פתח וקמץ...

[ישראל היהודי]

עי' מש"כ בילקוט יוסף חלק השכמת הבוקר סי' ה' הלכה ו' והאריך למעניתו להוכיח מנהג הספרדים בזה.
והנה מה שקשה לי זה מכבר מה שכתב מרן בשו"ע סי' כ"ה סעי' ז' ד'להניח' יאמר בקמץ ולא בפתח ובדגש, ע"ש, ומבואר להדיא דיש חילוק בין קמץ לפתח אף לדידן.
ובילקו"י שם הביא ראי' להוכיח מזה, דעכ"פ קמץ אינו כמו חולם, ע"ש, אך עדיין לא ברירא לי איזה חילוק יש בין קמץ לפתח לדידן.
[בדרך אגב, בנושא הכללי בענין זה, יל"ע מדוע משפטים כמו 'כל' וכד' אנו עושים את הקמץ, כמו קמץ של אשכנזים, [כמובן בלי ההיגוי הכבד של 'כויל'...], וגם ממתי התחילו לומר 'כל' בפתח בנשמת כל חי, ומה המקור לזה, ולמה דוקא שם]
תודה מראש!
אשמח להרחבות בנושא!!!

 

[ציון ש]

כבר הסבירו בזה שהכונה לקמץ של הפרסים שהוא בין חולם לקמץ

 

[בנימין לוריא]

יש הבדל בין קמץ לפתח.
פתח אומרים "אה" בפה בפתוח, וקמץ אומרים "אה" בפה סגור קצת (כמו בצורה של "או" שזה יוצא קצת דומה ל"או" והוא "אה" עמוק.
מי שיודע ומצליח מבדיל ביניהם. (עכ"פ בתפילה) ומי שאינו יכול עושה את הקמץ בדיוק כמו פתח. (כי הוא יותר דומה לפתח מאשר החולם.
המשמעות של הניקוד היא כמו שכתבתי. "פתח" היינו בפה פתוח ו"קמץ" היינו בפה קמוץ.

[בדרך אגב, בנושא הכללי בענין זה, יל"ע מדוע משפטים כמו 'כל' וכד' אנו עושים את הקמץ, כמו קמץ של אשכנזים, [כמובן בלי ההיגוי הכבד של 'כויל'...], וגם ממתי התחילו לומר 'כל' בפתח בנשמת כל חי, ומה המקור לזה, ולמה דוקא שם]

זה קמץ קטן. יש 2 סימני ניקוד בקמץ. קמץ גדול-רחב-רגיל, וקמץ קטן שלכו"ע קריאתו כמו "או" (רק שלאשכנזים לא מעמיקים אותו עד כדי כעין הוספת י').
ישנם כמה כללים לקמץ קטן. כמו 2 קמצים ברצף ועוד. (אין לי הפנאי כרגע לפרט הכל, אבל תוכל לחפש בנקל).
יש פעמים שאע"פ שאמור להיות קמץ קטן הוא לא יהיה כך משום שיש מעמיד-מתג-געיא. (ישנם כמה סיבות ודוגמאות לכך, אך כאמור אין לי הפנאי כרגע, וגם זאת תוכל למצוא בנקל). ואכמ"ל.

 

[בנימין לוריא]

כבר הסבירו בזה שהכונה לקמץ של הפרסים שהוא בין חולם לקמץ

הפרסים אומרים כך גם בדיבור רגיל, אבל כולם משתדלים לומר כך רק בשעת התפילה וכד'.

 

[ישראל היהודי]

יש הבדל בין קמץ לפתח.
פתח אומרים "אה" בפה בפתוח, וקמץ אומרים "אה" בפה סגור קצת (כמו בצורה של "או" שזה יוצא קצת דומה ל"או" והוא "אה" עמוק.
מי שיודע ומצליח מבדיל ביניהם. (עכ"פ בתפילה) ומי שאינו יכול עושה את הקמץ בדיוק כמו פתח. (כי הוא יותר דומה לפתח מאשר החולם.
המשמעות של הניקוד היא כמו שכתבתי. "פתח" היינו בפה פתוח ו"קמץ" היינו בפה קמוץ.

זה קמץ קטן. יש 2 סימני ניקוד בקמץ. קמץ גדול-רחב-רגיל, וקמץ קטן שלכו"ע קריאתו כמו "או" (רק שלאשכנזים לא מעמיקים אותו עד כדי כעין הוספת י').
ישנם כמה כללים לקמץ קטן. כמו 2 קמצים ברצף ועוד. (אין לי הפנאי כרגע לפרט הכל, אבל תוכל לחפש בנקל).
יש פעמים שאע"פ שאמור להיות קמץ קטן הוא לא יהיה כך משום שיש מעמיד-מתג-געיא. (ישנם כמה סיבות ודוגמאות לכך, אך כאמור אין לי הפנאי כרגע, וגם זאת תוכל למצוא בנקל). ואכמ"ל.

יש אפשרות להדגמה מוחשית בקול, לשני סוגי הקמץ, ולהבדל בין קמץ קטן לפתח?

 

[ציון ש]

עין פה ותרוה נחת אי''ה

המבטא וההגייה הספרדית ודקדוק האותיות

 

[בני בני]

רש"י פרשת יתרו: פן יפרץ בם - אף על פי שהוא נקוד חטף קמ"ץ אינו זז מגזרתו, כך דרך כל תיבה שנקודתה מלאפו"ם כשהיא סמוכה במקף משתנה הנקוד לחטף קמ"ץ:

רד"ק תהלים פרק לה פסוק י
כל עצמותי תאמרנה. זה איננו חטוף כחבריו, אלא נקרא בקמ"ץ רחב, כמו כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ (שם יט, ז). והשאר שהם נקודים קמ"ץ הם חטו"פים כולם זולתי אלו השנים.

 

[בנימין לוריא]

זה קמץ קטן. יש 2 סימני ניקוד בקמץ. קמץ גדול-רחב-רגיל, וקמץ קטן שלכו"ע קריאתו כמו "או" (רק שלאשכנזים לא מעמיקים אותו עד כדי כעין הוספת י').
ישנם כמה כללים לקמץ קטן. כמו 2 קמצים ברצף ועוד. (אין לי הפנאי כרגע לפרט הכל, אבל תוכל לחפש בנקל).
יש פעמים שאע"פ שאמור להיות קמץ קטן הוא לא יהיה כך משום שיש מעמיד-מתג-געיא. (ישנם כמה סיבות ודוגמאות לכך, אך כאמור אין לי הפנאי כרגע, וגם זאת תוכל למצוא בנקל). ואכמ"ל.

כללי קמץ חטוף ארבעה הם, וסימניך - חשמנ"ך.
ח - חזק - קמץ ואחריו דגש חזר כמו חָנֵּנוּ, עָזִּי.
ש - שוא - קמץ ואחריו שוא נח, כמו חָכְמָה, שָׁמְרָה. [אבל אם יש געיא (מתג/מעמיד) בין הקמץ לשוא, הקמץ נעשה רחב והשוא שוא נע, כמו חָֽכְמָה (זכריה ט', ב'), שָֽׁמְרָה נַפְשִׁי (תהילים פ"ו, ב').
מ - מקף - קמץ שבא מיד אחריו מקף, כמו וּגְדָל-חָסֶד.
נ"כ - נחים, כפולים. פועל שעה"פ שלו ו' או שעה"פ ולה"פ שלו שווים, כשיבואו בשני קמצים רצופים, כמו: וַיָּקָם, וַיָּסָב, הקמץ השני קמץ חטוף.

 

[בנימין לוריא]

[בדרך אגב, בנושא הכללי בענין זה, יל"ע מדוע משפטים כמו 'כל' וכד' אנו עושים את הקמץ, כמו קמץ של אשכנזים, [כמובן בלי ההיגוי הכבד של 'כויל'...], וגם ממתי התחילו לומר 'כל' בפתח בנשמת כל חי, ומה המקור לזה, ולמה דוקא שם]

כמדומני שאם המילה "כל" באה באמצע משפט עם מקף היא נקראת בקמץ קטן (כמו "כל-כך"), ואם היא באה באמצע משפט בלי מקף היא נקראת בקמץ רגיל (כמו "כל עצמותי"), ואם היא באה בסוף משפט [כלומר, שמפסיקים אחרי המילה 'כל'], היא נכתבת בחולם ולא בקמץ (כמו "בחוסר כל").

 

[ציון ש]

זה המקום לשאול מה שניתקשיתי בו כבר הרבה זמן למה קוראים מרדכי בשוא נע. ולא כקמץ קטן שהרי הוא קמץ חטוף וצריך לקרותו בחולם!

 

[אביכהן]

מחילה מר-ד-כי. הדלי"ת בשווא נע.
המי"ם בקמץ קטן. מאחר שאחריה שווא נח.

 

[בנימין לוריא]

זה המקום לשאול מה שניתקשיתי בו כבר הרבה זמן למה קוראים מרדכי בקמץ רגיל שהגייתו כפתח תחת הדל''ת. ולא כקמץ קטן שהרי הוא קמץ חטוף וצריך לקרותו בחולם!

יש ב' דעות איך לכתוב (וממילא איך לבטא) את האות ד'. יש שכותבים זאת "מָרְדֳּכַי" וממילא קוראים את האות ד' בקמץ חטוף, ויש שכותבים זאת מָרְדְּכַי וממילא מבטאים את הד' בשווא נע.

הגיית המילה "מרדכי" - ישיבת כסא רחמים

יש נוהגים כך ויש נוהגים כך, מנהג רוב

www.ykr.org.il

דקדוק: קריאת שם מרדכי שבמגילת אסתר. - ישיבת כסא רחמים

דבר זה תלוי במוסרת ובמנהג מנהג רוב הספרדים

www.ykr.org.il

עכ"פ, יוצא א"כ שהתשובה הפשוטה היא שמי שקורא אותו בשווא באמת כותב את זה בשווא, וממי שמנקד בקמץ חטוף באמת אה"נ קורא בקמץ חטוף. ומה שאתה מכיר שרגילים לקרוא בשווא זה מכיון שנהגנו לכותבו ולקוראו בשווא נע.

חשבתי לעצמי שאולי אפש"ל שלכו"ע האות ד' מנוקדת במקור בקמץ חטוף - "מָרְדֳּכַי", והמחלוקת היא רק איך לבטא ניקוד זה, בדומה למחלוקת איך לבטא חטף פתח, האם כמו שווא או כמו פתח. (לדוגמא, באות ח' של המילה "מַחֲמַדִּים").

 

[בנימין לוריא]

מחילה מר-ד-כי. הדלי"ת בשווא נע.
המי"ם בקמץ קטן. מאחר שאחריה שווא נח.

הכוונה היתה על האות ד' של מרדכי.

 

[ציון ש]

יש ב' דעות איך לבטא את האות ד'. יש שאומרים "מָרְדֳּכַי" ומבטאים את האות ד' בניקוד שווא (נע), ויש בקמץ חטוף.

הגיית המילה "מרדכי" - ישיבת כסא רחמים

יש נוהגים כך ויש נוהגים כך, מנהג רוב

www.ykr.org.il

אולי זה כעין המחלוקת איך לבטא חטף פתח, האם כמו שווא או כמו פתח. (לדוגמא, באות ח' של המילה "מַחֲמַדִּים".

אתה מכיר מישהו שאומר מורדוכי??

 

[אביכהן]

הדלית בשווא ולא בקמץ

 

[אביכהן]

אתה מכיר מישהו שאומר מורדוכי??

זה רק במקום אחד במגילה.
שיש שקוראים אותו מורדוכי

 

[בנימין לוריא]

מרדכי - האקדמיה ללשון העברית

מקורו של השם מרדכי בשם האל מַרדוּך – האל הראשי של בבל. בתנ"ך האל הזה נקרא מְרֹ(א)דַךְ והוא מכונה בֵּל (צורתה האכדית של המילה בַּעַל – 'אדון').

hebrew-academy.org.il

ספוילר

מי שיש לו גישה לויקיפדיה וזה לא עובר ל"המכלול" יוכל לראות גם כאן

 

[אביכהן]

הוא כותב שהתימנים מבטאים מרדכי. הדלית בקמץ חטוף.
אני לא שמעתי רק במקום מסויים במגילה שיש קוראים בקמץ חטוף.
והשואל כותב בפשיטות שהדלית בקמץ חטוף. אולי הוא שמע מהתימנים ופשיטא ליה שכך כולם קוראים.

 

[ציון ש]

הוא כותב שהתימנים מבטאים מרדכי. הדלית בקמץ חטוף.
אני לא שמעתי רק במקום מסויים במגילה שיש קוראים בקמץ חטוף.
והשואל כותב בפשיטות שהדלית בקמץ חטוף. אולי הוא שמע מהתימנים ופשיטא ליה שכך כולם קוראים.

לא ולא! השומע שמע את כולם קוראים בשוא נע אבל ראה שבהרבה חומשים כתוב עם חטף קמץ ולכן שאלתי

 

[אביכהן]

זה המקום לשאול מה שניתקשיתי בו כבר הרבה זמן למה קוראים מרדכי בשוא נע. ולא כקמץ קטן שהרי הוא קמץ חטוף וצריך לקרותו בחולם!

היה עליך לדייק ולכתוב למה בהרבה ספרים הדלית בחטף קמץ.
ולא למה קוראים.
ומכל מקום יש פה מענה לדעה הזו. מהיכן הגיעה.