• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

קביעת סעודה בערב שבת

ידוע כי אסור לקבוע סעודה גדולה בערב שבת שאין רגילים בה בשאר ימות החול. ומאידך אם זה סעודה שרגיל בה בחול מצוה להימנע כבר משעה תשיעית (כאשר בחורף זה יוצא כבר בערך בשעה 2:00).
היה לי כמה שאלות על הלכה זו בעבר.

א' היום בעולם הישיבות (עכ"פ חלק מהישיבות) נוהגים לאכול בכל יום שישי חלה עם נקניק או דברים אחרים שבאים ללפת את הפת. [עושים הזמנה של חלות לשבת, ועל הדרך הישיבה עושה הזמנה גדולה יותר של חלות בשביל יום שישי אחר הצהריים. וגם שיותר מסתדר להם שלא כך, כי צריכים את הסירים לבישולים של שבת ועוד טעמים, ואכמ"ל].

ואני שואל הרי הלכה פסוקה בשו"ע (סי' רמט ס"ב) שאסור לקבוע סעודה בער"ש שאינו רגיל בה בימי חול. ולפי"ז בישיבות לא אוכלים בדרך כלל לחם בצהריים, אלא ארוחה בשרית (כגון עופות, דגים, בשר, שניצל, עם שאר דברים) וא"כ אם רק ביום שישי אוכלים לחם, שוב הו"ל 'סעודה שאינו רגיל בה בחול'. [ואף אם יוצא לו לאכול עוד פעם בשבוע לחם, אינו הופך את זה 'לרגיל', ויש לדון בזה].

ב' [ובאמת מה שדנו הפוסקים (ובכללם מרן רבינו זצ"ל בהליכות עולם ח"א עמ' רנד) איזה היתר יש לישיבות להתפלל מנחה גדולה, וכתבו שעושים זאת ע"מ להינצל מאיסור אכילה לפני תפילה, לא זכיתי להבין, הרי כל האיסור אינו אלא כאשר קובע סעודה שאוכל פת מעל שיעור של כביצה, אבל בישיבות אוכלים תבשילים וכדו' כאמור שזה מותר אפילו אם אוכל הרבה, שכן הדבר נחשב 'לטעימה' שאינו בכלל האיסור. ועל כן לא הבנתי מה הרעש הגדול שעשו, ועוד כתבו שמה"ט הותר להם לאכול להתפלל מנחה גדולה, וזאת כדי להינצל מאיסור אכילה לפני תפילה, אמנם כאמור נראה שאינו הטעם הנכון, וצע"ג].

אשמח לדעת על מה סומכים בעולם הישיבות לאכול לחם באופן קבוע כל יום שישי, הרי לפי ההלכה זה נחשב 'סעודה שאינו רגיל בה'.
עוד רציתי לדעת דהנה המשנה ברורה (סי' רמט ס"ק י"ז) כתב שבימות החורף מצוה להימנע עוד קודם תשע שעות.

ג' ויש לדעת למה השו"ע לא כתב החילוק בין ימות החורף לימות הקיץ, וסתם ולא חילק.

ישר כח לכבוד הגאון שליט"א
 
כהמשך לשאלותי בהלכות קביעות סעודה בערב שבת.
רציתי גם לשאול, לענין סעודה שרגיל בה בימות החול דיש אומרים שכל ההיתר אינו אלא לצורך שעה, אבל אם עושה כן בקביעות אסור כיון שנראה כמזלזל בכבוד השבת.
הנה מרן רבינו זצ"ל (חזון עובדיה שבת ח"א עמ' לב) פסק כן להלכה בשם הרבה ראשונים (רמב"ן רשב"א ריטב"א ועוד). אמנם יש לעיין הרי בשו"ע השמיט חילוק זה בין קביעות לצורך שעה, וגם הרמב"ם לא הזכיר לחילוק זה. ומשמע שדעתם דאין לחלק בזה, וכן דעת הר"ז בקנוטרס אחרון אות ב'.
 
