• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

קונטרס בעניין חיוב לימוד הלכה

קורסיה

Well-known member
אפשר לקבל קונטרס רחב בעניין החיוב ללמוד הלכה. בו מבואר בע"ה דברי רבותינו מחכמי הגמרא ועד לדורות האחרונים שחובה על כולם ללמוד אליבא דהלכתא. דבר זה הדגיש אותו כל השנים מרן זיע"א וחשוב לדעת הדברים במיוחד לבני תורה.
 

קבצים מצורפים

  • קונטרס למודי ה.pdf
    866.8 KB · צפיות: 55
אשמח מאוד אם ישלחו עוד הוספות שקשורות לקונטרס, דהיינו מכל גדולי ישראל בכל הדורות שכתבו שיש ללמוד אליבא דהלכתא וביחוד אם יש מגדולי ראשי הישיבות לאורך הדורות שכתבו כן. תזכו למצוות ויישר כח לכולם
 
יש דרשה על כך במאור ישראל דרושים, פרי עטו של רבנו.
שו"ת יחוה דעת: חלק ו סימן נב
חזון עובדיה שבת א עמ' ז ג עמ' ב וחלק ו בהתחלה, זהו מכתב יד מחברת עדי וסהדי, על הלכות שבת. תצלום מחברת זו, אפשר לראות בספר אביר הרועים חלק א.
ענף עץ אבות מפתח העניינים עמ' כ-כה, מלא בזה.
בעניין הלכה למעשה דיני אורח חיים ויורה דעה הנוהגים בזמן הזה חלק ח יורה דעה סימן לו אות ג
הלכה למעשה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא פתיחת חלק א אותיות ט ואות יב
הלכה למעשה מעלתו חלק ח יורה דעה סימן לו אות ג
סיני ועוקר הרים בזמן הזה מה עדיף חלק א פתיחה אות ז וחלק ד חושן משפט סימן א אות א
עסק התורה משמעותו ביגיעה ועיון הלכה חלק א חלק אורח חיים סימן כו אות ט וחלק ב יורה דעה סימן יז אות ו ואחת ח וההערה שם
פלפול ודקדוק חלק א פתיחה אות ו ואות ח וחלק ג בפתיחה
חיובו מדאורייתא או מדרבנן חלק ב אור חחיים סימן ל אות ב ג וחלק ח סימן לה אות א
 
אצרף בזה מה שכתבתי בהקדמה לספרי לתועלת הרבים
חיזוק בלימוד ההלכה
אין בור ירא חטא
חושבני שבחור המזלזל בלימוד ההלכה, ומחמת כך נכשל בהרבה הלכות הצריכות לו, מותר לומר עליו בשידוכים שאין לו יראת שמים, כי אי אפשר להיות ירא שמים, אם אינו מקיים את מה שנפסק בשו"ע. שהרי עובר עבירות ונכשל בכל צעד ושעל, ואין לטעון שהוא מפאת אי ידיעה שהרי היה לו ללמוד ולא למד. ועל כך זועקת המשנה באבות (פ"ב מ"ה) "אין בור ירא חטא" שלא יתכן אדם שיש בו יראת חטא אם הוא ריק מתורה, וממילא אינו יכול לקיים המצוות כתיקונם. כעין מה שכתבנו אמר הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל (הובא בספר ויאמר הנני עמ' 364) באחד משיעוריו "בחור המזלזל בזמן קריאת שמע לדעתי מותר לומר עליו בשידוכים שאין לו יראת שמים".

ובייתר על כך כתב בספר שמע ישראל (ח"ב עמ' מו) יז' סגולות ליראת שמים, ואחד מהם להחמיר בלימוד טור שו"ע ובית יוסף. והביא בשם הרה"ק מהר"ש מבעלז זי"ע שאמר שכל היראת שמים שלו נשפע עליו מחמת התמדתו בלימוד הטורים עם פירוש בית יוסף, ובפרטות בלמדו טור או"ח היה שואב יראת שמים במידה גדושה. ונמצא שלימוד טוש"ע מלבד מה שהוא כאויר לנשימה כדי לדעת איך לחיות כהלכה, ע"י ההתמדה בהם הוא סגולה ליראת שמים.

יראת ה' היא אוצרו
ועל פי הדברים שכתבנו יש ליישב קושייא שהרבה אחרונים דנו בה, דהנה מצאנו ב' מאמרי חז"ל שלכאו' נראים כסותרים זא"ז. הגמ' בברכות (ח.) קובעת שמיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ויש להקשות דמאמר זה נסתר מהגמ' בברכות (לג:) דאין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר 'יראת ה' היא אוצרו'.

וראיתי בספר 'דבר הכהן' (לגאון רבי דב רבינוביץ בהקדמתו) שהביא מזקנו הגאון רבי לוי הכהן בעל מעדני השולחן שתירץ דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי באמת אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, ואולם השער להגיע לידי יראת שמים אמיתית היא לימוד ההלכה למעשה, אשר בלעדיו א"א להיות ירא שמים וכמאמרם ז"ל אין בור ירא חטא. וטעם הדבר כי מבלעדי לימוד הלכה למעשה, מהיכן ידע את המעשה אשר עליו לעשות, נמצא ששניהם אמת שאין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים וד' אמות של הלכה כי הא בהא תליא, והיינו הך. והדברים נפלאים ומאירים.
איך קונים יראת שמים
מרן החזון איש זצ"ל כותב באמונה ובטחון שאחד מהדברים שגורמים ליראת שמים הוא דקדוק ההלכה, יראת שמים נותנת לשכל את הכח לשלוט על תאות הגוף, ודקדוק בהלכה מלמד את האדם שכל מעשיו דיבוריו ומחשבותיו, צריכים להיות מכוונים לקיים רצונו יתברך. ובאמת דקדוק בהלכה יכול לשמש בעצם כתרגיל לשליטת השכל על מהלכיו. והנה בנוסף לכל זה מצינו שהגר"א (הו"ד באורחות יושר ערך ליצנות) צווח על כך בתוקף שכל מה שנפסק בשו"ע יש חיוב גמור על כל אחד מישראל לקיימו, ומי שאינו מקיימו נקרא עבריין, נורא נוראות!!
חיזוק לימוד ההלכה
לצערינו בדורינו זה לימוד ההלכה חלש מאד, והמון העם אינם בקיאים אף בהלכות הנחוצות לכל אחד ואחד בחיי היום יום והדברים פשוטים ומדברים בעד עצמם שאם אינו לומד הלכה כיצד יתכן שידע לקיים את ההלכה, שכן מרגע שאדם פוקח עיניו ועד שהולך לשכב על מטתו מקיפות אותו הלכות רבות המורים לו כיצד להתנהג בכל צעד ושעל, וחובה מוטלת על כל אחד לדעת אותם על בוריין, ואם לאו עליו הכתוב אומר "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו" (משלי פ"ד פי"ט) ממש כך.
גדול תלמוד שמביא לידי מעשה
כולנו מכירים את דברי הגמ' בקידושין (מ:) נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. ומבואר מכאן דבר נורא שכל התלמוד מדרשים זוה"ק וכל ספרי קודש המלאים זיו אשר מדברים בשבח התורה ולמפורסמות אי"צ ראיה וכולי עלמא ידעי יעידון יגידון כי גדולה תורה ולגדולתה אין חקר כ"ז רק כי התלמוד מביא לידי מעשה, אשר על ידי התורה נדע כיצד לקיים את המצוות ולדקדק על קלה כבחמורה.

ואציין מעט מקורות למעלת התורה שנשריש לעצמינו שכל שבחה חביבותה וכוחה הוא על מנת לדעת את הדרך אשר נלך בה. במשנה ריש מס' פאה אלו דברים שאדם אוכל פרותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב כו' ות"ת כנגד כולם ובשנות אליהו שם כתב דשקול ת"ת כנגד כל המצוות. וכבר כתב כן הרמב"ם (פ"ג מהל' ת"ת ה"ג). עוד מצינו בירושלמי פאה (ז:) כל העולם כולו אינו שווה אפי' לדבר אחד של תורה וחד אמר אפילו כל מצוותיה של תורה אינם שווים לדבר אחד של תורה. ובגמ' נדרים (לב.) אי' שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ ועוד.

לימוד ההלכה הוא גם לבני תורה
רבים טועים לחשוב שלימוד הלכה הוא ענין לבעלי בתים ומי שהיום למדן גדול הוא הוא הארי שבחבורה, עד כדי כך שפעם אחת מסרתי שיעור בחיזוק לימוד ההלכה והיו כמה ליצנים שאמרו זה לא לבחורי ישיבות זה רק לעמי ארצות! כמובן שאותם אלו שמדברים כך, ידם לא נגעה בהלכה ואינם יודעים לא מימינם ולא משמאלם ולכן מכפישים את מי שעוסק בזה. אמנם דבר זה אינו חידוש, וכבר בדור העבר אירע כן אצל גדול הדור מרן החזון איש. וכך מעיד עליו מרן הגר"ש ואזנר בספרו שבט הלוי (ח"ב סי' נז). החזו"א באחד משיחותיו עמי אמר לי בצעירותי למדתי טור ובית יוסף וחברי לעגו לי וברוך ה'' נעשתי מה שנעשתי עכ"ד.

