• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • "המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור היקר על פתיחת קבוצת הצ'אט "מורשת מרן אונליין" בה יובאו חדשות ועדכונים מעולם התורה, וכן תכנים תורניים מעניינים כולל קטעי וידאו, תמונות והנעשה בעולם הישיבות.

    >> להתחברות לחצו עכשיו:

    https://news.moreshet-maran.com/

    לשליחת עדכונים לחצו כאן, או שלחו למייל: news@moreshet-maran.com

    נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.

קושיית האחרונים שימכר ויפדה עצמו מיד ויקבל הענקה

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
הקשה המקנה בקידושין טז: לר"מ דס"ל שם דביוצא בגרעון כסף מעניקין לו, א"כ אין לך אדם שקונה עבד, שהרי לעולם יכול העבד לפדות את עצמו לאחר יום אחד בגרעון כסף, ויתחייב האדון בהענקה של ט"ו סלעים. והנה בשיטה לא נודע למי שם יז. כתב דלר"מ דהיוצא בגרעון כסף מעניקין לו, נראה שמעניקין לו לפי מה שעבד, שאם עבד שנה נותנין לו שתי סלעים ושקל, עי"ש, ולפי"ז לק"מ. [והמקנה שם כתב לצדד ליישב כן, אך כתב דזה דוחק].

ואמנם הרדב"ז בפירושו על הרמב"ם הלכות עבדים (פ"ג הי"ד) כתב בדעתו, שאין ההענקה לפי העבודה, שאם עבד הרבה מעניקין לו הרבה ואם עבד מעט כגון שפגע בו יובל או שמת האדון מיד מעניקין לו מעט, אלא לעולם הם שוים. ולדבריו לכאורה הוא הדין יוצא בגרעון כסף באמצע שש. אך יש לחלק שכל דברי השיטה לנ"ל הם דוקא ביוצא בגרעון כסף שמחמת העבד לא השלים כל מה שהיה חייב לעבוד, לכן נותנים לו לפי חשבון, משא"כ ביובל שמתחילה נמכר עד היובל והשלים העבודה שנמכר לה, וכן במיתת האדון שאין החסרון מצידו אלא שאין כאן אדון.

עוד יש לומר דר"מ ס"ל כראב"ע בקידושין יז: שאם לא נתברך הבית בגללו אין מעניקים לו, ובכה"ג שיצא מיד הרי לא נתברך הבית בגללו.
◆ ◆ ◆

והמקנה שם כתב ליישב, דס"ל לר"מ כמ"ד דמוכר עצמו אין מעניקין לו, ובמכרוהו בית דין אין לו לפדות את עצמו, שהרי אין נמכר אלא אם אין לו לשלם. אך חזר והקשה מאב שמוכר את בתו, שיכול מיד לפדותה בגרעון כסף שיחזיר את כסף המכירה, והאב ירויח את ההענקה, שהרי ענק אמה העבריה לאביה כדאיתא בקידושין טז: עי"ש.

ולכאורה יש לתרץ, דאם האב יעשה כך בהערמה, יכול האדון למדוד לו במדה כנגד מדה ולהערים עליו, שאם יבוא האב לפדותה ייעד האדון את בתו, דמצות יעידה קודמת למצות פדיה כדתנן בבכורות (יג.) ויעוד הוא בעל כרחו של האב כמ"ש תוס' קידושין ה. ד"ה שכן, ומיד יגרשנה, ויפטר בזה מן ההענקה.

והג"ר צבי אליהו שטיינברג שליט"א דחה, שעדיין יפסיד בזה, משום שאם ייעדנה ויגרשנה יהיה חייב בכתובתה. והנה למ"ד אין כתובה לארוסה [וכן פסק הרמב"ם אישות פ"י הי"א] ניחא, דהא יעוד אירוסין עושה, עי' קידושין יח: ורמב"ם עבדים פ"ד ה"ט, ואם יגרשנה מיד אין לה כתובה.

אך יש לדון דאפילו למ"ד דיש כתובה לארוסה, מ"מ ביעוד אין כתובה משום מוהר הבתולות, דהנה ביבמות לט. מבואר דאין כתובה ליבמה, משום שאשה הקנו לו מן השמים. ופירש המרדכי יבמות (פרק החולץ סי' כ"ו) דהיינו משום שיכול לייבמה בעל כרחה, והיינו דאין צריך לשלם לה מוהר על החיתון, א"כ י"ל דביעוד ג"כ כיון דמייעד בע"כ וכדברי התוס' הנ"ל, ממילא אין כתובה דאורייתא מצד מוהר הבתולות. ואמנם מדרבנן משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה יהיה חיוב כתובה, ורק ביבם ל"ש ה"ט כיון דכתובתה הראשונה על נכסי בעלה הראשון, מ"מ עכ"פ כתובה דאורייתא אין כאן ומה"ת לא קשה.