שלום וברכה

לענין השאלות דלעיל נראה לענ"ד להשיב בס"ד:

א. יש לומר בפשטות שאכילת לחם פעם בשבוע לא נקרא מחמת כן סעודה שאינו רגיל בה, שהרי לא מוסיף בה באופן מיוחד, ריבוי מאכלים, אלא אכילת הפת ביום השישי מהסיבה הנזכרת לפי שאין אוכל מאכלים מבושלים, היא כעין תבשיל מסוג אחר, אבל אינה מוגדרת כאכילה שאינו גיל בה בימות החול, ולכן אין חשש לאכול פת ביום השישי גם אם אינו אוכל פת כל ימות החול האחרים.

ב. כשקובע סעודה על תבשיל מחמת מיני דגן וכיו"ב נחשב לסעודה שאסור קודם תפילה, ואינו נחשב לטעימה, כמבואר בשו"ע (סימן תרלט ס"ב) ובאחרונים.

ג. גם המ"ב לא כתב שמצוה להמנע בימות החורף אפילו קודם תשע שעות, רק כשהוא משער שעל ידי זה לא יהיה תאב לאכול בלילה, וזה בעצם טעמו של מרן בסעיף ב' ובסעיף ג', וכמו שכתבו האחרונים במי שהוא איסטניס כל כך שאם יאכל ביום לא יוכל לאכול בלילה לתאבון שטוב לו המנהג ממידת חסידות להתענות אם אין מזיק לו התענית. וכמו שבאר בבאור הלכה (שם ד"ה מתשע שעות)

ד. מרן ז"ל (שם סעיף ב) כתב אפילו סעודה שרגיל בה בחול, כל היום מותר להתחיל מן הדין, אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול מתשע שעות ולמעלה. וכתב להסביר במשנה ברורה (שם ס"ק טו) ר"ל דלא מבעיא בלי קביעת סעודה כלל דזה ודאי מותר כל היום ואפילו מצוה להמנע ג"כ ליכא, ואפילו בקביעת סעודה כיון שאינו עושה סעודה רחבה רק כמו שרגיל בה בחול מותר כל היום מן הדין אבל מצוה להמנע וכו' ע"כ. כלומר כשסועד סעודה שרגיל בה בימי החול מותר מן הדין אפילו אחר תשע שעות אבל מצוה להמנע, וזהו דוקא באקראי אבל כשעושה כן בקביעות נראה כמזלזל בכבוד השבת. וכפרוש הראשונים, ונראה שמרן מסכים לדין זה דזיל בתר טעמא.

בברכה רבה
 
תודה רבה על התגובות, אך יש להעיר כדרכה של תורה.

לגבי התשובה הראשונה, היות ומדובר 'בקביעות סעודה' על לחם, בודאי שנחשב לסעודה שאינו רגיל בה, ואינו רק תבשיל מסוג אחר, וכפי שמצינו בפוסקים שקביעות סעודה, יש דין אחר.

ויש ללמוד כן גם מדברי מרן הגאון רבי נסים קרליץ זצ"ל בחוט שני (ח"א פרק ז' אות א) שכתב "ונראה שגדר סעודה ומשתה שאין רגיל בה בימות החול שאסור לעשותה תלוי גם בכמות האכילה וגם בצורת האכילה. לפיכך הקובע משתה שאינו רגיל בה בערב שבת אסור אף אם אין בה ריבוי אכילה ושתיה, משום שעצם הדבר שקובע סעודה הרי הוא פגיעה בכבוד שבת". הרי להדיא שקביעת סעודה בער"ש בא לידי ביטוי בצורת האכילה, ובהא חשיב 'סעודה שאינו רגיל בה', מלבד זאת יש לומר שגם כמות האכילה אינה כפי שרגיל לאכול בימות השבוע (רבים מהבחורים אוכלים שתי חלות).