וכולנו רואים מה צמח מרבנו פאר הדור גאון ישראל רשכבה"ג החזון איש, וזאת בזכות שלא התבייש מאף אחד, האמת היתה נר לרגליו, לא היה אכפת לו מה יאמרו ומה יגידו אלא קיים מאמר הכתוב ויגבה לבו בדרכי ה' [ואלה שלעגו על רבנו החזו"א לא שמענו עליהם וגם לא נשמע עליהם לעולם] ולצערינו בדורנו זה שרובם לא לומדים הלכה, כבר יש השפעה חברתית וכבר לא נעים להיות יוצא דופן מכולם. וידעתי על כמה בחורים שרצו ללמוד הלכה אך החברה והסביבה לא נתנה להם את האפשרות לכך. אוי לו לדור שכך עלתה בימיו.

גם בהלכה יש פלפולים
לענ"ד נראה שהסיבה העיקרית אשר המון העם אינם עוסקים בלימוד הלכה, הוא כי טועים לחשוב שכל הפלפולים המחשבות והלומד'ס נמצא רק בלימוד הש"ס ובפרט בסוגיות הנלמדות בישיבות, וכבר שמעתי כן מכמה בני אדם שמחוסר ידיעה שוגים בזה בטענה שבהלכה אין פלפול ואין טעם ללמוד בגירסא עד כדי כך שנוצר מצב שכשרואים אדם שלומד הלכה כנראה שהוא אינו כשרוני ולמדן, ולכן מסלק עצמו מלימוד הגמרא.
אך כמובן שכל טענות אלו שטותיות בתכליתם, ופשוט לכל בר דעת שבהלכה יש פלפולים עצומים אף יותר מלימוד הש"ס ואין צורך להאריך בזה כי הדברים פשוטים ביותר.

זכורני שפעם אחת שמעתי בחור שאמר שבהלכה אין פלפולים כלל ורציתי להוכיח לו שהוא טועה טעות גדולה. זה היה כמה ימים לפני חנוכה אז אמרתי להציע בפניו ספק מרתק מעניינא דיומא, והנה תורף הדברים בקיצור. מצינו ב' הלכות בחנוכה. בסי' (תרעא ס"א) פסק השו"ע דאפי' עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק, ובסי' (תרעח ס"א) פסק השו"ע דמי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ונר שבת יקנה נר שבת מפני שלום ביתו. לפי"ז יל"ע מה הדין אדם שאין לו נרות כלל בליל שבת של חנוכה האם ימכור את כסותו כדי לקיים מצות נר חנוכה, הרי ברגע שיהי' לו נר שוב יהי' מחוייב ליתנו לנר שבת לפי ששלום בית עדיף, ולצורך נר שבת אינו מחוייב כאמור למכור את כסותו וא"כ מה דינו. הוא הנקרא שאלת גלגל החוזר, ויש לציין שמצינו נידון "גלגל החוזר" בכמה מקומות בש"ס ובהלכה. וכמדומה שהספק הנ"ל כבר הסתפק בזה הרב מפוניבז' זצ"ל ונחלקו בזה האגרו"מ והגרשז"א וכו'. כשסיימתי להרצות בפניו ספק מסובב זה הודה ולא בוש, וציין שמאד נהנה ולא ידע כלל שגם בלימוד ההלכה ישנם פלפולים וסברות לכאן ולכאן.

אתה הראת לדעת שכל הסיבה שמזניחים את לימוד ההלכה למעשה, הוא משום שאינם יודעים ומכירים את דרכי לימוד ההלכה כדבעי, לבדוק ושקול במאזני פלס כל סוגיא, וכל ענין העולה ממנו לדינא דבר מתוך דבר.
כולל במסגרת ישיבתית
ואם דברינו היו נסובים על בחורי ישיבות, עוד היה אפשר להרגיע את הרוחות במעט. שכן בחורי ישיבות לומדים בישיבה מבוקר ועד ערב, ובישיבה ישנם סדרים קבועים מתי ללמוד ומה ללמוד, וכיון שרובץ עליהם סדרי הישיבה בכל מהלך היום למעט זמנים קצרים, ממילא הם לא יכולים להשקיע כ"כ בלימוד ההלכה כי הזמן לא נותן להם פנאי, ועוד שאין עול הבית רובץ עליהם שיצטרכו לדעת אורחות הבית ותורתו. אבל אברכים שלא לומדים הלכה, הטענה הרבה יותר גדולה, שכן כעת יש להם אפשרות ללמוד בכולל הלכה ועליהם רובץ עול הבית. ובעל הבית נשאל שאלות רבות מאשתו וילדיו והוא צריך לדעת מה להשיב להם על כל שאלה שישאלוהו.

ויצא לי לראות כבר כמה פעמים מודעות תלויים על בתי מדרשות לפני תחילת זמן וכדו', וכך נוסח המודעה "נתפנה כמה מקומות לאברכים מצויינים לכולל במסגרת ישיבתית" כו' ויש להצטער כל כך שהמסגרת הישיבתית ממשיכה גם לאחר הנישואין, בו יכול אברך להשקיע את שנותיו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ובמקום זה שנה רודפת שנה ואין בידם מאומה אלא לומדים מעט מזעיר בכל מסכת בכל שנה, וחבל שלא מנצלים את שנותיהם היקרות מפז כמו שצריך להיות עמלים בכל מסכת שלומדים שיהי' לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

ושמעתי שמרן הגרי"ש זצוק"ל התאונן על כך רבות, באומרו איך יעלה על הדעת שאברכים כבר מגיעים לגיל שלושים ארבעים ועדיין אין להם ידע בסיסי בהלכה ואפילו הלכות מפורשות בשו"ע אינם יודעים, גם בדינים המצויים ביותר באורח חיים, הרי צריך לדעת כיצד לחיות ע"פ התורה ולא יתכן שאינם נכשלים בלא ידיעת ההלכה על בוריה ועל כך יש לבכות ולהצטער מאד.

וכ"כ מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בספרו שולחן המערכת (ח"ב בהקדמה) דעיקר הלימוד אצל אברכים נשואים ת"ח צריך להיות בעיקר בענייני או"ח ויו"ד הנוהגים למעשה גם בזמן הזה כדי שידע לקיים המצוות כהלכתן, וגם להמנע מלהכשל באיסורי תורה ואיסורי דרבנן, ולא כמו שנוהגים מקצת אברכים שעוסקים בכל זמנם אך ורק בפלפול בסדר קדשים וטהרות שאינם נוהגים כלל בזמן הזה, עיי"ש.
מה ישיב בעל הבית
ושמעתי מהגאון רבי משה יהודה שניידר שליט"א, שאמר שמרן רה"י הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן כל הזמן היה מחזק את הלימוד הלכה למעשה לדעת את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה, הגר"מ שניידר היה חברותא של הגראי"ל שטיינמן וממנו יש לנו עדות שכל הזמן היה מעורר על לימוד ההלכה בכל עת ובכל שעה.

הגראי"ל שטיינמן גם אמר שקורה תופעה מאד מצויה בכל בית יהודי שהאשה שואלת שאלה בהלכות בשר וחלב או בהל' שבת תפלה וכדו', ובעל הבית לא יודע מה להשיב לה והוא מתחיל להרצות לה איזה פלפול של הפני יהושע, ואשתו יודעת שהוא מבלבל לה את המח, ולא יודע לא מיניה ולא מקצתיה, והרי הוא רחוק ממושגי ההלכה כרחוק מזרח ממערב ואינו יודע זוהי ביאה זוהי שיבה, וכידוע בהרבה בתים האשה יודעת הלכות יותר טוב מבעלה [כי בבחרותה למדה בסמינר] אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. עוד עיין בספר החדש 'כאיל תערוג' (ענייני שבת ברכות ותפלה עמ' לט) מה שהאריך על החיוב והמעלה של לימוד ההלכה.

ומלבד זאת יש כאן בעיה נוספת שבעל הבית מחמת אי נעימות שאינו יודע את ההלכות הרי לא יאמר שאינו יודע ומחמת כך יאמר דברים לא נכונים וישקר וגם יכשיל את אשתו ואת בני ביתו וכבר מצינו כן בגמ' שבת (ג:) שרב שאל שאלה את רבי, ורבי חייא אמר לו כאשר רבי עוסק במסכת אחת אל תשאל אותו על מסכת אחרת שמא אינו מונח במסכת זו, ואם רבי לא היה אדם גדול מחמת הבושה שאינו יודע, היה משיב לך תשובה שאינה תשובה. והרמב"ם פסק זאת להלכה (פ"ד מהל' ת"ת ה"ו) ועל כן צריך להזהר בזה מאד. [וזה עבירה גוררת עבירה גם שלא למד ההלכות גם שמשקר בדבריו וגם שמכשיל את בני ביתו בשמירת ההלכה]

הנה לאחרונה יצא ספר לאור בשם 'תורתו ואומנותו' של הרה"ג רבי יעקב בוצ'קובסקי שליט"א (עמ' 73) וכתב שם בזה"ל "חשוב מאד לדעת הלכה להיות הפוסק בבית הדבר תורם רבות למעמד הבעל במשפחה, ואשה שמחה מאד לראות שבעלה פוסק בעצמו בשאלות המתעוררות. בית שדנים בו בכובד ראש בשאלות ההלכתיות – הוא בית ברמה רוחנית גבוהה, והילדים הגדלים בו סופגים בדמם יראת שמים.

