הפוך בדיוק! במסורת הניקוד הוא חטף קמץ אך אשתרש לקרוא דלא כמנהג עד כדי כך שכמה מדפיסים שינו הניקוד לשוא
ולכן שאלתי עומדת מהיכן הגיע המנהג לקרוא בשווא ולמה אף אחד לא עושה כמסורת וקורא מורדוכי?
פתח וקמץ...
- Thread starter ישראל היהודי
- תאריך התחלה
- צופים 6
ולכן שאלתי עומדת מהיכן הגיע המנהג לקרוא בשווא ולמה אף אחד לא עושה כמסורת וקורא מורדוכי?
א. לא בהכרח שבמקור היה בחטף קמץ ומי שכתב בשווא הוא זה ששינה.
ב. אם האמת היא כן כמו שכתבת שבאמת היה כתוב בחטף קמץ, אולי צריך להעמיד את האוקימתא שאמרתי שאולי זה כמו המחלוקת בחטף קמץ אם נקרא כמו שווא או כמו פתח.
ניקוד השם מרדכי במגלת אסתר. - ישיבת כסא רחמים
בספר דקדוקי הטעמים לבן-אשר אומר שאין בזה קפידא
www.ykr.org.il
קריאת המילה מרדכי במגלת אסתר - ישיבת כסא רחמים
ישנה מסורת לקרוא "מרדכי" הד' בשו"א וכן נוהגים
www.ykr.org.il
אני מכיר, כמדומה קרוב משפחה של מח''ס עתה באתי
א - מה שכתבת
נראה כוונתך בלי מקף.
ב - התוכל להביא דוגמא שבאה "כל" באמצע משפט בלי מקף?
ג - מדברי הרד"ק שהבאתי למעלה נראה ש"כל עצמותי תאמרנה" הוא לבדו יוצא מן הכלל.
נכון
כמדומני רק פעמיים בתנ"ך:
"כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה" (תהילים ל"ה, י'). "כָּל אֲחֵי רָשׁ" (משלי י"ט, ז').
אז זה כמבואר בדברי הרד"ק הנ"ל.
ואם כן, הכלל הוא אם יש לתיבת "כל" מקף - מנוקדת בקמץ חטוף, אם יש הפסק - מנוקדת בחולם.
ויש פעמיים יוצא מן הכלל, שקוראים בכלל בקמץ רחב.
הלא כן?
נערך לאחרונה:
ראיתי שיש מחלוקת איך מנקדים: "וְכָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה" או "וְכֹל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה". אצל הספרדים מנקדים בקמץ קטן (ועם מקף) ואצל האשכנזים (משום מה) מנקדים עם חולם.
הבנתי שזו מחלוקת עם הגר"א או משהו כזה, אבל לא יצא לי לעיין בעניין.
הבנתי שזו מחלוקת עם הגר"א או משהו כזה, אבל לא יצא לי לעיין בעניין.
מעניין שבדרך שיחה (בראשית ג', י"ד) כתב מר' חיים קניבסקי להיפך.
איני בטוח שזה דווקא קמץ שאחריו שווא נח, אלא יתכן שכל קמץ שיש אחריו שווא ואפי' שווא נע (כגון שהוא נהיה נע מחמת ב' אותיות הדומות) הוא יהיה קמץ קטן, וכמו "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר" (שה"ש ז', ג').
בסידור איש מצליח הר' הראשונה נחה