מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים (ו יג)
במדרש רבה פרשה ז' סימן ד', אמר רבי לוי, משל למלך שהיה לו פרדס ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל, אמרו לו עבדיו מה הנאה יש לך באילני סרק הללו, אמר להם כשם שאני צריך לאילני מאכל כך אני צריך לאילני סרק, שאלולי אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשונות, לכך נאמר אל בני ישראל ואל פרעה, כשם שקילוסו של הקדוש ברוך הוא עולה לו מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם מפי הרשעים, שנאמר "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו", מהו מעין ישיתוהו שמורידין דמעות כמעיינות עד שמצננין את גיהנם בדמעותיהן, ומשם הקילוס עולה שנאמר גם ברכות יעטה מורה, מה הם אומרים, א"ר יוחנן יפה אמרת יפה דנת יפה טהרת יפה טמאת יפה חייבת יפה למדת יפה הורית, ע"כ.
והקשה מהר"ש יפה זצ"ל ביפה תואר קושיא עצומה, דהנה בעירובין יט. מייתינן הך דרשא ד"גם ברכות יעטה מורה" שהרשעים בגיהנם מצדיקין עליהם את הדין ואומרים לפניו רבש"ע יפה דנת וכו', ופריך מהא דאמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" וגו' שפשעו לא נאמר אלא הפשעים שפושעים והולכין לעולם, ומשני לא קשיא הא בפושעי ישראל הא בפושעי אומות העולם, ע"כ. וא"כ היכי מייתי לה הכא לגבי פרעה שהוא מאומות העולם, הרי רשעי אומות העולם אינם מצדיקים את הדין על עצמם גם בגיהנם.
וכתב שם דהך אגדה פליגא על ריש לקיש, וסבירא ליה כדפריך רב כהנא שם על ריש לקיש, דאין הכרח דהפושעים היינו שפושעים והולכים, עי"ש. אכן לא מבואר להדיא בגמ' שם דרב כהנא פליג על ר"ל, וצ"ע.
וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים (ו יג)
במדרש רבה פרשה ז' סימן ד', אמר רבי לוי, משל למלך שהיה לו פרדס ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל, אמרו לו עבדיו מה הנאה יש לך באילני סרק הללו, אמר להם כשם שאני צריך לאילני מאכל כך אני צריך לאילני סרק, שאלולי אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשונות, לכך נאמר אל בני ישראל ואל פרעה, כשם שקילוסו של הקדוש ברוך הוא עולה לו מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם מפי הרשעים, שנאמר "עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו", מהו מעין ישיתוהו שמורידין דמעות כמעיינות עד שמצננין את גיהנם בדמעותיהן, ומשם הקילוס עולה שנאמר גם ברכות יעטה מורה, מה הם אומרים, א"ר יוחנן יפה אמרת יפה דנת יפה טהרת יפה טמאת יפה חייבת יפה למדת יפה הורית, ע"כ.
והקשה מהר"ש יפה זצ"ל ביפה תואר קושיא עצומה, דהנה בעירובין יט. מייתינן הך דרשא ד"גם ברכות יעטה מורה" שהרשעים בגיהנם מצדיקין עליהם את הדין ואומרים לפניו רבש"ע יפה דנת וכו', ופריך מהא דאמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" וגו' שפשעו לא נאמר אלא הפשעים שפושעים והולכין לעולם, ומשני לא קשיא הא בפושעי ישראל הא בפושעי אומות העולם, ע"כ. וא"כ היכי מייתי לה הכא לגבי פרעה שהוא מאומות העולם, הרי רשעי אומות העולם אינם מצדיקים את הדין על עצמם גם בגיהנם.
וכתב שם דהך אגדה פליגא על ריש לקיש, וסבירא ליה כדפריך רב כהנא שם על ריש לקיש, דאין הכרח דהפושעים היינו שפושעים והולכים, עי"ש. אכן לא מבואר להדיא בגמ' שם דרב כהנא פליג על ר"ל, וצ"ע.
◆ ◆ ◆
ויש ליישב דהנה הביאור בזה שרשעים אינם חוזרים בתשובה אפילו על פתחה של גיהנם, היינו משום שאין אפשרות לתקן ולחזור בתשובה לאחר מיתה, ומה שלא תיקן האדם בחייו לא יתחדש לאחר מיתתו, אע"פ שעכשיו הוא רואה את האמת.
והחילוק בין פושעי ישראל לפושעי אומות העולם צריך לומר, דפושעי ישראל בעצמותן גם בחייהם היו במדריגה זו שבפנימיות נפשם הודו שמגיע להם עונש, וכמ"ש הרמב"ם גירושין פ"ב ה"כ דכל אחד מישראל רוצה בפנימיותו לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות אלא שיצרו תקפו. ולכן בעולם הבא הוא מודה על האמת, כיון שגם בחייו היה רצונו כן בפנימיותו. ולכן מצינו ג"כ בגיטין נז. דאונקלוס העלה לטיטוס ולבלעם באוב, ושאלם מהו דינם בגיהנם, והשיבו לו שהם נידונים בדינים קשים, ואח"כ שאלם מהו לאידבוקי בישראל, ואמרו לו שיתגרה בהם ולא ידרוש שלומם וטובתם, ואח"כ העלה את פושעי ישראל ואמרו לו טובתם דרוש רעתם אל תדרוש, ואמרינן שם "תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם". והן הן הדברים דזהו אותו החילוק בין פושעי ישראל לפושעי אומות העולם האמור במסכת עירובין הנ"ל, דפושעי אומות העולם נשארים ברשעם ובחטאם גם לאחר מיתה ואע"פ שיודעים האמת אינם יכולים להשתנות ולכן משיאים עצה להרע לישראל, אבל פושעי ישראל שיש בהם פנימיות טובה, בעולם האמת מתגלה פנימיות זו, וכנ"ל.
ומעתה מיושב, דכל זה היכא שהרשעים לא הודו בעולם הזה בפועל, אבל פרעה שאמר "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", וכן המצרים אמרו "אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים", שהודו בהשגחת הקב"ה ובדינו, וזה נחשב להם למצוה וקבלו על זה שכר כמבואר במכילתא ריש פרשת בשלח, א"כ כיון שכבר בעולם הזה הודו בדינם, ממילא גם לאחר מיתה הם מקלסים בזה, ורק ברשעי אומות העולם שלא הודו בחייהם, אין מתחדש קילוס לאחר מיתה וכנ"ל.