ניגש אלי בחור ישיבה ושאל אותי האם אוכל ללמוד איתו הלכות על הסדר, שאלתי אותו מהי מטרתך בידיעת ההלכות השיב לי הבחור: אתה יודע עוד מעט מתחתנים והאשה שואלת הרבה שאלות וצריך לדעת מה לענות לה, אחרת זה ממש בושה, שאלתי אותו האם זאת מטרתך היחידה או שיש לך עוד תועליות מידיעת ההלכות, והוא משיב לי: מה כבר יכול להיות, ולבסוף החליט שאין לו עוד מטרה. אמרתי לו: את הדבר החשוב ביותר שכחת. עיקר מטרת לימוד ההלכות כי לדעת איך יהודי צריך להתנהג במהלך היום יום, לדקדק בקיום המצוות ושמירת ההלכה, וזה מראה עד כמה המון העם רחוקים מהידע הבסיסי בהלכה וצריך לחזק נושא זה עד למאד!

לימוד ההלכה הוא גם לאשכנזים
משום מה מקובל בעולם התורה שלימוד ההלכה הוא בעיקר לספרדים עד כדי כך שפעם אמרתי לחבר אחד שרב פלוני בקי גדול בהלכה וחבירי השיב לי: כן זה בגלל שהוא ספרדי, והתכוין לומר לי שהיות ורב זה ספרדי לכן כל היום עוסק רק בהלכה, ובהזדמנות אחרת הגיע אלינו בחור לישיבה ולמד משנ"ב בתחילת סדר א' עד שעה 10:00, ושמעתי שאחד אומר לחבירו מסתמא שהבחור הזה ספרדי ומכל זה נראה שלימוד ההלכה שייך פחות לבני אשכנז [וכנראה שדבר זה נובע משני סיבות. א'- כוללים בהלכה מצויים הרבה יותר אצל הספרדים ובפרט כוללים שבהמשך מעמידים מורי הוראות בישראל. ב'- דיינים בישראל מצוי יותר אצל הספרדים ואצל האשכנזים מצוי יותר ראשי ישיבות]

אבל כמובן שזוהי טעות גדולה ואין שום נפק"מ בין ספרדים לאשכנזים בזה וכל אחד צריך לקיים את המצוות ולדקדק בשמירת ההלכה. מי לנו גדול ממרן רשכבה"ג הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל שהיה כל הזמן מעורר ומחזק בלימוד הלכה למעשה לדעת את הדרך אשר בה נלך וכן ידוע שמרן הגרי"ש אלישיב תמיד דירבן ללמוד ולדעת ד' חלקי שו"ע, בעת ביקורו של האדמו"ר מצאנז זצ"ל אצל מרן הגרי"ש זצ"ל שאלו במה יש להתחזק בימים אלו. ענה לו מרן הגרי"ש: "חובה ללמוד את כל השו"ע ולקיימה מאלף עד תיו, בין ענין הלימוד ובין ענין הקיום לדקדק בהלכה בקוצו של יו"ד, וזה העיקר שהרי אין לנו שיור אלא התורה הזאת" והדברים מדברים בעד עצמם.
המכתב מגדולי ישראל בחיזוק לימוד ההלכה
בספר חוט שני יו"ד (ח"ג עמ' תקיג) מובא מכתב שחתמו עליו כמה מגדולי ישראל על חיזוק בלימוד ההלכה ונכתב בערב מתן תורה תשע"ג, וזה לשון המכתב: אמרו חז"ל בסוף מס' נידה, תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב. גדולה היא מעלת לימוד ההלכות שעי"ז זוכים לידע את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. לכן ראוי לכל אחד ואחד לקבוע זמן יומי ללימוד בספרי הלכה ובפרט בהלכות הנוגעות למעשה דבר יום ביומו ומידי שבת בשבתו וראוי שלא לפחות מחצי שעה ביום בלימוד ההלכה, וכמו שכבר כתב מרן הקהילות יעקב זיע"א וידיעת ההלכות תביא לידי מעשה וקיום כל התורה כולה שבזה זוכים לחיי בעוה"ב.

גם בעלי משפחה ראוי שילמדו עם בני הבית את ההלכות הנוגעות למעשה אשר זה ישפיע על כל הנהגת הבית. וקביעות הלימוד יהי' בחיבורים שנתפשטו בכלל ישראל כמו ה'משנה ברורה' וה'חיי אדם', ובעניינים שמציאותם נתחדשה בתקופה האחרונה יש מקום להעזר בבירור ההלכה בחיבורים המיוסדים ע"פ סוגיות הגמ' וספרי גדולי האחרונים, ולא לסמוך למעשה על קיבצי שמועות בדרך של ליקוט גרידא. ובודאי ישפיע דבר זה על כל חיי האדם להתנהג על פי התורה ולהינצל מכל מכשול ואשרי חלקם של המתחזקים בזה. החתומים: מרן הגר"נ קרליץ, מרן הגר"ח קנייבסקי, מרן הגר"ג אדלשטיין, ומרן הגראי"ל שטיינמן.

צוואת רבנו יעקב מליסא
ישנה צוואה שכתב הגאון האדיר רבנו יעקב מליסא בעל נתיבות המשפט שהתפרסם בכל העולם כולו [כדאי ורצוי מאד לכל אחד לחזור ולשנן על צוואתו, כי יש שם דברים מלהיבים ומחזקים מאד] באות ב' כותב הוא לבניו כך "... והעיון שתלמדו יהי' אליבא דהלכתא לא בפלפול הנהוג בעוונותינו הרבים בדור זה" ובאות ג' כותב "תלמדו בכל יום דף או עמוד בשו"ע או"ח ותראו שתהיו בקיאים בו בהדינים היטב כי רוב דיני או"ח מזדמן לאדם בשעה שא"א לאדם לעיין ולשאול לחכם"

וראיתי פעם בס' מצווה ועושה (ח"א עמ' נז) שכתב דיש להביט ולראות דהלא הגאון רבנו יעקב מליסא בכל הארץ יצא קוו ותהילתו מלאה ארץ וחיבוריו הגאונים נתפרסמו בכל העולם הלה המה נתיבות המשפט על חו"מ חוות דעת על יו"ד תורת גיטין מקור חיים בית יעקב נחלת יעקב צרור המור מעשה נסים אמת ליעקב ועוד, ונודע ומפורסם כי היה עמוד ההוראה בדורו דור דיעה, ואעפ"כ לא נרגעה רוחו של הגאון האדיר הזה בספריו הגדולים, ולעת זקנותו בחר להיות לו למגן ולמחסה בדרך הרחוקה שהולך, לחבר ספר קיצור קטן על דיני שו"ע, וקיבץ ואסף דינים בקיצור נמרץ ממש, לזכות את הרבים בהלכות השכיחות בכל יום. ומזה יש לראות גודל הזכות של הדפסת ספר הלכות ודינים נחוצים הנוהגים מידי יום ביומו. אתה הראת לדעת כי לימוד ההלכה חשוב מאד וזוהי דרך חיינו כאן בעוה"ז, ולא פלא שקרא לספרו "דרך החיים" ודוק.
גולת הכותרת – לימוד ההלכה
יד"נ האברך הנעלה הרב חיים וכסלר שליט"א זכה לשמש את הגה"צ המשגיח רבי דב יפה זצוק"ל משך כמה שנים, לאחר פטירתו הוציא עלון בשם 'הם זכרונם' ובו עובדות מהמשגיח וכן דברים רבים שסיפר המשגיח ממרן החזו"א, ואחד מהדברים ששמע המשגיח מהחזון איש הוא שפעם אחת אמר: "בזמן הגמ' כאשר ראו ילד מוכשר אמרו עתיד זה להיות מורה הוראה בישראל. היום אומרים עתיד זה להיות ראש ישיבה"...

ואכן בשנת תשע"א התפרסם מכתב שכתב הגאון רבי צמח מאזוז שליט"א משגיח דישיבת כסא רחמים והנה הם דבריו: גולת הכותרת של לימוד התורה, היא לימוד פסיקת ההלכה וכמו שאמר רבי יהושע בן חנניה על רבי ישמעאל כשהיה שבוי ברומי והיה תינוק "מובטחני בו שמורה הוראה בישראל" (גיטין נח.) וכמו"כ הלל הזקן אמר על אותו תלמיד מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל (פסחים ג:) וכהנה רבות, וממה שלא נתנו תואר אחר שמע מינה שזה התואר הגדול והנכסף, וכ"כ במדרש רבה "אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצא מהם מאה למשנה עשרה לתלמוד ואחד להוראה" כו' וכבר גדול הפוסקים בדורינו מרן הגאון כמה"ר רבנו עובדיה יוסף דיבר ע"ז הרבה מאד עד שכיום רוב הכוללים לומדים הלכה וכו', עיי"ש בזה.
א"א להיות בן תורה בלי ללמוד הלכה
הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל מגדולי הפוסקים בארה"ב בספרו משנה הלכות (ח"ח סי' רמז) כתב ששמע מיראי ה' שטוענים שהמצוה להגיע למדרגת ההוראה ולהורות הלכה למעשה בין דם לדם ובין דין לדין אינו אלא למי שרוצה להורות הוראה לרבים, אולם מי שהוא בודד במדרשו, יוכל להיות לומד תורה ועובד ה' ולקיים את כל התורה והמצוה גם בלי ללמוד הלכה למעשה, ואדרבה לברר הלכה למעשה זה גורם לבטל זמן מלימוד התורה. והשיב ע"ז הרב המחבר שדבר זה הוא טעות גדול, כי א"א לשום אדם להיות בן תורה וללכת בדרכי ה' ולמלאות המצוה של ידיעת התורה, בלי לרכוש לו ידיעות התורה בהלכה למעשה. ואכן אין צורך להוסיף כלום על זה.
לימוד ההלכה גורם להתמדה בתורה
מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה, מסר דברים במעמד סיום הדף היומי בהלכה ע"י דרשו ביד אליהו ניסן תשע"ה (הודפס בספר החדש דרכי החיזוק עמ' תקיד) וכה היה דבריו בזה"ל "וידוע לי על אנשים שלא היו מתמידים והתחילו ללמוד הלכות ונעשו מתמידים! ולא למדו הלכות תלמוד תורה וביטול תורה, אלא סתם הלכות הנוגעות למעשה, ועל ידי זה נעשו מתמידים, זהו כח ההשפעה של לימוד ההלכה למעשה".
הלומד הלכות רואה ברכה בעמלו
ולענ"ד נראה שיש כאן מעלה נוספת בלימוד ההלכה למעשה. הנה ידוע שאחת הבעיות הגדולות ביותר שיש אצל לומדי התורה הוא ה"שכחה" הרבה שואלים ומבקשים כיצד ניתן ללמוד ולזכור [ועי' בהמשך דברינו שהבאנו בס"ד כמה עצות לזיכרון לבקשת הרבים] נראה שכאשר אדם לומד הלכה בנקל יכול לזכור את לימודו ולראות פרי בעמלו, שכן כל הלכה שלומד יכולה להיות אקטואלית בכל יום מחיי המעשה, וא"כ כיון שאדם יודע מראש שלימוד זה יהי' שימושי ומועיל למהלך חייו, ובהזדמניות רבות ניתקל בשאלות הלכתיות סבוכות, וע"י שלמד ושנה ובירר את ההלכות יכול בנקל לדעת תשובה ברורה לשאלותיו, וממילא זוכר את לימודו.

ויש לדברינו סמך בגמ' סנהדרין (פב.) "ראה מעשה ונזכר הלכה" וכן בפסחים (סו.) מצינו כן. והיינו שפעמים רבות אדם רואה איזה מאורע וכדו' ומיד נזכר באיזה הלכה שראה בזמן האחרון, וכיון שלומד הלכה שנוגעת לכל מהלך חייו של אדם, פשוט שגם זכרון הלימוד נעשה בקלות יותר, וכיון שזוכר את לימודו הוא רואה סיפוק עצום בלימודו, וזה דוחף אותו להמשיך עוד ועוד. ופעם נשאל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מדוע גדולה שמושה יותר מלמודה, עי' ברכות (ז:) והשיב: שכאשר תלמיד משמש את רבו, בקלות יותר אפשר לזכור את הדברים, שכן ע"י ראיית מעשיו של רבו נחרט ונחקק אצלו כל פעולה שעושה, בבחינת "ראה מעשה ונזכר הלכה".

עוד ראיה יש לדברינו הנ"ל מהמשנה במס' אבות (פ"ג מ"ט) הוא היה אומר: כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת. מבואר מזה שהמעשה הוא הגורם לחכמה שתתקיים, ונמצא שכך יכול הוא להבין ולהעמיק יותר כי תלמודו מתקיים בידו, והדברים נפלאים ומאירים ביותר!
אדם לעמל יולד
פנינה ומרגלית יקרה מצינו בדברי הגאון רבנו מאיר שמחה בעל האור שמח בספרו משך חכמה (פר' כי תבוא פכ"ח פס"א) על הפסוק "אדם לעמל יולד" (איוב פ"ה פ"ז) לעמל הוא ר"ת ללמוד על מנת לעשות, נמצא לפי זה שכל שתכלית האדם בעולם הה הוא כדי שילמד תורה על מנת שיקיים מה שלומד כי אדם לעמל יולד, ומצינו גם בבבלי וגם בירושלמי בחומרת הענין של הלומד שלא ע"מ לעשות. בירושלמי בברכות (פ"א ה"ב): כל הלומד תורה ואינו מקיימה נח לו שנהפכה לו שלייתו על פניו וראוי שלא יצא לאויר העולם.

ובבבלי מצינו בגמ' יבמות (קט:) תניא רבי יוסי אומר כל האומר שאין לו אלא תורה כלומר שלומד ואינו מקיים, אפילו תורה אין לו כלומר אפילו שכר לימוד אין לו, עיי"ש פי' רש"י, מ"ט אמר רב פפא אמר קרא (דברים פ"ה פ"א) "ולמדתם ועשיתם" כל שישנו בעשיה ישנו בלימודה, וכל שאינו בעשייה אינו בלימודה.
ללמוד על מנת לעשות
ואכן אחד מהקניינים שהתורה נקנית בהם הוא "ללמוד על מנת לעשות" כמבואר במס' אבות (פ"ו מ"ו), והסיבה לכך פשוטה כאשר לומדים תורה מתוך כוונה לעשות ולקיים את ההוראות היוצאות מהלימוד, אזי צורת הלימוד איכותית ויסודית יותר.
לאחרונה יצא ספר נפלא בשם "תורה דיליה" להג"ר אברהם חנונו שליט"א מח"ס אל תדיחנו ועוד ספרים רבים והוא ביאר באופן נפלא מדוע ישנו צורך מיוחד בקנין התורה שלימודה יוקדש למען העשייה, משום שבאופן טבעי כאשר חש הלומד כי העולה בידו מלימודו ישמש אותו הלכה למעשה, הרי נעשה הוא בעת לימודו אחראי יותר, הוא משתדל מאד לברר כל ענין עד היכן שידו מדעת, והכל מתוך רצון לפשוט ולהתיר כל צל של ספק, הוא מדקדק ומעיין היטב בכל פרט ופרט, אם הסברא מעורפלת דואג הוא להבהירה, אם קושיא תטריד את מנוחתו לא ינוח ולא ישקוט עד אשר ישיב ויתרץ. לימוד שכזה עולה עשרת מונים על "לימוד לא מחייב" ללא אחריות אלא לפלפולא בעלמא שהרי כלל ידוע הוא "מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה"!

תורה מלשון "הוראה"
מרן הגאון רבי יוסף חיי זוננפלד זצ"ל אמר שהמילה תורה היא מלשון "הוראה" כי היא המורה לאדם אין לנהוג בכל ענייני חייו בכל צעד ושעל. ומצינו דבר נורא במהר"ל בדרך חיים עמ"ס אבות (פ"ו מ"ו) שפירש ללמוד ע"מ ללמד: "כי המעשה הוא העיקר ומי שאין תלמודו על מנת לעשות אין זה ראוי אל התורה כלומר שאינו ראוי לקבלת התורה".

ומאידך מצינו במק"א במהר"ל במעלת הלומד הלכה, עיין בספרו תפארת ישראל (פרקים יג' – יד') שגורם לאדם להתדבק בבורא יתברך, וכעי"ז ידוע מה שאמרו בשם האר"י ז"ל שהלכה אותיות "הכלה" שע"י לימוד ההלכה נחשבת התורה כמאורסת אליו, שע"י ההלכה מייחד הדודים, ואז התורה נעשית אצלו ככלה שהרי ממנה תוצאות חיים לידע את הדרך אשר יעשה האדם וחי בהם.
לימוד לשמה הוא ע"י שמקיים מה שלומד
שמעתי מהגאון רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א שהיום ב"ה לא חסר לומדים בביהמ"ד, צריך גם יראת שמים שהלימוד לא יהי' רק בגדר "רכישת ידע" בעלמא אלא שכל דבר שלומדים צריך לקיים. כל אחד מכיר את עצמו, והרבה פעמים כשמגיע אדם לשלב שצריך לקיים ולבצע את מה שלמד זה כבר קשה מאד. לצערינו תופעה זו מצויה מאד אפשר לראות מתמיד גדול בתורה בש"ס ופוסקים אבל בקיום המצוות הדבר אצלו חלש. וזה רק מראה שכל תורתו אינם לשם שמים, ועי' בגמ' שבת (לא:) במי שלומד תורה בלי יראת שמים שמבואר שם דברים חמורים.

ולכן לא פלא לומר שכל הלומד על מנת לעשות ולקיים את מה שלומד לזאת יקרא 'תורה לשמה' וכ"כ בספר חסידים (אות תתקמד) ובראשית חכמה (בהקדמה). וכן מפורש הדברים הנ"ל בכסף משנה (פ"ג מהל' ת"ת ת"י)... "אבל הלומד על מנת לעשות הוי לימוד לשמה ומספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות". ומי לא רוצה לזכות ללמוד לשמה, במשנה במס' אבות (פ"ו מ"א) מנה שם רבי מאיר רשימה ארוכה ביותר של מעלות נפלאות ונשגבות במי שלומד תורה לשמה [ובמקום אחר כתבתי באריכות דינים רבים שנובעים מכח תורה לשמה וכגון לענין הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, ולענין תורה מגנא ומצלא, ולענין החש בראשו יעסוק בתורה ועוד רבים כאלה]

וידוע שהחזו"א הגיע לגדלותו בזכות תורה לשמה, ומרן הגאון רבי שמואל ואזנר זצ"ל אמר שמרן החזו"א היה בקי נפלא בענייני רפואה כידוע בזכות שלמד לשמה, עי' בשבט הלוי (ח"י סי' יג). וכן ידוע שרבנו הגר"א זכה לדעת מתי קץ הגאולה, עי' בספרא דצניעותא (פ"ה) ואמר הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד (הו"ד בספר מרא דארעא דישראל עמ' מז) שהגר"א זכה לזה כי למד תורה לשמה כל חייו.

כדי לתמצת את דברינו, אמרתי לציין כאן את משפטו המצמרר של מרן הגאון רבי יצחק זאב סלובייצ'יק זצ"ל: "פעם היו מונחים בלימוד ומתעסקים במצוות, היום מונחים במצוות ומתעסקים בלימוד" אכן הם הם הדברים אשר דיברנו, אדם צריך לדעת שכל מה שלומד יהי' על מנת לעשות, ואדרבה אם לומד ויודע מה שלמד ובכ"ז לא מקיים, הוא גרוע יותר ממי שאינו לומד ואינו יודע, והוו כעין מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין (ביצה ל.)
תלמיד חכם בבחינת שבת
והנה בזוה"ק (פרשת צו דף כט:) כתב שתלמידי חכמים נקראים שבתות וימים טובים, ומי שמחלל שבת חייב סקילה כך מי שמשתמש בעטרה חלף וכך הוא המשתמש במי ששונה הלכות שמחלל תורתו וכ"ש המבזה אותו שהוא כאילו מבזה שבתות ומועדים עיי"ש. והאליה רבה (סי' רמב סק"א) הביא דברי הזוה"ק הנ"ל שחייבים לענג שבת בכל מיני מאכל ומשתה ובלבושין שפירין כגוונא דשבת, והמבזה תלמיד חכם כאילו מבזה שבת שהוא כאילו עובד כוכבים. [וכבר נאמרו הסברים רבים מה הכוונה שת"ח הוא בבחינת שבת, עי' בס' יקר חכמים לגר"א נשרי פרק כ' מש"כ בזה. ושמעתי ממורי ורבי מרן הגאון עמוד ההוראה שר התורה רבי אשר וייס שליט"א שאמר ע"ד הלצה שתלמיד חכם נקרא שבת, בגלל שרק בשבת הוא מנותק לגמרי מהפרעות מפלאפונים, הוא יכול לשבת בשקידה בביהמ"ד באין מפריע ולזאת יקרא תלמיד חכם.
ראשי תיבות שבת
ואמרתי על דרך דרוש ששבת ר"ת שבת ברכות תפילה ומי שלומד דינים אלו ובקי בהם ומקיימם – הוא הוא הנקרא תלמיד חכם, וע"ז נאמר שתלמיד חכם נקרא שבת, כי דינים אלו והלכותיהם הם המצויים ביותר בחייו של האדם, ובהם האדם ניתקל בכל צעד ושעל ואם לא ילמד הלכות אלו, ודאי שיכשל בכל פעם מפאת חסרון ידיעה, בשבת: מכניסתה ועד צאתה. בברכות: בכל פעם שאוכל. ובתפלה: שלוש פעמים ביום בכל תפלה שמתפלל. ובסמוך אבאר בקצרה חשיבות כל דינים אלו, ובמה אפשר להכשל בהם.
כל התדיר מחבירו קודם את חבירו
הדבר פשוט וברור שאדם מחוייב ללמוד קודם את הדינים שיותר תדירים ומצויים לו, וגם בתלמוד תורה יש לומר כל התדיר מחבירו קודם את חבירו (זבחים פט.) דהנה בגמ' מגילה (ג.) איתא מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה, וידועה השאלה וכי לזה יקרא ביטול תורה הרי בא לקיים מצות מקרא מגילה ורבו הישובים בזה [עי' בקובץ עיון הפרשה – פורים עשרות תירוצים על שאלה זו]. ובשו"ת קרבן שמואל (סי' א) תי' דהנה בספר חסידים (סי' תתריא) כתב ילמוד אדם תחלה מה שנוהגים ללמוד תדיר, שאיך יעלה על דעתו ללמוד תחלה ספר קדשים ועדיין אינו יודע סדרים שצריכים בכל יום כמו חולין שבת ברכות וכיוצ"ב. ולפי"ז תירץ הקרבן שמואל שיסוד הוא בלומד שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, שמה שצריכים כדי לדעת את המעשה אשר יעשו הוא התדיר ומגילה הרי אינה תדירה, ואעפ"כ מבטלין ת"ת דתדיר לת"ת שאינו תדיר מצד פרסומי ניסא. הרי לנו שגם בתלמוד תורה אמרינן כל התדיר מחבירו קודם את חבירו ויש ללמוד ולהקדים תלמוד תורה תדיר לתלמוד תורה שאינו תדיר.

וכאן המקום להעיר על אותם אנשים שלומדים סדר קדשים או סדר טהרות, וחבל מאד כי בעיקר הדינים וההלכות הנצרכות לכל אדם הם לא יודעים, אפילו דינים המפורשים בשו"ע או"ח (הל' נטילת ידים ק"ש קדיש וכו'). וכשבאים אליהם בטענה הם מיד משיבים לנו כי הספר חסידים כותב שכל לימוד אשר מעט עוסקים בו הרי הוא כ"מת מצוה" והיות וידוע שלימוד קדשים מוזנח בקרב הציבור ומעט מאד עוסקים בו, לכן לקחו על עצמם תפקיד זה ולזכות במצוה גדולה זו של "מת מצוה". וכמובן שאין דרך זו נכונה כלל ועיקר, שהרי הספר חסידים עצמו (סי' תתריא) הדגיש שכל מעלת לימוד קדשים אינה אלא לאחר שכבר למד הלכות הנצרכות לו כגון חולין שבת וברכות, וא"כ ודאי שאותם הלומדים קדשים אינם יכולין להשען ולסמוך ע"ד הספר חסידים.

וגם המשנה ברורה שכידוע מאד דירבן לימוד סדר הקרבנות [עי' בדברי החפץ חיים בהקדמה לספר עבודת הקורבנות מה שהאריך בזה] עם כל זאת כתב בהקדמה לספרו בזה"ל: והנה אף שלימוד התורה הוא שכל מה שהאדם לומד אפילו בקדשים טהרות הוא מקיים מצות עשה דתלמוד תורה, מ"מ עיקר לימוד האדם צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה ועל כן אמרו חז"ל (ברכות ח.) עה"פ 'אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב' אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות שביעקב, עכ"ל.

ועוד עיין בענין זה בחובת הלבבות בהקדמתו (ד"ה ואמרתי) ונשאל אחד מן החכמים שאלה נכרית מענין דין הגירושין והשיב את שואלו, אתה האיש השואל וכו' הידעת כל מה שאתה חייב לדעת מן המצוות אשר אינך רשאי להתעלם מהם ואין ראוי לך לפשוע בהם, עד שאתה פונה לחשוב בשאלות נכריות שלא תקנה מהם מעלה יתירה בתורתיך ובאמונתיך כו'. ועיי"ש במרפה לנפש שכתב מרורות על אותם המהפכים קערה על פיה, הלומדים חושן משפט ויורה דעה, ובמצוות הנוהגות בגופו של יום אינם יודעים בין ימינם לשמאלם ואורח חיים פן תפלס וכו'. יצא לנו ברור שאין לעסוק בלימודים אחרים בטרם אינו יודע ובקי בדינים ובהלכות הנצרכות לו.
ידיעת הלכות שבת
ידוע ומפורסם בשער בת רבים מה שצווח רבנו הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בעל ה'אורים ותומים' בספרו 'יערות דבש' (הו"ד במשנ"ב בהקדמה לח"ג) כי אי אפשר כלל במציאות שהאדם ינצל מאיסור שבת אם לא ילמד כל הדינים על בורים היטב היטב. וחידוש כתב רבנו הגאון האגלי טל (בהקדמה ד"ה ובחרתי) כשם ששמירת שבת שקולה ככל המצוות, כך ללמוד וללמד בהלכות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצוות. וגם יש בזה מעלה נוספת, וכמו שכתב הח"ח בספרו 'שם עולם' ששמע על גדול אחד שהיה לומד עם תלמידיו בכל יום שיעור הקבוע לו, והיה מזכיר בתוכו קצת מענייני שבת לקיים מצות עשה ד"זכור את יום השבת לקדשו".

ובאמת לצערינו הרבה נכשלים בדיני שבת בהרבה הלכות, וצריך להתחזק בלימודם ואמרתי לציין כמה מהם. הלכות הטמנה (סי' רנז) הלכות תולש (סי' שג) הלכות דיבורי חול ושטרי הדיוטות (סי' שז) הלכות מוקצה (סי' שח – וסי' שי) הלכות קורע (סי' שיד) הלכות בישול (סי' שיח) הלכות בורר (סי' שיט) הלכות סוחט (סי' שכ) הלכות טוחן ולש (סי' שכא) הלכות השמעת קול (סי' שלח וסי' שלט) ועוד

ולכן כל אחד יתחזק בלימוד הלכות אלו כדי שיהי' בקי בהם ויוכל לשמור את השבת כהלכתה, ואציין מעט ספרים בני זמנינו העוסקים בהלכות שבת, אשר לדעתי הם מהמוצלחים שבשוק, ועל ידם יוכל כל אחד לרכוש ידע רב בהלכות שבת [שמירת שבת כהלכתה, חזון עובדיה, השבת והלכותיה, ילקוט יוסף, הלכה ברורה, השבת בתפארתה, הליכות שבת ב' חלקים, כי בו שבת ב' חלקים, לקראת שבת, מעין עולם הבא, וביום השבת, מאורות השבת, פסקי תשובות, עם מקדשי שביעי]
ידיעת הלכות ברכות
כתב הריטב"א (ריש הל' ברכות) תחילת כל דבר ראוי אדם ללמוד וללמד לבניו ולתלמידיו סדר ברכות כדי שלא יבואו לידי מעילה וישחיתו ויתעיבו עלילה מפני שזה דבר חמור מאד, עכ"ל. ומה מאד הפליג בזה ה'יערות דבש' (ח"א דרשה יא) "מי שאינו בקי בהל' שבת והלכות ברכות אינו בתורת אדם ישראלי" ואכן הדברים נוראים דאם אדם אינו יודע הלכות ברכות קרוב לודאי שנכשל בכל צעד ושעל, והכי גרוע זה כשאדם מברך ברכה שאינה צריכה דלדעת הרמב"ם (פ"א מהל' ברכות הט"ו) עובר באיסור תורה וכן פסק להלכה השו"ע (סי' רטו ס"ד). וכן להיפך כאשר אינו מברך ברכה ובאמת צריך לברך, והרי זה נהנה מן העוה"ז בלא ברכה וכאילו מעל בקדשי שמים וכאילו גזל להקב"ה וכנסת ישראל (ברכות לה.).

ולצערינו אנו שומעים מפעם לפעם כאשר אדם מסופק אם לברך אם לאו, הרי הוא פוטר עצמו בכלל הידוע "ספק ברכות להקל" אבל רבנו המגן אברהם (סי' רב ס"ק ל"ו) כתב לנו יסוד בכלל דספק ברכות להקל, דכל זאת דוקא אם למד ההלכה ונסתפק לו אחרי לימודו איזה ברכה לברך וכיוצא בזה, אבל אם מסופק בברכה מחמת שלא שנה ולא ידע הדין, אי"ז נקרא ספק ברכה ילמוד הדין ויתברר לו. הבעיה היא שגם את הכלל הזה לא יודעים.

ועוד יש להצטער מאד, בהלכה שהמון העם לא יודעים למרות שהיא מלווה אותנו לכל החיים, ונוכחתי פעמים רבות לראות שהרבה לא שמעו מזה כלל. כולם שמעו על הכלל מג"ע א"ש אבל אף אחד כמעט לא שמע על הכלל זשחנ"ג והוא סימן לסדר הקדימה בברכות ז- מין שבעה ש- שלם ח- חביב נ- נקי ג- גדול (עיין במשנ"ב סי' קסח ס"ק ט"ו ועוד) ועוד הלכות רבות כגון אינו בדין שיפטור האינו חשוב את החשוב (רמ"א סי' ריא ס"ה) התעסקות בשעת הברכה (שו"ע סי' קפג סי"ב וסי' קצא ס"ג) כוונה בברכות (סי' ה) וכו'.

ואמרתי לציין בקצרה כמה סימנים שצריכים ללמוד אותם היטב כי הם נוגעים לנו מאד למעשה בכל יום ויום. הלכות נטילת ידים (סי' קנח) הלכות פת הבאה בכסנין (סי' קסח) הלכות שינוי מקום בסעודה (סי' קעח) הלכות מים אחרונים (סי' קפא) הלכות השותה מים לצמאו (סי' רד) הלכות קדימה בברכות (סי' ריא) הלכות ברכה לבטלה (סי' רטו) ועוד.

ולכן כל אחד יתחזק בלימוד הלכות אלו על מנת שידע אותם בבירור, ויתקיים בו מאמר הגמ' (ב"ק ל.) האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דברכות. ואציין מעט ספרים בני זמנינו העוסקים בהלכות ברכות הכתובים בטטו"ד למען ירוץ הקורא בו וירכש ידע רב בהלכות אלו [וזאת הברכה, חזון עובדיה, מאיר עוז, שערי הברכה, ברכת ה', תורת הברכה, פתחי הלכה, הברכה והלכותיה, כיצד מברכים ועוד]
ידיעת הלכות תפלה
מצות תפלה אינו קץ למעלתה ולחשיבותה, וכבר כתב הכל בו (סי' סה) לרוב מעלות התפלה אמרו ז"ל אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של תפלה, ובמדרש תנחומא (מקץ ט') איתא אין לך גדולה מן התפלה ובגמ' ברכות (לב:) מצינו כמה מעלות לתפלה, עיי"ש. ובאמת אין צורך להאריך בזה ולמפורסמות אין צריך ראיה. רק צריך לדעת כי אדם מתפלל ג' תפילות בכל יום, ואם אינו משים לבו ללמוד הלכות תפלה, בודאי שיכשל באיסורים חמורים ולא יתכן שימלט ממכשולים וטעויות במהלך התפלה.

מרן שר התורה רבנו הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א בספרו הנפלא 'ארחות יושר' (ערך תפלה) כתב בזה"ל: "כללו של דבר, חיוב גמור להיות בקי בשולחן ערוך הלכות תפלה, כי הבא לשמש את המלך ואין יודע איך יתנהג – בודאי יגרשנו המלך, וכל המזלזלין בזה עתידין ליתן את הדין, ואין ספק שלימוד דינים אלו חיובן קודם לכל הלימודים, כי הם נוהגין שלש פעמים בכל יום וכן כתב המשנ"ב בהקדמתו, והלימוד צריך להיות על מנת לקיים כי הלומד שלא על מנת לקיים – נוח לו שנהפכה לו שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם (ירושלמי ברכות פ"א ה"ב) והקב"ה יתן בלבנו אהבתו ויראתו ונזכה לעבדו באמת ובלב שלם, עכ"ל הטהור.

לדאבונינו אנו יודעים כמה לקויים אנו בדינים ובהלכות תפלה, וישנם הרבה סעיפים בשולחן ערוך שהמון העם ממש מזלזלין בהם עד שכבר חפשו הפוסקים 'לימוד זכות' על אותם הלכות שלא מקפידים בהם כל עיקר, ואציין מעט מהם א'- הנה אנו רואים שאין העולם מדקדקים כ"כ באיסור לעבור לפני המתפלל, ומעשים שבכל יום שאנשים עוברים לפני המתפללים שמו"ע, וזהו פלא שהרי נפסק להלכה בשו"ע (סי' קב) לאיסור, עי' בזה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סי' ח) מצווה ועושה (ח"א עמ' רפו) ועוד. ב' – בשו"ע (סי' קכג ס"ב) פסק בזה"ל במקום שכלו ג' פסיעות יעמוד ולא יחזור למקומו עד שיגיע ש"ץ לקדושה ולפחות עד שיתחיל ש"ץ להתפלל בקול רם. אמנם לא מצינו שנוהגין כן ורחוק לומר על עם סגולה שעושין בשאט נפש שלא כפי ההלכה ובודאי יש איזו סברא להקל, עי' בזה בספר תשובות הפוסקים, (עמ' מז) לג"ר מאיר "כץ [מח"ס פסקי תשובות על יו"ד] שהביא כמה תשובות בזה מגדולי הפוסקים, ועוד דוגמאות רבות כאלה.

עוד יש לעורר דהרבה בני אדם אינם יודעים דיני כריעות והשתחויות ודיני ג' פסיעות רק עושים איזה שהוא זכר לפסיעות בעלמא, ויש כאלה שעושין יותר משבע ושמונה פסיעות והוא איסור מדינא עיי"ש בשו"ע (סי' קכג ס"ד). ומצינו בגמ' יומא (נג:) שהמתפלל ואינו פוסע נוח לו אם לא יתפלל, והדברים נוראים. וזה מהעבירות שאדם דש בעקביו [תרתי משמע]. ויצא לאור קונטרס 'עושה שלום' לג"ר נתן שרון שליט"א המבאר ומסכם יפה כל דיני ג' פסיעות ואופן קיומם להלכה, וכדאי להשיג קונטרס זה ולהיות בקי בו.

ואמרתי לציין כמה סימנים בשו"ע הל' תפלה שצריך לעיין בהם היטב ולהיות בקי בהם. הלכות ברכות השחר (סי' מו) הלכות ק"ש (סי' נח - סא – סג) הלכות האסור והמותר קודם התפלה (סי' פט) הלכות הכנה לתפלה (סי' צב) הלכות שמונה עשרה (סי' צה) הלכות לעבור כנגד המתפלל (סי' קב) הל' ג' פסיעות (סי' קכג) הלכות חזרת הש"ץ (סי' קכד) הלכות קריאת התורה (סי' קמו) ועוד. ועיין למרן רשכבה"ג שה"ת הגאון רבנו חיים קנייבסקי שליט"א בספרו 'אורחות יושר' (ערך תפלה) שכתב בסוף דבריו קצת דיני תפלה שרבים מזלזלין בהם אם מפאת אי ידיעה אם מפאת קלות ראש והביא ארבעים ושש דינים עיי"ש בזה. ועוד עיין בספר 'שיח תפלה' (לגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א) [עמ' כו-לה] שהביא עשרה טעיות המצויות בתפלה, עיי"ש ותמצא מרגוע לנפשך.

לכן כל אחד יתחזק בלימוד הלכות תפלה בעיקר למה שנוגע לכל יום ויום. ואציין מעט ספרים מבני זמנינו העוסקים בהלכות תפלה הערוכים ומסודרים באופן נפלא, בהם יוכל האדם לקבל תועלת מרובה בהלכות אלו [תפלה כהלכתה, הליכות שלמה, ילקוט יוסף, אשי ישראל, אבני ישפה, שיח תפלה,ככל אשר שאלת, מאיר עוז, נקיות וכבוד בתפלה ועוד]
עולם כמנהגו נוהג
מלבד הלכות ודינים רבים שאין המון העם נזהר בהם, אם מפאת חסרון ידיעה אם מפאת קלות ראש, מצאנו דוגמאות רבות לדברים שהעולם נוהג בדיוק להיפך ממה שצריך להיות, דהיינו היכן שצריך ליזהר ולהקפיד אין בנ"א מקדקדים, והיכן שאין צריך להקפיד כל כך דוקא שם אנו מוצאים שבני אדם מקפידים מאד, והוא פלאי פלאים.

ואמרתי להביא כמה דוגמאות לדבר זה. בספר 'מאסף לכל המחנות' (סי' כא ס"ק כ"א) הביא מספר 'מצת שמורים' לגאון הקדוש רבי נתן שפירא בעל ה'מגלה עמוקות' שכתב וזל: "שרוב העולם כשרואים ציצית נגררים על הארץ חורדין חרדה גדולה כאילו הוא ספר תורה ורצים גדולים וקטנים להגביהו, ובאמת בשעת הנחת תפילין ובהסרת הרצועות נגררים הרצועות על הארץ, אין חוששין לה כאילו הותר רצועת הסנדל ולא עוד אלא שרבים מעמי הארץ משליכים אותם לארץ בכוונה שאין כלום ואין מוחה בידם ונהפך הדבר ויהיה להיתר" עכ"ל. ואכן ידוע העובדא עם מרן החזו"א (הו"ד בס' מעשה איש ח"ה) שפעם אחת ראה בחור שהיו רצועות תפילין על הרצפה, ורץ מקצה הביהמ"ד להרים לו את הרצועות. [אמנם עיין בס' 'אוצר תשובות' לשאלות המצויות, (עמ' קה) שהביא מכמה צדיקים שנהגו להשליך הרצועה של התפילין על הרצפה, ומקובל ד"ז מפי אליהו הנביא וצ"ע]

נמצא שבני אדם מקפידים דוקא במה של"צ כ"כ להקפיד, ובמה שצריך לדקדק בני אדם מזלזלין ונוהגים הפוך ממה שצריך [למרות שהשו"ע (סי' כא ס"ד) פסק שלא יגרור ציציותיו על הארץ, ובמשנ"ב הביא לזה ב' טעמים עיי"ש, מ"מ לשון השו"ע "יש להזהר" אך אינו חובה גמורה. ועוד י"ל דכ"ז כשהולך והציציות נגררות מאחור, אבל כשיושב והציציות מונחות על הרצפה והיא נקיה ומצוחצחת אין בזה חשש. וכן היה מעשה רב אצל מרן הגאון האדיר פוסק הדור רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל שירדו ציציות טליתו על הארץ בעת שהיה יושב, וכאשר אחד מהקהל בא להגביהם, עשה לו תנועה בידו שיניח וילך (עי' בילקוט יוסף שבת כרך א' ח"ב עמ' סח ובחוברת 'סדר היום בהלכה ובאגדה' עמ' 84 ועוד).

עוד דוגמא איסור לשון הרע אינו בכל אופן. ולפעמים מצוה וחובה לספר לשוה"ר על חבירו, וכגון בשידוכים שמציעים שידוך לא טוב ויזיק והוא נמנע לדבר ותולה שאין רצונו לדבר לשון הרע דעובר הלאו דאורייתא "דלא תעמוד עם דם רעך". וזה מצער וכואב הלב שכל השנה כולה לא נזהרין באיסור לשון הרע, ודוקא היכן שמצוה לספר לשוה"ר, ואדרבה אם לא יספר ויגלה החסרונות יזיק לחבירו, בזה נעשה כאילם פיו. ושוב מצאתי שהעיר בזה מספר 'זה השולחן' (הג' לח"ח) שיש הרבה בני אדם דכל הזמן מדברים לשן הרע ובזה נעשים כאילם לא יפתח פיו ויש לזעוק על כך מה שאומרים בוידוי של רבנו נסים גאון "את אשר אסרת התרתי ואת אשר התרת אסרתי".

וכך צווח בפתחי תשובה (או"ח סי' קנט) "כל ספרי המוסר מרעישים העולם על עוון לשון הרע, ואני מרעיש את העולם להיפוך עוון גדול מזה גם הוא מצוי יותר, והוא מניעת עצמו מלדבר במקום שנצרך כו' וכן בענייני שידוך" עיי"ש [אמנם כמובן יש בזה פרטי דינים, ויצאו לאור כמה ספרים בעניינים אלו 'מידע לשידוכים' 'לשון הרע בשידוכים' ועוד]
ומו"ר מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו העצום תשובות והנהגות (ח"א סי' תקנח) כתב דבר מצמרר, וז"ל: "נמצא משתמש במצות אלוקינו ית"ש להזיק לחבירו בשעה שלא ציוה כן מעולם" נורא נוראות!! וידוע שהגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל קילל את מי שלא סיפר בחסרונות החתן של נכדתו, שישלם להם ה' כפעלם וכרוע מעלליהם. נמצא שבמה שצריך לקיים לא מקפידים, ולהיפך במה שלא צריך לקיים, דוקא אז מדקדקים מאד.

דוגמא נוספת. מרן שר התורה הגאון רבנו חיים קנייבסקי שליט"א סיפר (הו"ד בספר 'נוטרי ברכה' עמ' רנד) שבילדותו באחת הפעמים ששהה בבית מרן החזו"א זצ"ל, אחד מבני ביתו של החזו"א בירך ברכות המזון, ותוך כדי הברכה הביט לעבר דבר מסוים ועשה סימון בידיו כאילו רצה לומר דבר מה. לאחר שסיים הלה את ברכת המזון, אמר לו החזו"א: איני מבין, הלא בתפלת שמונה עשרה מנהג העולם לעצום את עיניהם ולא להביט ח"ו בשום דבר, על אחת כמה וכמה שלא לסמן לאחרים וכיוצא בזה, ואילו בברכת המזון אין העולם מקפידים ליזהר בכך.

ודבר תימה הוא זה, דהלא ברכות תפלת שמונה עשר הינם מדרבנן בלבד, ואילו ברכת המזון הינם מן התורה ובודאי שיש להחמיר לכל הפחות כפי שהדין לנהוג בתפלת שמו"ע. ובשו"ע (סי' קפג ס"ח) כתב יש מי שאומר שדין ברכת המזון כדין תפלת שמו"ע, ואסור לשאול ולהשיב כלל לא מפני היראה ולא מפני הכבוד ועיי"ש עוד שצריך לישב בה כדי שיוכל לכוין יותר – וישב באימה. נמצא שבנ"א מקפידים בדרבנן יותר מדאורייתא, והוא כדברינו לעיל.