לגבי התשובה השניה, עדיין לא מתיישב שאלתי, שכוונתי היתה להקשות שכל השבוע אוכלים תבשילים שאינו מחמשת מיני דגן, כמו דגים בשר עופות ירקות, ולזה אין שיעור, ותמיד נחשב לטעימה. ואף במיני דגן כל האיסור לאכול קודם התפילה אינו באכילת כביצה ויותר, אלא בקביעות סעודה, ולפי"ז בדרך כלל בישיבות אף כאשר אוכלים תבשילים מחמשת מיני דגן, לא אוכלים בשיעור של קביעות סעודה. והדרא קושיא לדוכתא.

לגבי התשובה הרביעית, לא ראיתי כלל כיצד למד מדברי המשנ"ב דזהו דוקא באקראי, ופשטות השו"ע כאמור שאין לחלק בין קביעות לאקראי, וגם מהמשנ"ב אין רמז לדבר.
בברכת התורה
 
שלום וברכה

שוב אשיב בענין הארה הראשונה עדיין יש לחלק שאכילת פת עם נקניק היא לא נקראת סעודה שאינו רגיל בה, אם כל השבוע אוכל תבשילים בלי לחם, כיון שהיא מסוג סעודה רגילה שאוכל לשובע נפשו ולא כדרך הסעודות שאינו רגיל בהם כגון סעודת ברית וחתונה וכיוצ"ב, ומש"כ שאוכל יותר לזה יש להשיב שאין הלחם הוא הגורם המכריח להרבות בסעודה, שבדר"כ אוכל מה שצריך לגופו, ובכל אופן צריך לשער שיגיע לסעודת הלילה בתיאבון וכאמור, ואינו דומה לסעודה גדולה בריבוי תבשילים שבהכרח ניכר בזה זלזול בסעודת שבת, שבקל יוכל להמשך בה ולאבד תאבונו לסעודת הלילה.

ובענין הארה השניה בדרך כלל שאדם אוכל ארוחת צהריים שלו עם תבשיל מחמת מיני דגן יש בזה שיעור קביעות סעודה, לפחות לדעת הרמב"ם שיעור שלוש ביצים שהם 156 גרם שהוא פחות מצלחת אחת שאדם ממלא עם שאר תבשילים, לרוב בני אדם שאוכלים ארוחת צהרים משביעה.

ובענין הארה רביעית יש לומר אם יש 'מצוה להמנע' כשקובע סעודה אחר שעה תשיעית בודאי שלא יעשה כן בקביעות, דאז מזלזל ב'מצוה להמנע'.

בברכה רבה
 
יש"כ !
איני רגיל בעמוד והחזר, אבל רק אעיר פעם אחרונה לכבודו

אכתי איכא חסרון 'בצורת' האכילה, בעצם זה 'שקובע סעודה', עי' בזה היטב.
בענין הערה ב', ברוב רובם של פעמים לא אוכלים כלל מיני דגן. (תשיעים אחוז ויותר).
בענין הערה ד', במחכ"ת אינו נכון כאמור.

בכל אופן אודה מקרב לב לכבודו דטרח להשיב על שאלותי, ושיזכה להגדיל עוד הרבה תורה אמן
 
ב"ה
במחילה רבה, אבל זה לא מדור בית המדרש וכדומה,
אופי המו"מ הנ"ל אינו תואם כלל למדור זה, ויש הכרח לשמור על הסדר הטוב.
נא להעביר למדורים המתאימים, ושם לישא וליתן כאוות נפשכם.
אופי המדור כאן מתייחד לשאלה הלכתית למטרת מענה הלכתי למעשה, ואז לכל היותר שאלת הבהרה בשביל לקבל תשובה מתאימה למציאות השאלה וכדומה, אבל לא למשא ומתן, שלזה יש מדורים מיוחדים.

בברכה רבה
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון