תדשא הארץ דשא וגו' עץ פרי עשה פרי למינו
פירש רש"י, שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה. והקשו המפרשים מדוע לא נענשה האדמה מיד, אלא לאחר שחטא האדם.
והגאון מהרי"מ בידרמן מוורשה (חתנו של השפת אמת, הובא במעינה של תורה) הביא בשם הפני יהושע (עי' בספרו שבת נה., ודקדק כן מסתימת רש"י על העין יעקב מנחות מא, א) שאמר כלל, כי על כל מצוות עשה [ולא רק על אי לבישת בגד המחוייב ציצית, עי' מנחות (מא, א)[1]] נענשים בעידן ריתחא. לפיכך, קודם החטא של אדם וחוה לא היה עידן ריתחא ולא נענשה האדמה, משום שהיא עברה על מצוות עשה, אולם לאחר החטא כשנעשה עידן ריתחא, נענשה גם האדמה, עכ"ד [ועיי"ש במעינה של תורה בשם האמרי שפר].
וכדברי הפני יהושע שעל כל עשה נענשים רק בעידן ריתחא, כן סבירא להו הרמב"ן (בתורת האדם שער הגמול אות קיז) והריטב"א (ר"ה טז, א ד"ה אמר רב יצחק).
פירש רש"י, שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה. והקשו המפרשים מדוע לא נענשה האדמה מיד, אלא לאחר שחטא האדם.
והגאון מהרי"מ בידרמן מוורשה (חתנו של השפת אמת, הובא במעינה של תורה) הביא בשם הפני יהושע (עי' בספרו שבת נה., ודקדק כן מסתימת רש"י על העין יעקב מנחות מא, א) שאמר כלל, כי על כל מצוות עשה [ולא רק על אי לבישת בגד המחוייב ציצית, עי' מנחות (מא, א)[1]] נענשים בעידן ריתחא. לפיכך, קודם החטא של אדם וחוה לא היה עידן ריתחא ולא נענשה האדמה, משום שהיא עברה על מצוות עשה, אולם לאחר החטא כשנעשה עידן ריתחא, נענשה גם האדמה, עכ"ד [ועיי"ש במעינה של תורה בשם האמרי שפר].
וכדברי הפני יהושע שעל כל עשה נענשים רק בעידן ריתחא, כן סבירא להו הרמב"ן (בתורת האדם שער הגמול אות קיז) והריטב"א (ר"ה טז, א ד"ה אמר רב יצחק).
[1] והיינו דפליג על תוס' שם, שכוונת הגמ' רק למצווה שאינה מחוייבת, דהיינו שאינו לובש בגד של ארבע כנפות.