פסוקים בברכת כהנים
- Thread starter קורסיה
- תאריך התחלה
- צופים 6
-
- תגיות
- ברכת כהנים
דוד יוסף
Member
ר' קורסיה
החל בזה שאינו מנהג קצת עדות אלא מנהג כל עדות יוצאי צפון אפריקה אלג'יר ג'רבר טוניס גאבס וכן מרוקו טריפולי לוב.
שאלה נוספת שיש לשאול היא מהיכן בא המנהג בכלל לברך הבנים בזמן ברכת הכהנים וכי על האב לברך והא על הכהן מוטל לברך
אתמהה.
ושאלתי לת"ח מפורסם שאמר לי שאין שום מקור להשמת ידי האב על ילדיו בזמן הברכה אומנם מכיון שכך נהגו ימשיכו במנהגם.
בענין השאלה עצמה אפשר לשלוח שאלה להגר"מ מאזוז בטח ידע מקור
החל בזה שאינו מנהג קצת עדות אלא מנהג כל עדות יוצאי צפון אפריקה אלג'יר ג'רבר טוניס גאבס וכן מרוקו טריפולי לוב.
שאלה נוספת שיש לשאול היא מהיכן בא המנהג בכלל לברך הבנים בזמן ברכת הכהנים וכי על האב לברך והא על הכהן מוטל לברך
אתמהה.
ושאלתי לת"ח מפורסם שאמר לי שאין שום מקור להשמת ידי האב על ילדיו בזמן הברכה אומנם מכיון שכך נהגו ימשיכו במנהגם.
בענין השאלה עצמה אפשר לשלוח שאלה להגר"מ מאזוז בטח ידע מקור
דוד יוסף
Member
לאחר עיון בענין שאלתי וענו לי כי מאחר וכבר פסק השו''ע כי אין לדבר בזמן הברכה וכמו שכתוב וכי ראינו לעבד שמברכין אותו ואינו מאזין לכן הנראה ולאחר בירור עם הנוהגים כן כי אמירת הפסוקים היא דווקא בזמן בו החזן מקרא המילים ולא בזמן שהכוהנים עונים
ולפי''ז לא קשיא מילתא.
והנה יש להוסיף דהא דשמים האבות ידהים על ראש הבנים אינו בכדי אלא בכדי שלא יסתכלו הילדים אכהנים בזמן הברכה וכפי שהזכיר הרב
ולפי''ז לא קשיא מילתא.
והנה יש להוסיף דהא דשמים האבות ידהים על ראש הבנים אינו בכדי אלא בכדי שלא יסתכלו הילדים אכהנים בזמן הברכה וכפי שהזכיר הרב
נערך לאחרונה:
יש"כ כ"כ גם בספר מגן אבות(לבהר) או"ח עמוד קכד ובהערה ציין שנזכר מנהג זה בראשונים על סוטה דף לח:, וציין למחזור ויטרי(דף 101) שכתב הפסוקים שאומרים ומתי. והוסיף במגן אבות שאע"פ שמבואר בשו"ע והרמ"א[לא דק בזה כי בשו"ע כתב ש"אין לומר" והרמ"א כתב כן על מה שנהגו שמאריכין הרבה בניגונים ולכן נהגו לומר פסוקים] שכבר כתבו הט"ז(ס"ק כה) והמג"א(ס"ק ל"ט) שאומרם בשעה שהש"ץ מקריא התיבות ולית לן בה. וכן מפורש במחזור ויטרי שמבליעין הפסוקים בקולו(היינו בקול הש"ץ).
יצחק משען
Well-known member
לא הבנתי מדוע אתם מעיינים בספרים שהם חד צדדיים
נכון שדעת המג"א והטו"ז להתיר בזמן שהש"ץ מקריא, אך בכה"ח שם כתב לשתוק לגמרי גם כשמקריא הש"ץ, ושכן מנהג ירושלם
וכן שמענו מכבר מחכם עובדיה, וכמדומה שכתב כן בחזון עובדיה ספירת העומר שלא לומר למנצח בזמן ברכת כהנים
ולכן אין לשנות כי הוא זה מלשון מרן השו"ע שלא לומר שום פסוק
נכון שדעת המג"א והטו"ז להתיר בזמן שהש"ץ מקריא, אך בכה"ח שם כתב לשתוק לגמרי גם כשמקריא הש"ץ, ושכן מנהג ירושלם
וכן שמענו מכבר מחכם עובדיה, וכמדומה שכתב כן בחזון עובדיה ספירת העומר שלא לומר למנצח בזמן ברכת כהנים
ולכן אין לשנות כי הוא זה מלשון מרן השו"ע שלא לומר שום פסוק
הרב קורסיה שאל אם יש מקור למנהג, וזה מה שציינתי. לא כתבתי שכך יש לנהוג למעשה.
(יתר על זה, אף הערתי על המגן אבות שלא דק בדבריו כשציין שזה כנגד השו"ע והרמ"א, עיין בדברי שוב בבקשה.
עכ"פ הביא המגן אבות שנזכר כן בראשונים על סוטה לח, ובמחזור ויטרי וזה מה שביקש הרב קורסיה לדעת).
נערך לאחרונה:
אחר זמן ראיתי בהלכה ברורה ובכל בו בהוצאה החדשה שיש לזה כמה מקורות בראשונים שלא פסקו כאותה מימרא שאסור לומר פסוקים
ראה בספר התפלה והלכותיה של הרב זכאי ששאל את מרן רבינו עובדיה וכן את הגר"מ מאזוז ואמרו לו שאין לזה מקור, אלא כנראה נהגו להשים את הטלית על פני הילדים כדי שלא יסתכלו בכהנים וכדי שיעמדו ביראה ויקשיבו לכהנים
מקור או לאו, כמדומני שכל מנהג שאין בו נדנוד איסור אין מצווה לבטלו ואף לא למחות, וכבר היו פעמים שבהם הייתי בבית כנסת של בעלי בתים לא חרדים (ואפילו חילונים) שהדבר היה לקידוש ה׳ בעיניהם.
דיברתי רק על השני.
נושאים דומים בפורום
