועפ"ז) שהבאתי כמה מקומות שכתב רש"י כן. שבכל זה אע"פ שבאמת הירך הוא רק העליון מ"מ בכלליותו נקראים בלשון בני אדם שני החלקים - שוק וירך - בשם כולל 'ירך'. (ובלשון תורה נקראים בשם הכולל 'שוק' לחכמים, כנ"ל)]. אי נמי ר"ל שלפעמים השוק לחוד נקרא ירך והעצם העליון נקרא קולית, כמו שכתב רש"י בחולין (צא.) "מקום חיבור הקולית ועצם הירך", וכן בחגיגה (יג. ד"ה רכובי) קורא לעצם האמצעי 'ירך' ולעליון 'קולית'. וע"ש בפמ"ג שכתב בסוף דבריו "חגיגה דף י"ג ע"א רש"י ד"ה רכובי יע"ש", ונראה כוונתו שזהו מה שכתב לעיל ד"שוק לפעמים נקרא ירך". ומובן שכוונתו בזה ליישב מה שמצינו שלמעלה מארכובה נקרא ירך, כנ"ל, וכן בערכין (יט: ד"ה עד הארכובה) פירש"י "ומכאן ולמעלה לא הוי רגל אלא ירך". וכן לא יקשה ממה שמצינו שהשוק נכפף על הירך, כגון בנדה (נח. ובתוס' שם ד"ה חבק), דאין אלו שוק וירך באמת, אלא העצם התחתון מכונה שוק כלענין חליצה, והאמצעי מכונה ירך, וכמו שכתב רש"י בחולין (מב:) על הארכובה התחתונה בבהמה "שהיא חיבור השוק והירך", ולפי האמת לא זה שוק ולא זה ירך, אלא כאמור זה בלשון בני אדם.
[ובזה מתיישב ג"כ מה שתמוה לכאורה על הפמ"ג מהלשון 'בתי שוקיים' דמשמע שזה מכסה את ה'שוק' ולהפמ"ג הרי אין זה השוק אלא למעלה ממנו, אבל להאמור דגם להפמ"ג בלשון בנ"א נקרא העצם התחתון שוק אע"פ שאינו השוק 'באמת', שפיר י"ל דנקראו כך על שם זה].
אולם כל זה כאמור על פי מאי דסבר שיש ג' חלקים באדם, אחד מתחת לברך ושניים מעליו, ולכן שייך לומר שהשוק האמיתי הוא החלק ה'אמצעי', ומעליו הירך, ומה שמצינו בכמה דוכתי שהתחתון נקרא 'שוק' אינו אלא בלשון מושאל, וכו', כנ"ל באריכות.
אבל לפי האמת שאין מעל הברך אלא פרק אחד, ממילא אין מקום להסתפק כלל, דהרי זה ודאי שהחלק העליון הגמור הוא 'ירך' והשוק הוא עצם נפרדת ממנו, אלא שחשב שיש עצם 'אמצעי' כבהמה והוא השוק [והתחתון הוא כהארכובה הנמכרת עם הראש], אך לפי האמת שאין עצם 'אמצעי' ממילא בהכרח התחתון הוא השוק, כאמור.
