בהליכות שבת ח"א עמ' כב כתב שאף אם ענה ברוך ה' וכו' אחר ברכו האחרון בסוף ערבית של שבת, קיבל עליו שבת ואינו יכול להתפלל מנחה.
אמנם לפי המבואר בחזו"ע (שבת ח"א עמ' רצז) שחילק בין קבלת שבת ביחיד לבין קבלת שבת בציבור שחמור טפי, שכיון כל הקהל קיבלו שבת בעניית ברכו היחיד נגרר אחריהם. ע"ש.
לפי דבריו יוצא שכל הטעם הוא משום שמקבלים שבת בברכו
א"כ למנהגינו שמקבלים שבת באמירת בואי כלה או מזמור שיר ליום שבת, ובאמירת ברכו כבר כל הקהל קיבלו עליהם שבת ולא מכוונים שם דבר, היחיד יכול לענות ולהתפלל אח"כ.
אף הש"ע בסימן רסג סעיף טו לא כתב ברכו אלא שקבלו הקהל שבת. וכן פירש המאמ"ר שבכוונה כתב קבלו שבת ולא כתב ברכו כדי לכלול כל המקומות דהיינו לאותם שנוהגים לומר מזמור שיר וכו' כל שאמרו המזמור ולשאר מקומות עד ברכו. עכ"ל. וכ"כ המשנ"ב שם - היינו באמירת ברכו או במזמור שיר ליום השבת כל מקום לפי מנהגו וכדלעיל בסי' רס"א ס"ד.
א"כ למנהגינו אין באמירת ברכו שום קבלת שבת ע"י הציבור, אפילו בברכו הראשון, ולכאורה יהיה מותר לענות ברכו ולהתפלל מנחה אח"כ?
אמנם לפי המבואר בחזו"ע (שבת ח"א עמ' רצז) שחילק בין קבלת שבת ביחיד לבין קבלת שבת בציבור שחמור טפי, שכיון כל הקהל קיבלו שבת בעניית ברכו היחיד נגרר אחריהם. ע"ש.
לפי דבריו יוצא שכל הטעם הוא משום שמקבלים שבת בברכו
א"כ למנהגינו שמקבלים שבת באמירת בואי כלה או מזמור שיר ליום שבת, ובאמירת ברכו כבר כל הקהל קיבלו עליהם שבת ולא מכוונים שם דבר, היחיד יכול לענות ולהתפלל אח"כ.
אף הש"ע בסימן רסג סעיף טו לא כתב ברכו אלא שקבלו הקהל שבת. וכן פירש המאמ"ר שבכוונה כתב קבלו שבת ולא כתב ברכו כדי לכלול כל המקומות דהיינו לאותם שנוהגים לומר מזמור שיר וכו' כל שאמרו המזמור ולשאר מקומות עד ברכו. עכ"ל. וכ"כ המשנ"ב שם - היינו באמירת ברכו או במזמור שיר ליום השבת כל מקום לפי מנהגו וכדלעיל בסי' רס"א ס"ד.
א"כ למנהגינו אין באמירת ברכו שום קבלת שבת ע"י הציבור, אפילו בברכו הראשון, ולכאורה יהיה מותר לענות ברכו ולהתפלל מנחה אח"כ?
