קירוב רחוקים כשעלול להיכשל בהסתכלות בירור דעת מרן

[מקיים דברי חכמים]

בשו"ת מעיין אומר ח"ט פ"ב שאלה א\ב, מובא שאלה שנשאל מרן על אדם שמדבר עם בני משפחתו ומקרבן לתורה ויושבות מולו שלא בצניעות, האם יש מקום להתיר, ולא הסכים להתיר, אבל בשאלה אח"כ נשאל על בן ישיבה שהיה לו הצלחה עם ילדים ממשפחות חילוניות, ורצה להפסיק מחמת שנכשל במראות אסורות בדרך, וע"ז ענה לו שזה מצוה גדולה של הצלת נפשות ושיעזוב את מידת החסידות, וצ"ב מה ההבדל בין שתי השאלות, שהרי לכאו' הוא אותו נידון, וצ"ע, ואולי מחלק בין כשהוא בדרך הליכה לכשהוא בדרך ישיבה ממושכת, או שבדרך שיחה עם קרובותיו שגס בהם יש יותר חשש הרהור ומכשול, ואכתי צ"ע, מי שיש לו דרך בביאור העניין, או שידוע לו משהו בעניין אשמח לשמוע.

 

[יצחק משען]

אי אפשר לשאול שאלות כאלו משו"ת מעיין אומר כיון שרבינו היה עונה לכל אחד לפי מה שהוא. וזה אני אומר לך מידיעה ברורה שלפעמים ששאלנו אותו היה אומר תלכו ותכבשו עיניכם בקרקע. ולפעמים היה אומר לא תלכו. ולפעמים היה אומר עלי קללתך בני תלך לא תחוש. והיתה רוח הקודש ממש מדברת מתוך גרונו, כפי שעיני ראו ולא זר רב קהילה בתל אביב שאמר לרבינו אני רוצה לעזוב אין לי דירה אין חינוך לילדים אין פרנסה, רבינו אמר לו לא תעזוב בגזירה, יהיה חינוך לילדים לא יהיה להם שום קלקול, יהיה פרנסה ויהיה דירה גדולה, והכל התקיים בדרך פלא, ובניו היום ת"ח מופלגים מחברי ספרים
ומאידך היה סיפור מוצנע בת"ח פגום מן היסוד שניגש לדבר עם רבינו על קהילה שהוא רצה להיות הרב, וצעק רבינו תיקחו אותו מכאן זה מג'נון

 

[י.א. ישראל]

ומאידך היה סיפור מוצנע בת"ח פגום מן היסוד שניגש לדבר עם רבינו על קהילה שהוא רצה להיות הרב, וצעק רבינו תיקחו אותו מכאן זה מג'נון

לא מובן

 

[תכל'ס]

בשו"ת מעיין אומר ח"ט פ"ב שאלה א\ב, מובא שאלה שנשאל מרן על אדם שמדבר עם בני משפחתו ומקרבן לתורה ויושבות מולו שלא בצניעות, האם יש מקום להתיר, ולא הסכים להתיר, אבל בשאלה אח"כ נשאל על בן ישיבה שהיה לו הצלחה עם ילדים ממשפחות חילוניות, ורצה להפסיק מחמת שנכשל במראות אסורות בדרך, וע"ז ענה לו שזה מצוה גדולה של הצלת נפשות ושיעזוב את מידת החסידות, וצ"ב מה ההבדל בין שתי השאלות,

1. כנראה שבשאלה הראשונה הוא מוכרח לבוא לאיסור שהרי מדבר עמם, משא"כ בשניה שרק יש חשש בדרך ויכול להשמר ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
2. אולי יש חילוק בין א' שהולך ללמד ילדים שלא יקלקל תוך כדי מלאכתו, ובין מצב שהדרך לקרב היא בקרבה כמשפחה וכו' שיש יותר חשש.

 

[תכל'ס]

אי אפשר לשאול שאלות כאלו משו"ת מעיין אומר כיון שרבינו היה עונה לכל אחד לפי מה שהוא. וזה אני אומר לך מידיעה ברורה שלפעמים ששאלנו אותו היה אומר תלכו ותכבשו עיניכם בקרקע. ולפעמים היה אומר לא תלכו. ולפעמים היה אומר עלי קללתך בני תלך לא תחוש. והיתה רוח הקודש ממש מדברת מתוך גרונו, כפי שעיני ראו ולא זר רב קהילה בתל אביב שאמר לרבינו אני רוצה לעזוב אין לי דירה אין חינוך לילדים אין פרנסה, רבינו אמר לו לא תעזוב בגזירה, יהיה חינוך לילדים לא יהיה להם שום קלקול, יהיה פרנסה ויהיה דירה גדולה, והכל התקיים בדרך פלא, ובניו היום ת"ח מופלגים מחברי ספרים
ומאידך היה סיפור מוצנע בת"ח פגום מן היסוד שניגש לדבר עם רבינו על קהילה שהוא רצה להיות הרב, וצעק רבינו תיקחו אותו מכאן זה מג'נון

אי"צ לראיות וודאי לא כאלו שאפשר להשיב עליהם, כשהנידון הוא בדברים המסורים ללב וכמובן שהכל לפי מה שהוא אדם, וכמו דין ייחוד בב' נשים שאסור בידוע כפרוץ לכו"ע, ואכ"מ.

 

[יצחק משען]

לא מובן

כתבתי שזה סיפור מוצנע מחמת שאותו ת"ח נקט בדרכים עקלקלות לדבר עם רבינו ביחוד
אותו אחד היה יודע הרבה תורה אבל היה פגום חזק במידת היסוד. לפני עשרות שנים היה לו קשר עם חכם יצחק עד שהחכם הקיא אותו.

 

[י.א. ישראל]

כתבתי שזה סיפור מוצנע מחמת שאותו ת"ח נקט בדרכים עקלקלות לדבר עם רבינו ביחוד
אותו אחד היה יודע הרבה תורה אבל היה פגום חזק במידת היסוד. לפני עשרות שנים היה לו קשר עם חכם יצחק עד שהחכם הקיא אותו.

איך ידעו עליו מה עושה בחדרי חדרים?

 

[יצחק משען]

איך ידעו עליו מה עושה בחדרי חדרים?

זה סיפור ארוך שלא התפקיד שלי לספר אותו

 

[עידן]

אני מסכים עם הרב יצחק משען, שיש סיעתא דשמייא לפוסק כאשר השואל עומד מולו ולכן אי אפשר תמיד להוכיח הכל על כתב, וכך אני ראיתי אצל הרה"ג ראובן אלבז חותך שאלות על אתר לאנשים מוסיימים כך ולאחרים אחרת על אותה שאלה בדיוק, בקיצור מילים אמונת חכמים אמיתית אפילו שאינך מבין

 

[dvidcohen]

כך גם מפורסם בשמו של הגריש"א וכן של חתנו הגרח"ק שענו לשואלים מסוימים כך, ולאחרים על אותן השאלות ממש אחרת.
וכנשאל הגרח"ק על הסתירה - השיב זה מה שה' שם בפי באותו הרגע.
ורגלי חסידיו ישמור.

 

[זעיר אנפין]

פשוט וברור שענה לכל אחד לפי עניינו, ובדוגמאות שהובאו ההבדל ברור, שהראשון היה נראה שחיפש היתר להמשיך משא”כ השני רצה להפסיק..

 

[יעקב יעקב]

כך גם מפורסם בשמו של הגריש"א וכן של חתנו הגרח"ק שענו לשואלים מסוימים כך, ולאחרים על אותן השאלות ממש אחרת.
וכנשאל הגרח"ק על הסתירה - השיב זה מה שה' שם בפי באותו הרגע.
ורגלי חסידיו ישמור.

ראה אריכות הגרח"ק בספרו ארחות יושר עמוד פג

 

[מקיים דברי חכמים]

אני לא שולל את התירוץ,
אבל אחרי הכל יש לציין שיש הבדל גדול בין הוראה פרטית שאומר "תעשה" או "לא תעשה", ששם יותר מתאים לומר שענה לכל אחד לפי העניין וכו',
אבל כשענה בנוסח "הלכתי", "אסור" ובתשובה אחרת "שזה רק מידת חסידות", קצת יותר קשה לומר שענה לפי העניין, ויותר מסתבר שעומד מאחורי זה עיקרון הלכתי של חילוק בין המקרים, וצ"ע.

 

[דבק בתורת מרן]

שמעתי כי הרב אלבז בתחילת דרכו רצה להפסיק בגלל דברים מעין אלו, ומרן עצר אותו מכך,
ואמר יש בזה זיכוי הרבים גדול.

אין לי מקור נאמן, אבל כך שמעתי.