ועוד יש לדון, דכתובה שהיא רק מדין שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, לא תיקנוה אלא מן הנישואין, שאסור להשהות את אשתו בנישואין בלא כתובה שלא יהא כבעילת זנות, אבל מצד זה לכו"ע אין כתובה לארוסה, ורק כתובה שהיא מצד מוהר הבתולות על החיתון, בזה דנה הגמ' דיש כתובה גם לארוסה דאירוסין ג"כ מחייבים כתובה זו.

עוד יש לומר דמטעם אחר אין חיוב כתובה ביעוד, דהנה הרמב"ם (מלכים פ"ד ה"ד) כתב, "אבל ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד", מבואר דאמה העבריה לאחר יעוד אינה אלא פילגש, ולפילגש אין כתובה כמבואר ברמב"ם שם, א"כ גם לאמה העבריה לאחר יעוד אין כתובה, וא"ש דברינו הנ"ל.​
 
הקשה המקנה בקידושין טז: לר"מ דס"ל שם דביוצא בגרעון כסף מעניקין לו, א"כ אין לך אדם שקונה עבד, שהרי לעולם יכול העבד לפדות את עצמו לאחר יום אחד בגרעון כסף, ויתחייב האדון בהענקה של ט"ו סלעים.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובמה שדקדק המקנה להקשות שיפדה את עצמו למחר בגרעון, יל"ע דלכאורה גרעון כסף לאו דוקא, ויכול לפדות את עצמו לאלתר בכל כסף מקנתו, אלא דגירוע הוא רק לאחר שעבר זמן, א"כ יכול אף מיד לצאת בכסף. אך י"ל דמ"מ באופן זה ליכא הענקה, דאמנם התורה לא חילקה בין מי שעבד שש שנים כמו שכתוב במקרא לבין מי שעבד מעט ופגע בו יובל, אך מ"מ בעינן שעבד, אבל אם לא עבד כלל אין לו הענקה, על כן גם אם יוצא בגרעון כסף יש לו הענקה היינו דוקא עם עבד עכ"פ בשוה פרוטה, וכן נפק"מ להלכה ביוצא במיתת האדון, שאם מת האדון מיד ולא עבר כדי שיעור שוה פרוטה, אין הענקה לעבד.​
 
ופירש המרדכי יבמות (פרק החולץ סי' כ"ו) דהיינו משום שיכול לייבמה בעל כרחה, והיינו דאין צריך לשלם לה מוהר על החיתון,​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה המרדכי שם הקשה דכמו כן נימא לגבי האשה דאיש הקנו לה מן השמים, ולא יאכל הבעל פירות נכסי מלוג שלה, ותירצו שלא הקנו לה איש מן השמים כיון שהדבר תלוי ברצונו אם ירצה לייבם. ולכאורה קשה, הא בלא זה הך טעמא דאשה הקנו לו מן השמים אינו מועיל אלא לענין כתובה שהוא על קנין האשה, אבל מזונות חייב היבם, אע"פ שהקנו לו אשה מן השמים, וביאר רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל הטעם, דאין זה תשלום על קנין האישות כמו כתובה, אלא החיוב מחמת מציאות האישות בכל רגע ורגע, וא"כ הפירות שהבעל אוכל ג"כ הוא דומיא דמזונות שהם מחמת האישות ולא מחמת הקנין [ועוד, דפירות תלוי בפרקונה שהוא כמו מזונות והיבם חייב], ואפילו בבעל בחיובים כה"ג לא שייך על זה אשה הקנו מן השמים, וצ"ע.

ולשמואל ביבמות נו. דס"ל דבביאה גרועה לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה, בלא"ה אין שייך לומר אשה הקנו לו מן השמים לגבי חיוב מזונות, דאשה הקנו לו מן השמים היינו שהוא קונה אותה בעל כרחה וכנ"ל, ובביאה בעל כרחה דהויא ביאה גרועה אינה נעשית נשואה לכל דבר ואינו חייב במזונותיה, וכ"כ בשו"ת גור אריה יהודה אה"ע סי' י"ט דליכא חיוב מזונות בביאה גרועה לשמואל, וא"כ נמצא דלעולם הקנין המחייב את המזונות אין זה הקנין שהקנו לו מן השמים ביבום בעל כרחה, אלא הוא חיוב מצד הנישואין שנעשו מרצונה, א"כ על זה ל"ש אשה הקנו לו מן השמים.​
 
חזור
חלק עליון