עוד דוגמא רואים אנו בעניינו שבני אדם מקפידים מאד שלא לדבר בין נטילת ידים להמוציא, ומאידך משיחין בין נטילת ידים לברכת על נטילת ידים, וטעות גדולה היא ונוהגים בדיוק הפך ההלכה דדיבור בין נט"י לברכה אינו מועיל אף בדיעבד, וצריך לחזור וליטול ידיו [טוב שיטמא ידיו קודם שנוטל ידיו שנית] ואילו דיבור בין נטילה להמוציא, השו"ע הקדיש על כך סימן בנפרד ובו סעיף אחד (סי' קסו) והביא בזה מח' אם צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור וסיים השו"ע וטוב ליזהר ומשמע שאינו מעכב. ומה"ט היה מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (אורחות מרן ח"ב עמ' תנט) נוהג להקל בדיבור בין נט"י להמוציא כל שיש צורך בדבר ואפי' כשהדיבור אינו בענין השייך לסעודה.

וכבר העיר כן הגאון הצל"ח בדרושיו (דרוש ד' אות כ"ב) בזה"ל: "מה מאד השגחתי בכמה סעודות שאפי' ת"ח הלומדים אינם נזהרים מלהפסיק בין הנטילה לברכת על נטילת ידים, ויותר הם נזהרים מלהפסיק בין ברכת על נטילת ידים לברכת המוציא, טעות היא בידם, כי שיחה בין נט"י לברכת על נט"י הוי הפסק וצריך לחזור ליטול ידיו שנית ואילו אחר נט"י הוא רק זהירות בעלמא". וכן הזהיר ע"ז בשו"ע הרב (סי' קסה) עיי"ש. ועוד עיין בשו"ת יביע אומר (ח"ח סי' כ אות ו') מש"כ בזה והובאו דברי האחרונים הנ"ל בהרבה ספרי הלכה ('ואין למו מכשול' – 'אוצר תשובות לשאלות המצויות' ועוד רבים).

ושוב אנו מוצאים את היסוד שכתבנו לעיל דהיכן של"צ להקפיד דוקא אז אנו רואים שבנ"ד מדקדקים כ"כ. ומאידך היכן שצריך להקפיד מאד [ומעכב אפילו בדיעבד] בנ"א מזלזלים ועי' תוס' בסוטה (ז.) ד"ה אמר להו שג"כ כתבו יסוד זה והביאו לכך כמה ראיות מהש"ס, עי' בגיטין (נד.) דבאתריה דר' יהודה חמירא ליה שביעית דאין בו לאו משבת שיש בו סקילה, וגם בכתובות (ד:) מבואר שחמירא ליה אבילות דלא הוי אלא מדרבנן מנידה שהיא בכרת ועל כן צריך מוסר השכל מכל זה לשנן ולחזור ולהיות בקי בהלכות שעלול להכשל בהם במהלך חייו, וזהו דבר פשוט וברור לכל מוצא דעת ובינה, וה' הטוב יכפר בעד.
שגגת תלמוד עולה זדון
ורגיל אני לפרסם ברבים דברי רבנו החפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח"ב פ"ט בהערה) ששמע בשם אחד מן הגדולים "דאדם אחד הלך בדרך ויעדו לו אנשים שישמור עצמו מלילך בנתיב פלוני שיש בו בורות עמוקות, ויען ויאמר: יש לי עצה לזה הביאו לי סודר, ויאמרו לו: מה תעשה בסודר וכי תמלא בו את הבורות, ויען ויאמר: אכסה עיני בו וכשאפול לא יהיה לי ללעג כי הלא עיני היו מכוסות ולא ראיתי את הבורות, ויענו לו: אי סכל הלא זה גופא יהיה ללעג גדול עליך, למה היה לך לכסות עיניך וליפול, הלא איש אתה והיה לך עינים לראות. כן הדבר הזה היצר הרע מפתה לאדם שיעלים עיניו ואל יביט כלל בתורה וכו' כדי שכשיעבור ע"ז יהיה לו תירוץ, עיני היה סתומות מזה שלא ראיתי כלל את גודל חיובו, אב לזה גופא יקשה על האדם למה היו עיניו סתומות מזה וכו' וזהו כוונת מה שאמרו חז"ל בב"מ (לג:) שגגת תלמוד עולה זדון" עכ"ל.

נורא נוראות!! נתאר לעצמנו לאחר שנסיים את תפקידנו בעוה"ז ונבא לב"ד של מעלה, הקב"ה יבא לאדם ויאמר לו אתה במשך שמונים שנה עברת עבירות במזיד! והאדם יתפלא איך יכול להיות הרי מעולם לא יתכוין להכעיס כ"ו. אומר לו הקב"ה כל אותם מצוות שנכשלת בהם מחמת חיסרון ידיעה נחשבות אצלי כאילו עברת אליהם במזיד כיון שהיה לך ללמוד ולא למדת, היית צריך ללבן את ההלכות הנצרכות לך, ולכן אינך יכול להצתדק בכך שלא למדת את ההלכות ולכן לא ידעת, כי זה גופא התביעה למה לא למדת!

וכך מבואר במס' אבות (פ"ד מי"ג) רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון, ופירש הספורנו בזה"ל: "שגגת מה שלא למדת מחמת התרשלות עולה זדון להענישך על שהיית מזיד להתרשל" וזה נורא ואיום, בשמים לא יקבלו שום טענה "שוגג הייתי" זאת הבעיה שלך שלא למדת, שכן אם היה לומד היית יודע ולכן השוגג הופך להיות מזיד! [ובכלל על כל עבירה בשוגג צריך אדם כפרה כידוע ורק על עבירה באונס נחלקו האחרונים בזה ואכה"מ]

חיוב ומעלת לימוד הש"ס
אמנם הדבר פשוט שגם כשלומד הלכה, אין להזניח ולהרפות חס ושלום בלימוד הש"ס, שכידוע כל התורה כולה נמצא בה, והפוך בה הפוך בה דכולה בה, עי' בגמ' ב"מ (לג.) דגמ' אין לך מידה גדולה מזו, ובגמ' סנהדרין (כד.) מבואר שתלמוד בבלי בלול במקרא משנה ותלמוד, ועיי"ש בתוס' דמה"ט שי' ר"ת דפוטרים עצמנו ממה שאמרו חז"ל (קידושין ל.) לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד, כיון שבלימוד הש"ס בלול ונמצא כל התורה כולה, והובא גם ברמ"א (יו"ד סי' רמו ס"ד) עיי"ש.

ורבנו הנצי"ב מוולאז'ין בספרו מרומי שדה (ברכות ב.) ג"כ האריך בלימוד הש"ס ומעלתיו. וכן הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל כותב (הו"ד בספר מאורות הדף היומי גליון מספר 493 ובס' עזרי מעם ה' פר' ואתחנן עמ' 148) כי הבסיס לקיום מצות 'ידיעת התורה' הוא לימוד הש"ס אשר כולל בתוכו את שרשי הדינים שיטת הלימוד וכללי הפלפול שעל פיהם בנוים כללי ההלכה.

גם האגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קי) פוסק דבלימוד הש"ס מקיים מצות תלמוד תורה בכל התורה כולה. ומרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (אורחותיך למדני עמ' רל) כתב "וגם בש"ס בבלי מתקיים עיקר התורה שבעל פה". נמצא שבודאי חייב ללמוד כל הש"ס שממנו יוצא כל התורה כולה ורק צריך להקדיש מזמנו גם ללימוד ההלכה לדעת את המעשה אשר יעשה, ומזה ומזה אל תנך ידך.
 
ד"נ האברך הנעלה הרב חיים וכסלר שליט"א זכה לשמש את הגה"צ המשגיח רבי דב יפה זצוק"ל משך כמה שנים, לאחר פטירתו הוציא עלון בשם 'הם זכרונם' ובו עובדות מהמשגיח וכן דברים רבים שסיפר המשגיח ממרן החזו"א, ואחד מהדברים ששמע המשגיח מהחזון איש הוא שפעם אחת אמר: "בזמן הגמ' כאשר ראו ילד מוכשר אמרו עתיד זה להיות מורה הוראה בישראל. היום אומרים עתיד זה להיות ראש ישיבה"...
המאמר הוא נפלא, אמרתי לך כבר, ואומר בשנית.
חלק זה אתה לא צריך להביא בשם ידיד שכתב בעלון, כי הדברים כתובים בספר "מעשה איש" שנחשב "ה"מקור לאמירות ומשפטי החזו"א (וגם אם חברך הוא זה שהכניס את זה לשם, עדיין תמיד עדיף להביא בשם ספר מפורסם וידוע)
שוב- מאמר מעולה.
 
אשמח מאוד אם ישלחו עוד הוספות שקשורות לקונטרס, דהיינו מכל גדולי ישראל בכל הדורות שכתבו שיש ללמוד אליבא דהלכתא וביחוד אם יש מגדולי ראשי הישיבות לאורך הדורות שכתבו כן. תזכו למצוות ויישר כח לכולם
יש בהלכה ובאגדה שבועות כמדומני שמאריך בזה
 
חזור
חלק עליון