וההכרח לומר שבאמת אין באדם אלא ב' עצמות (אחד מתחת לברך ואחד מעליו), כתב שם בספר השוק והזרוע בהלכה (סי' ט אות ז) להוכיח מכמה מקומות, חדא דכן נודע במציאות שאין מעל הברך עוד ארכובה ואין שם אלא עצם אחת שהיא הירך [ניתן לעשות בדיקת רנטגן], וממילא מוכרח דהשוק הוא תחת הקני"א, כאמור. ועוד, דהא תנן באהלות: שלשים בפיסת הרגל, עשרה בקורסל, שנים בשוק, חמישה בארכובה, אחד בירך. ע"כ. ואם איתא דיש באדם ג' עצמות והשוק הוא "מעל הברך" [ה'אמצעי'] ששם יש עוד ב' עצמות, נצטרך בעל כרחינו לפרש ש'קורסל' היינו הברך ו'שוק' היינו החלק שמעליו ואח"כ יש עוד ארכובה [בין 'שני הפרקים' שיש מעל הברך] ולאחר מכן הירך, וזה תמוה טובא, חדא דא"כ דילג התנא על הפרק התחתון שבין פיסת הרגל לברך [ואף אם נדחוק ונאמר דהפרק התחתון המחובר לברך נמנה מאיזה טעם בכלל הברך, עדיין דילג התנא על האיסתוירא], ועוד דאין 'ארכובה' אלא 'דבר הנכפף ונברך' כדכתיב (בראשית כד יא) "ויברך" הגמלים, שהבריכם [כופף והושיב] על ברכיהם (אבן עזרא שם), וכדתנן (רפ"ז דכלאים) "המבריך" את הגפן (ע' רש"י בב"ב יט: ד"ה מבריך), שה'ארכובה' בלשון ארמי הוא 'ברך' בלשון הקודש, וכמ"ש כל זה הרא"ש בתשובה (כלל כ סי' טז), והרי למעלה מן הברך אין דבר הנכפף. ועוד דבתוספתא (אהלות פ"א ה"ג) מפורש ד'חמשה בארכובה' היינו שנים מכאן ושנים מכאן "והפיקה באמצע", ואין פיקה אלא בברך ולא בלמעלה ממנו כלל. וכן יסד רבי אלעזר הקליר (בפיוט לקדושת מוסף דר"ה, המתחיל ואתה אזון קול מפאריך) "חמישה על ברכיהם", ומוכח שה'ארכובה' הנ"ל שכתוב במשנה אחרי השוק שיש בה חמישה, היינו ה"ברך", שבו יש חמשה, ולא הארכובה ש[לפי מה שסברו] נמצאת באמצע החלק העליון, אלמא השוק הוא החלק שלפני הברך, דהיינו החלק התחתון. וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ שם שהארכובה היא הברך, וכ"ה באליהו רבה שם (להגר"א). וגם אין לומר שאף שהשוק שהוזכר שם אה"נ הוא החלק התחתון, אבל זה רק בלשון מושאל, ועיקר שם שוק הוא האמצעי כמו בהמה, כי א"כ אכתי דילג על ה'עצם האמצעית', שהרי אין לומר שהתנא כלל אותה ביחד עם מה שכתב "ירך", דהרי כתב שמנין העצמות שיש הוא "אחד" בירך, ולהנ"ל הוי תרתי. ועוד, דבהדיא תניא בבכורות (מה.): "איזהו רוב בנינו [של האדם], ב' שוקיים וירך אחד", ואם יש ג' עצמות באדם והשוק הוא האמצעי [מעל הברך עד איזשהו מקום שם], אפילו ב' שוקיים וב' ירכיים אינם רוב גופו [וכמו שהוכיח כן גם החזו"א (או"ח סי' טז סק"ח)], וכן מדלא חשיב בכלל הבנין אלא מן השוקים ואילך מכלל שהם תחילת הגובה ואין עצם אחרת תחתיה [משא"כ כף הרגל אינה נכללת בבניינו של אדם ולהכי לא התחיל ממנה]. וכן מפורש בפסקי הרי"ד (ר"פ מצות חליצה), וז"ל: אבל אם נחתך רגלו, ו[חלצה] מן הארכובה ולמעלה, שנחתך כל שוקו, ונשאר עצם הקולית היא הירך, וחלצה בו, אינה חליצה. עכ"ל. ומוכח שאחרי השוק של החליצה [שהוא התחתון ללא ספק, דהוא מעל ולא מעל דמעל], מגיע הירך (קולית) ואין עוד איזה עצם ביניהם. וכ"ה בספר המכריע (סי' יח), וז"ל: ומן הארכובה ולמעלה, הוא "למעלה מן השוק דהיינו עצם הירך" הנקרא קולית. עכ"ל. ומוכח נמי דאחרי השוק [לכיוון מעלה] מגיע הירך, ואין הפסק ביניהם בעצם אחר. ומעתה אין מקום לספק כלל, דכיון שאין למעלה מן הברך אלא הירך (קולית), ע"כ השוק הוא למטה. וע"ש עוד בכל הספר [השוק והזרוע בהלכה] בביאור כל הצדדים וההוכחות הברורות לזה שהשוק הוא החלק התחתון, ללא ספק. שפתים יישק משיב דברים נכוחים.
ובעניין מה שכתב הפמ"ג
בסדר חליצה ובשאר דבריו שבשו"ת
מגידות עיין בהשוק והזרוע בהלכה הנ"ל (סי' ט אותיות ה-ו). ע"ש.
ואף שבעיקרון אין צורך כ"כ להאריך בזה בסדר הדברים יתר על המידה ולבאר מה נכתב לפני מה [- ולהסביר מדוע בתחילה במגידות ובפמ"ג חשב שהשוק הוא האמצעי ואח"כ בסדר חליצה נטה לומר שאולי הוא התחתון]
[2],
אבל בכל זאת אכתוב כאן הדברים בקצרה, ואם ירצה הקורא להחכים ידרים ויראה בייתר אריכות בספר השוק והזרוע בהלכה (סי' ט) מה שהאריך בזה יותר.
וזהו סדר הדברים בקצרה ממש:
א. בתחילה כתב בשו"ת מגידות (סי' כד), שהשוק שכשר בחליצה הוא לא השוק ממש – האמיתי, דהיינו ה'אמצעי', אלא הוא התחתון (שהוא שוק בלשון מושאל, כמו שמצינו גם בבהמה לפעמים וכנ"ל). דלא כדמשמע בבית שמואל (אה"ע סי' קסט ס"ק לב) שהכוונה ל'שוק ממש' דהיינו האמצעי – מעל הברך, דליתא, דשם ודאי החליצה פסולה.
ב. אח"כ ב'סדר חליצה'
בתחילה לא כתב (באות ב) אלא שדברי הב"ש [הנ"ל דמשמע ממנו שהשוק של חליצה הוא השוק ה'אמיתי' - מעל הברך] צ"ע, ושבודאי אין כשר לחליצה אלא עד קני"א, ושכן מוכח בגמ' (דקתני שרק מעל האיסתוירא כשר, ולא מעל דמעל). והוסיף באות יא שגם כ"כ בבאר הגולה.
ג. בחיבורו פרי מגדים או"ח (סי' עה מש"ז סק"א) כתב שהשוק של ערוה הוא החלק שמעל הארכובה, דהיינו ה'אמצעי' (שחשב שיש שם עוד עצם, כנ"ל), ולא החלק התחתון כמו חליצה, כי בחליצה מיירי בשוק בלשון מושאל, אבל כאן הרי למדינן את השוק מפסוק, ובהכרח הפסוק התכוין לשוק האמיתי ולא לשוק המושאל, דהיינו ל'אמצעי' – מעל הברך, ולא לתחתון.
ד. בסוף דבריו שם באורח חיים ציין: "עיין ב"ש ובאר הגולה ובסדר חליצה רשמתי" – וקאי על מה שכתב לעיל ד
'שוק הוא מארכובה [ברך] ולמעלה' – ולזה ציין לב"ש [הנ"ל] דמשמע מיניה דזהו ג"כ שוק של חליצה שכשר, והוסיף לציין לבאר הגולה (אה"ע סי' קסט ס"ק ש*) דמבואר בדבריו [בזה שכתב שמהברך 'דמיניה כייף ומיניה זקיף' ולמעלה - חליצתה פסולה] שלגבי חליצה השוק שכשר הוא השוק המושאל – דהיינו התחתון וכמ"ש בשו"ת מגידות סי' כד, כנ"ל. והוסיף לציין למה שרשם בסדר חליצה (הנ"ל באות ב) שכן הוא האמת כדמוכח בגמ' (דקתני שרק מעל האיסתוירא כשר, ולא מעל דמעל).
ה. אחרי הדפסת הפמ"ג הוסיף עוד בסדר חליצה – וכתב:
ובפריי לאו"ח שוק באשה ערוה ובבהמה 'קולית' [ירך] ו'שוק' למעלה מכל הרגל – היינו למעלה אף מהברך, כלומר שלגבי שוק באשה ערוה וכן בבהמה השוק ה'אמיתי' הוא האמצעי – מעל הברך (ולא המושאל דהיינו התחתון).
וכאן באדם משמע דשוק היינו הרגל שקורין שינביין (חלק תחתון) – לא כבהמה, ולא כמ"ש בשו"ת מגידות סי' כד הנ"ל דשוק גבי חליצה 'לאו דוקא', אלא הוא 'דוקא' כי באמת השוק באדם האמיתי הוא התחתון, וא"כ שוק באשה ערוה היינו העצם התחתון ולא כמ"ש בפמ"ג באורח חיים. [נמצא דכאן נוטה לומר דשוק דאדם הוא התחתון, ולא ניחא ליה למימר דבאמת הוא ה'אמצעי' אלא שבחליצה ה'שוק' הוא לאו דוקא אלא הכוונה לשוק בלשון מושאל דהיינו התחתון כפי שכתב בתחילה בשו"ת מגידות סי' כד וכנ"ל. ואפשר שהוא מפני שראה שכן הוא גם לשון הגמ' (קב:) "אי כתב רחמנא ברגלו הו"א ברגלו אין
בשוקו לא כתב רחמנא מעל רגלו, דאפילו 'בשוקו'", וכן להלן (קג.): הוה ליה איהו מעל
ושוקא מעל דמעל. ולא ניח"ל לומר גם בזו 'לאו דוקא'. א"נ משום דמה שכתב התוי"ט באהלות דשוק הוא האמצעי אינו מוכרח וכמ"ש במגידות סי' כו, ואדרבה מסתמא לא פליג על דקרסול הוא עקב, וא"כ שוק דאהלות נמי הוא התחתון. אי נמי משום דכל הפוסקים כתבו 'שוק' בענין חליצה ובכללם הטור, וא"כ סתם לשון שוק הוא עכ"פ גם העצם התחתון, וא"כ כשכתב הטור באו"ח סי' עה דשוק באשה ערוה אם איתא דאין זה התחתון ה"ל לפרש ולא לסתום, וגם דברי הב"י והב"ח שם מוכיחין דמיירי בפרק התחתון כנ"ל (השוק והזרוע בהלכה סי' ט אות ח). וראה להלן אות ז].
ו. ואח"כ בסוף סדר חליצה כתב:
ואי"ה בפריי לאו"ח סי' עה אבאר עוד - כנראה היה בדעתו לעשות מהדו"ב או קונטרס אחרון לפמ"ג או"ח ולא זכינו לאורו [שהרי כבר ציין בסדר חליצה בתחילת דבריו לפרי מגדים וכנ"ל באות ה' וא"כ משמע שכבר כתב את הפמ"ג, ומהו זה שמסיים 'ואי"ה בפריי לאו"ח סי' עה אבאר עוד'? אלא ודאי שכוונתו כעת שיעשה מהדו"ב או קו"א, כאמור. וכ"כ הג"ר שמואל הלוי שישא בספרו הצניעות בהלכה (עמ' קד, בהערה לה)].
ז. העולה מכל זה, שכל ספיקו דהפמ"ג אם השוק הוא התחתון או האמצעי אינו אלא לפום מאי דסבר דאדם שוה לבהמה שיש באורך רגלו ג' עצמות, אחד למטה מן הברך ושנים למעלה. ולהכי מעיקרא הוה פשיטא ליה דשוק באדם הוא האמצעי כמו בבהמה, דכיון שבשניהם יש רגל ושוק וירך אין שום סברא וטעם וריח שיהיו מחולקים בשמותם. אלא דלבסוף כיון שראה שבכל מקום נקרא העצם התחתון באדם שוק וקשה לומר שהכל לאו דוקא [ואולי גם מפני שמעולם לא נמצא בהדיא שנקרא האמצעי באדם שוק], על כרחו הוצרך לומר שיש חילוק בין אדם לבהמה. ומ"מ מסיק 'ועדיין צ"ע', כי זה תימה שיהיה חילוק.
ואולם באמת אין באורך רגל האדם אלא ב' עצמות. ומעתה אין מקום לספק כלל, שהרי כאמור לא עלתה על דעתו שהשוק הוא החלק ה'עליון' אלא ה'אמצעי', וכשנתברר במציאות שאין אמצעי, ממילא בהכרח הוא התחתון, שהרי העליון אינו אלא ירך.
והנה אחרי כל מה שהתבאר, לענ"ד
כל האריכות היא אך למותר, והדבר ברור ללא כל ספק שהשוק הוא החלק התחתון, דעם כל מה שהיינו רוצים ליישב דעת אדונינו הפמ"ג (והמשנ"ב) אך מה נעשה שראינו בעינינו
להדיא בדברי הפמ"ג ועוד אחרונים שנפלה כאן טעות ב'מציאות' [שחשבו שמעל הברך יש שני פרקים וממילא ה'אמצעי' הוא השוק, בעוד שלפי האמת מעל הברך אין אלא עצם אחת, וממילא בהכרח השוק הוא החלק התחתון, כאמור].
