מבואר במשנה ריש כיסוי הדם שביו''ט לא שוחטים כיון שא''א לכסות
ובשלחן ערוך סימן כח סעיף כא מבואר שמי שאין לו עפר לכסות לא ישחט והגר''א שם בסק''יט הביא מקור לדין זה מהמשנה הנ''ל.
ובגיליון מהרש''א הקשה הלא באו''ח סימן יג מבואר דינא דהמרדכי שמי שיש לו בגד ארבע כנפות בלא ציצית מותר ללובשו בשבת כיון שאין איסור ללבוש בגד בלי ציצית אלא כשלובש חייב להטיל וכיון שאינו יכול לקשור מותר וא''כ הקשה מדוע אם אינו יכול לכסות הדם לא ישחוט הלא אין איסור לשחוט בלי כיסוי אלא שאם שוחט צריך לכסות
ובקהילות יעקב מנחות סימן כג' שבכיסוי הדם אם לא ישחוט ביו''ט יוכל לשחוט אחרי ולעשות כיסוי הדם אח''כ משא''כ בציצית גם אם ישים ציצית אח''כ אין זה אותה המצווה ונמצא שאינו משמר את אותה מצווה אלא מקיים מצווה אחרת וכיון שאינו שומר את המצווה אין דין לחכות וצריך להתיישב ביסוד זה.
אבל באבי עזרי העמיד את היסוד הגדול שכיסוי זה המשך של השחיטה וכמו שהביא את הרא''ש בסימן ו' בשם בה''ג שלא מברכים על כיסוי הדם עובר לעשייתן דהיינו קודם הכיסוי אלא לאחר הכיסוי מברכים והטעם שלא עושים עובר לעשייתן כיון שהכיסוי הוא המשך של מצוות השחיטה ואין ראוי להפסיק באמצע עשיית המצווה ולפי''ז מיושב היטב שבשחיטה אם אינו יכול לכסות הרי זה פגם במעשה שחיטה אבל בציצית כשהוא אנוס זה לא ביטול.
וביאור הדבר שהכיסוי הוא גמר השחיטה כיון שעניין השחיטה הוא להוציא את הנפש ולהעמידה במקומה הראוי לה ולכן זה שחיטה והכיסוי זה גמר ענינה .
והרמ''א בסימן יט סעיף ד' שטוב שלא לדבר אחר השחיטה והט''ז ביאר שכיון שהכיסוי הוא גמר השחיטה אין לדבר.
ויש עוד שהפליגו בדבר כיון שבמג''א מבואר שמצווה המתרת אפשר לעשות בישיבה אבל אם זה מצוה רגילה צריך לעשות בעמידה ויש כאלו שרצו לומר שכיון שהכיסוי זה חלק מהשחיטה א''כ זה מתיר וא''כ אפשר בישיבה [ויש לדון שקיים בו מצוה גם מצד עצמו ומצד זה יצטרכו בעמידה].
ובשלחן ערוך סימן כח סעיף כא מבואר שמי שאין לו עפר לכסות לא ישחט והגר''א שם בסק''יט הביא מקור לדין זה מהמשנה הנ''ל.
ובגיליון מהרש''א הקשה הלא באו''ח סימן יג מבואר דינא דהמרדכי שמי שיש לו בגד ארבע כנפות בלא ציצית מותר ללובשו בשבת כיון שאין איסור ללבוש בגד בלי ציצית אלא כשלובש חייב להטיל וכיון שאינו יכול לקשור מותר וא''כ הקשה מדוע אם אינו יכול לכסות הדם לא ישחוט הלא אין איסור לשחוט בלי כיסוי אלא שאם שוחט צריך לכסות
ובקהילות יעקב מנחות סימן כג' שבכיסוי הדם אם לא ישחוט ביו''ט יוכל לשחוט אחרי ולעשות כיסוי הדם אח''כ משא''כ בציצית גם אם ישים ציצית אח''כ אין זה אותה המצווה ונמצא שאינו משמר את אותה מצווה אלא מקיים מצווה אחרת וכיון שאינו שומר את המצווה אין דין לחכות וצריך להתיישב ביסוד זה.
אבל באבי עזרי העמיד את היסוד הגדול שכיסוי זה המשך של השחיטה וכמו שהביא את הרא''ש בסימן ו' בשם בה''ג שלא מברכים על כיסוי הדם עובר לעשייתן דהיינו קודם הכיסוי אלא לאחר הכיסוי מברכים והטעם שלא עושים עובר לעשייתן כיון שהכיסוי הוא המשך של מצוות השחיטה ואין ראוי להפסיק באמצע עשיית המצווה ולפי''ז מיושב היטב שבשחיטה אם אינו יכול לכסות הרי זה פגם במעשה שחיטה אבל בציצית כשהוא אנוס זה לא ביטול.
וביאור הדבר שהכיסוי הוא גמר השחיטה כיון שעניין השחיטה הוא להוציא את הנפש ולהעמידה במקומה הראוי לה ולכן זה שחיטה והכיסוי זה גמר ענינה .
והרמ''א בסימן יט סעיף ד' שטוב שלא לדבר אחר השחיטה והט''ז ביאר שכיון שהכיסוי הוא גמר השחיטה אין לדבר.
ויש עוד שהפליגו בדבר כיון שבמג''א מבואר שמצווה המתרת אפשר לעשות בישיבה אבל אם זה מצוה רגילה צריך לעשות בעמידה ויש כאלו שרצו לומר שכיון שהכיסוי זה חלק מהשחיטה א''כ זה מתיר וא''כ אפשר בישיבה [ויש לדון שקיים בו מצוה גם מצד עצמו ומצד זה יצטרכו בעמידה].
